ואלה תולדות, ש"פ תולדות, ב' כסלו, ה'תשכ"ה

בס"ד. ש"פ תולדות, ב' כסלו, ה'תשכ"ה*

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק1. וידועה הקושיא בזה, דמאחר שכבר נאמר יצחק בן אברהם, למה חוזר הכתוב וכופל אברהם הוליד את יצחק. גם צריך להבין מדוע נזכרו בכתוב אברהם ויצחק ב' פעמים. ומבואר בזה בתורה אור2 ובתורת חיים3 (די חסידישע סדרה), שאברהם הוא בחי' מ"ד, אתערותא דלעילא, ויצחק הוא בחי' מ"ן, אתערותא דלתתא. ויש בזה ב' ענינים. ענין הא' הוא האתעדל"ע שמעוררת אתעדל"ת, וזהו יצחק בן אברהם, היינו, שהאתעדל"ת (יצחק) היא בבחי' "בן", שנלקחת מהאתעדל"ע (אברהם). וענין הב' הוא האתעדל"ע ש(באה לאחרי האתעדל"ת ו)נותנת כח באתעדל"ת שיהי' ממנה ענין של הולדה4, וזהו"ע אברהם הוליד את יצחק5. ועוד ביאור בזה6, דהנה, אברהם הוא בחי' חסד, ובעבודת האדם הו"ע האהבה, ויצחק הוא בחי' גבורה, ובעבודת האדם הו"ע היראה. וכיון שב' הענינים דאהבה ויראה נחלקים בכללות לב' מדריגות, אהבה זוטא ואהבה רבה, יראה זוטא ויראה עילאה, לכן נאמר בפסוק ב"פ אברהם וב"פ יצחק. והנה, סדר העבודה הוא, יראה תתאה, אהבה זוטא, אהבה רבה ויראה עילאה. וכן הוא סדר ד' אותיות שם הוי' מלמטה למעלה7. וכן הוא גם הסדר בעבודת התפלה (שעלי' נאמר8 סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה – מלמטה למעלה), שלכל לראש הו"ע יראה תתאה, שצריכה להיות קודם התפלה9 (כידוע10 שהחידוש דעבודת התפלה הו"ע האהבה, ואילו ענין היראה צ"ל במשך כל היום). ואח"כ, בעת התפלה, צריך לעורר את האהבה, תחילה אהבה זוטא ואח"כ אהבה רבה. ואח"כ בתפלת שמו"ע באים ליראה עילאה, ביטול במציאות. וזהו סדר הכתוב יצחק (בן) אברהם אברהם (הוליד את) יצחק, דהיינו, יראה (תתאה) אהבה (זוטא) אהבה (רבה) יראה (עילאה). ולפי ב' ביאורים הנ"ל מבוארת מעלת יצחק על אברהם (שלכן הנה לעתיד לבוא יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו11). לביאור הראשון, כיון שההעלאה דגבורות מלמטלמ"ע היא ללא הגבלה, משא"כ המשכת החסדים מלמעלמ"ט היא בהגבלה12. ולביאור השני, כי יראה13 היא למעלה מאהבה14.

ב) והנה בא' הביכלאַך שיצאו לאחרונה לחירות15 ישנו מאמר של הצ"צ על הפסוק ואלה תולדות יצחק, ובו מבואר, שעיקר המעלה דיצחק על אברהם היא לעתיד דוקא. והיינו, שגם עכשיו יש מעלה בגבורה על חסד, אבל, בכדי שתהי' מעלת הגבורה, צריכה הגבורה לקבל מחסד. משא"כ לעתיד, לא תצטרך הגבורה לקבל מחסד16. ועפ"ז מבאר הסתירה לכאורה בין המבואר בכ"מ שחסדים הם למעלה מגבורות ובין המבואר בכ"מ בענין מעלת הזהב (גבורה) על הכסף (חסד). דהנה ידוע17 בענין מחלוקת קרח על כהונת אהרן, שרצה שהגבורות לא יהיו טפלים לחסדים (בדוגמה דלעתיד, שאז יהיו הגבורות עיקר). ועל זה נענש, כי, ע"י שהפריד (ואתפלג) גבורות מחסדים, גרם חסרון בשניהם, הן בחסדים והן בגבורות (שזהו פירוש נוסף בואתפלג, שהו"ע של מחלוקת וחסרון בכל א' מהם גופא), ולכן הי' גם ענשו (שהעונש הוא לפי הפגם18) באופן שהי' מן הבלועים ומן השרופים19, שגבי הבלועים כתיב20 וירדו, ירידה מלמעלה למטה (חסד), וענין השריפה הוא מלמטה למעלה (גבורה), כיון שפגם בב' הענינים. ונוסף על מה שמצינו במחלוקת קרח שהיתה מחלוקת שלא לשם שמים21, מצינו עד"ז גם בקדושה ולאחר מ"ת, גבי שלמה המלך, שבזמנו קיימא סיהרא באשלמותא22, שנענש על כך שכסף לא נחשב בימיו למאומה, היינו, שאין חשיבות כלל לכסף (חסדים) לגבי זהב (גבורות)23. ולכאורה, הרי כן הוא באמת, וכמבואר בכ"מ (ובקיצור בתניא24) הענין דכמעלת הזהב על הכסף. ומבאר הצ"צ, שבשביל הבירורים יש צורך בחסדים, ודוקא עי"ז יכולים הגבורות להיות כדבעי. ולכן, הנה עתה, בזמן הבירורים, צריכים הלוים להיות טפלים לכהנים25. ודוקא לעתיד, לאחרי גמר כל הבירורים, כאשר יקויים היעוד את רוח הטומאה אעביר מן הארץ26, והעבודה תהי' בקדושה, אזי יהיו הגבורות למעלה לגמרי מהחסדים.

ג) ובענין מעלת הגבורות על החסדים מבאר הצ"צ שם, שזהו ע"ד מעלת המס"נ (העלאה) על עסק התומ"צ (המשכה), שע"י תומ"צ נעשה יחוד ו"ה, וע"י מס"נ נעשה יחוד י"ה27, שענינו הוא התגלות עתיק, שלכן אין טעם על מס"נ, כיון שזהו"ע הקשור עם בחי' עתיק שלמעלה מהשתלשלות (ובנפש האדם הרי זה בחי' עצם הנפש שלמעלה מכחות פנימיים28). וזהו גם מה שמצינו שכאשר הבית יוסף לא זכה לאיתוקדא על קדושת שמי' רבא, הנה אף שעי"ז קיים יותר תומ"צ, הרי זה נחשב לענין של עונש29. וזהו גם דיוק לשון הזהר30 גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' וסליק בי' נהורא, סליק דייקא, היינו, שלא מספיק שיש בו אור, אלא האור צ"ל סליק בי', בדרך העלאה.

ויש לקשר זה עם מ"ש בפרשתנו31 ויתן לך האלקים גו', שם אלקים דייקא, כיון שדוקא ע"י גבורות נמשך תוספת אור, כנ"ל בארוכה32.