בס"ד. שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשכ"ד.
בלתי מוגה
כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן "ופרצת".
א. נתבאר פירוש רש"י על הפסוק1 "ויתן לך האלקים", "יתן ויחזור ויתן", שנוסף על נתינת ההשפעה עצמה, חוזר הקב"ה ונותן יכולת שהמקבל יתגבר לנצל את ההשפעה בכח עצמו (וע"ד החילוק שבין "בור סוד" ל"מעין המתגבר"2). ובעבודה: "יתן" – עבודת הצדיקים (המשכה מלמעלה), "ויחזור ויתן" – עבודת הבעלי תשובה3 (בכח עצמו4). ולכן רצה יצחק לברך את עשו – להמשיך לו הכח לתשובה5. ועפ"ז יובן מאמר פלא בספרי6 על הפסוק7 "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" (שאמר יצחק בהקדמה ל"ויתן לך"), שראה ביהמ"ק בנוי (עבודת הצדיקים8), חרב, ובנוי ומשוכלל לעת"ל (עבודת התשובה שלאחרי הירידה והחורבן, "שדה תחרש"9: ביטול המציאות הקודמת ע"י המרירות10, שתכליתה הזריעה והצמיחה11). וזהו "ויתן לך ה.אלקים" (ולא הוי'12, מקור הברכות13), בה' הידיעה, שהו"ע הידיעה והגילוי שלאחרי ההעלם והצמצום – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"י ע' 80 ואילך.
* * *
ב. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה ויתן לך האלקים וגו'.
* * *
ג. המאמר דלעיל – מביכל מאמרי אדמו"ר הזקן בכת"י אדמו"ר האמצעי עם הגהות הצ"צ14 – נדפס גם באוה"ת15, ובכותרת המאמר: "מכ"ק אדמו"ר האמצעי", אבל לא נרשם באיזה שנה נאמר מאמר זה. ואילו בביכל הנ"ל נרשם שהוא משנת תקס"ב.
מאמר זה נמצא גם בתורת חיים ס"פ תולדות16 באריכות גדולה17, ויש בו ביאורים כמעט על כל ענין שבמאמר זה.
ובסיום המאמר (בתו"ח18) איתא: "וזהו שרמז דוד פדה בשלום נפשי19 [דאף שבפשטות אמר זאת על עצמו, הנה כאן מבאר] דקאי ביעקב שפדהו אותו מעשו בשלום בלא מלחמה כלל כו'" (כמ"ש20 "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו גו' וישקהו"),
– ומדגיש שם גודל החידוש שבדבר, "שאע"פ שהי' מלחמה עם שרו של עשו (למעלה), אבל בעשו למטה נעשה שלום כו'". ולהעיר, שבדרך כלל מצינו בנוגע להשפעה מלמעלה, שעד שנמשכת ובאה למטה, ישנם כמה הרפתקאות כו'21; ואילו כאן מבואר להיפך, שלמעלה הי' זה בדרך מלחמה, ולמטה הי' זה בדרך שלום –
וטעם הדבר – "לפי שברבים19 היו עמדי", כמבואר שם, שעבודת יעקב היתה בב' הקוין ("ברבים"): בדרך אור ישר ובדרך אור חוזר.
ד. וזהו גם המענה לאלו הטוענים: כיון שנמצאים בחושך כפול ומכופל, דעקבתא22 דמשיחא, ש"אותותינו לא ראינו .. ולא אתנו יודע עד מה"23, א"כ, איך יכול להיות עתה גילוי פנימיות התורה.
והמענה לזה – אדרבה: ישנם ענינים שלמעלה הם בדרך מלחמה, ודוקא למטה ה"ה בדרך שלום.
ועד"ז בנדו"ד: דוקא למטה, בזמן היותר תחתון דעקבתא דמשיחא, יכול להיות ענין השלום – גילוי פנימיות התורה, דלית תמן לא קושיא ולא מחלוקת כו'24, באופן שיפוצו מעינותיך חוצה25 דוקא.
ויש להוסיף, שגם העבודה דהפצת המעיינות צריכה להיות באופן ש"ברבים היו עמדי" – בב' קוין: "סור מרע ועשה טוב"26, כי27, כאשר העבודה היא בקו אחד בלבד, יכול להיות שזהו רק מצד ההרגל, ובמילא הרי זה בבחי' "לא עבדו"28; ורק כאשר "ברבים היו עמדי", שהעבודה היא בב' קוין, שעי"ז שובר ומבטל את ציור הטבע כו' – הרי זה הכלי לפדי' בשלום, גילוי פנימיות התורה גם למטה מטה.
ה. וזהו גם מש"נ בפרשה שלאח"ז – "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"29:
היציאה מבית מדרשו של שם ועבר ל"חרן", "חרון אף של עולם"30 – עם היותה על אפו ועל חמתו, מ"מ, הולך לשם, כדי לעשות גם שם כלי לאלקות, שזהו"ע שבירת הטבע, עבודת התשובה.
ועי"ז יתגלה ביהמ"ק השלישי, שכבר בנוי ועומד31, וצריכים רק להמשיכו ולגלותו למטה, ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו, ברעוא דכל רעוין32, בקרוב ממש.
הוסיפו תגובה