בס"ד. שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשט"ו.
בלתי מוגה
א. נתבאר הטעם שענין הקידושין הוא בטבעת דוקא, והטעם שענין זה נרמז בפרשתנו בקידושי יהודה ותמר ("חותמך"1) – כיון שטבעת הו"ע המשכת הסובב (חותם) בממלא (טבעת), בדוגמת התגלות כח הא"ס בנבראים שבקידושין, וענין זה יהי' בגילוי בימות המשיח, שלימות מלכות בית דוד, שבא מיהודה ותמר – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 331 ואילך2.
* * *
ב. נתבאר הענין ד"ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר"3, "נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה באיזה מקום"4 – שהו"ע "מעשה אבות סימן (ונתינת כח) לבנים"5, ועד"ז בנוגע להענין ד"ויקנאו בו אחיו גו'" בשייכות להגאולה די"ט כסלו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חכ"ה ע' 204 ואילך6.
בסיום הענין אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:
יש לדעת, שהנתינת כח להענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה"7 במשך כל זמן הגלות, עד ביאת המשיח – ישנה כבר מימי המגיד, שהי' אז "זמן מואר" ("אַ ליכטיקע צייט"). ולכן יש בידינו הכח לזה, ועלינו רק להביאו לידי פועל.
ה"מעיינות" – ישנם; ה"חוצה" – בוודאי שישנו; ויש צורך רק לקשר את ה"מעיינות" עם ה"חוצה" ע"י "יפוצו", וגם על זה – ישנו כבר הכח, ובאופן שהכח כבר קשור עם פועל.
עלינו רק לעשות את העבודה בפועל ממש, לפרסם את תורת החסידות בכל מקום, וע"י "יפוצו מעינותיך חוצה" – "קא אתי מר"8, במהרה בימינו.
* * *
ג. דובר לעיל9 שנעשה לשון השגור – "יפוצו מעינותיך חוצה".
והנה, בהענין ד"חוצה" ישנם כו"כ מדריגות, כמ"ש הצ"צ בפירושו לתהלים10, שז"א נקרא "חוץ" לגבי מוחין, ומלכות נקראת "חוץ" לגבי ז"א – שזהו"ע ד"חוץ" למעלה גופא; ונוסף לזה ישנו הענין ד"חכמות בחוץ תרונה"11, שזהו "חוץ" שלמטה מהנ"ל, אבל עכ"פ גם ב"חוץ" זה ישנה המעלה ד"חכמות"; וכמו כן ישנו "חוץ" למטה מ"חוץ" ("אַ נידעריקער חוץ און נאָך אַ נידעריקער"), עד ל"חוץ" שאין למטה הימנו.
ועל זה הוא הלשון "יפוצו מעינותיך חוצה" – שבכל המדריגות שב"חוצה", גם ב"חוץ" שאין למטה הימנו, צ"ל הענין ד"יפוצו מעינותיך", המעיינות דתורת החסידות, שנקראת בשם "מעין" שהוא תמיד מחובר למקורו, דהיינו שהמים שבהמעין אינם מציאות בפ"ע כלל, וכל מציאותם אינה אלא מציאות המעין, ולכן "המעין מטהר בכל שהוא"12 (כפי שנתבאר לעיל בארוכה), ומצד חיבור המעין למקורו – בכחו להגיע גם ל"חוצה".
ד. בהענין האמור, שה"מעיינות" צריכים להגיע גם ל"חוצה" – ישנם חילוקים בהתאם לאופנו של ה"חוצה" שאליו מגיעים ה"מעיינות": ישנו "חוצה" שאליו יכול המעין להגיע בדרך בירור, וישנו "חוצה" שאליו אין המעין יכול להגיע בדרך בירור, אלא בדרך דחי'.
וע"ד הידוע13 בענין החילוק בין עבודת הבירורים לעבודת הנסיונות, שאופן עבודת הנסיונות אינו בדרך בירור אלא בדרך דחי'. ועד"ז בעניננו – שישנו "חוצה" שהעבודה עמו היא באופן של עבודת הנסיונות, בדרך דחי'.
– אין הכוונה לנסיונות בגשמיות ח"ו, אלא ע"ד המבואר בכ"מ, שכאשר מתעסקים עם אדם ששקוע בתאוות עד כדי כך שענין השכל אצלו ללעג וקלס יחשב, הרי הדיבור עמו אודות ענין שכלי – הו"ע של נסיון.
ובפרט כאשר מדובר (לא אודות שכל סתם, אלא) אודות שכל דקדושה, עליו נאמר14 "שיש יתרון לחכמה מן הסכלות (ד"סכלות" קאי על חכמה דלעו"ז, שנחשבת סכלות לגבי חכמה דקדושה) כיתרון האור מן החשך" – שללעג וקלס יחשב גם אצל אלו העוסקים בשכל דלעו"ז, דמכיון שהשכל שלהם עוסק רק בענינים של יש ומציאות, הרי השכל דקדושה, המופשט מיש ומציאות, ללעג וקלס יחשב אצלם.
וכאשר מתעסקים עם אדם המשוקע בתאוות עד שכללות ענין השכל אינו נחשב אצלו, ואפילו כשמתעסקים עם המובחרים שבהם, שאמנם שייכים לענין השכל בכלל, אבל שכל דקדושה, שאינו עוסק בענינים של יש ומציאות, אינו נחשב אצלם (כנ"ל) – הרי התעסקות זו היא נסיון גדול ביותר.
ואעפ"כ דורשים שגם ב"חוצה" זה – "יפוצו מעינותיך".
*
ה. מובא15 בתורת החסידות16 בביאור מה שנאמר17 "אמצאך בחוץ אשקך גו'", אשר באנשים בעלי עסקים הכתוב מדבר, שעסקם במשך רוב היום הוא בדברי הרשות ובעניני העולם. ועל פי המובן שם צריכים בעלי עסקים להתעסק בדא"ח – תורת החסידות – בקביעות ביותר18.
וגם מי שתורתם אומנתם במובן הפשוט19, היינו שפרנסתם בגשמיות היא מהתורה, הם בכלל הנ"ל20, כיון שתורתם – באופן של עניני חוץ21 משתמשין הם בה.
היות והמאמרים של "תורה אור" ו"לקוטי תורה" מסודרים הם על פרשיות השבוע, זאת אומרת שיש להם קישור לפרשת השבוע, ופרשת השבוע יש לה שייכות לאותו שבוע כמבואר בשל"ה22, התורה של זמן זה יש לה שייכות לזמן זה23, לכן ילמדו מאמרי פרשת השבוע בתו"א ולקו"ת24.
כל אחד25 יקח על עצמו, בלי נדר, לגמור שני ספרים אלה (לבד החלק של שיר השירים26) עד השבוע של שבת בראשית הבא, שאז מתחילים לקרות בתורה עוד הפעם מבראשית. ילמדו בכל שבוע מאמרי השבוע, ועד השבוע דפ' בראשית – ימלאו לימוד המאמרים דהפרשיות דראשית השנה, ועד עתה27.
והיות ו"קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא", וכמו כן "בר נש מסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא"28 – יהי' זה כלי לפרנסה בהרחבה ויוכלו ללמוד במנוחת והרחבת הדעת.
מובן, שלאו דוקא לאלה הנמצאים פה הדברים מכוונים, כי אם לכל אחד מישראל בכל קצוי תבל שילמד תו"א ולקו"ת מדי שבוע בשבוע – הרי הוא בכלל.
וישנה ההבטחה29: "אם בחוקותי (חקוק וחרות30) תלכו" – "שתהיו עמלים בתורה" – "ונתתי גשמיכם בעתם גו'" – שתהי' גשמיות ערבה ובזמן הנכון. ובעיקר – שתשרה בזה הברכה והגשמיות תנוצל לענינים בריאים ושמחים31.
*
ו. בענין32 המאמרים שבתו"א ולקו"ת – סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר33, שהצ"צ בחר מאמרים אלו מתוך אלפיים מאמרים.
שאר הכתבים ומאמרים של רבנו הזקן נ"ע – נמצאים בכתבי-יד, וחלק גדול מהם – סיבבה ההשגחה, ע"י כמה סיבות בלתי צפויות כלל מראש, שמכינים כעת לדפוס.
ואף שמזה שהצ"צ בחר את המאמרים שבתו"א ולקו"ת מתוך אלפיים מאמרים, משמע שמאמרים אלו הם דרושים עיקריים – מ"מ ראוי להדפיס גם מאמרים אלו, שהרי "אי אפשר לבית-המדרש בלא חידוש"34, ובהכרח שגם בשאר המאמרים ישנו חידוש כלשהו ("עפּעס אַ אויפטו")35.
ועוד והוא העיקר: "קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא", ו"את הכל עשה יפה בעתו"36 דוקא, ואם כן כל זמן יש לו חלקו בתורה37, וישנם המאמרים השייכים לזמן זה. ומההזדמנות הנפלאה של כל הסיבות הנ"ל – נראה, אשר דוקא בזמן זה צריכים לכתבים ומאמרים אלו.
ז. ובפרטיות יותר:
כתיב38 "זאת התורה אדם", וכשם שבאדם ישנם כמה חלקים, כמו"כ יש גם בתורה כמה חלקים, בהתאם להחלקים שישנם באדם. ולכן אמרו חז"ל39 "חש בראשו יעסוק בתורה .. חש בגרונו יעסוק בתורה", כיון שישנו חלק בתורה השייך להראש, וישנו חלק בתורה השייך להגרון, וכן בשאר האיברים.
ועד"ז הוא בנוגע לזמן, שלכל זמן ישנו חלק בתורה – ובנדו"ד, מאמרי החסידות – השייכים לזמן זה.
– ובזה יובן מאמרז"ל40 "מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני", דלכאורה, אם הדבר כבר נאמר למשה מסיני, מדוע הוצרך אותו "תלמיד ותיק" לחדשו? והביאור בזה, שלכל ענין בתורה ישנו זמן מסויים שבו עליו להתגלות, ולכן בתחילה, כש"נאמר למשה מסיני", הי' הענין בהעלם ובכללות, ויש צורך להמתין עד לבואו של אותו "תלמיד ותיק", שיחדש, היינו שיגלה הענין שניתן למשה בהעלם ובכללות.
ולכן, כאמור, מדפיסים עתה גם את הכתבים שהצ"צ לא הדפיס בשעתו, כיון שנמצאו כתבי-יד ממאמרים אלו.
[בנוגע להכתבים הנמצאים כאן41 – לא עלה בידי לפעול כו' ("האָב איך זיך ניט געקאָנט אַיינקערן"), ובערב ר"ה מסרתי זאת אל כ"ק מו"ח אדמו"ר, שיעשה בהם כרצונו ("וואָס ער וויל און ווי ער וויל")... ובינתיים – התחלתי לחפש ממקום אחר, ואלו הם הנמצאים עתה בדפוס].
ח. ובנוגע לעניננו – השייך לזמן זה:
זמן זה נקרא בשם "עקב" ("עקבות משיחא"42), דהיינו שנוסף על זה שהוא בבחי' "רגלים", הרי ב"רגלים" גופא ה"ז מדריגה התחתונה – עקב שברגל. אמנם, בהעקב ישנה גם מעלה על שאר האיברים – שדוקא בהעקב נמצא כח המס"נ, כמבואר בכ"מ בארוכה43.
ולכן, במאמרי החסידות הנדפסים עתה, ששייכים הם לזמן זה – מבואר מעלת ונחיצות ענין המס"נ.
והענין בזה:
כל האיברים, והעקב בכלל – קודם שמתחלקים לפרטים כלולים הם בהראש, ובמילא ישנו גם ענין העקב כפי שהוא כלול בהראש.
ותוכן הענין בעבודה – שמעלת המס"נ תורגש גם בהשגה שבראש. והיינו, שאף שהשגה מצ"ע אינה שייכת לענין המס"נ (שהרי ענין המס"נ שייך להעקב דוקא, כנ"ל), מ"מ, יורגש ענין המס"נ גם בההשגה.
ובלשון הרמב"ם44 – "המכוין לבו לטהר נפשו .. והביא נפשו במי הדעת טהור": טבילה – היא אותיות "הביטל"45, דהיינו ביטול שלמעלה מהשגה, וכפי שהוא בטבילה בגשמיות, שטובלים גם את הראש; וביחד עם זה, הטבילה גופא היא "במי הדעת" – דהיינו שהביטול עצמו יורגש בהשגה46.
וזהו ענינה של תורת החסידות – שענין הביטול והמס"נ יהי' בהשגה דוקא, שהרי לולי זאת, אין זה בגדר "תורה", וכמ"ש המג"א47 שלימוד תושבע"פ צ"ל בהשגה דוקא, שענין זה הוא גם בנוגע לפנימיות התורה; אלא שהשגה גופא משגת – מס"נ ("השגה גופא פאַרשטייט מס"נ").
וזהו ענינם של המאמרים הנדפסים עתה – כיון שהם שייכים לזמן זה. אמנם, לכל לראש יש לסיים את התו"א ולקו"ת (כנ"ל ס"ה), ולאחרי כן יוכלו ללמוד מאמרים אלו.
ט. ועי"ז שאנו נלמד את המאמרים של רבותינו נשיאינו – נעשים אנו חד עמהם.
"צדיקים דומים לבוראם"48. וכשם שבנוגע להקב"ה איתא49 ש"אנכי" ר"ת "אנא נפשי כתבית יהבית", דהיינו שהקב"ה נתן את עצמו בתורה – כן הוא בנוגע לצדיקים, שהם נתנו את עצמם בתורתם.
ולכן, כאשר לומדים תורתם של רבותינו נשיאינו מתאחדים עמהם, והרי הם מאוחדים עם הקב"ה, ובמילא נעשה עי"ז "כולא חד"50.
* * *
י. ימי החנוכה הם בתוך שבעה ימים מי"ט כסלו.
והנה, בענין השמן (השייך לחנוכה) כתיב51 "כתית למאור", וכמארז"ל52 "ישראל נמשלו לזית, מה הזית הזה כשמכתשין אותו מוציא שמנו, כך ישראל וכו'". ומצד זה ישנו ענין דאגות הפרנסה, כידוע בענין "לא לחכמים לחם"53.
אמנם, אפשר להמיר את הענין ד"כתית" בגשמיות – בענין "כתית" ברוחניות, שזהו ענין היגיעה בפנימיות התורה54. וכאשר ישנו הענין ד"כתית" ברוחניות – "חוסכים" את הענין ד"כתית" בגשמיות, ונמשכת פרנסה בהרחבה, המנוצלת למקום הראוי.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן "צמאה לך נפשי", וניגון רבנו הזקן בן ד' הבבות].
הוסיפו תגובה