בס"ד. שיחת אור ליום ה' פ' מקץ, ליל נר ה' דחנוכה, ה'תשט"ו.

– לתלמידי ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק' –

בלתי מוגה

א. מצות נר חנוכה היא מצוה מדברי סופרים1, שעז"נ2 "ערבים עלי דברי סופרים".

וביאור הענין ד"ערבים עלי דברי סופרים" – ע"פ המבואר בחסידות3:

ענין המצוות הוא כדי להמשיך אלקות. ומכיון שבאלקות יש ב' בחינות: ממלא כל עלמין, אור המתלבש בעולמות, וסובב כל עלמין, אור שלמעלה מהתלבשות – לכן יש גם במצוות ב' חלוקות: מצוות עשה ("קום ועשה") ומצוות לא תעשה ("שב ואל תעשה").

מצוות עשה – הם כלים להמשכת אור. כלומר: ענין זה – ענין של פועל ממש, או ענין של השגה – נעשה כלי לאלקות, דהיינו, להאור הממלא כל עלמין;

וכיון שיש צורך להמשיך גם את אור הסובב, שאינו יכול להיות נמשך בכלים – לכן ישנו גם הענין דמצוות לא תעשה, שאינם כלים להמשכת האור, אלא הם רק שוללים את ההעלם והסתר, ובדרך ממילא נמשך האור, ועל ידם נמשך אור הסובב שלמעלה מהתלבשות בכלים (כמבואר בלקו"ת פ' פקודי4 ובמאמרים שלאח"ז, שע"י מל"ת ממשיכים אותיות י"ה דשם הוי', שהם אורות מקיפים, בחי' סוכ"ע).

ובענין זה יש מעלה יתירה בז'5 מצוות דרבנן – אף שבהם נכללים רק ציוויים של "קום ועשה", מ"מ, יש בהם גם המעלה דמצוות לא תעשה, שעל ידם נמשך אור הסובב כל עלמין.

כלומר: אף שהמצוות דרבנן הם באופן של "קום ועשה", שזהו"ע של כלים, מ"מ, משתווים הם למצוות לא תעשה, שכשם שע"י מל"ת נמשך אור הסובב, כיון שאינם כלים, כי אם, שלילת ההעלם והסתר, ובמילא נמשך אור הסובב, כך גם במצוות דרבנן, שעם היותם ענין של כלים, נמשך על ידם אור הסובב שלמעלה מהתלבשות בכלים.

וזהו "ערבים עלי דברי סופרים": "ערבים עלי" – הו"ע של המשכה מלמעלה שהיא למעלה מהתלבשות בכלים, שנעשית ע"י "דברי סופרים", כיון שניתן כח לרבנן לתקן מצוות עשה – כלים – שבהם יומשך אור הסובב (כמבואר כל זה בחסידות6).

ב. וכיון שמצות נר חנוכה היא מצוה שמדברי סופרים, שיש בה המעלה דהמשכת אור הסובב, לכן ישנם כמה חילוקים בין נרות חנוכה לנרות המקדש7 – אף שכל הענין דנרות חנוכה נתחדש ע"י הנס שנעשה בנרות המקדש, ונרות חנוכה הם זכר לנרות המקדש – כיון שנרות חנוכה הם מצוה מדברי סופרים, שעי"ז נמשכים המשכות אחרות.

ובפרטיות יותר:

א) נרות המקדש – היו בקודש דוקא8. וכמו כן נרות שבת שהם בפנים דוקא, במקום שבו אוכלים סעודת שבת9, שאכילת שבת היא ענין נעלה. ואילו נרות חנוכה – "מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ"10 דוקא.

ב) נרות המקדש – הדלקתם בכהן דוקא8. וכמו כן נרות שבת שהדלקתם ע"י עקרת הבית או ע"י בעל-הבית11 – אלו שתפקידם לעשות שלום בבית. ואילו נרות חנוכה – צריכים להדליק כולם, גם לוי וישראל, וגם נשים.

ג) נרות המקדש – הדלקתם בשמן דוקא, שמן זית, ושמן זית מובחר דוקא12. ואילו נרות חנוכה – הדלקתם בשמן זית היא הידור בלבד, וע"פ דין כשרה הדלקתם בכל דבר13.

והטעם לחילוקים אלו – כיון שבנרות חנוכה ישנה המעלה דדברי סופרים, שעל-ידם נעשית המשכת אור הסובב, ולכן אין בהם הגבלות, והיינו, שמצד אור הסובב יכול כאו"א להאיר גם את החוץ, ואפילו "משתשקע החמה"10.

– ההתחלה והנתינת-כח על נרות חנוכה היא אמנם מנרות המקדש [וכמ"ש הרמב"ן14 בפירוש מארז"ל "שלך גדולה משלהם"15, "הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו"16 – "לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו", שמזה מובן שההתחלה והנתינת-כח לנרות חנוכה היא מנרות המקדש], שהדלקתם היתה דוקא ע"י כהן וכו';

אבל ענין זה מהוה נתינת-כח על זמן הגלות, שאז יוכלו כל בני ישראל להדליק נרות חנוכה, וגם "משתשקע החמה" – לא רק "משתשקע החמה" בזמן הבית (שהרי משעת הנס דחנוכה היו מחוייבים בנרות חנוכה גם בזמן הבית), אלא אפילו "משתשקע החמה" בזמן הגלות, שאז החושך הוא גדול יותר, ואעפ"כ גם חושך זה יהי' בכחם להאיר.

ג. הפעולה הנעשית ע"י נרות חנוכה היא – "עד דכליא ריגלא דתרמודאי"10:

"תרמוד"17 – הוא "שם אומה"18, שממנה היו צרות רבות לבני ישראל, והיינו לפי שמוצאם מישראל, מ"עבדי שלמה" (כדאיתא ביבמות19), והרי "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"20.

וזוהי פעולתם של נרות חנוכה – "כליא ריגלא דתרמודאי", היינו שנרות חנוכה מכלים את הענין ד"תרמודאי"21.

ועל דרך זה מצינו גם בנוגע לי"ט כסלו – שחל בימים שלפני חנוכה:

ההעלם והסתר על פנימיות התורה – לא הי' יכול להיות ע"י גויים, כיון ש"בבואה דבבואה לית להו"22, ולכן הוצרך להיות העלם והסתר זה ע"י אדם מישראל דוקא, שיש לו "בבואה דבבואה"23.

וזהו ג"כ ענינם של נרות חנוכה – ביטול ההעלם והסתר שנעשה ע"י מי שיש לו "בבואה דבבואה".

ד. ונקודת הענין – שביטול העלם והסתר גדול ביותר הוא ע"י כחות נעלים ביותר, שזהו ענין פנימיות התורה, ששייך גם לחנוכה, שהרי התחלת הענין דחנוכה הוא ש"טמאו כל השמנים"10, ונר חנוכה הוא בשמן, והרי ענין השמן רומז לפנימיות התורה24.

והענין בעבודה – שלא די בהעבודה שע"פ טו"ד, אלא צריך להיות ענין המס"נ שלמעלה מטו"ד, שקשור עם עצם ופנימיות הנשמה, שע"י פנימיות התורה נעשית התקשרותה עם פנימיות א"ס, כמ"ש בזהר25 ש"סתים דישראל" – דהיינו סתים דהנשמה, פנימיות הנשמה – מתקשר עם "סתים דקוב"ה" ע"י "סתים דאורייתא". ובכח זה מכלים את "ריגלא דתרמודאי".

וענין זה נוגע גם לאלו השייכים כבר לפנימיות התורה – דכיון שגם אצלם ישנם זמנים שבהם הם עסוקים בגליא דתורה, עליהם לדעת, שגם לימוד הנגלה צריך להיות באופן שיהי' ניכר שמקורו הוא בפנימיות התורה ("דאָס שטאַמט פון פנימיות התורה"), מאור שבתורה26. ואזי גם לימוד הנגלה הוא בדרך הישר, ומכוונים את ההלכה לאמיתתה – שתהי' "הלכה כמותו"27.

וזהו כללות הענין דנר חנוכה – ענין המאור שבתורה, שלזה מגיעים ע"י ענין הביטול. וכפי שמבאר אדמו"ר הזקן28 בפירוש הפסוק29 "כתית למאור" – שע"י העבודה ד"כתית", ביטול היש, היינו, שהאדם מבטל את ה"מציאות" – באים להענין ד"מאור" שלמעלה מאור, שבמדריגה זו אין הגבלות דממלא וסובב, כך שגם אור הסובב נמשך בכל מקום.

ה. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

יעזור השי"ת שתהיו צינורות עבור שאר תלמידי הישיבות, שיומשך גם להם המאור שבתורה, ושענין זה יאיר גם בהאור שבתורה – שגם בלימוד הנגלה יהי' ניכר שמקורו הוא בפנימיות, שעי"ז גם לימוד הנגלה הוא באופן הישר.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א חילק בידו הק' דמי חנוכה – שקל אחד – לכל התלמידים].