בס"ד. שיחת נר ה' דחנוכה, ה'תש"כ.
– לתלמידי ישיבות תומכי תמימים ליובאַוויטש, בחדרו הק' –
בלתי מוגה
א. ידוע פתגם רבותינו נשיאינו1 אודות נרות חנוכה, שצריכים להביט ולהתבונן וללמוד ממה שמספרים נרות חנוכה.
ואף שמלבד נרות חנוכה ישנם עוד נרות של מצוה, כמו נרות שבת, וכן נרות דיוהכ"פ, שעז"נ2 "לקדוש ה' מכובד", וכן נרות בית הכנסת, שעז"נ3 "באורים כבדו את ה'", ובזמן שביהמ"ק הי' קיים היתה גם מצות הדלקת נרות המנורה, מ"מ, ציווי מיוחד להתבונן וללמוד מהנרות, מצינו בנרות חנוכה דוקא.
ומזה מוכח שבנרות חנוכה ישנו ענין מיוחד שבו חלוק הוא משאר הנרות, אפילו מנרות המקדש.
ב. הביאור במעלת נרות חנוכה שהאור4 אינו בשביל איזה תכלית (כמו נרות שבת, בשביל שלום בית5, וכן נרות המקדש, שענינם הוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל6), אלא התכלית היא בהם עצמם7, וענינם בתורה ("נר מצוה ותורה אור"8) הוא לימוד התורה "לשמה", לשם התורה עצמה, ללא תכלית צדדית (כמו לדעת את המעשה אשר יעשון, ולהתקשר עם הקב"ה) – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א באידית9, ונדפס בלקו"ש ח"ג ע' 813 ואילך10.
ג. והלימוד מזה בנוגע לתלמידי הישיבות ביחוד:
מבלי הבט על גודל המעלה דעשיית טובה ליהודי, שזוהי מעלת העובד באצילות (כפי שנתבאר לעיל11), ומבלי הבט על המעלה שבלימוד התורה כדי לידע את המעשה אשר יעשון ואלה אשר לא תעשינה – הנה עיקר הענין הוא לימוד התורה מצד עצמה, שזוהי התכלית היותר נעלית ועמוקה.
וזהו גם מה שמצינו בהמשך תרס"ו, שלאחרי שמבאר מעלת המצוות לגבי התורה12, אזי מסיק ומסיים13, שע"י היגיעה בתורה, שהו"ע "יעשה למחכה לו"14, ממשיכים את כל הענינים כמו ע"י המצוות, ולא עוד אלא שניתוסף גם העילוי שבתורה כו'.
ויש להוסיף, שגם ענין היגיעה בתורה מרומז בענין הנרות:
בנר יש נהורא אוכמא15, היינו, האור הכהה שנעשה מצד כליון ושריפת הפתילה (היפך טבעה), ועל גביו יש נהורא חיוורא15, היינו, האור הבהיר.
וענינו בעבודה הרוחנית – שנהורא אוכמא הו"ע היגיעה בתורה, ויש בזה מעלה על התורה מצד עצמה, כמעלת נהורא אוכמא שמחברת את הפתילה עם הנהורא חיוורא ונותנת בהם קיום.
וזהו גם משנ"ת בקונטרס ומעין16 בענין היגיעה בתורה, ש"אפילו כלי שכלו רחבים וקלים להבין, מ"מ, צריך עסק ויגיעה כו'", ובלאו הכי, הנה כמאן דבעי למיעבד לא עביד17, ו"לא יגעתי ומצאתי אל תאמין"18.
וזוהי ההוראה לתלמידי הישיבות:
גם אצל בעלי-בתים יש קביעות עתים לתורה, ויכול להיות בזה כמה אופנים כו'; אבל אלו שנמצאים בד' אמות של תורה, ובפרט תלמידי הישיבות שלא טעמו מ"עץ הדעת" של הנחות בעלי-בתים והנחות העולם – צריכים ללמוד לא מנרות שבת ולא מנרות המקדש, שבהם מרומז ענין התורה בשביל כוונה נוספת, אלא עליהם ללמוד מנרות חנוכה, שבהם מרומז שהתורה עצמה היא ענין עצמי ועיקרי, והיא התכלית הגדולה שאין למעלה ממנה.
ובמילא מובן גודל ההתמדה ושקידה, מסירה ונתינה, שצריך להיות בלימוד התורה, וכיון שכך צריך להיות, הרי בודאי ישנה היכולת על זה, וצריך רק להביא את הכח והיכולת אל הפועל, שתהי' התמדה ושקידה בתורה כדבעי למהוי, וכאשר יהי' "יגעת" כדבעי למהוי, אזי יהי' גם "מצאת" כדבעי למהוי.
ד. האמור לעיל מודגש גם בענין שמן זית – שבו מצוה מן המובחר להדליק נרות חנוכה19:
אודות "זית" אמרו חז"ל20 "הזית הזה כשכותשין אותו מוציא שמנו". וענינו בתורה – שבאה ע"י הכתישה, דהיינו, יגיעת והשתדלות הגוף בלימוד התורה, נוסף על ביטוש הגוף, "גופא כו' מבטשין לי'"21, והזיכוך שלו ע"י "קדש עצמך במותר לך"22 ושאר הענינים, כמבואר בתניא23 ובמאמרי החסידות שלאח"ז.
ומזה מובן גם ששמן זית קאי על הפנימיות של התורה. כלומר: נוסף לכך ששמן בכלל רומז על פנימיות התורה24, הרי שמן זית ביחוד מורה בודאי על הפנימיות, שהרי השמן מצד עצמו הוא טמון בתוך הזית, והיינו, שיש עור וקליפה דקה שמסתיר ומעלים על השמן, ומצד גודל החושך, כותשים את הזית ומוציאים ממנו את השמן, ועל ידו מאירים את החושך.
וכן הוא גם בענין גילוי פנימיות התורה – שמצד עצמה היא בהעלם, אלא, שבכדי להאיר את החושך, כותשים את האבנים טובות שבכתר המלך (כמשנת"ל25 המשל של אדמו"ר הזקן), ומגלים את האור, ועל ידו מאירים גם בנגלה דתורה, ועד שמאירים גם את החושך שבחלקו בעולם ובכללות העולם.
וזהו מה שלמדים מנרות חנוכה שהדלקתם בשמן זית שבו מודגש ענין הפנימיות – שלימוד התורה צריך להיות מצד הפנימיות שבה, שזהו"ע נעלה יותר מלימוד התורה מצד בחי' חיצוניות ואחור, שעל זה אמרו26 "דוד זמירות קרית להו" (כמבואר באגה"ק בסופו27), היינו, שהלימוד הוא לא בשביל איזה כוונה אחרת, שאז הוא בבחי' אחור, אלא באופן שכולו פנים, כיון שהלימוד הוא בשביל התורה עצמה, שהיא התכלית של כל התכליות, כיון שעל ידה מתקשר ומתאחד (באופן שהשכל והמושכל נעשים דבר אחד) עם חכמתו ית', שהוא וחכמתו אחד, כי הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד28, עצמות ומהות א"ס ב"ה.
ומימי חנוכה ממשיכים זאת על כל השנה כולה, ועל כל שית אלפי שנין, וכדאיתא במדרש29 והובא ברמב"ן30 שנרות חנוכה אינן בטלות לעולם.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכל אחד מהתלמידים דמי חנוכה, שקל אחד. וטרם צאתם אמר:]
אע"פ שבגמרא31 נזכר רק ענין "הלל והודאה", הרי חסידים עושים לפנים משורת הדין – שיהי' גם ענין השמחה32.
הוסיפו תגובה