בס"ד. שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשט"ו.
בלתי מוגה
א. (כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ניגון השייך לחודש כסלו ("אַ כסלו'דיקן ניגון"), ואח"כ אמר)1:
ברכת החודש בשבת מברכים החודש – אינו ענין של קידוש החודש,
– ומה גם שבזמן הזה לא שייך כללות הענין דקידוש החודש, לא ע"פ הראי', וגם לא ע"פ החשבון,
[ולהעיר, שגם בזמן שהיו מקדשים ע"פ הראי' היו בית-דין מחשבין בחשבונות עד שידעו אם אפשר שיראה הירח, ורק לאחרי כן היו מקבלים את העדים (כמבואר ברמב"ם2). וב' סברות בזה: (א) קבלת העדות דראיית הלבנה פועלת קדושה נוספת, (ב) העיקר הוא קבלת העדות, והחשבון שב"ד מחשבים אינו אלא כדי לידע שזוהי עדות אמת3],
שהרי קידוש החודש תלוי בכמה תנאים – ב"ד סמוכים, ובארץ ישראל דוקא (כמבואר ברמב"ם4) – שאינם בזמן הזה. ואילו סדר קביעות החדשים בזמן הזה נעשתה מכבר ע"י הלל (נכדו של הלל הזקן) שחישב החשבונות וקידש כל החדשים עד שיבוא מורה צדק5 –
כי אם תקנת הגאונים שתיקנו שבשבת שלפני ר"ח, שבו מתאספים כולם לבית הכנסת (יום הכניסה), יכריזו באיזה יום יחול ר"ח הבא, וענין זה קשור עם ההכרזה (שלפעמים היתה קשורה גם עם סעודת מצוה6) שהיו מכריזים בזמן שהיו מקדשים החדשים7.
ב. אמנם, ידוע מ"ש הרמב"ן8 בשם הספרי9 שכל המצוות שאנו מקיימים בזמן הגלות הם "ציונים"10 – סימנים – כדי שנדע איך לקיים את המצוות לעתיד לבוא, כשיהי' קיום המצוות "כמצות רצונך"11.
ועפ"ז צריך לומר, שבכל דבר שעושים עתה ישנו מעין הענין וההמשכה כו' דלעתיד לבוא – שהרי אם לא נמשכת איזה המשכה כו', אין זה אפילו בבחינת "ציון" (סימן) בלבד12.
ומזה מובן גם בנוגע לברכת החודש בשבת מברכים החודש – שיש בזה מעין הענין דקידוש החודש שהי' בעבר ויהי' לעתיד לבוא.
ג. והענין בזה:
קידוש החודש קשור עם מולד הלבנה, היינו, שעם היות שעד עתה היתה הלבנה פוחתת והולכת עד שנתעלמה לגמרי, נעשה מולד הלבנה מחדש, ומכאן ואילך הולכת וגדלה עד למילוי ושלימות הלבנה, "קיימא סיהרא באשלמותא"13.
וענין זה רומז למעמדם ומצבם של ישראל – שדומין ללבנה14 – "שהם עתידים להתחדש כמותה"15, באופן של צמיחה וגידול, עד לאשלמותא, בגאולה האמיתית והשלימה.
ואע"פ שברכת החודש בשבת מברכים היא ע"פ רוב קודם זמן המולד – הרי מיום השבת מתברכין כולהו יומין16, ולכן, כאשר מברכים ברכת החודש ביום הש"ק בכוונה ובלב שלם, ה"ז מהוה נתינת-כח והמשכה על מולד הלבנה, גידולה וצמיחתה, עד להמעמד ומצב ד"קיימא סיהרא באשלמותא" שמורה על השלימות שתהי' בשעת הגאולה.
ד. ויש לומר בדרך אפשר שזהו הטעם לתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר17 שבשבת מברכים החודש יוסיפו באמירת תהלים, ויערכו התוועדות:
ידוע גודל הענין והמעלה דאמירת תהלים18 – שעז"נ19 "כוס ישועות אשא ובשם הוי' אקרא".
וכמו כן ידוע גודל הענין והמעלה של התוועדות – כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר20 ע"ד פתגם חסידים הראשונים שבכחה של התוועדות חסידית ("אַ חסידישער פאַרבּריינגען") לפעול יותר מפעולתו של מלאך מיכאל.
ויש לומר, שב' ענינים אלו – אמירת תהלים והתוועדות – הם ה"כלים" שעל ידם ממשיכים הענין דברכת החודש, לפעול את המעמד ומצב ד"קיימא סיהרא באשלמותא".
* * *
ה. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה פתח ר' יוסי ואמר ויתרון ארץ בכל היא וגו'.
* * *
ו. האמור לעיל אודות שבת מברכים החודש הו"ע כללי השייך לשבת מברכים דכל חדשי השנה. ונוסף לזה ישנו הענין הפרטי דשבת מברכים חודש כסלו, שיש בו מעלה מיוחדת לגבי שאר חדשי השנה:
חודש כסלו הוא חודש השלישי.
והנה, בחודש השלישי הי' הענין דמתן-תורה – כמארז"ל21 "אוריאן תליתאי כו' בירחא תליתאי". אלא שמ"ת הי' בחודש השלישי ליציאת מצרים בגשמיות, וחודש כסלו הוא חודש השלישי ליציאת מצרים ברוחניות – שהו"ע עבודת התשובה שבחודש תשרי, שעל ידה נעשה יציאת מצרים ברוחניות.
וכשם שבחודש השלישי ליציאת מצרים בגשמיות הי' מ"ת, כך גם בחודש השלישי ליציאת מצרים ברוחניות ישנו הענין דמ"ת – בנוגע לפנימיות התורה22.
וכפי שכותב כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע במכתבו הידוע23 – שניתן ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר על מנת להדפיס ולפרסם בכל תפוצות ישראל – שבחודש כסלו "אור וחיות נפשנו ניתן לנו", "שיאיר נפשנו באור פנימיות תורתו ית'".
ז. וכיון שבחודש כסלו יש הוספה לגבי שאר החדשים – הרי גם בשבת מברכים חודש כסלו צריכה להיות הוספה לגבי שבת מברכים דשאר החדשים.
והנה, הוספה זו יכולה להיות הן ברוחניות והן בגשמיות. אמנם, "רוחניות" – הו"ע שאי אפשר לבדוק כו', ובמילא, תהי' ההוספה בגשמיות – שהרי זה גשמיות דיום הש"ק, שאין בו פסולת כו', כידוע24 שפרש חגיכם קאמר, ופרש שבתכם לא קאמר.
(כ"ק אדמו"ר שליט"א רמז שיאמרו "לחיים").
* * *
ח. בנוגע להתחלות של מאמרי החסידות – הסדר הוא שלא מתחילים המאמרים בהתחלות חדשות, כי אם בהתחלות המאמרים שישנם כבר לפנ"ז25.
– כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם בריגא מאמר שהתחלתו היתה בפסוק26 צור תעודה חתום גו'27. הייתי אז אצל הרבי, ואמרתי לו, שה"עולם" לא שמע אף פעם מאמר עם התחלה כזו. ואמר לי הרבי שיש מאמר עם התחלה כזו. לאחרי זמן מצאתי ענין זה בלקו"ת לג' פרשיות28, אלא ששם הוא חלק מה"המשך", ומשמעות הדברים שאחד המאמרים התחיל בפסוק צור תעודה. –
ובנוגע לעניננו: המאמר שנאמר זה עתה, ד"ה פתח ר' יוסי ואמר ויתרון ארץ בכל היא וגו' – יש התחלה כזו בהוספה לביאורי הזהר29, ושם נתבארו בקצרה חלק מהענינים שדובר אודותם בהמאמר. וכן נתבארו ענינים אלו באוה"ת, אבל במקומות מפוזרים, וגם הם מיוסדים על המאמר בביאורי הזהר הנ"ל.
ט. בלמדי ענין זה בביאורי הזהר, נזכרתי בסיפור שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בריגא:
בהיותו עם אביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, במענטאן (עיירת נופש בדרום צרפת, השוכנת על חוף הים), הלכו לטייל על שפת הים, ואדמו"ר נ"ע אמר לו כמה ענינים, כנראה בתורת החסידות. בחזרתם מהטיול, התיישב כ"ק מו"ח אדמו"ר ללמוד זהר, ולמד את המאמר ר' יוסי ור' חייא הוה אזלי על כיף ימא, ונתמוגג בדמעות30. – כך סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר על עצמו.
מעולם תמהתי מהי שייכות הענינים דמאמר הזהר זה להטיול דכ"ק מו"ח אדמו"ר עם אביו, ולמה התמוגג בדמעות,
עד שמצאתי שר' יוסי (שנזכר בזהר) – שמו האמיתי הוא "יוסף", אלא שבזמן תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי הי' נקרא בשם הכינוי: "יוסי",
וא"כ, כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר למד את המאמר אודות ר' יוסי (ששמו האמיתי יוסף, כשמו של כ"ק מו"ח אדמו"ר) ור' חייא דהוה אזלי על כיף ימא, לאחרי הטיול שלו עם אביו על כיף ימא, שזהו מקום מסוגל לענינים רוחניים בכלל ולענינים דפנימיות התורה בפרט [כפי שמצינו בזהר ע"ד גילוי סודות התורה על כיף ימא]31 – אין זה פלא שהתמוגג בדמעות!...
י. והנה, דובר כמ"פ32 בנוגע להסיפורים שסיפר לנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכאשר נשיא בישראל מספר סיפור, אין זה סתם סיפור מעשה, אלא יש בזה ענין תוכני וכו'.
ובהקדם משנת"ל בהמאמר33 בנוגע לענין הדיבור, שע"י הדיבור הוא התגלות כל הכחות שכל ומדות שהכל מתגלה ע"י הדיבור, ועוד זאת, שע"י הדיבור מתקרב הזולת אליו, וכמו המקרב את זולתו עי"ז שמדבר עמו דברי אהבה, וכן בהשפעת השכל כשמשפיע אל הזולת שעי"ז משתווה שכל הזולת לשכלו.
– בסדר זה הוא הלשון בהמאמר34: תחילה הענין דגילוי השכל והמדות, ואח"כ הענין דקירוב הזולת.
וזוהי גם הכוונה בהסיפורים שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר – שע"י דיבורו בענינים אלו נפעל גילוי הכחות (שכל ומדות) שלו בעולם, וגם קירוב הזולת אליו, ובפרט קירוב השכל, שזהו קירוב פנימי, שבא ע"י הבנה והשגה דוקא.
יא. וזהו גם כללות החידוש דתורת חסידות חב"ד, ובפרטיות יותר, החידוש די"ט כסלו לגבי לפני י"ט כסלו35 – שתורת החסידות נתלבשה בהבנה והשגה, כדי שתהי' ההתקשרות ע"י שכל, שדוקא עי"ז נעשה קירוב ויחוד פנימי.
ונקודת הענין – שיהודי צריך להתאחד עם התורה שלומד. והיינו, שלא זו בלבד שהוא לומד את התורה, אלא עוד זאת, שהתורה מלמדת אותו36, ועד שנעשה חד עם התורה, שזהו מ"ש37 "ובתורתו יהגה", "תורתו." דייקא, תורה שלו, כיון שנתאחד עמה38.
וענין זה צריך להיות ניכר בכל מציאותו ובכל עניניו, וכמ"ש הרמב"ם39 ש"החכם .. צריך שיהי' ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו וכו'", וממשיך ומונה עשרה דברים שבהם צריך החכם להיות ניכר, היינו, שבכל עניניו, באכילתו ובשתייתו, ומכ"ש בתפלתו ובלימודו, צריך להיות ניכר שענינים אלו נעשים ע"י יהודי שחדור בגליא דתורה ובפנימיות התורה.
ובלשון דהתחלת פרשת השבוע – שצריכים להמשיך זה בכל פרטי המדריגות ד"מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים"40, ובכללות הענין ד"שני חיי שרה", היינו, בכללות חיי היום-יום, שבכל תנועה ותנועה יאיר היחוד פנימי עם התורה, שזוהי כללות הכוונה דדירה בתחתונים41.
הוסיפו תגובה