בס"ד. שיחת יום ג' פ' יתרו, ט"ז שבט ה'תשנ"ב

– ב"יחידות" כללית להאורחים שיחיו –

בלתי מוגה

א. כבכל פעם כיו"ב – ההתחלה היא באופן ש"פותחין בברכה", כמ"ש רבינו הזקן בהתחלת אגרת הקודש הידועה1.

ובזה מרומז גם שכל ענין של "פתיחה" צריך להיות ב"ברכה" – כפי שמצינו גם בפתיחת כל סדר ההשתלשלות, שמרומז בפסוק2 "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", שנוסף על בריאת עוה"ז הגשמי כפשוטו, הרי זה כולל גם כל סדר ההשתלשלות3 – שההתחלה היא באות ב', ר"ת ברכה, כמבואר במדרשי חז"ל4 (כמדובר כמ"פ בהתוועדויות כגון אלו).

וכיון שברכה היא מלשון המשכה5 – נמשכת ה"ברכה" בכל הזמנים שלאח"ז, עד לפעם הבאה שבה יהי' עוה"פ אירוע או יום כזה, שאז תומשך עוד ברכה והמשכה, וממקום נעלה יותר, כבכל ענין של קדושה שמוסיפין בקודש6, ומזמן לזמן גם עליות מיוחדות, כמו בכל עשר שנים, חמשה עשר או עשרים שנה, ועד"ז העלי' דמ"ב שנים הקשורה עם שם מ"ב (כמדובר לעיל7), שאז העלי' היא ביתר שאת וביתר עוז, ובמילא גם ההמשכה שלאח"ז היא ביתר שאת וביתר עוז.

ב. ובנוגע למאורע זה – שכו"כ מבני ישראל, אנשים נשים וטף, שבאו ממקומות שונים, מתכנסים יחדיו, והכינוס הוא בבית הכנסת בית המדרש ובית מעשים טובים, בית משולש, שאז ישנו העילוי ד"החוט המשולש (לא רק "במהרה לא ינתק", אלא) לא ינתק" (כלל)8, ובסמיכות ל"ראש9 השנה לאילן"10:

על כל בני ישראל נאמר11 "כי תהיו אתם ארץ חפץ", וכידוע תורת הבעש"ט בענין זה12.

ולכן דורשים מכאו"א מישראל להיות בבחינת "ארץ ממנה יצא לחם"13, וכן כל שאר מיני פירות הצומחים בארץ, ארץ ישראל, עלי' נאמר14 "לא תחסר כל בה", אפילו פלפלין15, ועאכו"כ שבעת המינים (כנגד שבעת הקנים ד"מנורת זהב כולה"16) שנשתבחה בהם ארץ ישראל, "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש"17, ובאופן ש"כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה"18, ותלוי גם בהקדימה לתיבת "ארץ", אלא שיש חילוק בין "ארץ" בפעם הראשונה ל"ארץ" בפעם השני', שהסמוך לתיבת "ארץ" הראשונה קודם להסמוך לתיבת "ארץ" השני'19.

והענין בזה:

אצל כאו"א מישראל ישנם ענינים שלפי ערכו הם סתם ענינים, ויש ענינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל שלו,

– שהרי בודאי קיים את הציווי וההוראה המפורסמת של נשיאי חב"ד: "עשה כאן ארץ ישראל"20, שזוהי גם נתינת-כח, וגם לשון של הבטחה21 –

והיינו, שכל אחד מישראל כולל את כל שבעת המינים (שבעת קני המנורה), שהם שבעת המדות (כמבואר בפרטיות בלקוטי תורה להאריז"ל16), וכל אחד מהם הוא באופן של שבח והודאה וברכה והמשכה, אשר, על ידם נמשך שבח והודאה ברכה והמשכה בכל הענינים שבגללם נקרא בשם "ארץ ישראל",

– כב' הפירושים ד"ארץ", מלשון ריצה, ומלשון רצון22, ובזה גופא ישנם ב' פעמים "ארץ", שהם ע"ד ובדוגמת ב' הפירושים האמורים –

ועד שעי"ז נמשך שבח והודאה בכללות עם ישראל, שכללות כולם יחד הם שבעת המינים, שבעת קני המנורה.

ואם הדברים אמורים בנוגע לכאו"א מישראל, הרי במכ"ש וק"ו בנדו"ד, שהאנשים והנשים והטף שהתאספו כאן כוללים את כל בנ"י וכל עניניהם, כיון שאסיפה זו מתקיימת בבית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים של נשיא הדור, אשר, "הנשיא הוא הכל"23, שכולל את כל אנשי הדור, ובמילא כולל הוא את כל אנשי הדורות שלפנ"ז וכל אנשי הדורות שלאח"ז.

ג. ועוד והוא העיקר – בנוגע לענין של פועל:

נוסף לכך שבודאי קיימו את מנהג ישראל24 לאכול פירות (פירות כפשוטם בגשמיות העולם), כולל ובמיוחד פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל,

הרי זה מקדים ומזרז ומביא תיכף ומיד – ובפרט ע"י ההקדמה שעושים את כאו"א מכם שליח לנתינת הצדקה – שכולנו יחד25, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"26, באים "עם ענני שמיא"27 "לאכול מפרי'" – לאכול את הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל בארץ ישראל עצמה,

וכיון שאז נעשה שינוי לטובה בנוסח הברכה28, הרי מובן שנעשה גם שינוי לטובה בכל עניני ברכה זו, ושינוי עיקרי, שפועל בכל הדורות הבאים ובכל הדורות שלפנ"ז, ועאכו"כ בדורנו זה, דור האחרון לגלות ודור הראשון לגאולה – עי"ז שבנ"י פעלו והמשיכו את האל"ף, אלופו של עולם, ב"גולה", שמזה נעשה "גא.ולה"29, ועד שב"גאולה" ממש גופא הולכים "מחיל אל חיל" עד "יראה אל אלקים בציון"30.

ד. ובכל זה ניתוסף בבואנו משבת שירה, וכיון שסיומה "ה' ימלוך לעולם ועד"31, שזהו"ע הנצחיות (שזהו הפירוש הפשוט ד"לעולם ועד"), הרי זה באופן שהולכים משירה אל שירה, עד שבאים ל"שיר" לשון זכר32 (כמדובר גם בהתוועדות שלפנ"ז33), שיר העשירי31, שנשיר כולנו יחד, ומלכנו נשיאינו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, בראשנו, ועד לעצמות ומהות בפשטות, כפי שנתפשט ונתגלה בה"פשטות" דכאו"א מישראל34, כולל גם האנשים והנשים והטף הנמצאים כאן, ובפרט שנמצאים בבית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים של נשיא הדור, ששמו "יוסף" מורה על ענין הגאולה, ובזה גופא – גאולה מתוך שמחה וטוב לבב, כמרומז בשמו השני "יצחק" (כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפנ"ז35).

ובהמשך לזה עומדים עתה בשבוע של מתן-תורה והשבת של מתן-תורה – שהרי ביום הש"ק קורין פרשת יתרו בכל הפרטים36, החל מהפרטים דעשרת הדברות עד "וכל אשר לרעך"37, ועד להענין הכללי והעיקרי ד"תורה חדשה מאתי תצא"38, שכלול ונכלל בהמתן-תורה שאודותיו מדובר בפרשת יתרו.

ומזה באים לפרשת משפטים – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"39: "ואלה" – "מראה באצבעו (על ה"תורה חדשה") ואומר זה"40, "אשר תשים לפניהם" – "כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם"41, ו"לפניהם" דייקא – לפנימיותם42.

ה. ויהי רצון, שתיכף ומיד ממש, ללא הפסק בינתיים, גוף בריא ונשמה בריאה,

– ובפרט לאחרי שניתוסף בריאות בגוף ובריאות בנשמה ע"י האכילה משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל –

באים כל האנשים והנשים והטף ("בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו") הנמצאים כאן, "עם ענני שמיא", לארצנו הקדושה כפי שהיא בשלימותה, יחד עם שלימות התורה,

– ורחמנא ליצלן אפילו מהדיבור אודות החזרת אפילו שעל מארצנו הקדושה, כשם שאסור לפגוע ("אָנרירן") בשלימות התורה, ועד שזהו ענין של מצות עשה ומצות לא תעשה (כמדובר כמ"פ) –

ושם גופא – לירושלים עיר הקודש, ושם גופא – להר הקודש ובית הקודש.

ועוד והוא העיקר – שכל זה נעשה תיכף ומיד ממש, ובאופן מוחשי בעיני בשר, ובפרט שכבר אכלו במוחש פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ואלה שיוסיפו – תבוא עליהם ברכה, שהרי בינתיים יוסיפו בברכות הפירות, ועי"ז תבוא עליהם ברכה והמשכה מכל הענינים האמורים, ובפרט שיוסיפו במיוחד בהענינים של צדקה, שעי"ז יתוסף עוד יותר בהברכות וההמשכות בכל הענינים האמורים, וכאמור, תיכף ומיד ממש, "לא עיכבן אפילו כהרף עין"43, אלא תיכף ומיד ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהאורחים שטר של דולר, כדי לתתו (או חילופו) לצדקה].