בס"ד. משיחות ליל שמחת תורה קודם הקפות ה'תשנ"ב.

תרגום מאידית

א. לשמחת תורה יש שייכות מיוחדת עם הגאולה האמיתית והשלימה1 ע"י משיח צדקנו2 – כפי שאומרים בפיוט ("שישו ושמחו בשמחת תורה") בשמחת תורה לאחר קריאת התורה: "אגיל ואשמח בשמחת תורה בא יבוא צמח3 בשמחת תורה"4.

וכמרומז גם בפסוקים שאומרים לפי הקפות ("שמביאים טעמים על השמחה"5) – מ"אתה הראת" עד "כי מציון": הסיום – האחרון – מכל י"ז (י"ז בגימטריא טוב, "אין טוב אלא תורה"6) פסוקים הוא "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"7, שזו נבואה אודות ימות המשיח8.

ויש לומר, שזהו גם התוכן דכל הי"ז פסוקים9, שכולם תלויים בהסיום – "כי מציון גו'": "כי" משמש (גם) בלשון "אם"10, "כאשר"11. ועפ"ז יש לפרש את "כי מציון גו'" שבסיום כל הפסוקים12 – שכל הענינים שישנם בה(ט"ז)פסוקים שלפנ"ז יקויימו (בשלימותם ובמילואם) "כי – כאשר – מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", שזה יהי' בגאולה האמיתית והשלימה.

החל מהפסוק הראשון13 "אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו": השלימות ד"אתה הראת לדעת גו'" שהי' בעת מתן-תורה – תהי' לעתיד לבוא. כמו שאדמו"ר הזקן מבאר בתניא14, שלע"ל יהי' גילוי אלקות באופן של ראי' "בלי שום לבוש" ("ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"15), אשר "כבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראי' חושיית כו'" [ויש לומר, שבזה מוסיף אדמו"ר הזקן ביאור איך ע"י מעשינו ועבודתינו בזמן הזה16 פועלים (הגילוי אלקות באופן של ראי' ב)הגאולה], והשלימות בזה (שבמ"ת הי' רק "מעין זה") תהי' לע"ל, כאשר ("כי") "מציון תצא תורה גו'".

ועד"ז הפסוקים שלאחרי זה, שבכללות הם ביאור על החיבור דאלקות שלמעלה מהעולם עם העולם17, ששלימות ענין זה תהי' בגאולה האמיתית והשלימה.

וכיון ששמחת תורה היא מהמועדים בחודש תשרי18, שהנם מועדים19 כלליים על כל השנה כולה20 – מובן, שהדגשת ענין הגאולה ומשיח שבשמחת תורה נמשך אח"כ על ובכל השנה כולה.

ובהדגשה יתירה בשנה זו – שנת ה'תשנ"ב, ר"ת ה.י' תהא שנת נ.פלאות ב.ה21, שכוללת לכל לראש את נפלאות הגאולה22. ובפרט ע"פ המדובר כמ"פ לאחרונה, שלפי כל הסימנים נמצאים אנו כיום על סף הגאולה, כאשר "הנה זה (משיח) בא"23, ותיכף ומיד רגע לאח"ז – כבר בא.

ב. מזה מובן גם בנוגע לעבודתו של יהודי שנדרשת בשמחת תורה, והמשכה בכל השנה כולה, ובמיוחד בשנה זו – עבודה שחדורה עם ענין הגאולה ומשיח. זאת אומרת, שהנהגתו של יהודי בכל הענינים בחיי היום-יום גם בזמן הזה תיכף ומיד לפני הגאולה – היא מעין ובדוגמת חיי והנהגת בנ"י בימות המשיח ממש.

[וזוהי גם ההדגשה המיוחדת בתקופה האחרונה בהנוגע ללימוד "הלכתא למשיחא"24, ההלכות שנוגעות לחיי בנ"י בזמן הגאולה25].

אחד מהענינים העיקריים לעתיד לבוא – הוא (כמובא לעיל מתניא) שאז תהי' השלימות ד"אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו"; בכל העולם כולו יתגלה איך שאין שום מציאות אחרת זולתו ית', "אין עוד מלבדו".

ובדוגמת זה נדרש גם בחייו של יהודי – שיחוש וירגיש בכל עניניו ממש, ש"אין עוד מלבדו". זאת אומרת: מלבד זאת שהכוונה והתכלית דכל עניני העולם היא אלקות, ובמילא עבודתו היא באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים"26, ו"בכל דרכיך דעהו"27, אבל ישנה מציאות של "חול", "מעשיך" ו"דרכיך" (רק – תכליתם הוא קדושה), אלא יתירה מזו: שעניני העולם עצמם הם אלקות, ובמילא לא נרגשת מלכתחילה שום מציאות כלל, כי "אין עוד מלבדו".

ויש לומר, שזוהי ההוספה והחידוש בהגירסא במשנה וברייתא28 "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני"29, לגבי הגירסא הנפוצה "אני נבראתי לשמש את קוני": "אני נבראתי כו'" – מדגיש, שישנה איזו מציאות שנבראה, אלא כל הכוונה והתכלית של בריאתה היא לא יותר מאשר "לשמש את קונו" "אני לא נבראתי כו'" פירושו30 – שמציאות של אדם כשלעצמה לא קיימת כלל ("אני לא. נבראתי"), הענין היחידי שישנו – הוא "לשמש את קוני"31.

– ועפ"ז אולי יש לומר הביאור בהעיכוב המבהיל של הגאולה – שזהו מצד זה שחסרה בבנ"י שלימות בהדרגה דעבודה באופן של "אני לא. נבראתי אלא לשמש את קוני", שדוקא עי"ז מגיעים להגאולה אשר תהי' באופן זה (של "אין עוד מלבדו")32. – עכשיו כבר הוסר גם עיכוב זה, ובמילא הרי "הכל מוכן לסעודה", סעודת לויתן ושור הבר ויין המשומר33 בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

ג. להאמור לעיל יש שייכות מיוחדת לילדי בנ"י, תינוקות של בית רבן, כמאמר חז"ל34: "אל תגעו במשיחי35 אלו תינוקות של בית רבן".

אחד מהביאורים בזה (נוסף להפירוש במפרשים36): החינוך של תינוקות של בית רבן צריך להיות באופן שהתינוקות נעשים חדורים לגמרי תוך תוכם עם הענין והנקודה של "משיח"37, כך, שכאשר רק נותנים מבט על ילד יהודי, מה רואים? – את משיח!

כל מציאותם היא "משיח" – הגילוי ד"אתה הראת גו' אין עוד מלבדו".

ויש לקשר זה גם עם העובדה שבשמח"ת – הקשורה במיוחד עם משיח כנ"ל – מצינו הדגשה במנהג ישראל, שגם תשב"ר חוגגים ורוקדים עם התורה (וע"י השמחה-רבה שלהם בשמח"ת – מתגלה עוד יותר איך שהם "משיחי"38).

ואדרבה: כיון שעיקר השמחה דשמחת תורה אינה ע"י לימוד התורה, אלא דוקא באמצעות ריקוד עם התורה – ריקוד עם הספרי תורה כפי שהם מכוסים במפה ומכותרים בכתר תורה, שאז בכלל לא שייך ללמוד בה – הרי מובן, שאז מודגש בעיקר השייכות של התורה לכל בנ"י – מהגדולים ועד הקטנים והכי קטנים – בשוה ממש.

ויש לומר, שזה גם קשור עם השייכות והגילוי המיוחד של משיח בשמחת בתורה – שאודות ימות המשיח כתוב ש"לא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"39; ולכן גם ההנהגה בשמחת תורה היא מעין ודוגמת זה2.

ד. ענין זה מודגש במיוחד בתינוקות של בית רבן דדורנו זה – שנקראים (בהסכמת גדולי ישראל) בשם "צבאות השם":

השם "צבאות השם" מורה – שהילדים מסורים ובטלים לגמרי להקב"ה, בדוגמת (ויותר מכך) "חיילים" אל "מפקדיהם". ועד כלשון הכתוב ביצי"מ40 – "הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם", אף נעלה יותר מהמדידות והגבלות של "צבא"41.

מזה מובן, שבילדי ישראל – ילדים וילדות – דדורנו זה, ניכר עוד יותר בגלוי איך שהם "משיחי", "משיחי." של הקב"ה עצמו. שזה מהווה ההכנה והקדמה קרובה להתגלות המשיח הכללי דכל בנ"י, בגאולה האמיתית והשלימה.

ו"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"42: כשם שאז "יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים"43, כך "צבאות השם" דדורנו זה יצאו מהגלות הנוכחית אל הגאולה האמיתית והשלימה ותיכף ומיד ממש.

וכולל ובמיוחד ילדי בנ"י שנמצאים כעת פה, שהתחנכו – בשנה שעברה ובודאי ימשיכו בזה – באופן שכאשר מעיפים עליהם מבט רואים "משיח". ובפרט כשילדים אלה רוקדים בהקפות דשמיני עצרת ושמחת תורה.

ה. כיון שכך – ובכדי לזרז יותר את הגאולה, שתבוא בהקדם הכי אפשרי עד תיכף ומיד ממש – הרי מתאים, שכל התינוקות של בית רבן שנמצאים כעת כאן יאמרו (כל אחד מהם וכולם יחד) "לחיים".

וגם המחנכים, מלמדים ומנהלים של "צבאות השם" שישתתפו בזה על- ידי שינגנו (ביחד עם הילדים) הניגון שקשור עם "צבאות השם" [כמנהג העולם שלצבא יש "הימנון" ("מאַרש"), ניגון משלהם; והרי צ"ל "אזלת לקרתא הלך בנימוסי'"44 (בבואך לעיר נהג בדרכי')]. ובודאי כל הקהל יסייע בזה, ויחשיבו זאת כזכות עבורם, כיון שעל-ידי הילדים נפעל ונמשך גם בהם התואר שבו מכונים הילדים – "משיחי"45.

ומזה שואבים אח"כ כח לעבודה במשך כל השנה (כנ"ל שמשמח"ת נפעלת ההמשכה על כל השנה) – ובמיוחד אצל מחנכים ומנהלים בכלל, ובפרט אצל השלוחים של נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר – שעבודתם ושליחותם המיוחדת מורכבת מהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, וגם – במיוחד – העבודה ושליחות להביא את משיח צדקנו בפועל ממש46, כולל – על-ידי שימת הדגשה מיוחדת על ענין החינוך של ילדי ישראל שנקראים "משיחי".

ויהי רצון, שכל יהודי וכל בנ"י, כולל – ילדים יהודיים, יחגגו את ההקפות דשמח"ת ביחד עם הקב"ה בעצמו – כמאמר חז"ל47 "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים .. וכל אחד ואחד מראה באצבעו כו' ואמר48 ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". ותיכף ומיד ממש.