בס"ד. שיחת ליל שמיני עצרת ה'תשנ"ב.
– לאחרי תפלת ערבית –
בלתי מוגה
א. [הגבאי שי' הכריז שהכינו "קידוש" וכאו"א יכול לעשות קידוש. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]
בהמשך להכרזת הגבאי שכאו"א יכול לעשות קידוש, הרי, ע"פ הידוע ש"גבאי" ר"ת "אנא בכח גדולת ימינך", מובן, שהכרזת הגבאי ע"ד האפשרות לעשות קידוש היא גם חיוב שצריכים לעשות קידוש, ויש בה גם נתינת-כח על התוכן ד"קידוש" בעבודת האדם, כמ"ש1 "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני".
ומעלה מיוחדת בהקידוש דיום זה, "שמיני עצרת" – שבו נעשית הקליטה ("עצרת" מלשון קליטה2) בפנימיות דכל עניני חג הסוכות, שעי"ז נמשכים על ובכל השנה כולה.
ומעלה יתירה בשמיני-עצרת דשנה זו – להיותה שנת העיבור שהיא "שנה תמימה"3, ועוד ועיקר, שמספרה (ה'תשנ"ב) ר"ת ה.י' תהא שנת נ.פלאות ב.ה, ב.כל מכל כל, היינו, שה"תמימות" היא באופן של "נפלאות", ובכל הענינים כולם.
ב. ויש להוסיף בהקשר והשייכות דהתמימות בכל הענינים (המעלה המיוחדת דשנה זו) לשמיני-עצרת:
שמיני-עצרת קשור עם (ונמשך ביו"ט שני ד)שמחת-תורה – שבזה מודגש שהתמימות בכל הענינים נעשית ע"י התמימות בתורה, תורה תמימה (ששייך במיוחד לישיבת תומכי תמימים, כההכרזה הידועה בעת הקפות דשמח"ת4), כולל גם שלימוד התורה הוא לא רק בפה ("למוציאיהם בפה"5), אלא גם באופן ד"כל עצמותי תאמרנה"6, ועד"ז בנוגע לשמחת התורה, שהשמחה היא לא רק ע"י שיר וניגון בפה, אלא גם ע"י הטיפוח בידים וריקוד ברגלים, באופן ד"כל עצמותי תאמרנה", בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.
ועד"ז בנוגע לנשים (שגם הן חייבות בלימוד התורה בהלכות הצריכות להן7) – באופן של צניעות, כפשוט, "כל כבודה בת מלך פנימה"8.
ומעלה מיוחדת בנוגע לנשים – שנוסף לכך שגם הן חייבות בקידוש היום9, ויוצאות י"ח ע"י האנשים, הרי הן (הנשים והבנות) אלו שמכניסות את קדושת היום (עוד לפני (התפלה ו)קידוש היום ע"י האנשים), ע"י הפעולה דהדלקת נר (שבת ו)יו"ט, להאיר את כל הבית כולו באור דה(שבת ו)יו"ט.
ג. ויה"ר והוא העיקר – שמשמיני-עצרת תומשך על ובכל השנה כולה התמימות והשלימות בכל הענינים שנכללים באותיות האל"ף-בי"ת:
שנת א.ורה,
שנת ב.רכה,
שנת ג.ילה,
שנת ד.יצה,
שנת ו.עד טוב,
שנת ז.כיות גדולות,
שנת ח.יים טובים וארוכים,
שנת ט.וב הנראה והנגלה,
שנת י.עוד טוב,
שנת כ.לכלה בהרחבה,
ועי"ז גם שנת ל.ימוד בהרחבה, כיון שע"י ההרחבה בכלכלה נעשית מנוחת הנפש ומנוחת הגוף הדרושה ללימוד התורה בהרחבה,
ובמילא נעשית שנת מ.נוחה,
שנת נ.סים, ויתירה מזה, שנת נ.פלאות,
שנת ס.ייעתא דשמייא,
שנת ע.ין ("עינא פקיחא" דהקב"ה10) טובה,
שנת פ.דות – החל מהפדי' הפרטית דכאו"א מישראל ע"י התפלה ולימוד התורה בפה.,
שנת צ.דיק – כמודגש בשנה זו שהיא שנת הצדי"ק – שבה נעשית ההתגלות ד"צדיקו של עולם" שהוא הקב"ה11,
שנת ק.דוש עולמים – שקדושתו של הקב"ה היא לא רק באופן של הפרשה והבדלה, "קדש מלה בגרמי'"12, אלא גם באופן ד"קדו.ש (בוא"ו, שמורה על ההמשכה למטה ועד להמשכה ב)עולמים", החל מ"בית עולמים"13, בית המקדש שבהר הקודש, ועד לקדש הקדשים, שבו נמצאת ה"אבן שתי'" ש"ממנה הושתת העולם"14,
שנת שמחה, החל משמחת תורה,
ושנת תורה תמימה, ותמימות בכל הענינים, "בכל מכל כל".
הוסיפו תגובה