בס"ד. ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשי"ז

(הנחה בלתי מוגה)

קטנתי מכל החסדים וגו'1. ומביא כ"ק אדמו"ר הצ"צ2 מאמר רז"ל3 לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס כו' אם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, מאי קראה, קטנתי מכל החסדים גו', ופירש רש"י הוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים אשר עשית. והנה, יש עוד פירוש בזה, כפי שמבאר אדמו"ר הזקן באגה"ק ד"ה קטנתי4, שבכל חסד וחסד שהקב"ה עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאד, כי חסד כו' היא בחי' קרבת אלקים כו' וכל הקרוב אל ה' ביתר שאת והגבה למעלה מעלה, צריך להיות יותר שפל רוח למטה כו', כל שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא ואין ואפס. וצריך להבין איך אפשר לתווך ב' הפירושים הנ"ל (נתמעטו זכיותי, קטנתי כפשוטו, וביטול ושפלות, שהו"ע הקטנות שמצד העבודה), דלכאורה הם פירושים הפכיים.

ב) ויובן בהקדם ביאור הצ"צ2 הטעם שע"י הנס מנכין לו מזכיותיו, על יסוד פירוש אדמו"ר הזקן באגה"ק5 בענין שכר מצוה בהאי עלמא ליכא6, שבעוה"ז הגשמי אי אפשר להיות נמשך הארה כי אם מבחי' ממכ"ע, שזהו החיות ששייך להעולם, וכיון שמצוות ענינם המשכת בחי' סוכ"ע, לכן, שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כיון שהעולם אינו יכול לקבל המשכת בחי' הסוכ"ע. אמנם, ענין הנס הוא המשכה מבחי' סוכ"ע, כידוע7 שהנהגת הטבע היא מצד אור הממלא, ואילו הנהגה נסית היא מצד אור הסובב דוקא. וכיון שע"י הנס נמשך אור הסובב, נמצא, שההמשכה שע"י הנס היא אותו ענין כמו ההמשכה שע"י המצוות, ולכן שייך לומר שכאשר עושין לו נס אזי מנכין לו מזכיותיו, לפי שע"י הנס נמשך בחי' סוכ"ע, שזהו"ע הזכיות, שכר מצוה.

ג) וביאור הענין, דהנה, ענין הנס אינו באופן של ביטול הטבע לגמרי, שאז אין זה שייך כלל לאור הממלא, שהרי שידוד הטבע שע"י הנס הוא רק בפרט אחד8, ואילו כללות ועצם מציאות הדבר הגשמי (שבו נעשה הנס) נשאר במציאותו, בתכונותיו וחוקיו כו', כפי שהוא מצד אור הממלא, וא"כ, ענין הנס הוא המשכת הסובב בממלא דוקא. וזהו שנס הוא מלשון הרמה, כמ"ש9 ארים נסי, לפי שענין הנס אינו באופן של ביטול הטבע, אלא באופן שהטבע גופא שמצד אור הממלא עולה ומתרומם להנהגה נסית שמצד אור הסובב. וכן הוא גם בענין הזכיות, שכר מצוה, דכיון שקיום המצוות הוא בדברים גשמיים שבעולם העשי' הגשמי, נמצא, שהמשכת הסובב שע"י המצוות היא בממלא דוקא10.

ויש להוסיף, שע"פ האמור מובן שיש עילוי בנס המלובש בטבע, כמו הנס דפורים, לגבי נס גלוי שלמעלה מהטבע, כמו הנס דקריעת ים סוף, דכיון שכל ענין הנס הוא הרמת הטבע גופא, הרי מובן, שככל שישנה מציאות הטבע יותר, ואעפ"כ נעשית בהטבע גופא הנהגה נסית, אזי הנס הוא בעילוי גדול יותר. ויתירה מזה, שעיקר מעלת הנס הוא בנס שבהעלם והסתר לגמרי, עד כדי כך שע"פ דין אי אפשר לברך על זה ברוך שעשה לי נס, דכיון שהטבע הוא בתוקף יותר, אזי הנס וההרמה הוא ביותר, שהטבע גופא כמו שהוא בתוקף מתעלה למדריגת הנס. ועפ"ז יובן גודל מעלת היום טוב והגילוי די"ט כסלו, דאף שהנס הי' מלובש בטבע, הרי מצד זה גופא גדלה יותר מעלת הנס, שהטבע גופא מתעלה למעלה מהטבע.

ד) והנה ע"פ האמור לעיל שענין הנס קשור עם ענין הזכיות, מובן, שכשם שעיקר מעלת הנס הוא בנס שבהעלם והסתר לגמרי, כן הוא גם בכללות ענין העבודה, שככל שהעבודה נעשית במצב של העלם והסתר יותר אזי הגילוי הוא נעלה יותר. וכמשנת"ל11 שדוקא ע"י ענין ההעצרה וההעכבה, שהאור נעצר ומתעכב ואינו מתגלה אלא ע"י עבודה ויגיעה, אזי נעשה גילוי אור נעלה יותר, ועד שמתגלה העצם. וכמו שרואים שמי שיש לו מוח גס, וצריך לייגע את עצמו כדי להבין דבר שכל, הנה ע"י יגיעתו לברר את ההעלם הרי הוא משיג גם את עצם השכל, היינו, לא רק כמו שהשכל נמצא בכח המשכיל, אלא גם כמו שהשכל הוא בעצם הנפש, ועד שלוקח את עצם הנפש ממש, ששם אי אפשר לחלק בין ענין אחד למשנהו כו'. ולכאורה אינו מובן, למה יגרע חלקו של זה שכלי מוחו טובים, ויש לו גוף זך ונשמה זכה כו'. אך הענין הוא, שיש מעלה בענין ההעלם שבו דוקא נמצא העצם. והיינו, שעם היותו ענין של העלם, מ"מ, שם דוקא נמצא (שטעלט זיך אַריין) העצם ממש, וע"י בירור ההעלם לוקחים את העצם ממש. וזהו כללות העילוי שבעבודת הבירורים, שע"י בירור ההעלם נעשה עילוי גדול ביותר, שלוקחים לא רק את אור הקו, ולא רק את האור הכלול בהעצם, אלא גם את העצם עצמו. וכן הוא גם בענין הנסים שבהעלם והסתר לגמרי, שבהם דוקא נמשך העצם ממש, שעל ידו נעשה החיבור דממלא וסובב, שהטבע גופא כמו שהוא בתוקף מתעלה למדריגת הנס.

ה) ועפ"ז יש לבאר התיווך בין ב' הפירושים בקטנתי, נתמעטו זכיותי, קטנתי כפשוטו, וביטול ושפלות, שהו"ע הקטנות שמצד העבודה. והענין בזה, דהנה, ע"י הביטול והשפלות נרגש אצלו שכל ענין של עבודה לחטא יחשב12 (ע"ד נתמעטו זכיותי), דמאן דמחוי במחוג קמי מלכא כו'13, ומזה בא לתנועה של תשובה, ועי"ז מגיע לבחי' העצם, כידוע14 שתשובה מגעת למעלה ממצוות, כי מצוות הם רצונו ית', ותשובה מגעת בבעל הרצון עצמו. וכללות הענין הוא, שע"י הביטול והשפלות דקטנתי נעשה שייך להעצם ממש. וענין זה (השייכות להעצם ממש) הוא לא רק בענין הביטול והשפלות שמצד העבודה, אלא גם בענין דקטנתי כפשוטו, שנמצא מצד עצמו (שלא ע"י עבודה) במצב של שפלות וקטנות, הנה גם אז שייך להעצם, כיון שהעצם נמצא בהעלם דוקא (כנ"ל), אלא, ששייכותו להעצם היא בהעלם, וצריך לגלות זאת ע"י עבודתו ויגיעתו כו'.

ו) ומזה מובן הבכן בנוגע לעבודה, שלא צריך לחפש ענינים נעלים דוקא, אלא אפילו ענינים תחתונים, ענינים שיש בהם העלמות והסתרים (ואדרבה, ענינים אלו הם נעלים יותר, כנ"ל), צריכים לבררם. ועיקר העבודה עתה היא לא בהמשכת אורות וגילויים, אלא בעבודת הבירורים, ובאופן שכל דבר הבא לידו צריכים לעשותו מיד, ללא חשבונות, שהרי אין אתנו יודע עד מה בסוד הבירורים15, ולכן צריך להיות חטוף ואכול חטוף ושתי16. וכמשנת"ל שע"י עבודת הבירורים לוקחים את האורות והגילויים היותר נעלים הכלולים בהעצמות, ועד להעצמות ממש.