אתם נצבים, ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשכ"ב

בס"ד. ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשכ"ב

(הנחה בלתי מוגה)

אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך לעברך בברית הוי' אלקיך וגו' אשר גו' כורת עמך היום1. ומבאר כ"ק אדמו"ר הזקן בלקו"ת2 שזהו ג"כ מ"ש3 ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, פי' שכולם מתאספים יחד להיות לאחדים כאחד, ועי"ז ויהי בישורון מלך, שהו"ע המשכת המלכות בראש השנה, שאז מקבל הקב"ה את בקשת בנ"י מלוך על העולם כולו בכבודך4, וענין זה נעשה ע"י בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, שהו"ע התכללות כל בנ"י יחד. וזהו גם אתם נצבים היום כולכם וגו', היום סתם קאי על ר"ה5, יומא דדינא רבא6, ועי"ז שכל ישראל, ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך, הם במעמד ומצב דכולכם (בהתאסף גו' יחד שבטי ישראל), אזי אתם נצבים, מלשון נצב מלך7, שנמשך בהם בחי' המלכות (ויהי בישורון מלך). וצריך להבין דיוק הלשון ויהי ב.ישורון מלך, דלכאורה הול"ל ל.ישורון, שהרי מבואר באגה"ק8 ע"פ9 מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, דמ"ש ל.יראיך ולא ב.יראיך היינו משום שהוא בבחי' מקיף מלמעלה, וכיון שהמשכת המלכות, ובפרט בר"ה שהמשכת המלכות הוא משרשה ומקורה הראשון, היא בבחי' סובב, א"כ הול"ל ל.ישורון.

אך הענין הוא, שבר"ה נמשכת המלכות בבחי' פנימיות בישראל (ב.ישורון) ומתאחדת עמהם. והיינו, דאע"פ שמצד זה שהאור הוא באין ערוך הרי הוא נמשך בבחי' סובב ומקיף, מ"מ, ע"י ההתכללות דכל ישראל שמתאספים יחד להיות לאחדים כאחד, מתאחדים הם עם בחי' המלכות שלמעלה, ועד שהם עצמם נעשים בבחי' זו, כמאמר10 כל ישראל מלכים הם. וענין זה נעשה ע"י העבודה דחודש אלול, כידוע שבחודש אלול נעשית ההכנה לכל הענינים שבראש השנה, דהנה, אלול הוא ר"ת11 אני לדודי ודודי לי12, שהו"ע היחוד דאני עם דודי, והיינו, שאע"פ שהתחלת העבודה היא בבחי' אני לדודי, אתעדל"ת, מ"מ, מתייחד בחי' אני לדודי עם בחי' דודי לי, עד שמשניהם (אני לדודי, שהו"ע העבודה מצד המטה, ודודי לי, שהו"ע הגילוי מלמעלה) נעשה תיבה אחת, אלול. וזהו שהעבודה דחודש אלול היא באופן דבקשו פני (ועי"ז נמשך הגילוי מלמעלה) את פניך הוי'13, והיינו שהפנימיות דנש"י מתייחד עם בחי' פנימיות הוי'. וענין זה הוא ההכנה לההמשכה דראש השנה, שעז"נ בתורה ויהי בישורון מלך, והיינו שזהו פסק התורה, וכמבואר במאמר רבינו הזקן (ד"ה בחכמה יבנה בית14) שהתורה היא בחי' חותם שעל ידו לא ישתנה אפילו כמלא נימא, שיהי' בישורון מלך, ב.ישורון דייקא, שתהי' המשכת המלכות בישראל בפנימיות, שזהו"ע אתם נצבים, מלשון נצב מלך.

ב) ולהבין הענין בביאור יותר, צריך להקדים15 מ"ש השל"ה16 בשם קדמונים בפירוש הכתוב17 ארי' שאג מי לא יירא, שבתיבת ארי' מרומזים הימים הנוראים, כי ארי' ר"ת אלול ר"ה יו"כ הו"ר. והענין בזה, דהנה כתיב18 אחרי הוי' ילכו כארי' ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים, יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאום הוי', שבפסוק זה נאמר כמה ענינים. בתחילה מדבר בענין השאגה, וחשיב בזה כמה מדריגות, הא', כארי' ישאג, והב', הוא ישאג, שהם ב' מדריגות בשאגה. ומקדים לזה אחרי הוי' ילכו, שזוהי מדריגה נוספת שהיא רק דוגמת שאגת הארי', כ.ארי' (ישאג) בכ"ף הדמיון. ואח"כ מבאר התוצאה מהשאגה, שעל ידה יחרדו בנים מים, וכולל בזה ב' סוגים, מצרים ואשור, ואח"כ מבאר שהתכלית דכל זה הוא והושבתים על בתיהם.

ג) וביאור הענין, דהנה, ארי' הוא מד' חיות המרכבה שנושאות את הכסא, כמ"ש19 פני ארי' אל הימין, והשאגה היא מצד ההתבוננות והשגה דבחי' בינה שמאיר בעולם הבריאה, דאימא מקננא בכורסיא20, שמזה נעשה גודל הרעש וההתפעלות בבחי' שאגה. וזהו"ע עבודת המלאכים שבעולם הבריאה שנקראים בשם שרפים, שמצד ההתבוננות וההבנה וההשגה שלהם מתבטלים ממציאותם, שלכן נקראים בשם שרפים, לפי שהם נשרפים בהשגתם עד שמתבטלים ממציאותם21. וכידוע22 בענין שרפים עומדים ממעל לו23, דלכאורה אינו מובן (כפי שהקשה הבעש"ט22) איך שייך לומר שהם עומדים ממעל לו, הלא פסוק זה קאי אמ"ש לעיל מיני'24 ואראה את אד' יושב על כסא גו', וא"כ, איך שייך שהשרפים יהיו עומדים ממעל לשם אד'. ומבואר בזה בב' אופנים. אופן הא', שזהו מצד ההשגה שמשיגים את האור והחיות האלקי, וע"י ההשגה הם מקיפים את האלקות25. וע"ד המבואר בתניא26 שכשאדם משיג איזה הלכה, הנה אף שההלכה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, מ"מ, בהשגתו הוא תופס ומקיף את ההלכה והיא נתפסת ומוקפת בהשגתו, ונמצא שבענין זה הוא למעלה מההלכה, שהרי הוא תופס ומקיף אותה. וכמו"כ יובן בענין השרפים, דמאחר שהם בעלי השגה, הרי מצד ההשגה שלהם הם תופסים ומקיפים כו', ולכן עומדים ממעל לו. אמנם, ביאור זה אינו מספיק, כיון שהיותם עומדים ממעל לו הוא רק מצד כח השכל שלהם, ומשמעות הכתוב היא שבכללות מציאותם עומדים הם ממעל לו. ולכן ישנו עוד ביאור22, שענין זה הוא מצד כח הרצון שלהם, דרצון אינו ענין פרטי, שהרי הוא מושל ושולט על כל הכחות, וכמאמר27 אין לך דבר העומד בפני הרצון, ולכן במקום שרצונו של אדם נמצא שם הוא נמצא כולו22, וזהו"ע שרפים עומדים ממעל לו, דכיון שהרצון שלהם הוא להיות ממעל לשם אד', לכן עומדים הם עצמם בבחי' זו, דבמקום שהרצון נמצא שם נמצא כולו. והרצון שלהם להיות ממעל לשם אד' בא ע"י ההתבוננות בענין כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים28, שמתבוננים ומשיגים שהחיות אלקי שמחי' אותם הוא רק הארה בעלמא, בחי' אור ושם בלבד, וכדוגמת שם האדם שבאין ערוך להאדם, עד שכל ענין השם הוא רק בשביל הזולת שנפנה לקוראו בשמו29. וגם לפי הידוע30 בפנימיות ענין השם שעל ידו נעשה המשכת החיות, וזהו מ"ש31 ויקרא האדם שמות גו', שעל זה אמרו חז"ל32 חכמתו גדולה משלכם, והיינו לפי שע"י השם נמשך החיות33, וכידוע שענין זה הוא לא רק בשמות המין, אלא גם בשמות אישים פרטים כמו אברהם יצחק ויעקב, הרי, ענין זה גופא שע"י השם נעשה המשכת החיות הוא כמו בשביל הזולת, לפי שהגוף הוא בחי' זולת לגבי הנשמה. והיינו דכשם שבענין השם כפשוטו הרי כל ענינו הוא בשביל הזולת, שנפנה לקוראו בשמו, כן הוא גם בפנימיות ענין השם, שכללות המשכת החיות להגוף הוא רק הארה בלבד, לפי שהגוף הוא בחי' זולת להנשמה, כנ"ל. וע"י ההתבוננות שחיותם אינה אלא בחי' שם בלבד, נעשה אצלם ההתפעלות כו', עד שעומדים ממעל לו. אמנם, ההתפעלות מהשגת שכל נפלא אינה באופן של שאגה. ומ"ש כארי' ישאג, שאגה דייקא, הרי זה דוקא מהשגת דבר נעלה שבאין ערוך כלל. והענין הוא, דשאגת הארי' באה עי"ז שלאחרי שמשיגים שהחיות שלהם אינה אלא הארה בלבד, אזי מתבוננים בבחי' שלמעלה מהחיות המחי' אותם, ושוללים ממנה את כל הענינים השייכים בהארה כו', והיינו, שההתבוננות היא בהפלאת האור שלמעלה מההארה המחי' אותם, ומזה באה השאגה.

והנה מבחי' שאגת הארי' נמשך ענין השאגה בכל ד' חיות המרכבה, גם בפני שור מהשמאל, אך מ"מ כתיב כארי' ישאג, לפי שעיקר ענין השאגה הוא בבחי' ארי' דוקא. והענין בזה34, דהנה, ההפרש בין ארי' ושור הוא שפני ארי' אל הימין, בחי' חסד, ופני שור מהשמאל, בחי' גבורה. וההפרש בין חסד לגבורה הוא, שבחסד החיות הוא בגילוי ובהתפשטות, ובגבורה החיות הוא בצמצום וכיווץ. ויובן זה מענין ארי' ושור שלמטה, דשור כחו חזק, כמ"ש35 ורב תבואות בכח שור, ומ"מ, בבהמות (שהמלך שלהם הוא שור36) אין החיות בגילוי כ"כ כמו בחיות (שהמלך שלהם הוא ארי'36), שהחיות שלהם הוא בגילוי ובתוקף, והיינו, שגם מיני החיות שאין בהם כח כ"כ כמו הבהמות, מ"מ הם בזריזות ובתוקף, לפי שהחיות שלהם הוא בגילוי יותר, שלכן נקראו בשם חיות37. וזהו גם הטעם שהחיות הם טורפות ודורסות, משא"כ הבהמות עם היותם בעלי כח מרובה, מ"מ אינן טורפות כו', והיינו, לפי שהחיות של הבהמות הוא בכיווץ, וכמו שאמרו38 כשור לעול, שהוא בטבע הביטול והכיווץ. ועד"ז יובן ההפרש בין פני ארי' ופני שור שלמעלה, דפני שור שמהשמאל, הרי חיותם הוא בכיווץ וצמצום, ולכן הגם שמשיגים את הפלאת האור כו', מ"מ אין זה בתוקף כ"כ, ומשום זה הם בבחי' שוב, משא"כ פני ארי' אל הימין, שחיותם הוא בגילוי, הרי הם ברצוא ותוקף הצמאון לעלות למעלה, ואין בהם בחי' שוב. וזהו ג"כ שארי' בגימטריא גבורה39, שהו"ע תגבורת האהבה, והיינו, שפני ארי' הוא בחי' יסוד האש, ועבודת המלאכים דפני ארי' היא בצמאון ואהבה כרשפי אש, משא"כ עבודת המלאכים דפני שור, שהוא בחי' יסוד המים, אינה בצמאון כ"כ, ויש בהם בחי' שוב כנ"ל. וזהו מ"ש40 אם יגעה שור על בלילו, והיינו שכאשר יש לו בליל תבואתו, הנה הגם שהוא רק בלילו, מזון המדוד לפי מצבו וענינו, אזי הוא כבר מסתפק בזה ואינו גועה יותר, משא"כ בארי' כתיב41 הישאג ארי' ביער וטרף אין לו, דלא זו בלבד שאינו מסתפק ואינו מרוה צמאונו בזה, אלא אדרבה, כל מה שמגלים לו יותר אור [דזהו"ע הטרף, כידוע42 שטרף בגימטריא רפ"ח ניצוצות עם הכולל], הנה עי"ז נעשה שאגתו גדולה ביותר. והדוגמא מזה בעבודת כנס"י הוא מ"ש43 ארץ לא שבעה מים, דארץ קאי על כנס"י44, והיינו, שלא זו בלבד שאינם מרוים צמאונם בהמים, אלא אדרבה, מכל גילוי אור נעשה אצלם הצמאון ביותר.

ד) והנה בחי' הצמאון, כארי' ישאג, בעבודת האדם, ישנו הן בנפש האלקית והן בנפש הבהמית. והענין בזה, דהנה, סיבת הצמאון בנה"א הוא מצד ההתבוננות בענין הפלאת אוא"ס ב"ה באופן שבאין ערוך כו', שמזה נעשה גודל הצמאון והאהבה כרשפי אש, ע"ד שנת"ל בענין עבודת המלאכים. ועי"ז נעשה גם הצמאון בנה"ב. ובענין זה יש ב' אופנים. אופן הא' הוא מצד זה שנה"א מלובשת בנה"ב, וההתלבשות הוא באופן של התאחדות, ולכן מצד הצמאון שבנה"א נעשה צמאון גם בנה"ב. אמנם לפי אופן זה, הרי הפעולה על נה"ב (וואָס מ'נעמט אים דורך) היא רק מבחוץ. ולכן ישנו עוד אופן, שהאהבה כרשפי אש שבנה"א היא אש אוכלה45, אש שמכלה את האש זרה והחום הטבעי דנה"ב, ואין הכוונה בזה רק להחמימות שבדברים האסורים, אלא גם לתאוות היתר בדברי הרשות, ועי"ז שמתבטל האש זרה דנה"ב ונשאר רק הטוב שבו, אזי נעשה גם בו צמאון לאלקות.

והנה על הצמאון ואהבה כרשפי אש שבעבודת האדם, כתיב אחרי הוי' ילכו כארי' ישאג כי הוא ישאג. והענין בזה, דהנה, ענין השאגה הוא הצמאון שמצד ההתבוננות בהפלאת אוא"ס ב"ה כנ"ל. ועז"נ אחרי הוי' ילכו כארי' ישאג, היינו, שעבודה זו נקראת בשם אחרי, בחי' אחוריים46, לפי שסדר ההתבוננות הוא מלמטה למעלה, שבתחילה מתבונן בענין כח הפועל בנפעל, ואח"כ בכללות אור הממלא, ואח"כ באור הסובב, ואח"כ שולל כל ענינים אלו מבחי' אוא"ס, ועד שמצד השגת הפלאת אוא"ס בא לבחי' צמאון ושאגה. וכיון שכל זה הוא בסדר של מלמטלמ"ע, לכן נקרא בשם אחוריים, שזהו אחרי הוי' ילכו. ומ"ש כארי' ישאג, היינו, לפי שבכדי לפעול האהבה בנה"ב, וכן גם בשביל נה"א מצד התלבשותה בנה"ב, צריך לנתינת כח מעבודת המלאכים. וע"ד הידוע47 בענין ההתבוננות שבפסוד"ז וברכות ק"ש בענין עבודת המלאכים, שמזה נמשך סיוע ונתינת כח לעורר את האהבה בנה"ב. וכיון שמצד ההתלבשות בגוף ונה"ב הרי הוא למטה מהמלאכים, וצריך לנתינת כח מהם, לכן אמר כ.ארי' ישאג, בכ"ף הדמיון, שהוא רק דוגמת שאגת הארי', כיון שזהו למטה מעבודת המלאכים. אמנם, כל זה הוא רק בתחילת העבודה, אבל אח"כ מתעלה בעבודתו, ועד שמגיע למעלה מבחי' שאגת הארי', שהרי ישראל הם לפנים ממלאכי השרת48, ועז"נ כי הוא ישאג. ונמצא שיש בכללות ג' מדריגות. תחילת העבודה בבחי' אחרי הוי' ילכו כ.ארי' ישאג, בכ"ף הדמיון, שהוא למטה מבחי' המלאכים, ואח"כ מתעלה בעבודתו לבחי' ארי' ישאג, בחי' המרכבה דבריאה, ואח"כ מתעלה בעבודתו למעלה מהמרכבה דמלאכים, לבחי' אצילות, שעז"נ כי הוא ישאג.

וביאור מעלת הוא ישאג על ארי' ישאג, דהנה, ידוע ההפרש בין המלך המרומם לבדו לבחי' המשובח והמפואר והמתנשא מימות עולם49, דהגם ששניהם מדברים בענין האין ערוך כו', מ"מ יש חילוק ביניהם, שבחי' המתנשא מימות עולם היינו שיש ימות עולם, אם בבחי' ממלא אם בבחי' סובב, אלא שהוא ית' מתנשא מהם. משא"כ ענין המלך המרומם לבדו, הו"ע כמו שמרומם בעצם כו'. וזהו ההפרש בין בחי' השאגה דפני ארי' לשאגת הנשמות, ששאגת המלאכים שלהם היא מצד ההתבוננות בענין המתנשא מימות עולם, ולמעלה מזה היא שאגת הנשמות, כיון שמצד עצם הנשמה נרגש בחי' המלך המרומם לבדו.

ה) וממשיך בכתוב לבאר תוצאת השאגה, שעי"ז יחרדו בנים מים, דחרדה הו"ע היראה, כמ"ש50 אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. וממשיך לבאר בפרטיות יותר, יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור, שהוא דוגמת מ"ש51 והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, וכמבואר בלקו"ת52 שבזה נכללים כל הסוגים שיהיו בקיבוץ גליות. וזהו ג"כ מ"ש כאן יחרדו גו' מצרים ואשור, שהו"ע קיבוץ גליות שבנפש האדם, וכמ"ש53 אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך גו' ומשם יקחך, שקאי על כחות הנפש ובפרט האותיות דמחדומ"ע שנתפזרו במקומות בלתי רצויים, ועז"נ משם יקבצך גו' ומשם יקחך54. וזהו ג"כ מה שמסיים והושבתים על בתיהם, שהוא דוגמת מ"ש51 והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. וכל זה נעשה מצד שאגת עצם הנשמה שעלי' נאמר כי הוא ישאג, שהיא למעלה גם משאגת המלאכים כנ"ל.

ו) והנה נוסף על הפירוש האמור לעיל, ישנו גם הפירוש הפשוט, שהרי אין מקרא יוצא מפשוטו55, דקאי על השאגה דלמעלה, היינו, השאגה של הקב"ה, ובזה גופא יש ב' בחינות, בחי' ארי' ישאג, כמ"ש17 ארי' שאג מי לא יירא ה' אלקים דיבר מי לא ינבא, ובחי' כי הוא ישאג. וביאור הענין, דהנה אמרו רז"ל56 שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שנאמר57 ה' ממרום ישאג גו' שאוג ישאג על נוהו. וצריך להבין מהו ענין השאגה למעלה. אך הענין הוא, דבתיבת נוהו ישנם ב' פירושים, מלשון דירה, כמ"ש נוהו שאנן58, נוה קדשך59, וגם מלשון יופי, כמ"ש60 זה אלי ואנוהו. והיינו שנוהו הוא מלשון דירה יפה. והו"ע דירה בתחתונים61, שצריכה להיות דירה יפה ע"י קיום המצוות בהידור כו'. אמנם בזמן הגלות, לאחרי שנחרב הבית בגלל העדר העבודה כו', אזי שאג ישאג על נוהו. ואומר שאג ישאג, ב"פ שאגה, שאגה הא' היא על הריחוק דכנס"י, בחי' המלכות, דאיתתא אתתרכת מבעלה62, ושאגה הב' הוא על זה שצדיק אבד63, היינו, העדר השפעת בחי' ז"א64. וענין זה נוגע בכל המדריגות, כי, הגם שבחי' ז"א הוא רק סוף עולמות הא"ס, כלשון כ"ק אדמו"ר נ"ע בעצמו בתו"א65, מ"מ, מצד העדר היחוד דז"א ומלכות נחסר גילוי אור עליון בכל המדריגות, וכמ"ש66 זכר ונקבה בראם גו' ויברך אותם, דכאשר ישנו יחוד זו"ן אזי נמשך גילוי אור עליון בכל המדריגות, משא"כ בהעדר היחוד נחסר האור, ולכן שאגה זו מגיעה עד למעלה מעלה, שזהו אומרו כי הוא ישאג, הוא דייקא, לשון נסתר. וזהו שלש משמרות הוי הלילה, דלילה מורה על חושך הגלות, וג' משמרות הלילה הם ג' מדריגות בענין החושך, והם ג' בחינות שבקליפת נוגה הממוצעת בין הקדושה לג' קליפות הטמאות, ק"נ דבריאה דיצירה ודעשי', שמהם נמשכים למטה יותר גקה"ט לגמרי, שנקראים רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת67. ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי כו', ושאגה זו מגעת עד למעלה מעלה, בבחי' כי הוא ישאג. ומצד בחי' כי הוא ישאג שלמעלה מתעורר גם בחי' כי הוא ישאג שבנש"י, שהוא שאגת עצם הנשמה, בחי' יחידה, ועי"ז מתאספים כל כחות נפשו שנתפזרו בגלות מצרים וגלות אשור, ועד שנעשה והושבתים על בתיהם, שהו"ע דירה בתחתונים, בחי' נוהו. ומסיים נאום הוי', שלא יהי' בזה שום שינוי כלל.

ז) וזהו ג"כ ענין חודש אלול, שבו מתעוררת השאגה דבחי' כי הוא ישאג של הנשמה (ע"י התעוררות השאגה דבחי' כי הוא ישאג שלמעלה), שזהו מ"ש68 ובכתה את אבי' ואת אמה ירח ימים, ומבואר בלקו"ת69 שקאי על חודש אלול, ומסיים ואחרי כן תבוא אלי' ובעלתה, שהו"ע יחוד ז"א ומלכות, ועד שנעשה יחוד פנימיות הנשמה, בקשו פני, עם בחי' הפנימיות שלמעלה, את פניך הוי'. והיינו, דעם היות שתחילת העבודה היא באופן של אתעדל"ת, אני לדודי, וההתחלה הוא בבחי' אחרי הוי' ילכו, מ"מ מתאחד הוא עם בחי' ודודי לי, והיינו, שתחילת עבודתו היא מיד באופן דפנו אלי (ולא רק בעורף, בבחי' החיצוניות, אלא) פנים70, שמתאחד עם הפנימיות שלמעלה. ועי"ז נמשך בר"ה הענין דויהי בישורון מלך, שהו"ע המשכת המלכות בפנימיות בישראל (כנ"ל ס"א). וכל זה נעשה ע"י התעוררות בחי' היחידה, שמזה נמשך גם בכל הכחות פנימיים. וע"ד המבואר במק"א בענין העבודה דק"ש, שמצד התעוררות בחי' יחידה נמשך גם בהכחות פנימיים, בכל לבבך ובכל נפשך71, ומזה בא אח"כ לקיום התומ"צ, ודברת בם72, לימוד התורה73, וקשרתם גו'74, קיום המצוות, שהרי הוקשה כל התורה לתפלין75. וכן הוא גם במ"ש בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, שמצד התעוררות עצם הנשמה מתאספים גם כל הכחות פנימיים. וזהו ג"כ מ"ש אתם נצבים היום כולכם לפני הוי', דקאי על בחי' עצם הנשמה שהיא לפני הוי', ומצד גילוי עצם הנשמה מתאספים גם כל כחות הפרטים, ראשיכם שבטיכם גו' חוטב עציך עד שואב מימיך, שזהו"ע קיבוץ גליות שבנפש האדם, ומזה נמשך גם קיבוץ גליות כפשוטו, ע"י משיח צדקנו, בגאולה השלימה בעגלא דידן.