גדולה הכנסת אורחים, כ"ט אלול ה'תשכ"ב, ליל ערב ראש השנה ה'תשכ"ג

בס"ד. כ"ט אלול ה'תשכ"ב, ליל ערב ראש השנה ה'תשכ"ג

(הנחה בלתי מוגה)

גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, דכתיב1 ויאמר אדנ"י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'2, והיינו, שאע"פ שהי' אצלו הענין דהקבלת פני שכינה, כמ"ש וירא אליו הוי', מ"מ, הניחו (להקב"ה) והלך לקבל האורחים3, כיון שהכנסת אורחים גדולה מהקבלת פני שכינה. ולהבין גודל מעלת הענין דהכנסת אורחים, יש לבאר תחילה גודל מעלת הענין דהקבלת פני שכינה, שזהו"ע דוירא אליו הוי', שעפ"ז יובן גודל הענין דהכנסת אורחים שגדולה יותר מהקבלת פני שכינה.

ב) והענין בזה, כפי שמבאר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (בעל יום ההולדת4) במאמר ד"ה וירא אליו הוי' שנדפס באור התורה5, בפירוש דברי הגמרא6 הקב"ה ביקר חולים דכתיב וירא אליו הוי' באלוני ממרא גו' (יום שלישי למילתו הי' ובא הקב"ה ושאל בשלומו7), שענין8 החולים בעולמות עליונים הוא כמ"ש9 סמכוני באשישות גו' כי חולת אהבה אני, שבחינת חולת אהבה היינו שהאהבה להקב"ה חודרת אותו (נעמט אים דורך) כ"כ עד שנעשה חולה. וענין זה שייך בדרגות הכי עליונות, כידוע10 מ"ש בכתבי האריז"ל11 שחולה בגימטריא מ"ט, שמורה על דרגא שישנם כל מ"ט שערי בינה בשלימות, ואף שלכאורה הרי זו דרגא היותר נעלית שיכולים להגיע אלי', כמארז"ל12 חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחת (מ"ט), שנאמר13 ותחסרהו מעט מאלקים, מ"מ, הרי זה עדיין בבחי' חולה (בגימטריא מ"ט), כיון שחסר שער החמשים. ואדרבה, כיון שנמצא בדרגא כזו שיש לו ענין הבינה בשלימות, מ"ט שערי בינה, אזי מבין הוא ביותר שישנו ענין נעלה יותר שלא השיג עדיין, שהו"ע שער החמשים, ומצד זה נעשה אצלו חולת אהבה ביותר.

וזהו גם מ"ש הצמח צדק בשרש מצות התפלה14 בענין האהבה רבה דבחי' מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ15, שלא לחפוץ שום דבר זולתו ית', ולא אפילו שמים וארץ שהם ג"ע עליון ותחתון, אלא תהי' האהבה רק לו ית' לבד דהיינו למהו"ע ית' ממש, וכפי שמוסיף, שכך הי' נשמע הלשון ממורנו ורבינו נ"ע בדביקותו שהי' אומר בזה"ל איך וויל זע גאָר ניסט איך וויל ניט דאַיין ג"ע איך וויל ניט דאַיין עוה"ב כו' איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין, והיינו, שדביקותו של אדמו"ר הזקן באופן דמי לי בשמים ועמך לא חפצתי, שאינו חפץ בג"ע ועוה"ב, שהו"ע מ"ט שערי בינה, כי אם במהו"ע ית' ממש, שהו"ע שער הנו"ן, היא בבחי' חולת אהבה.

ועז"נ סמכוני באשישות גו' כי חולת אהבה אני, היינו, שכאשר ישנו הענין דחולת אהבה, אזי צריך להיות הענין דסמכוני באשישות, שהו"ע התגלות אור א"ס ב"ה מדרגא נעלית יותר ממ"ט שערי בינה (בגימטריא חולה), שגילוי זה הוא רפואה לחולת אהבה זו. וזהו מש"נ וירא אליו הוי', לבקר את החולה, שהו"ע התגלות אוא"ס שלמעלה ממ"ט שערי בינה, כדי לרפא את החולת אהבה. וזהו גם מש"נ16 כחום היום, שהוציא הקב"ה חמה מנרתקה7, שהו"ע שמש צדקה ומרפא גו'17, ומורה על הגילוי דבחי' אריך אנפין שממנו נמשך ארוכה ורפואה כו', הרפואה לחולת אהבה. וענין זה (שמש צדקה) הוא ע"ד הגילויים דלעתיד לבוא, כמארז"ל18 שלעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה צדיקים מתרפאין בה, דכתיב17 וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא גו', וכמבואר במדרש19 ששמש צדקה הוא משיח.

ג) ומזה מובן גודל מעלת הענין דהכנסת אורחים שגדולה מהקבלת פני שכינה, שהרי אע"פ שהי' אצל אברהם הקבלת פני שכינה באופן נעלה ביותר, וירא אליו הוי', לבקר את החולה, שהו"ע גילוי שער הנו"ן כדי לרפא את החולת אהבה, מ"מ, כאשר וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, אזי וירץ לקראתם גו'20, שהניחו להקב"ה והלך לקבל את האורחים. ונקודת הביאור בזה, שעיקר העבודה הוא המעשה בפועל, כמארז"ל21 לא המדרש עיקר אלא המעשה, שזהו ענין נעלה יותר מהדביקות דמי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, וכפי שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר22 מאמר הצ"צ שכל עניני המס"נ של רבינו הגדול הם כלא לגבי המס"נ לנתק את עצמו (אָפּרייסן זיך) מהדביקות דעמך לא חפצתי, כדי להתמסר לעשיית טובה לאיש ישראל, שזהו כללות הענין דהכנסת אורחים, שהוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה23.

ד) ויש לומר בדרך אפשר, שזהו גם ענינו של ראש השנה, שבו חוזרים כל הענינים לקדמותם24, ולאח"ז מתחדשים ונמשכים ע"י תקיעת שופר, שמצות היום בשופר25. והענין בזה, כמבואר בדרושי חסידות26 שקול השופר אינו דיבור מסודר בשכל והבנה והשגה, ואינו אפילו קול פשוט של אדם, כי אם תקיעה בקרן של בהמה, ומ"מ, דוקא עי"ז מגיעים למעלה ביותר, לחדש ולהמשיך את כל הענינים כו'. והיינו, שאף שגדלה מעלת קול ודיבור האדם בשכל והבנה והשגה, ועד לשלימות ההבנה וההשגה ע"י שער הנו"ן דבינה שמרווה את הצמאון דחולת אהבה, מ"מ, הרי ענין זה גופא צריך לחזור ולהתחדש ממקורו בחיות מחודש, ובשביל זה צריך להגיע למעלה בעומק יותר, למקום כזה שאי אפשר להגיע אליו ע"י קול ודיבור האדם בשכל והבנה והשגה, וענין זה נעשה ע"י קול השופר, בקרן של בהמה (ע"ד משנת"ל מעלת המעשה בפועל לגבי הדביקות דמי לי בשמים גו').

וענין זה נמשך במשך כל השנה בכללות העבודה במעשה בפועל כפשוטו, שעי"ז מקבצים ומחזירים ומכניסים את ניצוצות הקדושה שנאבדו ונדחו בקצה השמים27, כמ"ש28 והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו להוי' בהר הקודש בירושלים. וכן תהי' לנו, בקיום התפלה תקע בשופר גדול לחרותנו, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, ובאופן דנגאלין מיד29.