בס"ד. חלק ממאמר זאת חנוכה, ה'תשל"ה.
ו) וכיון שענין זה גופא (שירידת הגלות היא לצורך העלי', ולפי אופן גודל הירידה יהי' גם גודל העלי') נמצא בהעלם בהירידה, הרי זה גופא הוא (לא רק הבטחה, אלא גם) נתינת כח לעבודה בזמן הגלות. וכמשל הידוע שכאשר יוצאים למלחמה מתוך וודאות בהנצחון, הרי זה פועל שאל ירך לבבכם וגו' ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, כפסק הרמב"ם בהלכות מלכים שהציווי הוא שלא יירא ולא יפחד ולא יחשוב כו', וההסברה בזה [דלכאורה כיצד יכול לפעול זאת בעצמו, הרי טבע בני אדם להתפעל משמיעת קול ציחצוח חרבות והגפת תריסין ושפעת הקלגסין כו', אך עז"נ] בהמשך הכתוב: כי ה' אלקיכם ההולך עמכם גו' להושיע אתכם, וכמ"ש כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך (ובוודאי יפעל) לתת אויביך לפניך. וכיון שהוא בטוח בוודאות הנצחון, הרי גם ע"פ טבע אין סיבה שירך לבבכם. ועל זה הוא הציווי, שיחשוב ויתבונן בענין הבטחון בהקב"ה (ישען על מקוה ישראל וכו). וכשם שהדברים אמורים במלחמה כפשוטה, עד"ז הוא במלחמת היצר, שכאשר נדמה לו כהר (ככל השטורעם שבזה), ויש לו ראיות על זה, שהי' ענין שנכשל בו לפני זמן, וא"כ איך יכול להיות אצלו הבטחון, הנה על זה אומרים לו שה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך וגו' לתת אויביך לפניך, כנ"ל.
ז) וזהו נר חנוכה מצותה משתשקע החמה כו' עד דכליא ריגלא דתרמודאי, שכאשר נמצאים בעקבתא דמשיחא בחושך כפול ומכופל (משתשקע החמה), ועד שבשוק ישנם תרמודאי, כמובא בחסידות שתרמוד אותיות מורדת, וכן הוא בפשטות, כפי שמשמע בגמרא שנתערבו ביניהם עבדי שלמה שמרדו בו (ועד להמסופר בדברי חז"ל שהיו שותפים בחורבן ביהמ"ק), היינו, שהיו קשורים עם שלמה ועי"ז קבלו כח ממנו, ואעפ"כ ניצלו זאת למרוד בהקב"ה (ובמילא גם בבנ"י), שזהו ע"ד הענין דיודע את רבונו ומכוון למרוד בו (כלשון חז"ל), והיינו, שתורת אמת אומרת עליו שיודע את רבונו (וכנ"ל שלהיותם עבדי שלמה היתה להם שייכות כו'), אבל לאח"ז מכוון למרוד בו, ולכאורה, איך אפשר לעמוד נגדם כשהם באים בכח כזה כו'. אך הענין הוא, שאדרבה, מזה גופא יש הוכחה שבדור דעקבתא דמשיחא ניתן הכח שדוקא הם יוכלו לעבור (דורכגיין) ולשבור (דורכברעכן) ולהפוך את החושך כפול ומכופל שבעקבתא דמשיחא, ועד לאופן שפועלים ימי חנוכה (מצד מצות נר חנוכה שמדברי סופרים), שהחושך עצמו מתחיל להאיר, כמ"ש והוי' יגי' חשכי (וכנ"ל שדוקא בהתחתון שאין תחתון למטה הימנו נעשה אמיתית ענין העלי' כו'). ועד"ז מובן בנוגע לזמן דמשתשקע החמה דחנוכה גופא, היינו, לאחרי שמסתיים הענין דהוי' יגי' חשכי שהי' במשך שמונת ימי חנוכה, שאין להתפעל מזה שתשקע החמה, אלא אדרבה, בראותו שבימי חנוכה נפעל הענין דהוי' יגי' חשכי, צריך לקחת מזה כח גם על הימים שלאח"ז. ועד שמשמונת ימי חנוכה באים לכינור של שמונה נימין, בביהמ"ק שיבנה ע"י משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.
הוסיפו תגובה