בס"ד. חלק משיחת ש"פ שופטים, ד' אלול, ה'תשכ"ז (א).

בלתי מוגה

ג. כאן המקום להוסיף בנוגע להמדובר לעיל בפירוש רש"י על הפסוק "כל המצוה", "שאינה נקראת המצוה אלא על שם הגומרה" – שאף א' לא שם לב ("קיינער האָט זיך ניט געכאַפּט") שזהו ענין שנוגע במיוחד לזמן זה, גמר וסוף השנה.

ובהקדמה:

ענין קריאת המצוה ע"ש הגומרה הוא – לא רק אם המתחיל במצוה לא גמר אותה בגלל החסרון בעבודתו, מצד פיתויי היצר כו', אלא אפילו אם ע"פ תורה לא הי' יכול לגמור אותה, גם אז נקראת המצוה על שם הגומרה דוקא.

ועד"ז בנוגע לה"גומרה", שכל המצוה נקראת על שמו, גם כאשר לא התחיל במצוה לפי שע"פ תורה הי' עסוק בענינים אחרים,

וכמו בדוגמא שמביא רש"י ש"עצמות יוסף .. משה לבדו נתעסק בהם להעלותם", ואילו כל ישראל "נתעסקו בביזה", שהתעסקות בנ"י בביזה לא היתה בגלל שהיו חפצים בכסף וזהב, אלא בגלל שהוצרכו לקיים ציווי הקב"ה: "ושאלה אשה משכנתה גו' כלי כסף וכלי זהב גו' ונצלתם את מצרים", ובפרט ע"פ ביאור החסידות שזהו ענין דבירור והעלאת ניצוצי הקדושה שהיו במצרים,

ולכאורה, כיון שהסיבה לכך שבנ"י לא התעסקו בארונו של יוסף היא ע"פ ציווי התורה, היינו מצד נפשם האלקית, שזוהי אמיתת המציאות של איש ישראל (ולא מצד פיתויי יצה"ר, שאין לו מציאות אמיתית), נמצא, שמצד מציאותם האמיתית לא היו שייכים למצות ההתעסקות בארונו של יוסף.

ואעפ"כ, כיון שבפועל הם אלו שגמרו את המצוה, הרי כללות מצוה זו נקראת על שמם.

ד. וזהו גם ביאור המעלה הנפלאה של דורנו, דרא דעקבתא דמשיחא – שהוא המשלים וגומר כוונת ותכלית כל הבריאה כולה:

תכלית בריאת עוה"ז וכל סדר השתלשלות הוא לפי "שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", וזוהי עבודת בנ"י במשך כל הדורות, "לנקות" את ה"דירה" – עולם הזה – "כמשל המלך בשר ודם שרוצים לעשות לו דירה נאה, שצריכים לפנות ההיכל מכל לכלוך וטינוף כו'", כדי שה"מלך" יוכל להיכנס אל הדירה.

[ומ"ש בתניא אודות המשל מ"מלך גדול ורב (ש)מראה אהבתו .. לאיש הדיוט ונבזה .. המוטל באשפה ויורד אליו כו'" – הרי זה בנוגע לפעולת המלך (הקב"ה) כדי להוציא איש ישראל משם (כהמשך הלשון שם: "מקימו ומרימו מאשפתו"); אבל בשביל לעשות דירה למלך, יש צורך שתהי' דירה נקי' דוקא].

וגמר עבודה זו – ששלימותה תהי' לעת"ל, כשיקויים היעוד "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ" – הוא דוקא ע"י דרא דעקבתא דמשיחא.

ומובן, שהעובדה שדורות הראשונים לא גמרו עבודה זו, אינה מצד איזה חסרון בעבודתם – שהרי אדרבה: כבר בגלות מצרים ביררו בנ"י ר"ב ניצוצים, כמרומז במ"ש "וגם ערב רב עלה אתם", ומאז נשארו רק פ"ו ניצוצות (כהגימטריא דשם אלקים) שמבררים אותם במשך כל הדורות, ואח"כ היו הדורות של הנביאים והזקנים כו', תנאים ואמוראים כו', ואילו העבודה של דורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, אינה אלא לברר ה"פכים קטנים", ובלשון הידוע, שצריכים רק לצחצח את הכפתורים של לבושי השרד ("צופּוצן די קנעפּלאַך פון דעם מונדיר"),

ואעפ"כ, כיון שרק ע"י עבודת דרא דעקבתא דמשיחא נגמרת לגמרי העבודה של נקיון הדירה, ועי"ז נשלמת הכוונה של כללות סדר ההשתלשלות להיות לו ית' דירה בתחתונים – הרי אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה!

ולהעיר, שהעילוי של הגומר את המצוה אינו נמדד בגודל העבודה בכמות או באיכות, אלא גם כאשר עוסק בדברים קטנים ופשוטים לפי ערך המתחילים במצוה, ענינים שהם בבחינת "צחצוח הכפתורים" בלבד – יש בזה העילוי של הגומר את המצוה, שנקראת כולה על שמו.

ולא כמו אלו שחושבים שצריך לעסוק בהתבוננות ב"יחודא עילאה", ובמה נחשב הוא להיות זהיר בעניית אמן יהא שמי' רבא... אלא צריכים להשלים ה"פכים קטנים", גם אם הם עבודות פשוטות, כמו עניית אמן יהא שמי' רבא באופן פשוט (שהרי אינו בדרגתו של הרה"צ ר' נחום מטשערנאָביל, שהי' שמן בגופו מהתענוג שלו בעניית אמן יהא שמי' רבא), וכמו כן ליזהר שלא לדבר בעת התפלה וכו'.

וע"י השלמת פכים קטנים כאלו גומרים את העבודה של כל הדורות כולם, ואין המצוה נקראת אלא על שם גומרה – שזה נחשב כאילו הוא עשה את כללות העבודה כולה, לעשות לו ית' דירה בתחתונים!