בס"ד. חלק משיחת ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ז (א).

בלתי מוגה

ח. וענין זה נוגע גם למאורעות שאירעו לאחרונה, בימים שלפני זמן מ"ת בשנה זו – שהם באותו סוג של "האותות והמופתים גו'" (כלשון הכתוב בנוגע לענין ד"נתן ה' לכם לב לדעת גו'") – שגם ביחס אליהם ניתוסף עתה מצד הענין ד"נתן ה' לכם לב לדעת וגו'".

ולפלא, שלמרות שכבר דובר בענין זה, ובתוספת ציוני מראה-מקומות, שהכוונה בזה היתה כדי שילמדו ויעיינו בזה, וידעו מה להשיב כו', הנה בנוגע לפועל, כאשר בא מישהו ושואל שאלות – שלאמיתו של דבר אין בהם ממש, וגם נערים היו יכולים להשיב עליהם – מתבלבלים לגמרי ("מ'פאַרלירט זיך אינגאַנצן"), ולא יודעים מה להשיב.

ולכן ידובר עתה ראשי-פרקים בענין זה.

ט. ולכל לראש – בנוגע להאמור שהיתה זו "מלחמת מצוה":

ישנם השואלים, שבזמן הזה לא שייך לכאורה "מלחמת מצוה", כי, בשביל "מלחמת מצוה" יש צורך במינוי מלך [כמובן מזה ש"שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך . . ולהכרית זרעו של עמלק וכו'", ו"מינוי מלך קודם למלחמת עמלק"], ו"אין מעמידין מלך בתחילה אלא ע"פ בית דין של שבעים זקנים וע"פ נביא", שכל זה אינו שייך בזמן הזה.

ומוסיפים להביא ראי' לדבריהם – אף שאין זה בסגנון הרגיל בדרך הפלפול כו' – שאם נאמר שגם בזמן הזה שייך הענין ד"מלחמת מצוה", היו צריכים לכלול בשולחן-ערוך גם פרטי הדינים דמלחמת מצוה (כידוע החילוק בין הרמב"ם לשו"ע, שהרמב"ם מביא גם דינים השייכים לזמן הבית, משא"כ בשו"ע הובאו רק דינים השייכים בזמן הזה), ומזה שבשו"ע לא הובאו דיני מלחמת מצוה, מוכח, שאין זה שייך בזמן הזה.

י. ובכן:

לכל לראש יש להעיר, שלפי דבריהם שהגדר ד"מלחמת מצוה" תלוי במינוי מלך – נמצא דבר תמוה ביותר ("אַ ווילדע זאַך"):

המלך הראשון בישראל הי' שאול. ולדעת הרמב"ם – גם ליהושע הי' דין מלך, וכן משה רבינו מלך הי'.

ועפ"ז נמצא שכל המלחמות שהיו לאחרי מות יהושע עד המלכת שאול (שאז לא היו מלכים בישראל, כי אם שופטים כו') – כולל גם המשך ורוב המלחמות דכיבוש הארץ, החל ממ"ש "ויהי אחרי מות יהושע . . ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי . . ונלחמה בכנעני וגו'" – לא הי' להם גדר של "מלחמת מצוה"!

ואפילו אם נדחוק לומר שכיון שהתחלת המלחמה דכיבוש ארץ ישראל היתה ע"י יהושע, שהי' מלך, לכן גם כל המשך המלחמות דכיבוש הארץ (וכלשון חז"ל –שהובא גם בפירוש רש"י – "שבע שכבשו") הם בגדר "מלחמת מצוה" – עדיין נצטרך לומר בנוגע למלחמות שהיו בימי דבורה ובימי יפתח, שלא היו בגדר "מלחמת מצוה", שזהו היפך פשטות ושטחיות הענינים!

וכמו"כ נצטרך לומר כן בנוגע למלחמת החשמונאים:

אף שהיו אז מלכים – הרי כיון שלא היו מבית דוד, ולא נמשחו ע"י נביא, אין להם דין מלך לאמיתתו. וכיון שכן, הרי מלחמתם אינה בגדר "מלחמת מצוה".

ולאידך גיסא, מצינו בדברי ימי ישראל דסוף בית שני, שמינו "משוח מלחמה", והרי מינוי "משוח מלחמה" שייך ל"מלחמת מצוה" דוקא.

וכן יש להוכיח מהסיפור אודות בן כוזיבא, כמ"ש הרמב"ם ש"רבי עקיבא . . הי' אומר עליו שהוא המלך המשיח" ("עד שנהרג . . נודע להם שאינו"), ועכצ"ל, שהיו לו הסימנים של המשיח, כמ"ש הרמב"ם שא' מהם הוא ש"ילחם מלחמות ה'", וכפי שמביא את הפסוק "כי מלחמות ה' אדוני נלחם", והרי מלחמה זו היא בודאי "מלחמת מצוה" (ודוחק לומר ש"מלחמות ה'" ו"מלחמת מצוה" הם גדרים שונים). ועכצ"ל, ש"מלחמת מצוה" – שנלחם בן כוזיבא שלא הי' אז מלך – אינה תלוי' במלך דוקא.

יא. ועוד והוא העיקר:

בהמדובר אודות "מלחמת מצוה" – לא היתה הכוונה לגדר ההלכתי של "מלחמת מצוה" בכל הפרטים, אלא הכוונה היא למלחמה שמצוה להשתתף בה, שזוהי המלחמה להגן על ישראל – כדברי הרמב"ם: "אי זו היא מלחמת מצוה כו', ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", וענין זה בודאי אינו תלוי במינוי מלך.

ואכן דין זה הובא (לא רק ברמב"ם, אלא) גם בשו"ע – בהלכות שבת: "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל . . יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת", ו"מצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת".

ומה גם שענין זה אינו שייך לארץ ישראל דוקא, אלא כן הוא גם בחוץ לארץ, כדאיתא בגמרא בנוגע לדין "עיר הסמוכה לספר" לגבי "נכרים שצרו על עיירות ישראל" – "ובבל כעיר הסמוכה לספר דמיא, ותרגומא (אי זו עיר בבבל דהויא סמוכה לספר) נהרדעא".