בס"ד. חלק משיחת י"ב תמוז, ה'תשכ"ז (ו).

בלתי מוגה

מח. ובכן, בסוף וחותם הלכות מלכים – כותב הרמב"ם סדר הדברים: "יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו . . ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח, ובנה מקדש במקומו, וקבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בודאי".

כלומר: סדר הדברים הוא – שלכל לראש "יעמוד מלך מבית דוד": יוולד אדם בעל רמ"ח אברים ושס"ה גידים, שיהיו רואים אותו בעיני בשר כמו שרואים כל אדם, ויוכלו למששו בידים כו', וידעו שהוא "מבית דוד", אך עדיין לא יודעים אם הוא משיח.

וממשיך לבאר כיצד תהי' הנהגתו – שיהי' "הוגה בתורה . . כדוד אביו", היינו, שישב וילמד תורה, שהרי דברי הרמב"ם הם כפשוטם, ללא "פּשט'לאַך"!

[ויש להוסיף ולהעיר בנוגע להדיוק "הוגה בתורה . . כדוד" – שהחידוש של דוד הוא שגם הנצחון במלחמה נפעל עי"ז שהי' עוסק בתורה, כדאיתא בגמרא "אילמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה", והיינו, שהנצחון במלחמה של "יואב בן צרוי' על הצבא" נפעל ע"י דוד, שנקרא "עדינו העצני", ע"ש ש"כשהי' יושב ועוסק בתורה הי' מעדן עצמו כתולעת".

ועד"ז בנדו"ד: בחורי הישיבה שישבו ולמדו תורה – הם אלו שהנחילו את הנצחון אצל "יואב בן צרוי' על הצבא"!

וזוהי הדרך שהראה דוד מלך ישראל – שהוא זה שאותו מעמידים בתור המנצח ש"לוחם מלחמת הוי'", ועליו נאמר "דם לרוב שפכת", כי, פעולת יואב בן צרוי' בשפיכת הדם כו', נעשתה ע"י לימוד התורה של דוד מלך ישראל].

זהו איפוא הסימן הראשון כאשר מתעוררת שאלה האם פלוני הוא משיח – אם הוא "הוגה בתורה . . כדוד אביו".

ולא די בכך, אלא יש להמשיך ולבחון אם הוא אוחז מ"דמוקרטיא" או לא – כיון שהנהגתו צריכה להיות באופן ש"יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה": "יכוף" דייקא, ו"יכוף כל ישראל", היינו, שלא די בכך שהרחוב יהי' ברוח היהדות ("אַ אידישע גאַס"), אלא "יכוף כל ישראל", כל אחד מישראל, להתנהג בדרך התומ"צ.

ועדיין לא ברור שהוא משיח, אלא צריכים לראות ש"ילחם מלחמות הוי'", והיינו, שיציאתו למלחמה היא לא בגלל שרוצה דבר-מה לעצמו, איזה תועלת בגשמיות, אלא כדי שיהי' קידוש השם!

ויש להעיר על דבר פלא:

כאשר הרמב"ם מדבר בהלכות מלכים אודות מלחמה כזו ש"הירא ורך הלבב" פטור ממנה, שזוהי מלחמת הרשות – אומר: "ותהי' כוונתו לקדש את השם בלבד"!

כלומר: גם כאשר מדובר אודות מלחמת הרשות, שענינה "כדי להרחיב גבול ישראל כו'", הנה פנימיות הדברים של הרחבת גבול ישראל ע"פ תורה הוא: "קידוש השם"! – ענין זה הוא "גבול ישראל"!

וגם כאשר "ילחם מלחמות הוי'" – עדיין אין זו הוכחה ודבר ברור שזהו משיח, אלא "הרי זה (רק) בחזקת משיח".

וממשיך, "אם עשה והצליח, ובנה מקדש כו'":

לאחרי שילחם מלחמות הוי' וינצח – יכול להיות שהוא משיח, וצריכים להמתין ולראות שהוא בונה מקדש.

עד אז – לא יכול להיות בנין ביהמ"ק. ומי יכול לבנותו – הנה גם אם יבואו כל מלכי מזרח ומערב, לא יוכלו לבנותו; כשם שבצד הבלתי-טוב, לא היו יכולים לפעול מאומה בנוגע לכותל המערבי, ש"אין השכינה זזה" ממנו – כך גם להיפך!

וכיון שזהו פס"ד ברור בתורה, לא יועילו על זה ראיות מפסוקים ומדרשים ששייכים לשבעים או ששים ריבוא פנים לתורה, כולל גם הפתגם הידוע של רבינו הזקן (שמביא ר' הלל "מהמנוח מוהרי"א בשם אדמו"ר הזקן נ"ע") "שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל כו'"; בנוגע לבנין המקדש כפשוטו – ישנו פס"ד ברור בתורה שדוקא ה"מלך מבית דוד", ש"הוגה בתורה . . כדוד אביו", "וילחם מלחמות הוי'" וינצח – הוא זה שיבנה את המקדש.

ולאחרי כן צריך עדיין להיות קיבוץ גלויות – "וקבץ נדחי ישראל"; ואילו עד אז היו בנ"י פזורים ונפוצים – אפילו אלו שנמצאים בארץ ישראל, ועאכו"כ אלו שנמצאים בארץ העמים.

ורק לאחרי שישנם כל הענינים הנ"ל, ובסדר האמור של קדימה ואיחור – שרואים ש"יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה", ו"ילחום מלחמות הוי'" וינצח, ואח"כ "בנה מקדש במקומו", ואח"כ "קבץ נדחי ישראל" – אזי ישנו הפס"ד ש"הרי זה משיח בודאי".