בס"ד. חלק משיחת ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ז (ד).

בלתי מוגה

כו. וההוראה מזה – בנוגע ליציאה לשליחות:

כאשר יוצאים לשליחות, מכתלי הישיבה לעולם – צריך לידע שזוהי "דרך האתרים", לשון רבים, שזהו כללות הענין ד"רשות הרבים", טורי דפרודא, ובאופן ש"מראין את הפסולת כו'" (כפירוש רש"י על הפסוק "עלו זה בנגב"), ולא עוד אלא שיכול להיות שיפגוש שם את הכנעני-העמלקי, שירצה לקרר ולהחליש אותו מעבודתו,

ואעפ"כ, אין לו מה להתפעל מזה (כולל גם – שלא להתפעל מזה שפוגש יהודי שלמד ויודע פחות ממנו, ולהזהר שלא ללמוד ממנו, אלא אדרבה, ללמד אותו כו'), בידעו שהולך בשליחותו של משה, "התייר הגדול" – "הגדול" דייקא, שלכן, אינו מתפעל מאף אחד, אלא אדרבה: כולם מתפעלים ממנו.

– יש לו אמנם כח הבחירה, ועליו לבחור לילך בשליחותו של משה (ולא לילך בדרך המרגלים), אבל, לאחרי שבוחר בכך, שוב אין לו מה להתפעל מהעולם, כיון שהולך בשליחותו של משה.

כז. ולהעיר:

יש מי שטוען: למה לו לצאת לעולם, ל"רשות הרבים", ששם יצטרך להתעסק עם היצה"ר, עם פסולת כו' – מוטב שישאר כאן בברוקלין, ויעסוק בתורה כו'.

ובכן: האמת היא, שגם כאן בברוקלין ישנו היצה"ר, ואדרבה, כמה פעמים ככה!...

הוא טוען שיושב ולומד כו', אבל, הלימוד הוא רק מתי שרוצה ללמוד; אין השגחה, אין קבלת עול, כי אם פריקת עול; מבטלים ומבזבזים את הזמן – "מ'צורייבט די צייט, מ'צורייבט זיך און מ'צורייבט יענעם"; ישנים כמה שרוצים, מסתובבים ברחוב, קוראים עיתונים – שהרי צריכים לדעת מה קורה בעולם, מה קורה בוואַשינגטאָן, מה אמר גוי פלוני ומה אמר גוי אלמוני, ומה קורה עם האפרו-אמריקאים במילוואָקי, אף שאין לו שום השפעה בזה, לא לטוב ולא למוטב כו'.

הוא טוען אמנם שעושה זאת "לשם שמים", אבל האמת היא – שמרמה את עצמו כו', וכידוע פתגם אדמו"ר מהר"ש: את הקב"ה – אי אפשר לרמות, וגם את העולם לא מרמים, אלא מאי, הוא מרמה את עצמו, וא"כ, מהו ה"קונץ" לרמות טיפש?!...

עם כמה יהודים הנחת תפילין במשך החודש האחרון?! – אפילו לא עם יהודי אחד!... ולמה – להיותו נכבד בעמיו!... ובכן, מה עשית עם הכבוד – "אין כבוד אלא תורה" – למדת 18 שעות במשך המעת-לעת?! – בשביל זה אין לו כח; כאשר מבארים ענין ברמב"ם או בפירוש רש"י על התורה – ישן הוא... אבל לטייל ברחוב ולקרוא עיתון – יש לו כח!...

אינך מניח תפילין עם אחרים – הנח תפילין בעצמך, כלומר, עליך לשעבד את המוח ואת הלב, שזהו תוכן ענינה של מצות תפילין, כמ"ש רבינו הזקן בשו"ע, והרי שעבוד הלב פירושו – לא לעשות מה שרוצה, אלא אדרבה, לעשות היפך רצונו, שזהו כללות הענין דקבלת עול, וכדאיתא בזהר: "כהאי תורא דיהבין עלי' עול בקדמיתא כו'".

וזוהי מעלה נוספת שיש ביציאה לשליחות – ששם אינו יכול לעשות מה שרוצה, כיון שמסתכלים עליו, איך הוא לומד ואיך הוא מתפלל וכו'.

כח. ועוד ענין בזה – ש"התייר הגדול", "ארון ברית ה'", "נוסע לפניהם דרך שלשת ימים":

הוא חושב ש"ארון ברית ה'" נמצא כאן, אבל האמת היא, ש"ארון ברית ה'" הוא ה"תייר הגדול" שנמצא דוקא שם – בריחוק מקום, "דרך שלשת ימים".

וכאשר נוסעים לשם – אין זה בכדי שימנו אותו ל"גענעראַל", ויעניקו לו "מדלי'", ורק אז הוא יסע; לא זו היתה דרישת כ"ק מו"ח אדמו"ר; הרבי אמר פעם, שנוטלים בול-עץ ("אַ קלאָץ"), מצליפים בו ("מ'גיט אים אַ שמיץ") ונעשה "סייח" ("לאָשעק") שמושך את העגלה...

וכאמור לעיל – סדר ההליכה היא: "עלו זה בנגב", ש"מראין את הפסולת כו'", וגם רואה "ערים גדולות ובצורות בשמים", "וזה פרי'", "כשם שפרי' משונה כך עמה משונה"; ואעפ"כ, לא מתפעלים מזה, כיון שיודעים שהולכים בכח "התייר הגדול הנוסע לפניהם".

ואז מובטחים שיבואו "אל המנוחה ואל הנחלה" – שהרי הכוונה אינה כדי לייגע ("צו מאַטערן") ח"ו – מנוחה אמיתית כו'.

וזהו גם מה שהנהיג רבינו נשיאנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבזמן הקיץ יסעו התלמידים בשליחות ה"מרכז" למקומות הנ"ל.

ועי"ז מהפכים את "דרך האתרים", לשון רבים, ועושים ממנה "דרך התייר הגדול".