בס"ד. חלק משיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ז.

בלתי מוגה

כב. אך עדיין נשאלת השאלה בנוגע לאחדותם של ישראל, "ויחן" לשון יחיד: כיצד יכולה להיות ההתאחדות של נושא פסל מיכה עם משה רבינו (כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבנוגע לבנ"י לא אומרים "להבדיל")?!

והמענה על זה – שזהו מ"ש "ויחן שם ישראל נגד ההר", הר סיני, והיינו, שכאשר נמצאים אפילו לפי שעה נגד הר סיני, אזי נעשה "ויחן . . ישראל".

אך כיצד מתגלה אצל כל בנ"י הענין ד"נגד ההר"?

ובכן: בצד הטוב, כאשר הכל מתנהל כשורה – לא רואים זאת בגלוי, כיון שאין כאן מה שיעורר אותו ("אים דערנעמען");

אבל כאשר ישנו ענין הפכי כו' – אזי אפילו קל שבקלים מוסר נפשו על קידוש השם, וזאת – ללא צורך בלימוד דיני קידוש השם במשך שעה ארוכה, אלא מיד כשמרגיש שרוצים לנתק ולהפריד ("אָפּרייסן") אותו מהקב"ה, היל"ת, אזי מוסר נפשו על קידוש השם, ומתאחד עם כל בנ"י.

וגם ענין זה קשור עם מ"ש "ויחן . . נגד ההר" – כפירוש כ"ק מו"ח אדמו"ר ש"נגד ההר" קאי על זה ש"נדמה להם כהר", ואז, יכולים כולם להתאחד.

כג. וענין זה ראינו לאחרונה בארץ ישראל:

עד עתה – היו שם מחלוקות, לא רק "עד לרקיע", אלא גם "עד לתהום"... ולא היו יכולים להתדבר... אך כאשר הגיע מעמד ומצב שהי' נוגע להקיום של בנ"י, הרי זה פעל התאחדות של כל בנ"י.

וכן נתגלה עכשיו, שהתביעה על הארץ – שבמשך 1500 שנים עבדוה זרים – היא לא בגלל שזוהי הארץ שלהם, ולא רק בגלל היותה ארץ ישראל, אלא בגלל שהיא "ארץ הקודש". – לא מחפשים על זה שום הסברים, מלבד העובדה שזוהי ארץ קדושה ששייכת לעם קדוש. ומה שבחיצוניות הרי זה בגלל טעמים אחרים – אין זה אלא שממציאים תירוצים כדי להלביש זאת ב"אותיות" כאלו שגם גוי יוכל להבין אותם, אבל הכוונה הפנימית היא – בגלל שזוהי ארץ הקודש.

ע"פ שכל – יכולים לטעון, שכשם שאין מקום לדרוש שיחזירו את "מנהטן" לאינדיאנים, והם יחזירו את הדולרים הספורים שקיבלו עבורה... כך אין מקום לדרוש – לטענת הישמעאלים – שכיון שלפני 1900 שנה ישבו שם יהודים, לכן צריכים עתה ליתן להם את הארץ, למרות שבינתיים ישבו בה ישמעאלים, ערבים וכו'.

ובכן: במה דברים אמורים – כשמתנהגים כדרך התגרים, או כשמדובר אודות כיבוש בידי אדם; אבל ארץ ישראל – אינה עומדת למכירה ("פאָר סעיל"), וכפי שלומדים בפירוש רש"י בהתחלת החומש: "בראשית ברא אלקים", "שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו כו'", והיינו, ש"אלקים קדושים" נתן את "ארץ הקודש" ל"גוי קדוש", ואינה עומדת למכירה!...

והרגש זה הוא אצל כל אחד – גם אצל מי שיש להסתפק אם למד פירוש רש"י הנ"ל, ולפני משך זמן טען שהוא שייך ל"כנען"... ואעפ"כ, גם השייכות שלו לארץ ישראל היא – לא בגלל שהאו"ם ("יו-ען") הסכים לתת אותה לבנ"י, ולא בגלל "כתב הזכויות" ("טשאַרטער") שניתן לבנ"י עלי' (מאומות העולם), שהרי אין הלוקח יכול למכור יותר ממה שהמוכר נתן לו, אלא בגלל היותה ארץ הקדושה שניתנה מאלקים קדושים לגוי קדוש!

לפתע שכחו כולם מה"כנענים"... מה"ליגה נגד כפי' דתית", ושכחו את הטענות שיש להם על הלכות עבודה זרה, ועל הציווי "לא תחי' כל נשמה"; ונעשה מעמד ומצב ד"ויחן שם ישראל נגד ההר", "כאיש אחד בלב אחד".

ואם עדיין הי' מקום לספקות האם אכן כוונתם לקדושה של ארץ ישראל – נתברר הדבר כשראו עד כמה פעל וחדר המפגש עם ה"כותל המערבי":

לכאורה מדובר אודות קיר ישן חרב... ובודאי ישנם בנינים יפים ואסטרטגיים יותר ממנו, וא"כ, הי' צריך להיות הסדר, שאלו שמתפללים, ילכו ל"כותל המערבי", ואילו אחרים, ילכו לחפש ולמצוא בנינים עתיקים שהשאיר ה"גרגשי" כשברח לאפריקא!...

ולפועל ראו עתה שאצל כולם מתבטאת החשיבות של ארץ ישראל – ב"כותל המערבי", דאל"כ, אין מקום ללכת לשם ולהתפרץ בבכי, ועאכו"כ להכריז בפני כל עם ועדה, שלא יניח שיפרידו אותו מה"כותל המערבי"!

כד. ולאחרי כל זה – בא הקב"ה לבנ"י בטענה ובקשה:

הנכם רואים שכאשר דוחקים ולוחצים אתכם ("ווען מ'קוועטשט אַייך צו") רח"ל, הרי זה כמו "הזית" ש"אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה", וא"כ, עד כמה השיעור לייסר ("וויפל איז אַ שיעור מאַטערן") את הקב"ה שיצטרך לנסות את בנ"י, ולפעול את הענין ד"מוציא שמנו" ע"י הכתישה של ענין הגלות כפשוטו – הרי קל, טוב ונעים הרבה יותר, שבמקום השעבוד "בחומר ובלבנים" כפשוטם, תהי' היגיעה בלימוד התורה, "בחומר דא קל וחומר, ובלבנים דא ליבון הלכתא" (כפי שמגלה פנימיות התורה), ובאופן ש"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", ועי"ז יזכו לכל הענינים, גם ל"חומר ולבנים" כפשוטם, שאפשר להתגדל ולהתפאר בהם, ובאופן שכולם יהיו מרוצים ומאושרים!...

בשלמא בגלות מצרים, שהיתה הכנה למ"ת, הי' צורך ב"כור הברזל" כדי להסיר ולשטוף את הסיגים והפסולת כו', ולאח"ז יצאו מהגלות "ביד רמה", "בבנינו ובבנותינו", "לא תשאר פרסה", ועד ש"וינצלו את מצרים", "כמצודה שאין בה דגן . . כמצולה שאין בה דגים" (כמבואר בדרושי חסידות שקאי על הניצוצות שבעלמא דאתגלייא ועלמא דאתכסייא), והלכו לקבל את התורה "כאיש אחד בלב אחד";

אבל עכשיו – הרי לכל הדעות יצאו כבר י"ח לאחרי כל הגזירות והשמדות כו', ובפרט בדורנו, דור השמד; וכבר עמדו "כאיש אחד בלב אחד" – לא בגלל שדאגו לבית שלהם (כפי שסיפרו ליצה"ר...), שהרי היו יכולים להשיג בית יותר טוב בארה"ב... אלא בגלל שהרגישו שזוהי ארץ הקודש שניתנה ל"גוי קדוש" מ"אלקים קדושים".

וכיון שכן, הרי זו שעת הכושר שאחדות זו תהי' "נגד ההר" – הר סיני, שבו ירדה שנאה כו' לעניני עוה"ז, וחיבה ואהבה לישראל, כדרשת חז"ל על הפסוק "אף חובב עמים".

ועד שמזה יבואו להמשך והשלימות דמ"ת – תורתו של משיח, שילמד תורה עם כל ישראל,

– ולהעיר מהמדובר כמ"פ, שאף שתורה דעוה"ז היא הבל לגבי תורתו של משיח, מ"מ, "לא יהי' עוד הפעם מ"ת", כי, כל הענינים "ניתנו" במ"ת,

וכמו שניתנו במ"ת כל פרטי הענינים שנתגלו ע"י "תלמיד ותיק", ועאכו"כ ההון עצום דפנימיות התורה, שבודאי ניתנה בשעת מ"ת, אלא שעיקר התגלותה תהי' ע"י משיח –

והרי סדר ביאתו הוא – כמ"ש הרמב"ם "יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה . . ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' . . ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל", בביאת משיח צדקנו, בטוב הנראה והנגלה.