בס"ד. ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)
זכור הוי' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתנו1. הנה בפסוק זה ישנו גם הפירוש למעליותא (כפי שמצינו בדרושי הצ"צ2 שמבאר כמה פסוקים במגילת איכה כפי שהם למעליותא, ובאופן נפלא), כפי שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה זה בספר המאמרים אידיש3 [שכתבו באידיש כדי שיגיע לכל אחד מישראל בקצוי תבל, הן במקום גשמי והן בדרגא כו'] תורת הבעש"ט (שאמרה בישוב של אנשים פשוטים שהיתה להם מס"נ עבור פדיון שבויים מצד אהבת ישראל): זכור ה' מה הי' לנו, געדענק ג-ט וואָס איז געוואָרן דורך זייער מ"ה שבנשמה4, הביטה וגו', קוק זיך צו ווי זיי זיינען מחרף את נפשם צוליב אהבת ישראל. אך צריך להבין, מהו התיווך בין פירוש זה (למעליותא), שחרפתנו הוא מלשון שמחרפים נפשם כו', שהו"ע המס"נ כו', לפירוש הפשוט שהו"ע של היפך השבח כו'.
ב) ויובן בהקדים מה שמצינו בדרושי רבותינו נשיאינו בכל הדורות בנוגע לביאור פסוק זה כפשוטו, באופן של היפך השבח כו'. דהנה, בכמה מאמרים [החל מדרושי הצ"צ5 (שדרכו לבאר כל ענין ע"פ פשט רמז דרוש וסוד), ובפרט בסה"מ תר"ל6 לאדמו"ר מהר"ש (שיש לו חביבות מיוחדת, כיון שנדפס לאחרונה7, והרי כל דבר הוא בודאי בהשגח"פ)] הובא מאמר הזהר8 בנוגע לבקשת כנס"י זכור ה' מה הי' לנו, שגם בקשת הקב"ה מכנס"י היא בלשון זכור, כמ"ש9 עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. וכן כתיב10 וזכור את בוראך בימי בחרותיך, שנוסף על הפירוש הפשוט11 שצריך לשוב בתשובה בימי הבחרות שאז הוא תוקף החיות כו', ישנו גם פירוש המדרש12 שימי בחרותיך קאי על ביהמ"ק שנקרא בית הבחירה13, והיינו, שיזכור את בית הבחירה בשעה שעמד על תילו כו'. וכפי שמביא הצ"צ5 מ"ש הרמ"ז14 בנוגע לענין הזכירה, שידוע שעי"ז שזוכרים חסדי הוי' ופלאיו אשר פעל בימי קדם, אנו חוזרים ומעוררים אותו הכח העליון אשר עשה אותם הנסים, וכמו במצות זכירת יצי"מ (שהקב"ה צוה על זכרון זה) שעי"ז אנו מכניעים שרש קליפת פרעה כו'. וזהו ענין עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק כו' ומה ענה אותו בלעם כו', שזכירה היא כדי להעיר הכח העליון שעזרך בימי בלק ובלעם כו'. ועד"ז בנוגע לזכרון אודות בית הבחירה (זכור גו' ימי בחרותיך), שעי"ז שוללים ענין החורבן והגלות כו'. וזהו שמסיים בזהר, שאם בנ"י היו מקיימים את הבקשה שמלמעלה, לא היו צריכים לבקש מלמטה זכור ה' מה הי' לנו וכו'.
ונוסף לזה, הנה בסה"מ אידיש הנ"ל3 הובאה גם תורת הבעש"ט (שאמר במסיבה של בני תורה שהתגאו בחידושיהם בתורה) שבה פירש באופן הפכי מהפירוש למעליותא הנ"ל: "זכור ה' מה הי' לנו, געדענק ג-ט וואָס עס איז געוואָרען פון אונזער מ"ה שבנשמה, הביטה וראה את חרפתנו, קוק זיך צו און מאַך אונז זעהענדיג אונזער אייגענע שאַנדע". והענין בזה, כמבואר בדרושים15, שכשם שיש בקדושה בחי' מ"ה (ונחנו מה16, כמבואר בלקו"ת17 שהו"ע הביטול), כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ בחי' מה, וזהו מה הי' לנו, דהיינו בחי' מה שבלעו"ז, שזהו מ"ש18 ופילגשו ושמה ראומה, שזוהי בחי' קליפה דאצילות, שהיא קליפה דקה מאד, שהוא רק בחי' ראו מה, שהו"ע הרגשת הביטול, והיינו, שברצונו להראות את הביטול שבו, וגם התומ"צ שעושה הרי זה כדי שאחרים ידעו מזה כו'.
ומזה יכולים לבוא לדרגא תחתונה יותר – כתורת הרב המגיד19 (שהשנה היא שנת המאתים להסתלקותו) בפירוש מארז"ל20 איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו, שעיקר האדם הוא הצלם דמות אדם שבו, וכדאיתא בזהר21 כשחי' דורסת את האדם בודאי נדמה לה כבהמה והלך ממנו דמות אדם מחמת העבירות שעשה [ולהעיר, שענין זה אינו באופן של סגולה, אלא כן הוא ע"פ הטבע, שמצד העבירות כו', הלך ממנו דמות אדם, ונדמה כבהמה, ולכן יכולה החי' לשלוט בו], ואדם בגימטריא מ"ה. וזהו פירוש איזהו שוטה המאבד מ"ה, ר"ל צלם אדם גי' מ"ה, שנותנים לו מהעולמות העליונים, ונק' שוטה כי איבד זה מחמת שטות, כי אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות (כדרז"ל22 עה"פ23 איש כי תשטה אשתו, שעי"ז נעשה פירוד בין איש לאשתו, הקב"ה וכנס"י). וי"ל בדיוק הלשון אא"כ נכנס בו, שאין זה באדם מצ"ע, אלא ענין שנכנס בו כו'.
ג) ועוד נתבאר בדרושים24 בהמשך הפסוק, הביטה וראה את חרפתנו, בהתאם לפירוש הפשוט, שזהו"ע חרפת אלמנותיך25, שעכשיו בגלות נקראת כנס"י בשם אלמנה, כמ"ש26 היתה כאלמנה. והענין בזה, כפי שמתחיל בדקות כו', דהנה, איתא בגמרא27 אלמנה על שם מנה, שאלמנה כתובתה מנה (ולא כבתולה שכתובתה מאתים). אך לכאורה אלמנה היינו בחי' אל (היפך מ)מנה28. ומבואר בדרושים, שאל מנה היינו שחסר הענין דמאה שערים, שהם ב"פ נו"ן שערי בינה. והענין הוא, דהנה כתיב29 ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים. ויש להבין מהו החשבון של מאה שערים, שהרי מצינו רק חמשים שערים, נ' שערי בינה. אך הענין הוא30, שהמאה שערים הם נו"ן שערי בינה כפי שהם מלמטה למעלה וכפי שהם מלמעלה למטה, שביחד הם מאה שערים. וזהו גם מ"ש31 לך ה' הגדולה, ואח"כ כתיב כי כל בשמים ובארץ, לך וכל הם אותיות שוים, ושניהם בגימטריא נו"ן32, רק שלך הוא מלמטה למעלה, וכל הוא מלמעלה למטה.
ויש לקשר זה עם פי' האריז"ל (שיום ההילולא שלו הי' בערב שבת חזון) בלקו"ת שלו, עה"פ33 ויתעבר ה' בי למענכם, שקודם שחטאו ישראל הי' משה בתכלית השלימות, והי' משיג שער הנו"ן של נו"ן שערי בינה, וכשחטאו ישראל הי' ותחסרהו מעט מאלקים34, ולאח"ז ביום הסתלקותו נאמר35 ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו – נו"ן בו, שנכנס הנו"ן בשמו (משה) ונעשה נשמה. וזהו גם מ"ש הרב המגיד36 שמרע"ה השיג בחייו מ"ט שערי בינה, אבל שער החמשים לא אתייהב למשה, וביום הסתלקותו השיג שער החמשים, כיון שזהו גילוי שאינו יכול להתגלות כי אם בצאת הנשמה מהגוף. וצ"ע איך יתאים זה עם המבואר לעיל מלקו"ת להאריז"ל שלפני החטא הי' אצלו שער הנו"ן37, שהרי הי' אז נשמה בגוף.
אמנם הענין דאלמנה, אל מנה, היינו שחסר שלימות העבודה דמאה שערים, ב"פ נו"ן שערי בינה הנ"ל. ומזה נשתלשל הענין דאלמנה כפשוטו, אלא שזהו רק כ.אלמנה (בכ"ף הדמיון), ולא אלמנה ממש, כאשה שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור אלי'. ועז"נ זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתנו, דקאי על זמן הגלות שאז ישנו הענין דחרפת אלמנותיך, כנ"ל. ולכן נאמר הביטה גו', שלשון הבטה הוא מרחוק דוקא38, כי הגלות נקרא רחוק כו'.
ד) אך עדיין צריך להבין, דלכאורה, כיון שהבקשה זכור וגו' היא כדי לפעול שהקב"ה יוציאנו מהגלות, א"כ, למה אומרים כאן ענין של חסרון כו' בנוגע לבנ"י. אך הענין הוא, שאין הכוונה לומר חסרון על בנ"י ח"ו, אלא להדגיש ולבקש שהקב"ה יזכור שהסיבה ל"מה שהי' לנו" היא בגלל האופן שהוא בעצמו התקין והטביע בטבע העולם, וכמו בנוגע ללימוד התורה מתוך הרגשת עצמו, שזהו"ע מ"ה דלעו"ז, ראו מה (כנ"ל ס"ב), שכך הטביע הקב"ה בטבע העולם שהתחלת הלימוד היא באופן דשלא לשמה, כמארז"ל39 לעולם ילמד אדם תורה (או כהלשון40 יעסוק אדם בתומ"צ) אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וכמבואר ברמב"ם סוף הל' תשובה שיש כמה דרגות בישראל שאצלם צ"ל הלימוד מלכתחילה באופן דשלא לשמה, ועד כפי שמבאר רבינו הזקן41 בנוגע להבל פיהן של תינוקות של בית רבן, שהוא הבל שאין בו חטא42, שאף אם הוא שלא לשמה ממש, מיראת הרצועה שביד הסופר, ה"ה סליק לעילא (לא רק מעולם העשי' החומרי והגשמי לעולם העשי' הרוחני, אלא שהמלאכים מעלים ההבל של תינוקות של בית רבן) עד האצי'. ועד"ז בנוגע לכל הענינים הקשורים עם הגלות (שעז"נ זכור ה' מה הי' לנו וגו'), שהקב"ה אומר עליהם אשר הרעותי43, ועד שמתחרט על זה כו'44.
אמנם כללות הכוונה בירידת הגלות היא כדי שעי"ז תהי' לאח"ז עלי' באופן נעלה יותר (כמובן גם מזה שהתורה היא תורת חסד, ולכן כל עניני' הם באופן של חסד), כמבואר בכ"מ45 שע"י כללות ענין הגלות, באופן שאחד מכם גולה לברברי' ואחד מכם גולה לסרמטי' כו'46, נעשה בירור הניצוצות שנמצאים בכל המקומות כו', והיינו, שענין הגלות הוא בכדי להעלות גם דרגה הכי תחתונה כו'. ועד"ז בנוגע למעמדם ומצבם של בנ"י, שדוקא ע"י עבודתם בירידת הגלות כו', שגדלה מעלתה ביותר, כידוע47 בפירוש מ"ש48 והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שענין זה הוא אפילו – ואדרבה בפרט – לגבי הדור דעקבתא דמשיחא, מפני שעבודתם היא באופן של מס"נ, הנה עי"ז באים לדרגא הכי נעלית כו'. וכמבואר49 בענין אבי ואמי עזבוני והוי' יאספני50, דאבי ואמי קאי על חו"ב, וכשיש מעמד ומצב שאבי ואמי עזבוני, הנה הכוונה בזה היא כדי שהוי' יאספני, דקאי על עצמות ומהות שבו מתקשרת עצם הנשמה כו'.
ה) וזהו זכור הוי' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתנו, שתיווך ב' הפירושים שבזה (כנ"ל בארוכה) הוא, שהכוונה בחסרון שבבחי' מ"ה, החל מהענין דראו מה, ועד לאיבוד בחי' מ"ה שנותנים לו, וכן בנוגע להחסרון בענין המאה (אל מנה) שערים כו', ועד לחרפת אלמנותיך כפשוטו, היא, כדי שעי"ז יגיעו לדרגא נעלית יותר, שזהו גילוי עצם הנשמה הקשורה עם העצמות, שענין זה מתבטא בעבודתם של אנשים פשוטים מתוך מס"נ שמחרפים נפשם בשביל אהבת ישראל.
ולהעיר שהענין דאהבת ישראל קשור עם כללות הענין שרוצים לפעול בפסוק זכור הוי' וגו' – ביטול כללות ענין הגלות, שהרי אמרו חז"ל51 אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם, היינו, שכל ענין הגלות הוא בגלל ההיפך דאהבת חנם, ומזה מובן שביטול ענין הגלות היא ע"י (שמחרפים נפשם בשביל) אהבת ישראל.
ועי"ז פועלים גם למעלה – במדה כנגד מדה – שיתגלה הענין דאהבתי אתכם אמר הוי'52, וכפי שמבאר הרב המגיד בהתחלת שני ספריו (לקו"א ואו"ת) שזהו כמשל האב המצמצם את עצמו בשביל בנו הקטן, שלכן, לא צריך לחכות עד שיגדל הבן, אלא כבר עכשיו ה"ה מתגלה אליו באופן המתאים למעמדו ומצבו, ומזה מובן גם בנוגע לגאולה האמתית והשלימה, בתכלית השלימות, שאין צריך לחכות כנ"ל, אלא מיד הן נגאלין53, ע"י משיח צדקנו, מלך מבית דוד כו', שילחם מלחמות ה' וינצח, ויבנה ביהמ"ק במקומו, ויקבץ נדחי ישראל54, ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים55.
הוסיפו תגובה