בשעה שהקדימו, ליל ערב חג השבועות, ה'תשל"ג

בס"ד. ליל ה' סיון, ערב חג השבועות, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע1. וידוע מעלת הדבר שהקדימו נעשה לנשמע, דקדמיתו פומייכו לאודנייכו (קודם ששמעתם אותה כו' קבלתם עליכם לקיימה)2, והיינו, שאין נפק"מ ולא נוגע כלל מה יהי' הציווי, אלא מלכתחילה ישנו הביטול דנעשה3, שכל מה שנשמע אח"כ, אומרים לכתחילה שבודאי יקיימו זאת. ומזה מובן, שזהו ביטול לגמרי מכל מדידה והגבלה של שכל, טעם ודעת. ועד שמבואר בכ"מ4, שזהו הביטול (לא להרצונות, אלא) לבעל הרצון. דהנה, הרצון, עם היותו כח מקיף, הרי להיותו בתנועה של מרוצה, שייך בו פרטים ודרגות. ומזה מובן גם בנוגע להביטול לבחי' הרצון, ששייך פרטים ודרגות בענין הביטול. משא"כ בנוגע לבעל הרצון, שהוא למעלה מכל התחלקות, הנה גם הביטול הוא באופן שלמעלה מכל התחלקות.

אך עפ"ז צריך להבין, דכיון שכל הדיוק הוא שקבלתם עליכם לקיימה (ללא נפק"מ מה שישמעו אח"כ), היו צריכים לומר לשון שמורה על הקיום, ולמה בחרו מכל הלשונות דוקא הלשון נעשה5, שקשור גם עם ענין העשי', שהיא דרגא הכי תחתונה, כמבואר בשער היחוד והאמונה6 בענין כולם בחכמה עשית7, שעשי' היא דרגא הכי תחתונה שבאדם התחתון, כיון שכן הוא באדם העליון, ובמילא מובן שכן הוא גם בנשמות. ואינו מובן, דכיון שאצל בנ"י היתה המעלה הנפלאה, שעוד קודם מ"ת, בחמשה בסיון, ערב זמן מתן תורתנו, היו כבר במעמד ומצב שהיו מוכנים לקיים התורה מתוך ביטול עצום שלמעלה מכל אופני ביטול, ביטול לבעל הרצון, א"כ, מהו הדיוק שקיום התורה קשור עם הדרגא הכי תחתונה, שהו"ע העשי' (נעשה).

ב) וכן צריך להבין בנוגע לכללות נתינת התורה (שנפעלה ע"י שהקדימו ישראל נעשה לנשמע), שעז"נ8 וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, כידוע הדיוק9 במש"נ כאן דוקא שם אלקים, שלמטה משם הוי', וכמ"ש10 שמש ומגן הוי' אלקים. וכידוע שכללות שמות הקדושים נחלקים לב' סוגים11, שם הוי', שהוא שם העצם12 שם המפורש13 ושם המיוחד15, ושארי השמות, ובכללות יותר, שם הוי' ושם אלקים, שהחילוק ביניהם הוא דוגמת החילוק שבין כלים לגבי אורות14, והרי הריחוק דכלים לגבי אורות הוא ריחוק שלא בערך. ולכאורה, כיון שבמ"ת הי' גילוי הכי נעלה ועצום, וכידוע הפתגם15 שמ"ת לא יהי' עוד הפעם, א"כ למה נאמר כאן שם אלקים דוקא. ואף שמבואר בזה16 ששם אלקים הנזכר כאן הוא כפי ששם אלקים הוא בתכלית העילוי, ועד כפי שהוא למעלה מן הצמצום, בתכלית ההעלם, שעז"נ17 עין לא ראתה אלקים זולתך, הרי ביחד עם זה ישנו כאן גם הענין דשם אלקים כפי שהוא למטה, ועד לאלקים בגימטריא הטבע18, ואעפ"כ נאמר במ"ת וידבר אלקים דוקא. וכמובן גם מזה שכיון שנאמר וידבר אלקים גו', הנה גם בתושבע"פ הלשון הוא אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום19, והרי אין ענין יוצא מידי פשוטו, שהכוונה בזה היא לבחי' הגבורה כפי שהיא למטה, ושייכת לשמיעה באוזן הגשמי. ונמצא, שבמ"ש וידבר אלקים גו' יש ב' ענינים, שם אלקים כפי שהוא בתכלית העילוי, ושם אלקים כפי שהוא למטה. וע"ד האמור לעיל בענין הקדמת נעשה לנשמע, שיש בזה תכלית הביטול שלמעלה גם מהביטול אל הרצון, ויש בזה גם ענין הכי תחתון, ענין העשי'.

וכן הוא בנוגע לאופן שבו ניתנו עשרת הדברות, כמ"ש ויהי קולות וברקים גו'20, והר סיני עשן21, שישנו ענין הקולות וברקים כפי שנתבארו במדרשי חז"ל22, עד לתכלית העילוי בענין הקולות, שמורה על ענין הגילוי וההארה23, החל מהגילוי והארה היותר ראשון כו'. וביחד עם זה היו גם קולות וברקים ועשן כפי שבאו בפשטות בדברים גשמיים.

וכן הוא בנוגע לתוכן דעשרת הדברות שבמ"ת, שישנו הביאור בזה בפנימיות הענינים, וכמו אנכי הוי' אלקיך24, שאנכי הוא דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ25, ובחינה זו נמשכת ע"י הוי' ונעשית בבחי' אלקיך26. ועד"ז בנוגע לעניני הל"ת שבעשה"ד, כמו הציווי לא תרצח27, כמבואר בלקו"ת28 ענין זה כפי שהוא באורות העליונים, בחי' דם שבאדם העליון, ועד"ז בשאר ציוויי ל"ת. וביחד עם זה, נאמרו ענינים אלו באופן שלכל לראש הרי זה הלכה למעשה, ובנוגע לציווי לא יהי' לך אלקים אחרים ההלכה למעשה בזה היא כפשוטו של ענין, לשלול עבודה זרה גשמית בעולם למטה, ועד"ז בשאר הציוויים דל"ת, וגם הציוויים דקום ועשה, ועד שגם הענין דאנכי הוי' אלקיך הוא כפשוטו, לקבל על עצמו האמונה בה' ועול מלכותו ית', וכדאיתא במכילתא29 כשם שקבלתם מלכותי (שזהו"ע דאנכי הוי' אלקיך) קבלו גזרותי (הציוויים שבאים לאח"ז). והיינו, שכל עשה"ד כפי שהיו בגילוי, באופן המובן ופשוט לכל, הרי הם דברים פשוטים (כהלשון בלקו"ת30 ). ועד שבגלל זה מתעורר הדיוק הידוע30, מהו הרעש דקולות וברקים והר סיני עשן, בה בשעה שמדובר אודות ענינים פשוטים לגמרי, ועד שרובם נכללים בשבע מצוות בני נח, ואפילו כפי שהם לאח"ז בתרי"ג מצוות, הרי הם דברים פשוטים ומובנים לכל. ולכאורה הי' מקום יותר ליתן ענין החוקים, אפילו כפי שהם בחלוקת המצוות בפשטות, ויתירה מזה, שהיו צריכים להנתן אז ענינים רוחניים, ועד לתכלית העילוי שבענין הרוחניות.

ג) ויובן בהקדם ביאור המעלה דמתן תורה לגבי התורה כפי שהיתה לפני מ"ת. דהנה31, גם לפני מ"ת היתה כבר כל התורה כולה, והי' לא רק לימוד התורה, אלא כלשון חז"ל32 קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, וכפי שמביאים על זה ראי' ממצוות מעשיות שהם ענינים של מעשה בפועל, כמו מצות אפה ויאכלו33, ועד"ז כללות הענין דהכנסת אורחים, שזהו מ"ש34 כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו גו' לעשות צדקה גו', כפשטות הענין. ואעפ"כ הי' לאח"ז כל הרעש (שטורעם) דמ"ת. ועד כדי כך, שלמרות גודל מעלת האבות שהן הן המרכבה35, מ"מ, כל המצוות שעשו לפניך האבות (לפני מ"ת) ריחות היו, אבל אנו (לאחרי מ"ת דוקא) שמן תורק שמך36. ולכאורה צריך ביאור, היתכן לומר כן. אך הענין הוא, שהביאור בזה נאמר מיד לאחרי הציווי הראשון שבמ"ת, (אנכי הוי' אלקיך) אשר הוצאתיך מארץ מצרים, על מנת כן הוצאתיך37, שזהו מעין הסברה שלכן צ"ל קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי, ומזה מובן שכן הוא גם בפנימיות הענינים, שהוצאתיך מארץ מצרים הוא ביאור החידוש דמ"ת לגבי לימוד וקיום התורה כפי שהיו קודם מ"ת.

והענין הוא, דהנה ארץ מצרים נקראת כור הברזל38, בדוגמת הכור שמצרף ומברר ומזכך את הענינים הניתנים בכור, שמפריד את הסיגים והפסולת מן הנקי, זהב טהור וכסף טהור, ואז יכולים להשתמש בכסף וזהב (שנתבררו בהכור) עבור הענינים שבשבילם יש צורך בכסף וזהב, ואז באים הכסף והזהב לשלימותם. ולכן, הנה קודם שהי' כור הברזל דמצרים, הי' העולם במעמד ומצב שלא היו יכולים לפעול בגשמיות העולם שתהי' בשלימות ועד לתכלית השלימות, כיון שעדיין היו מעורבים הסיגים והפסולת ביחד עם הטוב (כסף וזהב) שישנו בהגשמיות. והיינו, שאע"פ שהי' הענין דלעשות צדקה גו', ע"י הכנסת אורחים, וכן הי' הענין דחפירת הבארות39 ומעשה המקלות40, וכן שאר עניני המצוות, מ"מ, היתה פעולתם רק ברוחניות, כי, אף שנעשו בהשתתפות פעולה גשמית דלקיחת המקלות, נתינת אכילה ושתי' לאורחים, וחפירת הבארות, הרי הגשמי לא נשתנה, ולכן הנה לאחרי גמר עשיית המצוה, נשאר הענין הרוחני למעלה, וגם אצל האבות שהיו בבחי' מרכבה, אבל הגשמי לא נשתנה, שגם לאחרי העבודה בהמקלות הרי זה נשאר מקל, ולא ענין של תשמישי קדושה41, או דבר וענין של קדושה. ורק לאחרי שהי' הענין דכור הברזל, שעל ידו נתברר ונזדכך ונפרד ונתעלה חלק הטוב שבזה, ויצא מבין הסיגים והפסולת, שזהו"ע דהוצאתיך מארץ מצרים, אזי היו יכולים לפעול בהגשמי להביאו לשלימותו ועד לתכלית השלימות, ועד שהגשם ייעשה ענין של מצוה וענין של קדושה, ועד"ז בנוגע לגוף של מקיים המצוה, שנתעלה שלא בערך לגבי הגופים שהיו לפני מ"ת, ואפילו לגבי הגופים של אלו שלמדו תורה וקיימו מצוות לפני מ"ת.

וביאור העילוי שבענין זה ושייכותו למ"ת, שבשביל זה היו כל הענינים הנפלאים דמ"ת, יובן ע"פ הידוע42 שדוקא מצד ענין ההתנשאות נעשים רם ושפל בשוה, ואדרבה, מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח43 דוקא, והיינו, שדוקא בהדכא ושפל של כל סדר ההשתלשלות, שזהו המטה מטה יותר, שוכן (אשכון) הגבוה גבוה ביותר, ועד ששם נמשך בגלוי בחי' העצם (כפי שהעצם יכול להיות בגילוי) שאינו בגדר של התחלקות דמעלה ומטה, גבוה ושפל.

וענין זה מודגש גם במ"ש בציווי הראשון דעשה"ד (אנכי הוי' אלקיך אשר) הוצאתיך מארץ מצרים, שיש בזה ב' הקצוות הנ"ל. הוצאתיך מארץ מצרים כפי שהוא בפנימיות הענינים, שהו"ע היציאה מכל המצרים וגבולים, אפילו כפי שהם בשרשם ומקורם לפני הצמצום. וביחד עם זה ישנו גם הענין דהוצאתיך מארץ מצרים כפשוטו, וכדברי הגמרא בסוגיא דמ"ת במסכת שבת44, למצרים ירדתם כו', שזה קשור גם עם הענין דיצה"ר יש ביניכם (וכל פרטי הענינים שנימנו בענין זה). ולכן גם בנוגע לכל הענינים שבמ"ת (הן ההכנה למ"ת, הן האופן דנתינת התורה, והן התוכן דעשה"ד) ישנם שני הקצוות, ענין הקשור עם השפל בתכלית (מצרים), וענין הקשור עם תכלית העילוי, ועד לדרגא שלמעלה מכל גדר של עילוי והיפך העילוי.

ד) ובפרטיות יותר, בנוגע למ"ת עצמו, הנה התחלת עשה"ד היא אנכי הוי' אלקיך, שבחי' אנכי (דלא אתרמיז כו') נמשכת ע"י הוי' אלקיך, ועד שמזה בא הציווי לא יהי' לך אלהים אחרים45 (כמארז"ל19 אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום), והיינו, שנמשך למטה גם מענין הגשם, למקום שבו צריך להזהיר (באַוואָרענען) שלא יהי' לך אלקים אחרים (ויתירה מזה) על פני. ועד"ז בנוגע לתוכן של כל עשה"ד, שהם דברים פשוטים30, אבל בדברים פשוטים אלו ישנו גם הענין ד"דברים פשוטים" כפי שבאים מתכלית הפשיטות דפשיטות האחדות, שנמשכת למטה בדברים פשוטים לגמרי. ולכן נפעל גם בנוגע לטבע העולם, שהגילויים (קולות) הכי עליונים נמשכו למטה בגלוי גם בקולות וברקים ולפידים והר סיני עשן כפשוטם. ועוד זאת, שדברים פשוטים אלו היו באופן שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן46, היינו, שענין זה פעל על הקשר שבין נשמה לגוף, להיותו למעלה מקשר זה, בדוגמת כללות הפעולה דמ"ת לבטל ההבדל והגזירה (כפירוש החסידות47 שגזירה הוא מלשון חיתוך) בין העליונים למעלה לתחתונים למטה, ולפעול החיבור שתחתונים יעלו למעלה ועליונים ירדו למטה48, ע"י ההמשכה ממקום שלמעלה מכל הגדר דעליון ותחתון.

וכן בנוגע לאופן אמירת עשה"ד, שעז"נ וידבר אלקים גו', שגם בזה יש שני הקצוות, משם אלקים כפי שהוא בתכלית העילוי, ועד לשם אלקים כפי שנמשך למטה באופן שמפי הגבורה שמענום (שמיעה באוזן הגשמי). ועוד זאת, שענין זה נמשך באופן ד(וידבר אלקים את כל הדברים האלה) לאמר, כידוע הדיוק בזה49, דלכאורה מלת לאמר אין לה הבנה, שהרי בדרך כלל הפירוש הוא לאמר לאחרים, אבל בנוגע למ"ת אי אפשר לפרש כן, שהרי איתא בפרקי דר"א50 שכל הנשמות ששייכים לתורה ומצוותי', שהם הנשמות של בנ"י שבכל הדורות כולם, היו כולם במ"ת, וכל נשמה בפני עצמה שמעה אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך גו', בלשון יחיד. אלא הפירוש דלאמר הוא48, שבכל יום ויום, ועאכו"כ בזמן מתן תורתנו בכל שנה ושנה, כאשר איש ישראל קורא ושונה אזי הקב"ה קורא ושונה כנגדו51, והיינו, שפועל הענין דלאמר, שנעשה מחדש (בכל יום כו' חדשים52, ועאכו"כ בזמן מתן תורתנו) הענין דוידבר אלקים את כל הדברים האלה, כמו בשעת מ"ת, כהדגשת הגמרא53 מה להלן כו' אף כאן כו'. והיינו, שאע"פ שהתורה היא למעלה מזמן ומקום, וא"כ, לכאורה לא שייך בזה ענין של התחדשות, כיון שזהו"ע שאין בו שינויים כלל, מ"מ, ניתנה התורה לכל אחד מישראל, עד להפשוט שבפשוטים, באופן שיוכל לפעול הענין דלאמר, שיהי' מחדש הענין דמ"ת כמו בפעם הראשונה.

ה) ומזה מובן שגם ההכנה למ"ת הוצרכה להיות באופן כזה. ובהקדים, שאע"פ שמ"ת הי' באתערותא דלעילא, מ"מ, הוצרך להיות עכ"פ מעין ודוגמא לזה גם מצד התחתון. וזהו מ"ש54 ויחן שם ישראל נגד ההר, ולאח"ז הי' צ"ל בימי הגבלה ענין הטהרה והקדושה כו', שבזה מסתיימת היציאה מארץ מצרים והבירור שלאח"ז במשך מ"ט ימי ספירת העומר, שבעה שבועות תספר לך55, שהתחילו מיד למחרת צאתם ממצרים, כדאיתא בר"ן בסוף מס' פסחים (מהגדה), שבשעה שאמר להם משה תעבדון את האלקים על ההר הזה56, אמרו לו, אימתי עבודה זו, אמר להם לסוף חמשים יום, והיו מונין כל אחד ואחד לעצמו כו', מצד התשוקה והכליון (ביינקען און אויסגיין) לקבלת התורה. ובמשך מ"ט ימי הספירה נעשה הבירור כו', ועד שאפילו ביום המ"ט עסוקים עדיין בענין הבירור, עכ"פ הבירור דמלכות שבמלכות (או חסד שבחסד, אם המנין הוא בסדר הפוך57 ), וכאשר מסיימים את הבירור ונשלם החשבון (כלשון הזהר58 : חושבן שלים) באופן של תמימות59, אזי נעשית המשכת שער הנו"ן (החל משער הנו"ן כפי שקשור עם מ"ט ימי הספירה, ואח"כ גם למעלה מזה, כפי ששער הנו"ן הוא ענין בפ"ע, כמבואר בארוכה בלקו"ת60 ). ונוסף על ההכנה למ"ת ע"י כללות הענין דספה"ע, ישנה גם ההכנה בערב זמן מ"ת, חמשה בסיון, ע"י אמירת נעשה ונשמע, ובמיוחד ע"י האמירה בסדר שנעשה קודם לנשמע. ובענין זה ישנם שני הקצוות הנ"ל, שמחד גיסא הרי זה מורה על ביטול הכי עצום, עד לביטול של בעל הרצון61, היינו שהביטול של האדם שישמע אח"כ את הציווי הוא באופן שמבטל את עצמו גם כפי שהוא בתכלית השלימות שלו, שזוהי עצם הנפש. ולאידך גיסא, הרי זה נמשך בענין של נעשה דוקא, בעשי' בפועל בגשמיות העולם, וכמשנת"ל (ס"ג) שזהו החידוש דמ"ת לגבי התורה כפי שהיתה בימי האבות, באופן שריחות היו, שריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו62, ואילו כאן מודגש ענין העשי' דוקא, שקשור לגמרי עם הגוף.

ו) וזוהי מעלת הענין דמ"ת, שמאז הותחל אצל בנ"י סדר עבודה לשנות את העולם (איבערמאַכן די וועלט), לעשותו לדבר טהור, ואח"כ לדבר קדוש, עד שנעשה כלי לו ית', ובאופן של התאחדות – דירה לו ית'63, כתפארת אדם לשבת בית64, היינו שע"י הבית ניתוסף תפארת (באדם, גם) באדם העליון כביכול. וכל זה נעשה ע"י מעשינו ועבודתינו, שלומדים תורה בשמחה וטוב לבב, ובהקדמת נעשה לנשמע, כפי שהי' בשעת מ"ת, שבתור הכנה לזה, הנה כבר בחמשה בסיון, ערב זמן מ"ת, קיבלו בנ"י על עצמם הענין דנעשה ונשמע, ובאופן דהקדמת נעשה לנשמע, ואז ירדו מלאכי השרת וקשרו להם שני כתרים כו', היינו, שהמלאכים נעשו משרתים לישראל, ומזה נמשך אח"כ הענין דחביק לון וגפיף לון65, בנוגע לכל הענינים שבהם זקוקים למלאכים, בתור ממוצעים, כדי שאיש ישראל בהיותו נשמה בגוף למטה יבוא לתכלית השלימות כפי שהנשמה עומדת למעלה, ובאופן כזה נעשה גם למטה יחד עם הגוף, ועד שנעשה גוף קדוש66. וזה נעשה הכנה קרובה לזמן שבו יראו בגילוי איך שכל העולם הוא דירה לו ית', כפי שהיתה ההתחלה בזה בשעת מ"ת67, שאז הי' העולם שותק ומחריש68, ומד' רוחות ומלמעלה ומלמטה יצא הקול אנכי ה' אלקיך69, אלקיך דייקא, כחך וחיותך70, ועי"ז שהקב"ה הוא אלקיך של איש ישראל, אזי נמשך מאלקינו גם להיות מלך העולם, ובאופן שבנ"י נעשים בעה"ב על העולם, שלא זו בלבד שהעולם אינו מונע, אלא אדרבה, שנעשה מסייע לעבודת ה', ובדוגמת לשון הרמב"ם71 בנוגע לבריאות הגוף: היות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, וכן בסיום ספרו72 : וכל המעדנים מצויין כעפר, ובאופן שרואים בגלוי שכל עניני העולם הם בשביל שבנ"י יוכלו ללמוד תורה ולקיים המצוות מתוך מנוחה אמיתית73, ולילך בעילוי אחר עילוי בהשגת דעת בוראם, שעי"ז באים לקיום היעוד74 מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ובקרוב ממש.