בס"ד. ש"פ שמיני, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה1. וידוע2 דיוק כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע (בעל ההילולא דב' ניסן) בד"ה זה3, דצריך להבין, הלא ר"ח תשרי הוא ראש השנה, שכולל כל השנה, דעש"ז נקרא ראש, דכמו שהראש כולל כללות חיות הגוף, כמו"כ ר"ה כולל כללות חיות השנה, ונחלק אח"כ לי"ב ר"ח וכל ר"ח ללמ"ד יום, נמצא דר"ה הוא ראש וראשון לכל חדשי השנה, ולמה נאמר על ר"ח ניסן שהוא ראש חדשים כו'. ויש לבאר מה שמביא במאמר שכללות חיות השנה שנמשך בר"ה נחלק אח"כ לי"ב ר"ח (כמבואר בעטרת ראש4 ), דלכאורה אינו מובן, מה נוגע ענין זה לכאן – שבזה מודגש שר"ה הוא ראש גם לחדשי השנה, ועפ"ז מתחזקת השאלה למה נאמר על ר"ח ניסן שהוא ראש חדשים. ומזה מובן, שבאמת ישנם ב' הענינים (שהרי שניהם נאמרו בתורת אמת). ישנו הענין שר"ח תשרי הוא ראש השנה [ובזה גופא, לא רק ראש לימי השנה, אלא גם ראש לחדשי השנה, כנ"ל], ונוסף לזה ישנו גם הענין שר"ח ניסן הוא ראש חדשים. וכמובן גם ממה שאמרו רז"ל במדרש5 משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה, היינו, שישנו הענין שבחר הקב"ה בעולמו שאז קבע בו ראשי חדשים ושנים, ששייך לר"ח תשרי שהוא ר"ה, וישנו גם הענין שבחר ביעקב ובניו שאז קבע בו ר"ח של גאולה, שזהו ענינו של ר"ח ניסן. וצריך להבין מה הם שני ענינים אלו. וגם צריך להבין מה שאמרו רז"ל במדרש6 (ומובא בפרש"י עה"ת בתחלתו) אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו', ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים7, דלכאורה, איך מתאים ענין זה עם מאמר המדרש אודות ב' הענינים דבחר בעולמו ובחר ביעקב ובניו (שהם בהתאם לב' הענינים דבראשית – בחר בעולמו, והחודש הזה לכם – ר"ח של גאולה), דכיון שהם ב' ענינים שונים, ויתירה מזה, ב' ענינים הפכים זמ"ז, כמובן ש(ר"ח של) גאולה, שענינה יציאה מהמצב שהי' נמצא בו קודם למצב אחר והפכי לגמרי (משעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול8 ), הו"ע הפכי לגמרי מבראשית (בחר בעולמו), א"כ, מהו אומרו לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם ומה טעם פתח בבראשית כו', היינו, שהתורה ענינה החודש הזה לכם (שלכן בזה הי' צריך להתחיל התורה), ואעפ"כ, פותחת התורה בענין ההפכי דבראשית כו'.

ב) ויובן בהקדים דיוק לשון המדרש משבחר הקב"ה בעולמו כו' וכשבחר ביעקב ובניו9, היינו, שב' הענינים הם מצד בחירתו ית'. והענין בזה, דהנה, ענין הבחירה10 שייך רק במדריגה שלמעלה מכל ענין של מציאות שיוכל לפעול נטי' לאיזה קו וכו', שזהו"ע בחירה חפשית, שאינו מוכרח כביכול באיזה ענין. וזהו גם ענין היכולת, דכשם שביכלתו להאיר כך ביכלתו שלא להאיר, שזוהי היכולת על הענין דהעלם וגילוי באופן שהן ולאו שוין אצלו ית', שזהו"ע הכי נעלה כו'11. ומזה נמשכים ב' הקוין דגבול ובל"ג, ולמטה יותר ה"ה הנהגה טבעית והנהגה נסית3 – בחר בעולמו ובחר ביעקב ובניו. וכידוע שמצד ענין השלימות, ישנם ב' הקוין, לא רק ענין הבל"ג, אלא גם ענין של גבול, וכמובא בכמה דרושים12 מ"ש בעבודת הקודש13 דכשם שיש לו כח בבלתי בע"ג כך יש לו כח בגבול, ואם תאמר שיש לו כח בבלתי בע"ג ואין לו כח בגבול, הרי אתה מחסר שלימותו. ומזה מובן, שכל מה שהשלימות היא באופן נעלה יותר, יש בזה יותר החיבור והאיחוד שבין ב' הקוין דבל"ג וגבול.

ובזה יובן דיוק הלשון משבחר הקב"ה בעולמו, דאף שעולמו (מלשון העלם14 ) ענינו גבול, מ"מ, כיון שנמשך מצד בחירתו של הקב"ה, ומצד ענין הבחירה שוין אצלו בל"ג וגבול, ושניהם כלולים ומחוברים יחד, לכן ישנו ענין הבל"ג גם בעולם. וענין זה קשור גם עם משנת"ל במאמר הקודם15 בפירוש הכתוב16 חוקות שמים וארץ, דלכאורה אינו מובן, איך שייך לומר ענין החקיקה על מציאות העולם שהוא נברא, הרי מבואר בכמה דרושים17 (בפירוש הכתוב אם בחוקותי תלכו18, זאת חוקת התורה19 וזאת חוקת הפסח20 ) מעלת ענין החקיקה על ענין הכתיבה שהוא מיני' ובי' וכו', ואיך שייך לומר ענין זה על מציאות העולם. אך הענין הוא, שמצד ענין בחירה, משבחר הקב"ה בעולמו, נמשך בעולם גם ענין הבל"ג, שזהו"ע החקיקה שבעולם.

והענין בזה, דהנה, אף שענין הבל"ג אינו נראה בגלוי, וכנ"ל שעולמו הוא מלשון העלם, שזהו"ע הנהגה טבעית, שטבע פירושו פאַרטרונקען21, מלשון טבעו בארץ שערי'22, הרי ע"י ההתבוננות יכולים להגיע ולהשיג ענין הבל"ג שבעולם. והיינו ע"י התבוננות בצבא השמים שהם חזקים כיום הבראם23, שבזה נראה ענין הבל"ג שבההנהגה טבעית, שהרי כל דבר גבולי צ"ל בו ענין ההפסדות, וכהלשון שהתינוק מיד כשנולד מתחיל להתייבש24, וכיון שרואה שצבא השמים הם חזקים כיום הבראם, שאין בהם אפילו ענין של התחלת ההפסדות, הרי בזה נראה שיש בהם ענין של בלי גבול. ואף שהאדם אינו יכול להשיג את ענין הא"ס, דעד כמה שיצייר בעצמו את ענין הנצחיות, הרי זה עדיין בהגבלה אצלו, כיון שכל מה שמשיג הוא רק בהגבלה, אבל אעפ"כ, כיון שרואה איך שצבא השמים הם חזקים כיום הבראם, הרי בזה רואה ענין של בל"ג (כנ"ל). ויתירה מזה, שעי"ז בא להכרה נעלית יותר, שענין זה נמשך מבחי' שלמעלה גם מענין הבל"ג, כי, בכדי שיהי' חיבור של בל"ג וגבול, שבגבול דטבע עצמו יהי' ענין בלתי סופי שלמעלה מהטבע, הרי זה דוקא מצד זה שעצמותו ית' הוא נמנע הנמנעות25, שזהו ענין שלמעלה מגבול ובל"ג, ולכן יכול לחברם יחד. וזהו משבחר הקב"ה בעולמו, שמצד הבחירה בעולמו, נעשה גם ענין הגבול כפי שהוא מצד בחי' היכולת (יכולת העצמות), ולכן יש בזה גם ענין הבל"ג, חיבור גבול ובל"ג.

וזהו גם מה שמבאר במאמר הנ"ל3, שענין הנצחיות נמשך מאור הקו26, שעם היותו קו קצר ומוגבל, שהרי המשכת הקו היא לאחרי הצמצום, מ"מ, הרי זה כפי שלאחרי הצמצום נמשך מהעיגול הגדול שלפני הצמצום, כי, הקו מצ"ע, להיותו לאחרי הצמצום, לא שייך שיומשך ממנו ענין הגילוי, ועאכו"כ ענין הבריאה, אלא שזהו ע"י שנמשך בקו הקצר והמוגבל שלאחרי הצמצום מהאור הבל"ג שלפני הצמצום, ויתירה מזה, כנ"ל שבכדי שיהי' החיבור בין גבול ובל"ג, הרי זה דוקא מצד בחי' נמנע הנמנעות שלמעלה מב' הקוין דגבול ובל"ג.

ג) אך נוסף על הענין דמשבחר הקב"ה בעולמו, ישנו גם הענין שכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה. והענין בזה27, דהנה, יעקב ובניו הם בחי' בל"ג שלמעלה מהעולם, כי, בנ"י נקראים בנים למקום28, כדכתיב בני בכורי ישראל29, בנים אתם להוי' אלקיכם30 (שהם ב' הכתובים שמביא בתניא31 ), שהתואר בנים מורה אמנם על דרגא ששייכת לסדר השתלשלות, שהרי בבחי' שלמעלה לגמרי מענין ההשתלשלות כתיב32 גם בן ואח אין לו, אבל בהשתלשלות גופא הרי זה השתלשלות של בל"ג, שלמעלה מכל עניני הבריאה, שכל עניני הבריאה הם גבול, ונש"י הם בל"ג. וענין זה מרומז בדיוק הלשון (כשבחר ב)יעקב ובניו (ולא כמארז"ל33 בבריאת העולם: בשביל ישראל), כי בזה (בניו) מרמז לכח ההולדה שיש בישראל34, שהוא כח הא"ס, כמבואר בד"ה שמח תשמח35 ובכ"מ, שכח ההולדה הוא דוקא בכח הא"ס, וכח זה לא נמצא בנבראים העליונים ובמלאכים, כי אם דוקא בנש"י למטה36 (וכמבואר גם באגה"ק הידועה (סימן כ') בענין כח הצמיחה שנמצא דוקא למטה ביסוד העפר הגשמי, שזהו המאמר תדשא הארץ גו'37 ). והנה, כשם שנת"ל בענין דמשבחר הקב"ה בעולמו, שאף שעולמו הו"ע של גבול, מ"מ מצד בחירת הקב"ה בעולמו יש בו גם הענין דבל"ג, כן הוא גם בענין דכשבחר ביעקב ובניו, שאף שמצד עצמם הם בבחי' בל"ג, מ"מ, מצד בחירת הקב"ה בהם, נמצאים גם בגבול, למטה בעולם (חיבור דבל"ג וגבול). ולכן, כשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה, שגאולה מורה שיש מצב של גלות שצריכים להגאל ממנו, דכיון שנמצאים בעולם שהוא בעל גבול, הרי זה ענין של גלות ושעבוד, ולכן יש צורך בר"ח של גאולה, שיצאו משעבוד לגאולה, ע"י הנהגה נסית שלמעלה מהנהגה טבעית.

ד) וזהו גם תוכן המאמר דר' יצחק, לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו' פתח בבראשית כו'. והענין בזה, דהנה, התורה היא בבחי' בל"ג, שהרי התורה מצ"ע היא למעלה מהעולם. וכמבואר בקבלה38 הטעם להתחלת התורה באות ב', לפי שהתורה שנמשכה למטה (תורה מלשון הוראה39 ) היא בחי' התורה כפי שבאה שבעולם הבריאה, שזוהי הבחי' הב' שבתורה, כי התחלת וראשית התורה היא באצילות שלמעלה מבי"ע. ולכן לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהו"ע הבל"ג. אבל אעפ"כ פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שזוהי הכוונה העליונה לעשות לו ית' דירה בתחתונים40 [שזהו תכלית השתלשלות העולמות, שאינו בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית', אלא התכלית הוא עוה"ז התחתון41 ], בתחתונים דוקא, נחלת גוים. וזוהי גם עיקר הכוונה בנתינת התורה – שניתנה התורה למטה דוקא, וכפי שענה משה למלאכים שטענו תנה הודך על השמים42, למצרים ירדתם וכו'43 – להמשיך ענין הבל"ג בעולם וגבול גופא. וכיון שסוף מעשה עלה במחשבה וכוונה תחילה44, לכן פתח בבראשית את התורה שמצד עצמה היתה צריכה להתחיל בהחודש הזה לכם, בכדי להמשיך בתורה כפי שהיא למטה (שעל זה מורה הב' דבראשית) מעצם התורה כפי שהיא למעלה, ועי"ז יכולים להעלות את עוה"ז התחתון לבחי' הבל"ג. וכן הוא גם בנוגע לעולם וישראל (יעקב ובניו), שבתחילה בחר הקב"ה בעולמו (פתח בבראשית), לפי שתכלית הכוונה היא בעוה"ז התחתון, ואח"כ בחר ביעקב ובניו וקבע בו ר"ח של גאולה, היינו, שגם יעקב ובניו היו תחילה במצב של גלות ושעבוד ורק אח"כ קבע בו ר"ח של גאולה, דכיון שתכלית הכוונה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, יש צורך שגם יעקב ובניו (ענין הבל"ג) יהיו בהגבלה דעולם (גלות ושעבוד), ואח"כ קבע בו ר"ח של גאולה, בכדי שיוכלו להעלות את הגבלת העולם לבחי' הבל"ג, עי"ז שיעשו ממנו דירה לו ית' בתחתונים.

ה) וזהו משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ר"ח ושנים, שזהו הסדר שמצד חודש תשרי, ששייך להנהגה טבעית, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה, שהוא הסדר שמצד חודש ניסן, ששייך להנהגה נסית. וב' הנהגות אלו שבעולם נמשכים מב' האופנים בעבודת בנ"י, עבודה שע"פ טעם ודעת, שהיא עבודה מוגבלת, ועבודה שלמעלה מטו"ד, עבודה בלתי מוגבלת, בכל מאדך45. והענין בזה, דהנה, ההנהגה שמצד חודש תשרי היא הנהגה מסודרת, שבאה ע"י עבודת האדם, דאדם לעמל יולד46, באופן שבתחלה בא חודש תשרי, שהוא זמן החרישה וזריעה, ואח"כ באים לחודש ניסן, שהוא זמן קצירת שעורים, ואח"כ חודש סיון, שהוא זמן קצירת חיטים, ועד לסיום השנה בחג הסוכות, חג האסיף. אבל ההנהגה שמצד חודש ניסן היא באופן שנותנים לו הכל מלמעלה מן המוכן, החל מחודש ניסן, שיש לו מיד קציר השעורים, ומיד לאח"ז, במשך זמן קצר, בחודש סיון, יש לו גם קציר החיטים, ובעוד זמן קצר, בחג הסוכות הוא זמן האסיף. ועד"ז יש ב' אופנים אלו בעבודת האדם, שישנה העבודה דחודש תשרי שהיא מלמטה למעלה, וישנה גם העבודה דחודש ניסן באופן שנותנים לו הכל מלמעלה מן המוכן, ועבודתו היא רק העלי' מחיל אל חיל בקדושה גופא47. וזוהי גם ההכנה לזמן דלעת"ל, שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת48, ועתידה אשה שתלד בכל יום48. וענין זה נמשך ע"י מעשינו ועבודתנו עכשיו בזמן הגלות באופן כזה, שזהו אופן העבודה דיום השבת, שאז צ"ל ההנהגה באופן שיהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשוי'49, שנותנים לו הכל מלמעלה מן המוכן, ותלמיד חכם איקרי שבת50, ושייך גם לכל אחד מישראל, כיון שבשעה שלומד תורה ומקיים מצות ה"ה נמצא במעמד ומצב שעניני העולם אינם תופסים מקום אצלו כלל, בדוגמת הענין דכל מלאכתך עשוי'. ועי"ז זוכים לקיום היעוד אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו51, ככל הפירושים בזה בתו"כ ובדברי חז"ל, עד לסיום הפרשה: ואולך אתכם קוממיות52, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.