בס"ד. שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשל"ב.
בלתי מוגה
כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.
א. פותחין בברכה – בפתגם רבינו הזקן (שיום הולדתו, ח"י אלול, הי' בשבוע זה) שבהיותו במעזריטש שמע ממורו ורבו הרב המגיד בשם מורו ורבו הבעש"ט (שגם יום הולדתו בח"י אלול)1 :
החודש השביעי שהוא החודש הראשון לחדשי השנה, הקב"ה בעצמו מברכו בשבת מברכים שהוא השבת האחרון דחודש אלול, ובכח זה ישראל מברכים את החדשים יא פעמים בשנה.
ומזה מובן גודל מעלת הברכה – להיותה ברכה שבאה מהקב"ה בעצמו, ועוד זאת, שבכחה מברכים את כל חדשי השנה.
ב. ולהעיר, שהתגלות ענין זה (שהי' במשך כל הזמן שלפנ"ז, אבל נתגלה) ע"י הבעש"ט, אע"פ ש"אכשור דרא" בתמי'2, וכמארז"ל3 "אם ראשונים כמלאכים וכו'" – הוא ע"ד כללות ענין התגלות תורת החסידות בדורות האחרונים דוקא, ולא בדורות שלפנ"ז4, שהיתה שייכת ליחידי סגולה בלבד5.
וכפי שנתבאר הדבר ע"י רבינו הזקן ע"פ המשל משחיקת האבן הטוב שבכתר המלך בשביל רפואת בן המלך כו'6.
ובהקדים – שכיון שזהו משל שנאמר ע"י רבינו הזקן, ובפרט שאמירתו היתה כדי להסיר קפידא על כללות ענין הפצת החסידות, הרי בודאי שמשל זה הוא בתכלית הדיוק בכל הפרטים.
והענין בזה:
אבן טוב – הו"ע שיש בו חשיבות גדולה, ובפרט אבן טוב שבכתר המלך, שעל ידו מכתירים את המלך. וכיון שעי"ז פועלים את מציאות המלוכה, הרי זה ענין שנוגע לכל בני המדינה, שמציאותם תלוי' במציאות המלך, ועד שנוגע לכל פרט שבמדינה – כמודגש גם ע"פ תורת הבעש"ט7 בענין השגחה פרטית, שאפילו עלה המתגלגל ע"י הרוח מצד זה לצד אחר כו' הרי זה בהשגחה פרטית.
ואעפ"כ, כאשר בן המלך נמצא במצב של סכנה, שוחקים את האבן הטוב שבכתר המלך, ועושים ממנו ענין של מאכל ומשקה ועד לענין של רפואה שפועל המשכת החיות בגוף, והיינו, שאין זה ענין של "סגולה" שפועל באופן מקיף, אלא ענין שפועל באופן פנימי, שנעשה דם ובשר כבשרו כו'.
וענין זה מורה על ב' קצוות בנמשל:
מחד גיסא – גודל מעלת תורת החסידות, פנימיות התורה, בדוגמת האבן הטוב שבכתר המלך, היינו, שאצל המלך גופא הרי זה ענין הקשור עם כתר המלך, שהוא ענין היותר נעלה.
ולאידך גיסא – הרי זה נמשך לכל אחד מישראל (בן המלך) באופן פנימי, בדוגמת אכילה שנעשית דם ובשר כבשרו, ויתירה מזה: כיון שתורת החסידות נמשכת בחב"ד, ענין השכל, שזהו עיקר מעלת ותכלית האדם ("אתם קרויים אדם"8 ) – הרי זה באופן של "יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות" (כדברי רבינו הזקן9 ), עוד יותר מאשר היחוד שע"י אכילה ושתי' גשמיים.
וזהו החידוש שנפעל ע"י הבעש"ט לגבי הדורות הראשונים – שאף שגם אז היתה המציאות של פנימיות התורה, וכידוע10 שהתנאים והאמוראים פסקו הלכות למטה בהתאם לשרש הענינים למעלה עד לרזין דרזין כו' (וכמדובר כמ"פ11 שאין זה בסתירה לכך שהתורה "לא בשמים היא"12 ), מ"מ, הי' זה באופן מקיף, ואילו ע"י הבעש"ט נמשכה תורת החסידות באופן פנימי, ועד ל"יחוד נפלא", ובאופן שנותנים זאת ישירות לבן המלך (כל אחד מישראל), ולא כמו בדורות הראשונים שניתן רק ליחידי סגולה, ודוקא באופן שידעו שיכולים לקבל זאת רק ע"י המלך.
וכן הוא גם בנוגע לתורת הבעש"ט אודות ברכתו של הקב"ה בשבת שלפני ר"ה – שאע"פ שענין זה הי' גם לפני זמנו של הבעש"ט, הנה ע"י הבעש"ט נתגלה הדבר לרבים (ועד שנתפרסם בדפוס), כך, שזהו ענין ששייך לכל אחד מישראל, ובאופן של הבנה והשגה כו'.
ג. וכיון שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, הרי מובן, שגם ברכתו של הקב"ה לחודש תשרי נמשכת וחודרת בכל הפרטים ופרטי פרטים, עד למטה מטה בענינים גשמיים, ויתירה מזה, שהמשכת הברכה היא גם בענינים חומריים – עוד לפני שמבטלים החומריות ועושים ממנה גשמיות, ואח"כ עושים מהגשמיות רוחניות13 ; וכל זה – באופן של ראי', שרואים זאת בעיני בשר.
ובעיקר – בנוגע לברכת כתיבה וחתימה טובה בכל הענינים, עד לבני חיי ומזוני רויחי.
ועד לנקודה הפנימית – ביאת המשיח, וכאמור, באופן של ראי', כמ"ש14 "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר", ובקרוב ממש.
* * *
ד. בתורת הבעש"ט הנ"ל נתבארה גם הברכה שמברך הקב"ה את חודש תשרי – שזהו מ"ש בהתחלת פרשת השבוע: "אתם נצבים היום וגו'", "דהיום קאי על ראש השנה שהוא יום הדין, וכמ"ש15 ויהי היום, ותרגם והוה יום דינא רבא, ואתם נצבים, קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין".
והענין בזה:
הברכה ד"אתם נצבים גו'" היא ברכה נעלית ביותר – שהרי הענין ד"נצבים", קיימים ועומדים, מורה על עמידה בתוקף כו', כמו "נצב מלך"16, וכפי שהמלך הוא בכל יפיו כו' – "מלך ביפיו תחזינה עיניך"17.
ועוד ענין בזה – ש"זוכים בדין":
ברכתו של הקב"ה לבנ"י יכולה להיות באופן שאינו מתחשב עם ב"ד של מעלה כו', ולמרות כל החשבונות כו' נותן הקב"ה את ברכותיו לכל בנ"י. ונוסף לזה ישנו גם העילוי ש"זוכים בדין" – שהמשכת הברכה היא גם ע"פ דין, שגם ב"ד של מעלה מסכים לכך כו'.
ובהקדים – שהקב"ה יכול ליתן לבנ"י כל הענינים גם ללא עבודה, באופן שיהיו ניזונים מחסדו הגדול של הקב"ה18, אבל ענין זה הוא באופן של "נהמא דכיסופא"19, שאין זה שלימות הטוב. וכיון שמצד "טבע הטוב להיטיב"20 רוצה הקב"ה ליתן לבנ"י תכלית שלימות הטוב, לכן קבע את סדר ההשתלשלות באופן שכל הענינים צריכים לבוא ע"י עבודה דוקא21.
וזהו העילוי בכך ש"זוכים בדין" – שהמשכת הברכה היא מצד עבודתם של בנ"י, שלכן גם ב"ד של מעלה מסכים ופוסק שהם ראויים להמשכת הברכה (וכך נעשית המציאות בפועל).
וכל זה – גם כשמדובר אודות "היום", דקאי על ראש השנה שהוא יום הדין, ולא רק יום הדין סתם, אלא "יום דינא רבא", וכמבואר בכתבי האריז"ל22 שזהו באופן של "דינא קשיא", ואעפ"כ, נמצאים בנ"י במעמד ומצב שב"ד של מעלה פוסק ש"זוכים בדין".
אמנם, המשכת הברכה כשלעצמה היא לא רק מצד ב"ד של מעלה, שברכה כזו היא עדיין במדידה והגבלה, כי אם שב"ד של מעלה רק מסכים לברכה, אבל הברכה עצמה היא מ"הקב"ה בעצמו", למעלה ממדידה והגבלה – שזהו בהתאם לכך שהברכה היא בנוגע לר"ה, שבו אומרים "יבחר לנו את נחלתנו"23, והרי אמיתית ענין בחירה עצמית היא מצד הקב"ה בעצמו.
ה. וברכה זו נמשכת עי"ז שנמצאים במעמד ומצב ד"(אתם נצבים היום) כולכם", וכפי שהכתוב ממשיך ומפרט: "ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך ועד שואב מימיך".
וזהו העילוי ד"אתם נצבים היום כולכם" גם לגבי מ"ת, שגם שם ישנו ענין האחדות, כמ"ש24 "ויחן שם ישראל", "כאיש אחד בלב אחד"25 – כי, במ"ת לא ניכר כלל התחלקות פרטים, שלכן נאמר "ויחן" לשון יחיד, משא"כ כאן נימנו כל חילוקי הפרטים, מ"ראשיכם" עד "שואב מימיך", ואעפ"כ "נצבים גו' כולכם", והיינו, שגם בהתחלקות הפרטים נמשך ענין האחדות.
ובפרטיות יותר – נעשה עילוי ע"י הענין ד"כולכם" הן ב"ראשיכם" והן ב"שואב מימיך":
בפשטות – עיקר העילוי הוא בנוגע ל"שואב מימיך", שהרי "ראשיכם" נמצאים במשך כל השנה כולה במעמד ומצב נעלה, משא"כ "שואב מימיך", שבמשך כל השנה כולה עומד בדרגא תחתונה, ואילו בר"ה מתעלה ממדרגתו ועומד יחד עם "ראשיכם".
אמנם, מצד המעלה דבעלי תשובה, כמארז"ל26 "במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם", הנה ע"י הענין ד"כולכם" ניתוסף עילוי ב"ראשיכם" בגלל שעומדים יחד עם "שואב מימיך".
[ועי"ז ניתוסף עילוי גם אצל ה"שואב מימיך" – שהרי ידועה תורת הרב המגיד27 ש"אע"פ שאמרו רז"ל28 אל יאמר אדם אי אפשי בבשר כו' אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, היינו במי שלא חטא מעולם, אבל הבע"ת (ש"צריך שמירה מעולה שלא יחזור לסורו") צ"ל כל מיני רע ואיסורים מאוסים אצלו, ושיאמר אי אפשי כו', בכדי שלא יפול ח"ו", ונמצא, שבענין התשובה גופא יש מעלה ב"ראשיכם" לגבי "שואב מימיך"].
ו. וההוראה מזה:
גם מי שהוא בדרגת "ראשיכם" – צריך להתאחד עם כל שאר הסוגים שבבנ"י, מבלי הבט על מעמדם ומצבם, שכן, "אל תבט אל מראהו"29, כיון שכל אחד מישראל הוא "חלק אלקה ממעל ממש"30, ולכן צריך לקרבו, ולהקדיש עבורו מזמנו – שזהו הדבר היקר ביותר שיש לאדם, ולכן מזהירים על כך ש"אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו"31 – ללמדו אל"ף בי"ת וכו', ולספר לו שהוא "חלק אלקה ממעל ממש", וכיון שהקב"ה שוכן בקרבו, הרי "היד ה' תקצר"32 (בתמי'), כך, שאין שום דבר מונע ומעכב ש"בשעתא חדא וברגעא חדא"33 יוכל להשתנות לגמרי כו'.
ומובן גודל הזכות לקרב איש ישראל, שהרי "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא"34 – "עולם מלא" דייקא, ומובן, שככל שמציל ומקיים יותר נפשות, הרי הוא פועל יותר.
ועי"ז ממשיכים את כל ההמשכות בגשמיות וברוחניות גם יחד, ובאופן שנמשך ממרחב העצמי עד למטה מטה – דכיון שלמעלה אין הגבלות כלל, הרי זה נמשך בכל מקום, וכמ"ש "פרזות תשב ירושלים"35, באופן ד"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"36 (שעי"ז נעשית גם הפעולה בעולם – "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך"36), ועד שזוכים לביאת משיח צדקנו, בעגלא דידן.
* * *
ז. מאמר (כעין שיחה) ד"ה אתם נצבים היום גו'.
* * *
ח. בנוגע ללימוד פסוק בפרשת השבוע עם פירוש רש"י – מתעכבים בהתוועדויות האחרונות אודות ענינים שלכאורה אינם מובנים, ומצינו מפרשי המקרא שמתעכבים עליהם, אבל רש"י אינו מבארם – או בגלל שהדבר מובן מעצמו לבן חמש למקרא, או בגלל שרש"י הבהיר זאת כבר לפנ"ז.
הביאור בפסוק37 "והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה גו' ושבת עד ה' אלקיך וגו'",
– שהרגש הצער מ"הקללה" שמעורר לתשובה ("ושבת גו'"), גדול יותר כאשר תחילה קודמת "הברכה", כמשל העשיר שנתהפך עליו הגלגל ונעשה עני, שצערו גדול יותר, שלכן צריך ליתן לו "אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו"38, כיון שהורגל בכך.
וענין זה שייך לכל ישראל, שהרי נאמר39 "ראה אנכי נותן לפניכם .. את הברכה (על מנת) אשר תשמעו" (ולא "אם תשמעו"), והיינו, שכל אחד מישראל מקבל תחילה את הברכה –
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ד ע' 118 ואילך.
* * *
ט. בהערות אאמו"ר על הזהר דפרשת השבוע, מתעכב בהערה הראשונה40 על מאמר הזהר41 "זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו, ובגין דאתרעי בהו קרא לון בנין בוכרין קדישין אחין", ומבאר הענין בקיצור גדול ע"פ קבלה, וכמדובר כמ"פ שכתב רק הענינים שלא היו תופסים אותם מעצמם, ובנוגע לשאר הענינים סמך שיבינו מעצמם.
ובנדו"ד, יש לבאר מה הם ד' הענינים ד"בנין בוכרין קדישין אחין", שנחלקים בכללות לב' סוגים: (א) "בנין בוכרין", ש"בוכרין" היא דרגא נעלית יותר ב"בנין", (ב) "קדישין אחין" – שזהו סוג נוסף; ובהקדמה לזה ישנו הענין ד"קב"ה אתרעי בהו", שזהו השורש ומקור לכך ש"קרא לון בנין בוכרין קדישין אחין".
ויש לבאר דיוק הלשון "בנין בוכרין" סתם, ולא כבתניא42 "כבן קטן הקורא לאביו", וכן "אחין" סתם, ולא כבתניא "כאדם הקורא לחבירו" – כי, בתניא נוגע הדגשת האין-ערוך של האדם להקב"ה, ולכן מדייק "כבן קטן", ענין של קטנות, וכן "חבירו", שהוא בריחוק הערך לגבי "אח"; משא"כ בזהר כאן מדובר אודות בנ"י כפי שהם בתכלית העילוי, "זכאין אינון ישראל", ולכן מדגיש "בנין .. אחין".
ויש לבאר גם דיוק הלשון "בגין דאתרעי בהו קרא לון כו'" – שבנוגע לענין ד"אתרעי" נאמר "אתרעי בהו", משא"כ בנוגע לפרטי המדרגות ד"בנין בוכרין קדישין אחין", נאמר רק "קרא לון".
י. והענין בזה (בדא"פ עכ"פ):
ב' הסוגים הנ"ל ("בנין בוכרין" ו"קדישין אחין") הם בכללות ב' דרגות בנשמות – נשמות דאצילות ונשמות ד(בריאה ובכללות יותר ד)בי"ע: נשמות דבי"ע – נקראים "בנין בוכרין", ונשמות דאצילות – נקראים "אחין", כי43, בנוגע לבנים, הנה אף שהבן הוא חלק מהאב, הרי זה חלק שהופרש מהאב להיות מציאות נפרדת44, וזהו ענין נשמות דבי"ע – עלמא דפרודא45 ; משא"כ "אחים" הם שנים שהם בערך והשוואה אחת זה עם זה, וזהו ענין נשמות דאצילות – עולם האחדות46, ששם נמצאים הנשמות באחדות עם מקורם.
ובפרטיות יש בכל סוג כמה דרגות (כשם שבעולם האצילות (עולם האחדות) גופא יש עשר ספירות): בנשמות דאצילות – "קדישין אחין", ובנשמות דבי"ע: "בנין בוכרין".
ונמצא ש"בנין בוכרין קדישין אחין" הם ד' דרגות בסדר דמלמטה למעלה – ע"ד מאמר הזהר47 "תלת דרגין אינון .. נפש רוח נשמה .. בכלהו בני נשא אית נפש .. זכה בר נש בהאי נפש, מריקין עלי' .. רוח .. זכה בר נש בי' בההוא רוחא, מעטרין לי' בכתרא קדישא עלאה .. דאקרי נשמה"; ועד"ז בנדו"ד, שתחילה ישנה הדרגא ד"בנין" סתם, ולמעלה מזה – "בנין בוכרין", ולאח"ז "קדישין" ועד ל"אחין".
וענינם בספירות:
"בנין" – מלכות, דאף שמלכות נקראת בשם "בת", נכללים בה גם "בנין"48. ו"בוכרין" – ז"א, שהוא "בכור" למלכות. ודוגמתם בעולמות – עשי' ויצירה, עלמין דאתגליין, "והנגלות", ו"ה נגלות49 ;
ולמעלה מהם – עלמין סתימין, "הנסתרות"49, החל מעולם הבריאה, ושם נקראים הנשמות "קדישין" – קדושה מלשון הבדלה50, כיון שזוהי דרגא שלמעלה מגילוי. ובספירות – הרי זו דרגת הבינה (שכוללת כללות המוחין חב"ד), כי אימא עילאה מקננא בכורסיא51.
והדרגא הכי נעלית היא "אחין" – באצילות52.
והשרש ומקור לכל ד' דרגות אלו53 הוא – ד"קב"ה אתרעי בהו", כמ"ש אאמו"ר ש"פירוש אתרעי הוא רצון, בחי' כתר", שזוהי דרגא שלמעלה מהשתלשלות, שהתחלתו מעולם האצילות.
יא. אך עדיין צריך להבין:
כיון שבמאמר הזהר נימנו פרטי דרגות הנשמה מלמטה למעלה – למה מקדים הענין ד"אתרעי בהו" שהוא למעלה מכל הדרגות שלאח"ז?!
ואם ההקדמה ד"אתרעי בהו" היא בגלל שזוהי הסיבה לכך ש"קרא לון כו'" – הי' צריך למנות לאח"ז את פרטי המדרגות בסדר דמלמעלה למטה: "אחין" ואח"כ "בנין".
והביאור בזה – שאף ש"אתרעי בהו" הוא הענין היותר נעלה, הרי ענין זה ישנו אצל כל אחד מישראל עוד לפני התחלת עבודתו אפילו בדרגא ד"בנין", כיון שענין זה הוא מצד עצם המציאות דנש"י, עליהם נאמר "השוכן אתם"54, "ושכנתי בתוכם"55, שהם דירה לו ית'.
וכפי שמצינו בנוגע לכללות בריאת העולם ש"נמלך בנשמותיהם של צדיקים"56, כיון ש"ישראל עלו במחשבה"57, וכתורת הרב המגיד58 ע"פ משל מ"אדם שיש לו בן, אף שהבן עבר מכנגד פניו והלך מאתו, עכ"ז נחקקה הצורה של הבן במחשבה של האב, אך מי שלא הי' לו בן מעולם, לא יכול לומר שיהא נחקק במחשבתו צורת הבן שיהי' לו אח"כ .. אבל אצל הש"י שייך זה לומר אף קודם שנבראו הי' נחקק צורתם במחשבה .. כי אצלו ית' העבר והעתיד א'" (והיינו, שהציור והחקיקה נעשים בבת אחת, ובה בשעה ישנה גם ההמלכה על בריאת העולמות, ההחלטה, ועד שנעשית מציאות העולם בפועל); ובדרגא זו הוא הענין ד"אתרעי בהו".
ויש לומר שהענין ד"אתרעי בהו" – שהו"ע הרצון – הוא באופן של תאוה, ע"ד לשון רבינו הזקן59 בנוגע לעליית הרצון על התהוות העולמות, שזהו ענין של תאוה שלא שייך לשאול עליו קושיא כו'.
ולכן: קודם שמבאר פרטי המדרגות כפי שהם בפועל ובגילוי (בסדר דמלמטה למעלה), מתחיל בענין ד"אתרעי בהו" – כיון שזהו הענין הראשון (גם בזמן) שישנו אצל כל אחד מישראל בתולדתו מצד עצם מציאותו, והיינו, שכל אחד מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו, הרי הוא "חלק אלקה ממעל60 (וכפי שמוסיף רבינו הזקן30) ממש", והעצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו61 ; ורק לאח"ז באה העבודה בפרטי הדרגות ד"בנין בוכרין קדישין אחין" – שזהו ענין שיש בו הוראה נפלאה!
וזהו גם הביאור בדיוק הלשון "אתרעי בהו" – כיון שזהו ענין הקשור עם עצם מציאותם; משא"כ בנוגע לפרטי המדרגות ד"בנין בוכרין קדישין אחין", שעז"נ רק "קרא לון", ולא ענין שהוא בעצם מציאותם ("בהו").
יב. וענין זה קשור גם עם חודש אלול:
ידוע ש"אלול" הוא ר"ת "א.ני62 ל.דודי ו.דודי ל.י"63, כי, העבודה דחודש אלול היא מלמטה למעלה – תחילה "אני לדודי", ואח"כ "דודי לי" (ולא כמו בחודש ניסן שהעבודה היא מלמעלה למטה – תחילה "דודי לי", ואח"כ "אני לו"64 ).
ובהמשך לזה נאמר62 "הרועה בשושנים", "רועה" דייקא – אף שהלשון "רועה" שייך לצאן, ואילו כאן מדובר אודות בנ"י שנקראים "בנים" או "אחים" – כי, הענין ד"רועה" קשור עם הענין ד"אתרעי בהו", שזהו למעלה מבחי' ד"קרא לון בנין .. אחין"65.
וזוהי ההכנה לר"ה, שאז ישנו הענין ד"יבחר לנו את נחלתנו"23 – ענין הבחירה שמצד העצמות כו'.
יג. ומכאן באים לענין הידוע שלדאבוננו צריך עדיין לדבר אודותיו – שיש כאלו שרוצים לסחוב ולהכניס גוי בין יהודים!
על בנ"י נאמר ש"קוב"ה אתרעי בהו", וכאן רוצים להכניס גוי וליתן לו מעלה זו – שזהו דבר מופרך לגמרי, דבר שלא יעלה על הדעת, אפילו לא בחלום, כדברי הגמרא66 "דלא מחוו לי' לאינש .. פילא דעייל בקופא דמחטא", ואי אפשר אפילו לקרוא זאת בשם "שטות", שהרי גם ב"שטות" יש איזו הגבלה!
יד. וכאן המקום להזכיר עוד הפעם אודות הענין שיהי' מחר67, שהרי "מפקחין על צרכי ציבור בשבת"68 – להודיע לכל אלו שעדיין אינם יודעים על זה, ואלו שכבר יודעים – יש להוסיף ולבאר להם חשיבות הענין.
והעיקר – שההשתתפות בענין זה תהי' באופן ד"אתם נצבים היום כולכם", מבלי להתפעל מכל הטענות ומענות כו'.
ויעזור השי"ת שעי"ז תתבטל גזירה זו יחד עם שאר הגזירות, ועד לביטול הגזירה הכי גדולה שבעצם מציאות היצה"ר, כדברי הגמרא69 שעל זה אומר הקב"ה "אשר הרעותי"70.
ויקויים מ"ש71 "ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה" – שקשור גם עם הפסוק הנ"ל37 "והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה וגו'"72.
*
טו. ביאור השייכות ד"את הברכה אשר תשמעו"39 ליום הדין דר"ה, שבודאי מקיים הקב"ה הבטחתו ליתן לבנ"י כל הברכות בשלימות כראוי ל"בני מלכים"73 ו"מלכים"74 – נכלל בסוף השיחה המוגהת (הנ"ל ס"ח).
וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:
ויקויים מ"ש71 "ולא אבה ה' אלקיך לשמוע גו'", וכהסיפור הידוע75 בימי הבעש"ט, "שרדפו הב"ד שלמעלה לשטן המקטרג לחוב ולא רצה לשמוע ממנו כו'", וטעם הדבר – לא בגלל שכך מוכרח להיות, אלא "כי71 אהבך הוי' אלקיך", ועד לבחי' שם הוי' שמבחי' ע"ס שבמאציל עצמו76 כו'72.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל לנגן ניגון הקפות לאביו הרלוי"צ ז"ל. אח"כ נתן היין להרב משה ירוסלבסקי עבור ה"הכנסת אורחים", והמזונות להרב משה הכהן דובינסקי עבור ה"מלוה מלכה", ובצאתו התחיל עוה"פ לנגן ניגון הנ"ל].
הוסיפו תגובה