אתם נצבים, ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשל"ב

בס"ד. ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם וגו' טפכם נשיכם וגו' לעברך בברית וגו'1. ואיתא בכתבי האריז"ל2 בשם הזהר3 שפירט הכתוב עשר מדרגות, שנחלקים לב' מדריגות, חמש בפסוק הראשון [החל מראשיכם שבטיכם, שאין פירושו ראשיכם לשבטיכם, אלא הם ב' מדריגות4 ], וחמש בפסוק השני5. וצריך להבין, דכיון שכבר נאמר בתחילת הכתוב אתם נצבים גו' כולכם, ואח"כ מוסיף גם כל איש ישראל, כולם ביחד, למה הזכיר גם פרטי המדריגות ראשיכם שבטיכם עד שואב מימיך. גם צריך להבין, למה נקט הכתוב הלשון נצבים דוקא, שזהו לשון שמצינו בתורה לענין בלתי רצוי, כמ"ש6 ודתן ואבירם יצאו נצבים גו'. גם צריך ביאור במ"ש נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, דלכאורה, הענין שכל ישראל הם באופן דכולכם, לאחדים כאחד7, הוא מצד נש"י עצמם, כמבואר בתניא8 בענין אהבת ישראל, ואהבת לרעך כמוך9, שזהו לפי שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה, והרי ענין זה צריך להיות תמיד, לא רק היום, ולא רק בעמדם לפני הוי' אלקיכם. גם צריך להבין בהמשך הכתוב לעברך בברית, שעל זה מפרש רש"י, כך היו כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, כמו שנאמר10 העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו, דלכאורה, נאמרו כאן ב' ענינים (לא רק שונים, אלא) הפכיים זמ"ז, כי כאשר עושים מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, אזי המחיצות הם שני דברים נפרדים, ואילו העגל אשר כרתו לשנים גו' הוא מציאות אחת כו'.

ב) והענין בזה, כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו11 שיש כמה פירושים בתיבת נצבים. יש פי' שנצבים הוא לשון קימה ועמידה, אלא שזהו ע"ד מ"ש12 והנה קמה אלומתי וגם נצבה, והיינו, שאין זה רק מצב של עמידה וקימה ביחס לישיבה או נפילה, אלא זהו באופן של עילוי אחר עילוי לגבי עמידה וקימה סתם. ועוד פי', שנצב הוא לשון ראש וקצין, כמו נצב מלך13, שמורה על התוקף המיוחד שישנו במלך דוקא, היינו, לא רק כמו בן חורין סתם, שאינו כמו עבד שכפוף לרבו, אבל עדיין אין לו שליטה וממשלה על אחרים, אלא התוקף שלו הוא באופן שיש לו שליטה גם על אחרים כו', ועד שצריכים להתייחס אליו באופן של כבוד כו', כפסק ההלכה שאין רואין אותו בבית המרחץ וכו'14, אלא מלך ביפיו תחזינה עיניך15.

וזהו אתם נצבים גו', והיינו, שהכתוב מספר שבחם של ישראל (אתם), שהם במעמד ומצב דנצבים לפני הוי' אלקיכם, שזהו מצד גודל מעלת נש"י, כדאיתא בתניא16 שנפש השנית בישראל היא חלק אלקה ממעל ממש, וכתורת הבעש"ט17 שהעצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו, ועד להפירוש דנצבים לפני הוי' אלקיכם (לפני דייקא) שהוא למעלה מבחי' הוי' אלקיכם (לא רק למעלה משם אלקים, אלא גם למעלה משם הוי'), ע"ד מ"ש18 שרפים עומדים ממעל לו, כמובן ממ"ש במדרש19 במלאכים נאמר שרפים עומדים ממעל לו, ובנשמות נאמר אתם נצבים היום, וכיון שהפי' דשרפים עומדים ממעל לו הוא כאילו הם למעלה משם אד'20, הנה עד"ז יובן גם הפי' דנצבים לפני הוי' גו'7. ויתירה מזה, שהענין דנצבים שנאמר בנשמות הוא למעלה מהענין דעומדים שנאמר במלאכים, כמובן מהאמור לעיל בענין קמה אלומתי וגם נצבה.

וממשיך בכתוב אתם נצבים היום כולכם, דקאי על ר"ה21, שביום זה, כל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם עד לפני הוי'. דהנה, ענינו של ר"ה הוא בדוגמת הראש שכולל את החיות שבכל הגוף22, וכך נכלל בר"ה החיות של כל ימי השנה, כפי שנמשך ממקורו ושרשו במחשבה הכללית דא"ק שכוללת את החיות של כל שית אלפי שנין דהוי עלמא23 (ועד24 לנו"ן אלפים יובלות25 ) בסקירה אחת (כלשון הגמרא26 בנוגע לר"ה שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון27, כמ"ש בפיוט ונתנה תוקף), כמבואר בעטרת ראש28. והיינו, שכל פרטי הענינים שבמשך השנה הם באופן שכל יומא ויומא עביד עבידתי'29, החל מהחילוק הכללי שבין ימות החול ליום השבת וכו', הנה בר"ה נכללים כולם בנקודה אחת כו'. וכשם שהוא בענין הזמן, כך הוא גם בנשמות, שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם באופן של התכללות, לאחדים כאחד.

ועוד ענין בפי' אתם נצבים היום, כדאיתא במדרש תנחומא30 מה היום מאיר כו' אף אתם כו' עתיד להאיר לכם אור עולם, היינו שאור היום (שהוא למעלה מאור הנר ואור האבוקה, כמבואר גם במסכת סוטה31 ) מורה על אור עולם, שאינו באופן של עראי שאח"כ מתבטל, אלא באופן של קיום תמידי, וזהו אתם נצבים היום, שמורה על הקיום והנצחיות דישראל באופן שלמעלה משינויים, ע"ד אני הוי' לא שניתי32.

ג) והנה כל הנ"ל הוא מצד שרש נש"י כפי שהם למעלה באופן שנצבים כולכם לפני הוי' גו'. אבל לאח"ז נעשים חילוקי הדרגות דראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, שזהו מצד כללות הענין של ירידת הנשמה למטה ביותר, עד לעולם העשי', ולא רק עשי' הרוחנית, אלא עשי' הגשמית, עוה"ז הגשמי והחומרי התחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו – שבשבילו הי' כל השתלשלות העולמות וירידתם ממדריגה למדריגה, כמבואר בתניא33 שהתכלית שבזה אינו בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית' (היינו שהדרגא היותר נעלית בענין הגילוי היא ג"כ ירידה מאור פניו ית'34 ), אלא התכלית הוא עוה"ז התחתון, שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא כו', והיינו ע"י עבודת ישראל בקיום התורה (שגם היא ירדה וניתנה למטה דוקא, כמארז"ל35 למצרים ירדתם כו'), שבשבילם (בשביל ישראל ובשביל התורה) נברא העולם36.

אך ירידה זו היא צורך עלי', שדוקא ע"י ירידתה למטה מגעת הנשמה לדרגא נעלית יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה, וכידוע משל הבעש"ט37 ממלך שהי' לו בן יחיד מושלם בכל המעלות, ושלחו למקום רחוק בכדי לגלות את כחותיו וכשרונותיו מן הכח אל הפועל כו' [ע"ד38 שמצינו בנוגע לכללות ענין הבריאה, שמבואר בע"ח39 שהטעם לזה הוא בכדי שיתגלו שלימות כחותיו כו'], כמבואר בהמשך תרס"ו40. וענין זה נעשה ע"י העבודה למטה בכל פרטי הענינים המרומזים בחילוקי המדרגות דראשיכם שבטיכם וגו', החל מהענין דראשיכם שמורה על ענין התורה, שבזה תלוי גם קיום המצוות, כמארז"ל41 גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ועד לכל איש ישראל, כמבואר באוה"ת42 ע"פ פי' הרב המגיד43 עה"פ44 מאת כל איש, שזהו ענין אשכול שכולו איש45, וזהו גם הפי' דכל איש ישראל, שע"י הענין דישראל, ע"ש כי שרית עם אלקים וגו'46, לברר את נפש הבהמית (שמצד עצמה היא במדריגת בהמה) ע"י אתכפיא כו', אזי נעשה כולו איש. ונוסף לזה צ"ל גם העבודה עם הזולת שהוא בבחי' מקבל, שזהו"ע טפכם נשיכם (שהרי אשה היא בחי' מקבל, כמאמר47 איזו אשה כשרה העושה רצון בעלה) וגרך גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך, שזוהי דרגא תחתונה כו' (כמובן גם מתורת רבינו הזקן בענין זה48 ).

ועי"ז נעשית העלי' שבשבילה היתה ירידת הנשמה למטה – שמגיעים למעמד ומצב דלאשתאבא בגופא דמלכא49, שזהו תוכן הענין דלעברך בברית גו', שבזה גופא יש ב' מדריגות, מדריגה הא', שעושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, באופן שישראל ומלכא בלחודוהי50, אבל הם עדיין כמו שני דברים, ומזה באים אח"כ למדריגה הב', לאשתאבא בגופא דמלכא, שנעשים מציאות אחת, וכתורת הרב המגיד51 עה"פ52 עשה לך שתי חצוצרות, שישראל והקב"ה הם כביכול כמו שני חצאי צורות שמשלימים זא"ז, וכמארז"ל53 על הפסוק54 אחותי רעיתי יונתי תמתי, תמתי תאומתי, שכנס"י משלמת כביכול אותו ית'.

ד) וזהו אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם, וכהמשך הכתוב55 למען הקים אותך היום לו לעם56, ועי"ז נמשכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בבני חיי ומזוני רויחי, לכל אחד מישראל, לו ולבני ביתו, ועל ידם גם לכל העולם, שהרי גם את העולם נתן בלבם57. ועד להנקודה העיקרית, שמשיח יבנה ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל58, כמ"ש59 ושב הוי' אלקיך גו' וקבצך מכל העמים, באופן שאוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר60 ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל61.