בס"ד. ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

וארא1 אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם2, ולפנ"ז מקדים מה שנתחדש עכשיו לגבי האבות: וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי'3 (גילוי שם הוי'), וכן בהמשך הכתוב4, לכן אמור לבני ישראל אני הוי' וגו', וכן בסיום הענין5, והבאתי אתכם וגו' אני הוי'. וידוע הדיוק בזה בדרושי אדמו"ר הזקן ורבותינו נשיאינו שלאח"ז עד כ"ק מו"ח אדמו"ר6, מהו החידוש באני הוי' שנתחדש כאן, שלכן כופל ענין זה ג"פ, הן בנוגע למשה, הן בנוגע לבנ"י והן בנוגע להבאה לארץ ישראל. ונקודת הביאור בזה, שכאן נתחדשו שני ענינים בגילוי דאני הוי', היציאה מגלות מצרים, ונתינת התורה לישראל (שאז ניתנו כל מצוות התורה), שזהו המכוון והתכלית דיצי"מ, כמ"ש7 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה.

ב) ויובן בהקדים משנת"ל8 ממאמר אדמו"ר הזקן9 בביאור מארז"ל10 עה"פ11 ששים המה מלכות, אלו ששים מסכתות, ושמונים פלגשים אלו הברייתות, ועלמות אין מספר אלו ההלכות, ומסיים אחת היא יונתי, זו כנס"י12. וממשיך שם, וגם יש להבין מארז"ל13 גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, דלכאורה הלא מצינו כמה הלכות שאינם נוגעים למעשה כלל, כיון שלא שכיחי כלל ואפשר שלא היו מעולם במציאות14. וממשיך במאמר, שכל זה יובן בהקדים מ"ש15 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים גו', שקאי על מ"ת16, כמ"ש17 וירד הוי' על הר סיני, שבשביל זה צ"ל ענין של דילוג.

ג) והענין בזה, דהנה כתיב18 רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, והיינו, שגם חכמי האומות מודים באלקותו ית', אלא שאומרים שהוא רם על כל גוים, ולכן רק על השמים כבודו [וי"ל שהפירוש שהגוים סוברים שהקב"ה הוא רם (ורק על השמים כבודו), שייך גם לפירוש הפשוט, שהקב"ה הוא מרומם מהם, כי, מה שהקב"ה מרומם מהם (כהפירוש הפשוט) הוא הסיבה לכך שסוברים שהקב"ה הוא רם ורק על השמים כבודו. וע"ד הידוע19 בענין אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים20, ששיטת אוה"ע בענין השיתוף (כפי שמצינו כמה פוסקים שסוברים להלכה למעשה שאוה"ע אינם מוזהרים על השיתוף21 ) היא מצד זה שחלק ה' אלקיך אותם22. משא"כ בנ"י מוזהרים על השיתוף, ועד שענין השיתוף אצלם הו"ע של ע"ז, שהיא מהג' עבירות דיהרג ואל יעבור23, שזהו לפי שאתם הדבקים בה' אלקיכם24 ]. דהנה, אוה"ע סוברים שהבריאה היא בדרך השתלשלות עילה ועלול, וידוע דעו"ע הם בערך זל"ז, וכמו בעו"ע דשכל ומדות, שהמדות שבשכל הם בערך המדות שבלב, ומזה מובן שגם השכל עצמו הוא בערך המדות. ועד"ז ממדות למחשבה ודיבור וכו'. וכן הוא בכל עו"ע, שהמדריגה העליונה היא עילה לגבי מה שלמטה ממנה, ועלול לגבי מה שלמעלה ממנה. וכיון שעו"ע הם בערך זל"ז, הרי כל א' פועל שינוי בחבירו. ומאחר שאוה"ע סוברים שההשתלשלות היא בדרך עו"ע, אי אפשר להם להבין איך יכול להיות אני הוי' לא שניתי25, ביחד עם השגחה פרטית, כי (לפי דעתם הנ"ל) אם הוא משגיח בעולמות, צ"ל אצלו שינוי, מכיון שהעולמות הם בערך אליו ית'. וזהו דאיתא בגמרא26 ע"פ27 ומספר את רובע ישראל, מלמד שהקב"ה סופר רביעותיהן של ישראל, ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע, באמרו, טהור עינים מראות רע והביט גו'28, דלכאורה איך יתכן שישגיח למטה מטה כ"כ כו'. וכל זה הוא לפי טעותם שההתהוות היא דרך השתלשלות עו"ע, ולכן הי' צ"ל לדעתם רם על כל גוים הוי', ורק על השמים כבודו, מבלי שישפיל עצמו לראות בהשגח"פ בעוה"ז וכו'.

אבל באמת אינו כן, וכמ"ש29 המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, והיינו, ששמים וארץ שהם בחי' מעלה ומטה שוין לפניו ממש, ולכן השגחתו ית' היא למטה כמו למעלה, ואעפ"כ אני הוי' לא שניתי, כיון שאין ערוך לעולמות כלל לגבי עצמותו ית'. אמנם, הענין דאין ערוך כו' הוא מצד בחי' סוכ"ע, אבל מצד בחי' ממכ"ע הרי זה באופן של ערך כו', ע"ד השתלשלות עו"ע. וזהו שבאמת יש גם ענין השתלשלות העולמות זמ"ז בבחי' עו"ע, ועד שגם בעולם האצילות, עם היותו עולם האחדות30, ואיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד31, יש בו ענין השתלשלות עו"ע, בהשתלשלות הספירות בספירות עצמן, כדאיתא באגה"ק32. וי"ל שלכן מביא במאמר33 טעותו של בלעם הרשע שנסמית עינו כו'26, דלכאורה הרי על בלעם נאמר ויודע דעת עליון34, והי' צריך להבין איך שיכולה להיות השגחה פרטית ביחד עם אני הוי' לא שניתי. אלא שהכוונה בזה להורות שענין רם על כל גוים הוי' (מצד הערך שבהשתלשלות עו"ע) ישנו ג"כ למעלה בקדושה. ולכן מצינו כמה מקובלים בעלי סמכא35 שהבינו ענין ההתהוות וההשתלשלות בדרך עו"ע. ורק מצד בחי' סוכ"ע הרי זה באופן שבאין ערוך כו'.

ד) והנה כללות ענין ההתהוות מצד בחי' סוכ"ע שהיא (לא בדרך השתלשלות עו"ע, אלא) באופן שבאין ערוך, הרי זה בדרך דילוג36. ויובן מדילוג גשמי שחלוק מענין ההילוך, שכאשר האדם הולך ברגליו על הארץ, אע"פ שהוא רץ במהירות מאד, הנה עכ"ז לא עקר רגלו לגמרי מן הארץ, ונמצא שלא הורם גופו מן הארץ בכל הליכתו כלל, משא"כ הדילוג הוא באופן שמגבי' כל גופו ונעתק מן הארץ לגמרי, ונשאר הפסק ומקום פנוי בין רגליו להארץ. וכן הוא החילוק בין ענין השתלשלות עו"ע שהוא כמו ענין ההילוך, לענין התהוות העולמות באופן שבאין ערוך שהוא בדרך דילוג, שזהו ענין הצמצום, שנסתלק האור ונשאר חלל ומקום פנוי37 (שזהו הצמצום הראשון, שאינו דומה להצמצומים דסדר השתל' כו'). וזהו החידוש שבענין הצמצום, שההתהוות אינה בדרך עו"ע, אלא ע"י צמצום וסילוק האור כו', שלכן הנה כל העולמות הם באי"ע לעצמותו ית', ושוים לגבי', ולכן אפשר להיות השגח"פ על כל פרט ופרט, ומ"מ אני הוי' לא שניתי.

ה) וממשיך במאמר38 להבין המדרש39 מ"ש לשון דירה בתחתונים. דהנה, ענין הדירה הוא שבה נמצא העצם בגלוי, ולכאורה, איך אפשר שתהי' דירה לעצמותו בתחתונים, בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, כהלשון בתניא40 [ולהעיר, שעל המאמר ד"ה להבין ששים כו' נרשם שהוא משנת תק"ע בראָהאַטשאָוו41, וא"כ, הרי זה לאחר עשיריות בשנים שכבר למדו ספר התניא]. אך הענין הוא, שזהו ע"י המשכת בחי' סוכ"ע הנ"ל (ס"ג), דכיון שהוא מרומם משמים וארץ בשוה, ה"ה נמצא בהם ג"כ בשוה ממש, וכמ"ש42 את השמים ואת הארץ אני מלא. וענין זה הוא באופן שנמשכת הארה מעצמות אוא"ס בדרך דילוג, לדלג על החלל ומקום פנוי, עד שיומשך להיות לו דירה בתחתונים.

ו) והנה כדי שיאיר בחי' הסובב (שעי"ז יהי' דירה בתחתונים, כנ"ל), הרי זה ע"י עסק התורה, שזהו"ע ששים המה מלכות וכו', כי ע"י התורה נעשה בירור והעלאת הדברים התחתונים שבעולם, שזהו ענין הדירה בתחתונים. אמנם בכדי לפעול המשכת בחי' הסובב (להיות דירה בתחתונים) ע"י התורה, צ"ל תחלה העלאה מלמטה למעלה, כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח43, והיינו, שקודם האתעדל"ע צריך להיות תחלה אתעדל"ת מעין האתעדל"ע, ובלשון הנגלה במדה שאדם מודד בה מודדין לו44. וענין זה נעשה ע"י התפלה, שזהו"ע אחת היא יונתי, כמו עיניך יונים45, שהו"ע ההסתכלות וההתבוננות שבתפלה, שעל ידה נעשית ההעלאה לבחי' סוכ"ע כו', ועי"ז מקשר את התורה עם קוב"ה כו'. ומסיים46 אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה, שזהו שלימות הבירור וההעלאה לבחי' בינה שהיא אם הבנים47, שנעשה ע"י התפלה שלאחרי התורה, כידוע שנוסף על ענין התפלה שלפני לימוד התורה, שזוהי ההכנה ללימוד התורה כדבעי [כמבואר בלקו"ת48 שזהו"ע תפלת אבא בנימין שתהא תפלתי סמוכה למטתי49, כדי שלימוד התורה יהי' לאחרי התפלה, שעי"ז מקשר התורה עם קוב"ה, ואז פועלת התורה בירור העולם], יש גם ענין התפלה שלאחרי התורה, שעל ידה נעשית שלימות העלי' כו', והיינו לפי שכל עלי' היא ע"י התפלה דוקא, וכמו עליית התפלות דימות החול ע"י התפלה דש"ק50 (וע"ד שיש בחי' התורה שלפני התפלה, הן כדי לדעת איך להתפלל והן נתינת כח על עבודת התפלה, ויש גם בחי' התורה שלאחרי התפלה, כנ"ל).

ז) ועפ"ז מובן גם צורך הענין דיציאת מצרים, דלכאורה, בשלמא הענין דשעבוד מצרים ה"ז הענין דכור הברזל51 שעל ידו נעשה בירור וזיכוך העולם שיוכל לקבל התורה, אבל למה הוצרכה להיות היציאה ממצרים, דלכאורה, לאחרי שכבר ביררו וזיככו את העולם כו', היתה התורה יכולה להנתן להם בארץ מצרים עצמה. אך הביאור בזה, דכשם שנת"ל שבכדי להגיע לתורה צריך להיות תחלה ענין התפלה, שענינה הוא היציאה מהמיצרים והגבלות שלו כו', הנה כן הוא גם בנוגע למ"ת, שבכדי שיוכלו לקבל את התורה, הוצרך להיות תחילה הענין דיצי"מ. וזוהי גם ההוראה לכאו"א מישראל, שאף שהתפלל ולמד תורה כמ"פ וכו', הנה בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים52, אף שכבר יצא ממצרים אתמול ומקודם לזה כו'.

ח) ועפ"ז יש לבאר גם השייכות דאני הוי' ליצי"מ ומ"ת. דהנה, אני הוי' הו"ע אני הוי' לא שניתי, שזהו בחי' הסובב, שאין בה שינויים כו'. וכנ"ל (ס"ג) בענין ההפרש שבין בחי' ממלא לסובב, שמצד בחי' הממלא אי אפשר שתהי' ההשגחה גם בתחתונים, כיון שזה פועל שינוי, ורק מצד בחי' הסובב, להיותו באין ערוך, יכולה להיות ההמשכה גם למטה (בענין ההשגחה ובענין הדירה בתחתונים) באופן שאעפ"כ אין בו שינוי כו'. וזהו מ"ש אני הוי' בנוגע ליצי"מ ומ"ת, כי, הענין דמ"ת הוא שהעולם יהי' דירה לו ית', והרי הענין דדירה בתחתונים הוא מצד בחי' הסובב (כנ"ל ס"ה), בחי' אני הוי' לא שניתי. ועד"ז גם בנוגע ליצי"מ שלפני מ"ת, שזהו ע"ד ענין התפלה שקודם לתורה, כי ענין התפלה הוא העלי' לבחי' הסובב כנ"ל, בחי' אני הוי' לא שניתי. ועד"ז גם בנוגע לאני הוי' שנאמר בנוגע לכניסה לארץ ישראל53.