איתא במדרש אר"א יפה שיחתן, ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ב

בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

איתא במדרש1 א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות (עבדי אבות2 ) מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים היא אמורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה. ובהמשך דברי המדרש3 עה"פ4 ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו, א"ר אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגליהם צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה, ואין כו' אלא מריבוי המקרא. וידוע הדיוק בזה (בתו"ח5 ובאוה"ת6 ובדרושים שלאח"ז7 ), דצריך להבין מהו טעם הדבר שיפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי במדרש מביא רק הראי' מזה שפרשתו של אליעזר היא ב' וג' דפים, אבל ענין התורה הוא שכל דבר צ"ל בהבנה ובהסברה, וא"כ, מהו הטעם והבנה והסברה בזה שיפה שיחתן כו' מתורתן כו'. גם צריך להבין מה שבנוגע לרחיצת רגלי עבדי אבות ההוכחה שיפה מתורתן של בנים היא רק מזה שנכתבה בפירוש, ואילו בנוגע ליפה שיחתן, ההוכחה היא מזה שפרשתו של אליעזר היא ב' וג' דפים.

ב) ויובן בהקדים דיוק הלשון יפה שיחתן, שיחה דייקא, דלכאורה אינו מובן, מדוע לא נאמר לשון דיבור או אמירה, שזהו הלשון המורגל בתושב"כ, וכפי שנזכר בפרשה זו גופא כמה פעמים ויאמר וידבר כו'. אך הענין הוא, שבדיוק הלשון שיחתן מתבאר הטעם שיפה כו' מתורתן של בנים (כפי שמצינו כמ"פ שע"י שינוי הלשון בתושבע"פ מתבאר הטעם בענין שנאמר בתושב"כ ללא הסברה). דהנה, לכאורה אינו מובן, איך אפשר לומר ששיחתן של עבדי אבות היא יפה מתורתן של בנים, הלא התורה היא למעלה אפילו ממצוות, כמ"ש8 כל חפצים לא ישוו בה, אפילו חפצי שמים9 (ורק למצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים מבטלין ת"ת10 ). ובפרט תורתן של בנים, שהיא למעלה מתורת האבות, שהרי התורה של האבות היא בחי' ריחות11 לגבי תורתן של בנים, שהיא התורה שניתנה במ"ת. ובזה גופא, לא רק חכמתן של בנים (שהרי התורה היא גם חכמתו ורצונו של הקב"ה), אלא תורתן דוקא, שהיא למעלה מענין החכמה, כמובן ממארז"ל12 חכמה יש בגוים תאמין, תורה יש בגוים אל תאמין. וא"כ, איך אפשר לומר ששיחתן של עבדי אבות יפה גם מתורתן של בנים. אך הענין בזה, שההדגשה היא יפה שיחתן, שיחה דייקא, כמובא בדרושים הנ"ל13 מארז"ל בסנהדרין14 עה"פ15 אדם לעמל יולד, ועדיין איני יודע אם לעמל שיחה אם לעמל תורה כו', והרי פשיטא שאין הכוונה בעמל שיחה לדברים בטלים, וגם לא לדברים המותרים (שלא יתכן שיהי' קס"ד בגמרא שעז"נ אדם לעמל יולד), אלא הכוונה היא לשיחה של מצוה שחייבים בה, שזהו ענין התפלה שנקראת גם בשם שיחה, כמ"ש16 ויצא יצחק לשוח בשדה. וזהו ג"כ ענין יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, ששיחתן קאי על ענין התפלה, שיש בזה מעלה על ענין התורה.

ג) והענין בזה, דהנה, אע"פ שתפלה נקראת חיי שעה ותורה היא חיי עולם17, ועוד זאת, שתלמוד תורה כנגד כולם18, מ"מ, יש מעלה בתפלה לגבי תורה (ועז"נ19 יש קונה עולמו, חיי עולם, בחיי שעה דתפלה), שדוקא ע"י תפלה אפשר להגיע לתכלית הביטול, כי תפלה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה20, שההתחלה היא מהודו להוי', באופן שאין לו בזה השגה עדיין, ואח"כ היא ההתבוננות בעת התפלה כו', ועד שבא לתפלת העמידה (ובימות החול – תפלת שמו"ע), שענינה הוא הביטול כעבדא קמי מרי'17, שהו"ע המס"נ. וזהו גם דיוק הלשון שיחתן של עבדי אבות, שעבודת עבד היא באופן של קב"ע וביטול, ועד לביטול בתכלית באופן שמה שקנה עבד קנה רבו (כהפס"ד בתורת אמת)21, שזהו לפי שאינו מציאות לעצמו כלל, אלא כל מציאותו היא מציאות האדון. ובזה גופא הדיוק הוא (שיחתן של) עבדי אבות, שהאבות הן הן המרכבה22. ולכן, שיחתן של עבדי אבות, שהו"ע עבודת התפלה בקב"ע וביטול כו' באופן של מרכבה, היא יפה מתורתן של בנים.

ויובן זה ממעלת פרשה ראשונה על פרשה שני' דק"ש. דהנה, בפרשה שני' דרשו רז"ל23 אם שמוע בישן כו', והיינו, שאין בזה ענין חדש – ענין הבל"ג, אבל בפרשה ראשונה נאמר גם בכל מאדך24, שהו"ע המס"נ25, וכפי' רז"ל26 בכל מדה שהוא מודד לך (וגם כפי' השני26 בכל ממונך, שהו"ע מצות הצדקה), שבכדי להגיע לזה הוא דוקא ע"י ענין הקב"ע ומס"נ, דכיון שאינו מציאות לעצמו, אין נפק"מ אצלו באיזה אופן מודדים לו. וזהו גם מה שדוקא פרשה ראשונה נקראת עושין רצונו של מקום27, כפי' המגיד28 שזהו לפי שבה נאמר בכל מאדך. ובזה נכלל גם הפי' בעושין רצונו של מקום, שפועלים (מ'מאַכט אויף) רצונו של מקום, שפועלים רצון חדש למעלה29, והרי זהו ענין התפלה, לפעול רצון חדש, כפי שאומרים יהי רצון כו'30. וזהו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, מצד מעלת התפלה על התורה, שדוקא ע"י התפלה שענינה קב"ע ומס"נ, פועלים רצון חדש למעלה.

ד) אך עדיין צריך להבין, הלא בפרשה ראשונה דק"ש נאמרה גם מעלת התורה, כמ"ש31 ודברת בם, ואמרו רז"ל32 בדברי תורה הכתוב מדבר. וגם ממאמר רז"ל יפה שיחתן כו' גופא רואים אנו מעלת התורה, שהרי הענין דיפה שיחתן של עבדי אבות הוא לפי שפרשתו של אליעזר היא ב' וג' דפים בתורה, ומזה נראה שהעיקר הוא מעלת התורה. ולהעיר, שאין זה ע"ד המבואר33 בנוגע לתשובה, שאע"פ שהיא למעלה מהתורה, שלכן ביכלתה למלאות הפגם שנעשה בתורה, מ"מ, גילוי ענין התשובה הוא ע"י התורה, כי, ענין התשובה רק נתגלה ע"י התורה, אבל התשובה עצמה היא למעלה מהתורה, משא"כ יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, אינו רק ענין שנתגלה בתורה, אלא שחשיבות ומעלת שיחתן של עבדי אבות היא בזה גופא שענין זה הוא ב' וג' דפים בתורה. ועוד זאת, שמעלת התורה מודגשת גם בכך שההוראה דיפה שיחתן כו' נלמדת מסיפור השליחות דאליעזר בנוגע לנישואי יצחק ורבקה דוקא (והרי כל הענינים שבתורה הם בתכלית הדיוק), כי, ענינם של יצחק ורבקה הו"ע התורה, כידוע34 שיצחק ענינו תושב"כ, ורבקה ענינה תושבע"פ, כמ"ש35 ותרד העינה ותמלא כדה גו', כדה היינו כ"ד ספרים דאורייתא36 שמהם נמשכת תושבע"פ כו', ונישואי יצחק ורבקה הו"ע יחוד תושב"כ ותושבע"פ, וא"כ מובן שהעיקר בזה היא מעלת התורה. ולהעיר גם מהמבואר בדרושי שמע"צ ושמח"ת37, שסדר העבודה הוא באופן שבתחלה היא העבודה דר"ה ויוהכ"פ שעיקרה בתפלה כו', ואח"כ באים לשמח"ת, שהיא השמחה בתורה כו'. וכיון שהסדר הוא באופן דמעלין בקודש38, הרי מובן שתורה היא למעלה מתפלה. וא"כ, איך אפשר לומר שיפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים לפי שתפלה היא למעלה מתורה.

ה) אך הענין הוא, דהנה אמרו רז"ל39 אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא סמוכה למטתי, ומבואר בלקו"ת40 הטעם שגם ללמוד תורה לא רצה קודם התפלה, אלא להתפלל תיכף, שזהו לפי שמעלת העסק בתורה שאחר התפלה הוא גבוה יותר באין ערוך מתורה שקודם התפלה (ולכן רצה שתהא תפלתו סמוכה למטתו, שתיכף כשיעמוד ממטתו יתפלל, דאל"כ, יצטרך ללמוד תורה, שהרי אסור להיות פנוי מתורה אפילו רגע, ואז יחסר לו מעלת לימוד התורה שלאחרי התפלה דוקא). והענין בזה, דהנה, ההפרש בין לימוד התורה קודם התפלה ללימוד התורה לאחר התפלה הוא כמו ההפרש בין אירוסין לנישואין, דענין האירוסין הוא שאסר לה אכולי עלמא כהקדש41 (שענינו בעבודה, שהוא מובדל מעניני העולם), ואין זה רק ענין של שלילה, אלא יש בזה גם הענין שנעשית מיוחדת לו כו', אבל עדיין לא נעשה ענין היחוד בפועל ובגילוי, שזהו"ע הנישואין, והיו לבשר אחד42, ועד להולדת בנים וכו', שהו"ע גילוי כח הא"ס למטה43. ודוגמתו בחילוק שבין לימוד התורה קודם התפלה ולאחר התפלה, שקודם התפלה הוא בחי' אירוסין בלבד, שאין היחוד בגלוי, דכיון שנה"א נתלבשה בנה"ב, הנה עם היות שנה"א היא חלק אלוקה ממעל44, הרי ע"י הירידה וההתלבשות בנה"ב נעשית בבחי' מציאות45, ולכן היא בדביקות בלתי ניכרת46. ועד"ז גם בתורה כפי שהיא מצ"ע, שעם היותה חכמתו של הקב"ה, הרי ירדה למטה באופן של הבדלה כו'45. אבל ע"י התפלה, מלשון התופל כלי חרס47, שהו"ע הדביקות וההתקשרות באלקות באופן של עלי' מלמטה למעלה, אזי נעשית אח"כ ההמשכה מלמעלה למטה בלימוד התורה שלאחר התפלה שיהי' בבחי' נישואין, שהו"ע היחוד בגלוי, בדביקות ניכרת. וזהו גם מה שדוד דוקא הי' מחבר תורה שלמעלה בקוב"ה48, כי דוד הוא נעים זמירות ישראל49, שזהו"ע התפלה, שעי"ז נעשה עילוי בלימוד התורה.

ועפ"ז יובן גם בענין יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שאין הכוונה להשאר בענין השיחה של עבדי אבות, בחי' העלאה דתפלה, אלא שיומשך אח"כ בב' וג' דפים שבתורה, באופן שההמשכה שע"י לימוד התורה תהי' לאחרי ההעלאה דתפלה. וזהו גם מה שהענין דיפה שיחתן כו' נלמד מנשואי יצחק ורבקה, שהו"ע יחוד תושב"כ ותושבע"פ, כי, התכלית דיפה שיחתן כו' היא להגיע למעלת התורה כפי שהיא לאחרי התפלה.

וזהו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, דהנה, האבות אברהם יצחק ויעקב הם בחי' המדות, ובפרטיות הם בחי' חג"ת, עיקר המדות50, ועד לחג"ת דעתיק (שהרי ז"א בעתיקא אחיד ותליא51 ), שזוהי בחי' שלמעלה מהשתלשלות. וענין זה שייך לתפלה (שיחה, שיחתן של עבדי אבות), שמגעת למעלה מסדר השתלשלות. ולכן, שיחתן של עבדי אבות, עם היותה בחי' תחתונה שבאבות, ה"ה למעלה מתורתן של בנים, שהיא בחי' העליונה דבנים, שהם בבחי' השתלשלות, ע"ד מארז"ל52 רגלי החיות כנגד כולם, שבחי' התחתונה שבעליון היא למעלה מבחי' העליונה שבתחתון53. וזהו גם דיוק הלשון יפה (שיחתן), שהיופי הו"ע התפארת שבא מהתכללות דכמה גוונים54, שזוהי בחי' שלמעלה מהשתלשלות. אך התכלית היא שתהי' ההמשכה למטה דוקא, שענין זה נעשה ע"י בחי' התורה, כפי שנעשית בתכלית העילוי ע"י הקדמת התפלה. והו"ע בחי' פנימיות עתיק כפי שבאה בפנימיות אבא (כידוע שפנימיות אבא היא פנימיות עתיק ממש55 ), ובפרטיות הו"ע פנימיות התורה שנתגלתה בתורת החסידות. וזהו גם הקשר לי"ט כסלו, ר"ה לתורת החסידות, שעל ידה ממשיכים מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה שיאיר בפנימיות נפשנו, אשר כל עצמותינו (ר"ל כל מציאותינו העצם וההתפשטות כו') יהיו אליו ית' לבד (כמ"ש כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע באגה"ק הידועה56 ).

ו) וזהו גם סדר העבודה בזמני השנה, שלכל לראש היא העבודה דתפלה, החל מהקב"ע דתמליכוני עליכם בר"ה57, ובעבודה דעשי"ת שעליהם נאמר58 דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, שתפלת היחיד נחשבת כתפלת הציבור בשאר ימות השנה59. ולאח"ז נעשית הקליטה בפנימיות בשמע"צ ושמח"ת, שזהו"ע ההמשכה דתורה שלאחרי ההעלאה דתפלה. וענין זה נמשך אח"כ בעבודה דויעקב הלך לדרכו60 במשך כל השנה כולה באופן דהנהג בהם מנהג דרך ארץ27. ודוגמתו בנישואי יצחק ורבקה, שתחילה לקחו את רבקה מחרן, חרון אף של עולם61, עולמות בי"ע, והיינו שיצחק העלה את רבקה מבי"ע לאצילות, שזהו ע"ד ההעלאה דתפלה. וענין זה הי' ההכנה ליחוד דיצחק ורבקה שכאשר ויביאה האהלה שרה אמו וגו' ויאהבה62. ולאח"ז היתה הליכת יעקב לחרן, שזהו המקום שמשם באה רבקה, לעסוק שם בעבודת הבירורים כו', שזהו"ע ההמשכה למטה להמקום שמשם היתה ההעלאה כו'. וענין זה הי' באופן דוישא יעקב רגליו63, שנתבשר בשורה טובה64, שזהו ע"ד השמחה והריקודים בשמח"ת. וע"י כללות הענין דיחוד יצחק ורבקה, שהו"ע הנישואין ועד להולדת בנים כו', הנה ע"פ מארז"ל65 אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגופים, זוכים עי"ז לביאת משיח צדקנו, דוד מלכא משיחא, דוד עבדי נשיא להם לעולם66, שיבנה מקדש במקומו וכו'67, בקרוב ממש.