להבין ענין הסוכות, יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ט

בס"ד. יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ט*

(הנחה בלתי מוגה)

להבין ענין הסוכות, דאיתא בזהר1 ומבואר בכ"מ בחסידות2 שג' המועדים פסח שבועות וסוכות הם כנגד אברהם יצחק ויעקב. פסח כנגד אברהם שאמר לושי ועשי עוגות3. שבועות זמן מ"ת, כנגד יצחק, דמ"ת הי' בקול השופר דאילו של יצחק4. וסוכות כנגד יעקב, כמ"ש5 ויעקב נסע סוכותה. וצריך להבין השייכות דסוכות ליעקב. דהנה, בפסח הו"ע כל דכפין ייתי וייכול6, שזהו"ע הכנסת אורחים, מדתו של אברהם. וכן בשבועות, עקידת יצחק הו"ע המס"נ, וקבלת התורה הוא ע"י נעשה ונשמע ובהקדמת נעשה לנשמע, שהו"ע מסירת הרצון לבעל הרצון ולמעלה יותר7, שזהו"ע מס"נ. אבל לכאורה אינו מובן השייכות דסוכות ליעקב.

ב) ולהבין זה, צריך להקדים משנת"ל8 בענין כנשר יעיר קנו גו' ישאהו על אברתו9, ולעיל מיני' כתיב10 יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו, וידוע מ"ש אדמו"ר הזקן בד"ה יסובבנהו11, שיסובבנהו קאי על סוכות, כי הסוכה סובבת ומקפת על האדם, ובפרט לפי המבואר בקבלה ובחסידות12 שסוכה הוא בחי' מקיף. ומהמשך הכתובים יסובבנהו גו' כנשר גו', מובן, ששני הענינים, יסובבנהו (סוכות) וכנשר, תלויים זב"ז. ואף שיסובבנהו קאי על הקב"ה, הרי גם כנשר יעיר קאי על הקב"ה. ומכל זה מובן שענין הסוכה, יסובבנהו, הו"ע אחד עם כנשר.

והנה נת"ל13 בענין מ"ש14 שלשה המה נפלאו ממני גו' דרך הנשר בשמים, שהעילוי שבנשר, קו האמצעי, על שאר הקוים הוא, שגם נשר, מה שנשר ונפל, הוא בשמים, במרכבה העליונה, ולמעלה יותר15. וזהו הענין שע"י התשובה זדונות נעשים לו כזכיות16, שגם הזדונות, שהם בדרך נשירה ונפילה כו', נעשים כזכיות, ועוד למעלה יותר, כי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם17, והיינו שע"י התשובה מתעלים לבחי' שלמעלה גם מריש כל סדר ההשתלשלות, שהרי ההמלכה על כל סדר ההשתלשלות היא כמרז"ל18 במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, וכיון שהתשובה היא למעלה יותר מעבודת הצדיקים, הרי היא למעלה מכל סדר ההשתלשלות. וזהו מ"ש כנשר יעיר קנו (כנשר דוקא), אף שכל ד' חיות המרכבה שרשם הוא בי"ג תקוני דיקנא19, י"ג מדות הרחמים, כי, בי"ג מדה"ר עצמם, בחי' הנשר, קו האמצעי, מגיע למעלה יותר. דהנה, ברחמים ישנם כמה דרגות, ובחי' נשר, קו האמצעי, מגיע בבחי' רחמים רבים, בחינה היותר עליונה, שמטעם זה, הנה גם הנשר שלמטה, עם היותו עוף טמא, הרי הוא רחמני, כמבואר במדרשי חז"ל20. וכידוע שקו האמצעי הוא בריח התיכון המבריח מן קצה היותר עליון עד קצה היותר תחתון, שהטעם שנמשך עד לקצה היותר תחתון הוא מצד זה שלוקח מקצה היותר עליון, והיינו, שב' הקוין ימין ושמאל, חד אריך וחד קציר21, מגיעים רק בחיצוניות הכתר, וקו האמצעי, חד בינוני21, מגיע בפנימיות הכתר22, ומצד זה נמשך הוא עד לקצה היותר תחתון, ובכל מקום שנמשך הוא בשוה בלי שום שינוי. וכמשנ"ת הדוגמא על זה מציור גוף האדם, שהוא בצלם ודמות שלמעלה, כמ"ש23 נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, שישנם בו ג' קוין, יד ימין ורגל ימין שהוא קו הימין, יד שמאל ורגל שמאל שהוא קו השמאל, ראש גוף ויסוד שהוא קו האמצעי, הנה בקו הימין והשמאל יש שינוי בין ידים לרגלים ועד לצפרנים, משא"כ בקו האמצעי, ראש גוף ויסוד, אין בו שינויים.

ג) וצריך להבין, שהרי גם בקו האמצעי יש שינוי בין ראש לגוף וכן בין גוף ליסוד. שהרי הראש והגוף הם באין ערוך זל"ז, שלכן החיבור שביניהם הוא ע"י מיצר הגרון דוקא, וכן גם הגוף וג' התחתונות (שאחד מהם הוא היסוד) הם באין ערוך, ונמצא, שהיסוד הוא באין ערוך גם לגבי הגוף, ומכ"ש שהוא באין ערוך לגבי הראש. וכמו שבגוף הגשמי הרי הראש הוא למעלה מהגוף והגוף הוא למעלה מיסוד, כן הוא גם בענין המדריגות שבקו האמצעי למעלה, שהם בהתחלקות דמעלה ומטה, שהרי גם בקו האמצעי, הנה המדריגות שיש בו משתלשלים זה מזה, וא"כ הם בבחי' מעלה ומטה, וכמ"ש הרמב"ם24 בענין המעלה ומטה שבמלאכים. ויובן זה מענין העשר ספירות שישנם במדת הרחמים, קו האמצעי. דהנה25 ידוע שכל מדה, בכדי שתהי' ראוי' לשמה, צריך להיות בה חב"ד חג"ת נה"י. וכמו במדת האהבה, שתחילה צריך להיות ההתבוננות איך שהדבר הנאהב טוב לו, או ההתבוננות במעלת דבר הנאהב בעצם, ומהתבוננות זו מתעורר הוא במדת האהבה, ואח"כ בא לידי השפעה בפועל. וכמו במדת אהבה דקדושה, שבתחילה היא ההתבוננות איך שקרבת אלקים לי טוב26, או שאלקות הוא טוב בעצם, ומהתבוננות זו הוא בא לואהבת את הוי' אלקיך27 או לואהבת לרעך כמוך28, ומזה הוא בא לבחי' שלמטה יותר, בחי' נה"י כו'. והנה, המוחין והמדות הם בסתירה זל"ז, שבשעה שעוסק בהשכל וההתבוננות, אי אפשר להיות אצלו התעוררות המדות, ורק לאחרי שהמוחין מתעלמים, ע"י מיצר הגרון, ומאירים עליו בבחי' מקיף, אזי נעשה התעוררות המדות. וכן לאידך גיסא, שכאשר המדות הם בגלוי, הרי הם מבלבלים להמוחין, וכמו בענין השוחד יעור29, שהמדות מטים את השכל, עד שלא יוכל לבוא להמסקנה האמיתית שהוצרך לבוא אלי'. ונמצא שהמוחין והמדות (חב"ד וחג"ת) הם באין ערוך זל"ז. וכן הוא גם בענין ההשפעה בפועל (בחי' נה"י) הבאה מהמדה (חג"ת), שהיא באה רק לאחרי צמצום המדה, דכאשר האהבה היא בתקפה, לא יוכל הזולת לקבל את השפעת החסד, וגם אם יקבל את ההשפעה, לא יבין וירגיש את החסד שבזה. וכמו שהוא במדת החסד והאהבה, כן הוא גם במדת הגבורה, וכן הוא גם במדת הרחמים, שהיא כלולה מכל הע"ס חב"ד חג"ת נה"י, שבתחילה צ"ל ההתבוננות המביאה למדת הרחמים, כמבואר במק"א פרטי ההתבוננות בזה, ואח"כ הוא בא להתעוררות המדה, ומזה בא לידי השפעה בפועל, הנה ההתבוננות המביאה למדת הרחמים, והמדה עצמה, הם הפכים זמ"ז, ובשעה שהוא עסוק בההתבוננות אי אפשר שיתעורר בהמדה כו', והתעוררות המדה באה רק לאחרי התעלמות המוחין, וכן הוא גם בנוגע לההשפעה להזולת שמצד מדת הרחמים, שהיא באה לאחרי התעלמות המדה דוקא, וכאשר המדה היא בתקפה לא יוכל הזולת לקבל את ההשפעה. והוא בא' משתי פנים. או שמצד ריבוי ההשפעה יתבלבל ועד שיתבטל ממציאותו, או שלא יקבל כלל את ההשפעה, להיותו באין ערוך להמשפיע. ומכל זה מובן, שגם במדת הרחמים, שהיא בקו האמצעי, יש התחלקות ושינוי, ואינו מובן משנת"ל שקו האמצעי, מראשיתו ועד סופו, הוא בשוה.

ד) אך הענין הוא, דהן אמת שגם קו האמצעי, להיותו בחי' קו (שנקרא בשם קו האמצעי וכשמו כן הוא), יש בו ענין ההשתלשלות שמשתלשל מלמעלה למטה, ומצד זה ישנם גם בו חילוקי מדריגות דמעלה ומטה כנ"ל, מ"מ, יש בו עוד ענין, שהוא נמשך מבחי' פנימיות הכתר, שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות, ומצד פנימיות הכתר שבו, הרי הוא בשוה מראשיתו ועד סופו, כי בחי' פנימיות הכתר הוא למעלה מענין השינויים, ולכן בכל מקום שהוא נמשך, הוא בשוה. וכמבואר במק"א30 בענין הרחמים, שהו"ע ההרגש שמרגיש את עצמו, וע"י ההרגש שמרגיש את עצמו הוא מרגיש את זולתו (ומרחם עליו), הרי ההרגש שהאדם מרגיש את עצמו הוא למעלה מענין השכל ומדות שבו (בחי' הרגש עצמי), ובהרגש זה אין שייך ענין השינוי, ולכן ענין הרגש עצמו שברחמים הוא בשוה בכל הבחי' חב"ד חג"ת ונה"י שבו. וכן הוא בכללות ענין קו האמצעי שבראש גוף ויסוד, שמהותו האמיתי (מה שיש בו מבחי' העצם) הוא בכל מקום בשוה, שזהו משנת"ל31 בענין אין קישוי אלא לדעת32, שההתעוררות שבהדעת שבמוח ושביסוד אות ברית קודש היא בבת אחת ובאותו התוקף כו'. וזהו שמצינו ביעקב שהיתה מטתו שלימה33, דכיון שיעקב, שלימו דאבהן34, הוא מבחי' קו האמצעי, ששרשו בבחי' פנימיות הכתר, הנה אף שגם בקו האמצעי ישנם החילוקי מדריגות דמעלה ומטה, חב"ד חג"ת נה"י, מ"מ, גם כמו שהוא למטה, בבחי' מטתו, הרי הוא בתכלית השלימות. ויתירה מזו, שמצד בחי' פנימיות הכתר שישנו בקו האמצעי, פועל הוא שלימות גם בהקוין ימין ושמאל, וכידוע פירוש הב' בשלימו דאבהן, שיעקב פועל שלימות בכל האבות35. וזהו ג"כ מ"ש שלשה המה נפלאו ממני דרך הנשר בשמים, נפלאו הוא בחי' עתיק, פנימיות הכתר, וכמו שמבאר כ"ק אדמו"ר הצ"צ36 שנפלאו הוא כמו ענין לא נפלאת היא37, שקאי על בחי' עתיק38, כמשנת"ל39. ומצד בחי' פנימיות הכתר שבקו האמצעי, הנה גם בחי' הנשר מה שבא בדרך נשירה ונפילה, הוא בשמים, וכמשנת"ל בענין התשובה שגם הזדונות נעשים כזכיות. וזהו כנשר יעיר קנו גו' ישאהו על אברתו (על דוקא), למעלה מבחי' אברתו, דקאי על רמ"ח אברים דמלכא40 שהו"ע המצוות.

ה) והנה כשם שההמשכה שנמשכת מלמעלה ע"י התשובה היא מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות, על אברתו, כן הוא גם בעבודת האדם, שעבודת התשובה באה מבחי' עצם הנפש שלמעלה מהדעת. וזהו מ"ש10 ימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון, דמדבר הוא מקום אשר לא ישב אדם שם41, ומה שלא ישב אדם שם הוא לפי שגם ברוחניות הוא כן, דבחי' מדבר הוא מקום אשר לא ישב שם אדם העליון. ובכדי לברר ולהפוך גם בחי' מדבר ותהו יליל ישימון, הרי זה ע"י ימצאהו דוקא, שמציאה באה בהיסח הדעת42, והו"ע עבודת התשובה שבאה מבחי' העצם שלמעלה מהדעת, שהרי ענין התשובה הוא שעוקר את רצונו ונעשה מציאות חדש, וענין זה בא מבחי' שלמעלה מהשכל והדעת.

ו) וממשיך בכתוב ימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון יסובבנהו גו', היינו, שע"י התשובה (ימצאהו בארץ מדבר) באים לבחי' יסובבנהו דקאי על סוכה (כנ"ל), והרי ענין הסוכה בא לאחרי התשובה דיוהכ"פ. ועפ"ז יובן השייכות דסוכה ליעקב, קו האמצעי, כי יעקב הוא יו"ד עקב43, שממשיך גם עד לבחי' עקב, וכנ"ל בענין מטתו שלימה, וכן הוא ענין הסוכה, שהוא ההמשכה מפנימיות הכתר בכל העשר ספירות, עד למטה. וכידוע מה שמבואר בספרי הקבלה שבסוכה נרמזים כל העשר ספירות44. דהנה45, אף שסוכה היא בחי' מקיף שלמעלה מהספירות, שזהו הטעם שסוכה צריכה להיות צילתה מרובה מחמתה, וסוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה46, כי סוכה ענינה הוא צל, בחי' צל שלמעלה מהחמה שהיא בחי' שמש הוי' (כמ"ש47 שמש ומגן הוי' אלקים), והוא בחי' המקיף שלמעלה מע"ס הגלויות, מ"מ, ענין הסוכה הוא המשכת המקיף בפנימיות דוקא. וזהו גם שצ"ל כוכבים נראים מתוכה48 (נראים בגילוי), דאף שהסכך ענינו הוא להצל ולהעלים, מ"מ, צ"ל בו סדקים באופן שיהיו כוכבים נראים מתוכו, וענין הכוכבים הוא למעלה מבחי' חמה, דאף שהם נראים קטנים, הרי ידוע המבואר גם בספרי התכונה שזהו מצד הריחוק, אבל באמת ישנם כוכבים שגדולים יותר מהארץ49, ירח ושמש, ומה שהם גדולים יותר בגשמיות, הרי זה לפי שכן הוא ברוחניות הענינים, היינו, שבחי' כוכבים היא למעלה מבחי' שמש כו', ומצד זה גופא צ"ל אופן המשכתם ע"י צל דוקא, כי אינם יכולים להאיר בגילוי כמו שהם בתקפם. ונמצא, שענין הסכך דסוכה הוא שיאיר על ידו גם בחי' המקיף שלמעלה מהשתלשלות.

ויובן מכמו שהוא בענין התשובה, שאף שענינה הוא מס"נ שלמעלה מהשכל, שעוקר את רצונו כנ"ל, מ"מ, הרי לא לתהו בראה לשבת יצרה50, שלכן המס"נ דתשובה צריכה להאיר בכל העשר כחות פנימיים, אלא שהכחות הפנימיים נעשים באופן אחר לגמרי מכמו שהיו קודם עבודת התשובה. וזהו מה שהתשובה משלימה את הפגמים שבתומ"צ, דאף שענינה הוא על אברתו, מ"מ, ממשיכה היא את בחי' המקיף בהבחינות דהשתלשלות. וענין זה שהתשובה צריכה להיות נמשכת גם בכחות פנימיים, הוא לא רק בתשובה על חטא, כטעות המון העולם, אלא גם בבחי' התשובה דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה51. דהנה52, מעלת הנתינה היא, שעכשיו הוא בחי' ואתה נפחתה בי, דבענין הנפיחה שייך הפסק, משא"כ בנתינה לא שייך הפסק, כי כל הנותן בעין יפה הוא נותן53, והוא בחי' עין לא ראתה אלקים זולתך54, עינא פקיחא דלא נאים55, בחי' עתיק שכולו ימין, ולכן לא שייך בזה הפסק, כי מצד בחי' עתיק, גם כמו שהוא נמשך למטה, אין בו שינויים כנ"ל. וכשם שהתשובה ענינה הוא המשכת המקיף בפנימיות, כן הוא גם ענין הסוכה כנ"ל. והענין בזה42, כידוע שענני הכבוד דסוכות נמשכים מענן הקטורת דיוהכ"פ, ובקטורת היו י"א סממנים, וביניהם גם מור, שהוא דם חי' טמאה56, והו"ע הפיכת הלעו"ז לקדושה, שזהו מש"נ ימצאהו בארץ מדבר גו' כנ"ל, ומזה באים לבחי' יסובבנהו, שהו"ע ענני הכבוד שבסוכה.

ז) וזהו שסוכות שייך ליעקב, מדת הרחמים שבקו האמצעי, כי, הרחמים דיעקב הם בחינת רחמים רבים שלמעלה מהשתלשלות, וכמבואר בתניא57 בענין וישא את קולו ויבך58, דהיינו למעלה למקור הרחמים העליונים הנקרא אב הרחמים ומקורם, ומצד המשכת הרחמים רבים, הנה דרך הנשר בשמים, שגם מה שנשר ונפל הוא בשמים, שגם הזדונות נעשים כזכיות, ולמעלה יותר, במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם, שזהו בחינת האור שלמעלה מהשתלשלות. וזהו גם ענין הסוכה שכוכבים נראים מתוכה, דהיינו בחינת כוכבים שלמעלה מבחינת שמש הוי' כנ"ל. אלא שמ"מ הם נראים קטנים, כי הם צבא הירח, מאור הקטן59, בחינת מי יקום יעקב כי קטן הוא60, דוד הוא הקטן61, שע"י דוד תהי' הגאולה העתידה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, כמ"ש62 ודוד עבדי נשיא להם לעולם.