בס"ד. ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)
ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים גו' ארץ אשר הוי' אלקיך דורש אותה תמיד עיני הוי' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה1. וצריך להבין, מהי השייכות בין ארץ הרים ובקעות לענין למטר השמים תשתה מים. גם צריך להבין2 מהו אומרו ל.מטר השמים תשתה, דלכאורה הול"ל מ.מטר השמים תשתה. וגם צריך להבין מה שתחילה נאמר ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, ואח"כ מוסיף הכתוב ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה גו', דלכאורה הי' הכתוב צריך להקדים המעלה העיקרית, שתמיד עיני ה' אלקיך בה, ולא רק הענין הפרטי שדורש אותה כדי להמטיר כו'3.
ב) ויש להוסיף ולבאר גם מה שמקדים (בפסוק שלפנ"ז4 ) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו', דלכאורה, הרי גדול שבחה של ארץ ישראל מצד עצמה, ומה נוגע להדגיש השלילה דארץ מצרים.
אך הענין יובן ע"פ מאמר הזהר בפ' בראשית5 בפירוש מ"ש (בפ' שמות6 ) בנוגע למשה שהוא איש מצרי [דאף שבפשטות הכתובים אמרו זאת בנות יתרו שחשבוהו לאיש מצרי, ולכן אמרו איש מצרי הצילנו גו' וגם דלה דלה לנו גו', מ"מ, כיון שענין זה נאמר בתורת אמת, הרי מובן שזהו ענין אמיתי בשבחו של משה שהוא איש מצרי], וז"ל: תמן אתיליד ותמן אתרבי ותמן אסתליק לנהורא עילאה. ומבאר בזה אאמו"ר (בעל ההילולא)7, שהג' לשונות אתיליד אתרבי אסתליק י"ל8 לנגד הג' בחי' מוחין דעיבור דיניקה דגדלות9, שכולם היו במשה כו', והיינו, משה כשנולד היו לו מוחין דעיבור בשלימות כו', זהו אתיליד, ואח"כ אתרבי, הוא שהי' לו מוחין דיניקה, ואח"כ אסתליק לנהורא עילאה, הוא מוחין דגדלות. ומוסיף לבאר, ולכן נקט בכ"א בפ"ע ותמן [דלכאורה הול"ל תמן אתיליד ואתרבי ואסתליק כו', ולמה כתב תיבת תמן ג"פ, תמן אתיליד ותמן אתרבי ותמן אסתליק כו', והרי ידוע שכל תיבה שבספר הזהר היא בתכלית הדיוק (וכפי שרואים גם בביאורי הזהר לאדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והצ"צ)], יען כי כל בחי' מהג' בחי' הנ"ל הוא בחי' בפ"ע, והיינו, שג' הבחי' שבמוחין, מוחין דעיבור מוחין דיניקה ומוחין דגדלות, הם ג' סדרים מיוחדים ועבודות מיוחדות, וכמובן גם מהחילוק שבין עיבור (שראשו בין ברכיו כו'10, תלת כלילן גו תלת כו'11 ) ליניקה (שזהו לאחרי שכבר נולד ויצא לאויר העולם), שזהו חילוק שבאין ערוך, ועד כדי כך, שענין הגלות נמשל לעיבור, וענין הגאולה נמשל ללידה, כפי שהמשיל בנבואת יחזקאל12 כל ענין גאולת מצרים לולד ביום הלידה13. ולמעלה יותר מזה הו"ע מוחין דגדלות, שזהו ענין שבאין ערוך לגמרי, ולכן נאמר על זה הלשון אסתליק, שמורה על גודל העלי', שהיא באופן של סילוק לגמרי מהדרגות שלפנ"ז. אמנם, האמור לעיל הוא רק ביאור על זה ש"נקט בכ"א בפ"ע ותמן, יען כי כל בחי' מהג' בחי' הנ"ל הוא בחי' בפ"ע", אבל עדיין צריך להבין מהי ההדגשה שכל זה הי' תמן, במצרים דוקא, דלכאורה, בשלמא ענין מוחין דעיבור, שנמשל לגלות, שייך למצרים, אבל מוחין דיניקה (לאחרי הלידה שנמשלה לגאולה) ועאכו"כ מוחין דגדלות, מהי שייכותם למצרים, שלכן צריך להדגיש גם שתמן אתרבי ותמן אסתליק כו'. אך הענין הוא, שגם לאחרי הגאולה ממצרים, הנה בכל הדרגות נוגע שיהי' הרגש ענין המיצר (מצרים) שממנו יצאו והגיעו למדריגה שלמעלה מזה, לפי שיתרון האור הוא מן החושך14 דוקא, ולכן דוקא תמן אתרבי ותמן אסתליק לנהורא עילאה.
וזהו גם מ"ש כי הארץ אשר אתה בה שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו', היינו, שעוד לפני שמבאר מעלת ארץ ישראל, מדגיש הכתוב ענין היציאה מהמיצר דארץ מצרים כו'. וענינו בעבודת כל אחד מישראל, שבכל דרגא שנמצא צ"ל אצלו הרגש ענין המיצר, להתבונן שנמצא בבירא עמיקתא15 כו', ולצאת משם כו'.
ג) וממשיך בכתוב לבאר מעלת ארץ ישראל עצמה, שהיא ארץ הרים ובקעות. ובהקדים, שכללות הענין דארץ ישראל וכל פרטי הענינים שבה ישנם גם למעלה, שזהו מ"ש16 ארצות החיים, דקאי על ארץ ישראל למטה שמכוונת כנגד ארץ ישראל שלמעלה, שהיא בחי' כנסת ישראל, שמשפעת לכל נשמות ישראל, שגם הם נקראים בשם ארץ, כמ"ש17 כי תהיו ארץ חפץ, וכמארז"ל18 למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, והרי זהו ענינו של כל אחד מישראל, כיון שאני לא נבראתי אלא לשמש את קוני19. ומזה מובן גם בנוגע לענין ארץ הרים ובקעות, שישנו גם בעבודת כל אחד מישראל.
ד) והענין בזה, דהנה, הר הוא מקום גבוה, ובקעה היא ארץ מישור (כמ"ש בפרש"י20 ), ומצינו גם בגמרא21 שבקעה היא למטה מארץ מישור (בניגוד להר שהוא למעלה מארץ מישור). וענינם בנמשל (שמתאים בכל הפרטים למשל), דהנה22, הר שבולט מן מישור הארץ הו"ע האהבה, שמגבי' את עצמו להיות עולה מלמטה למעלה בכוסף וחשק ותשוקה וצמאון כו' עד שכלתה נפשו כו'. ובקעה שלמטה מארץ מישור הו"ע היראה והביטול, עד לתכלית הביטול דנפשי כעפר לכל תהי'23, ועד לשפלות הרוח שמצד היראה מפני פחד הוי' והדר גאונו24. והיינו, שהר ובקעה הוא כללות הענין דאהבה ויראה (ובכללות הו"ע בן ועבד25 ), שעל ידם נעשה כללות הענין דסור מרע (ע"י מצוות לא תעשה) ועשה טוב26 (ע"י מצוות עשה), כי, אהבה היא שורש כל מצוות עשה שבתורה ויראה היא שורש כל מצוות לא תעשה שבתורה27. ומ"ש הרים לשון רבים, כי יש כמה בחי' הר כו', ובכללות הו"ע אהבה זוטא (אהבת עולם28 ) ואהבה רבה. וכן בקעות לשון רבים, כי יש ג"כ ב' בחי' יראה, יראה תתאה ויראה עילאה. וכידוע29 בענין ד' אותיות שם הוי', שהן דחילו ורחימו רחימו ודחילו (וסדרם מלמעלה למטה הוא י', יראה עילאה, ה', אהבה רבה, ו', אהבה זוטא, וה', יראה תתאה), הרי ב"פ רחימו וב"פ דחילו, וזהו הרים ובקעות, ב' בחי' הרים וב' בחי' בקעות.
ה) ובפרטיות יותר, הנה הרים ובקעות הם ב' אופנים באתערותא דלתתא שפועלת האתערותא דלעילא בהתאם לאופן האתעדל"ת. ובהקדם הידוע22 בענין שימני כחותם על לבך גו'30 [דקאי על תפילין (שהוקשה כל התורה כולה לתפילין31 ), חותם על לבך הו"ע תפילין של ראש (דהיינו רצועות דתליין על לבא32 ), וחותם על זרועך הו"ע תפילין של יד33 ], שזהו עד"מ שכשמדפיסים על השעוה בחותם הבולט, אזי נעשה בשעוה חותם שוקע, ודוגמתו בנמשל, בענין אתעדל"ת ואתעדל"ע, שכאשר האתעדל"ת היא בבחי' רצוא, שהו"ע האהבה, בחי' הרים, שזהו בחי' חותם בולט (באופן דואתהלכה ברחבה34 ), אזי נמשך מלמעלה בחי' חותם שוקע, שזוהי המשכת אורות בכלים, להתלבש בתוך פנימיות עולם התחתון בבחי' צמצום. וכאשר האתעדל"ת היא בבחי' היראה והביטול, בחי' בקעות, שזהו בחי' חותם שוקע, אזי נמשך מלמעלה בחי' חותם בולט, דהיינו גילוי אור א"ס בלי לבושים המסתירים (שלא בהתלבשות כלל), כמו שיהי' לעתיד דכתיב35 ולא יכנף עוד גו'. והיינו, שדוקא האתעדל"ת שבבחי' שקיעה וביטול כו'36, ממשיכה אתעדל"ע עליונה יותר (חותם בולט דלמעלה) ממה שנמשך ע"י אתעדל"ת שבבחי' חותם בולט (שממשיכה רק חותם שוקע דלמעלה). וכמבואר37 גם בענין השמים כסאי והארץ הדום רגלי (אך) אי זה בית אשר תבנו לי38, שהשמים כסאי הו"ע חותם שוקע, וחותם בולט הו"ע המשכת המקיפים מבחי' סוכ"ע, שזהו ענין אי זה בית גו' – שענין זה נעשה דוקא ע"י הביטול, כהמשך הכתוב39 אל זה אביט אל עני ונכה רוח גו', וז"ש40 כי כה אמר ה' רם ונשא גו' מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח דוקא41.
וזהו ארץ הרים ובקעות, שמורה על סדר העבודה מדרגא לדרגא (באופן דמעט מעט אגרשנו42 ), שגם לאחרי העילוי דהרים, שהו"ע אתעדל"ת דחותם בולט, יש ענין נעלה יותר – בקעות, שהו"ע אתעדל"ת דחותם שוקע, שדוקא עי"ז ממשיכים בחי' חותם בולט דלמעלה.
אמנם אף שגדלה מעלת הבקעות (יראה וביטול), מ"מ, שלימות העבודה היא כשיש הן ענין היראה (יראה תתאה ויראה עילאה) והן ענין האהבה (אהבה זוטא ואהבה רבה), שהם כנגד ד' אותיות שם הוי' (כנ"ל), ולכן יש צורך גם בענין ההרים (הרצוא דאהבה). ולא עוד אלא שיש גם מעלה בהרים לגבי בקעות, כי, ההמשכה דחותם בולט שבאה ע"י האתעדל"ת דחותם שוקע (ענין היראה והביטול, בקעות), עם היותה המשכה נעלית יותר (המשכת העצמות), הרי התגלותה תהי' רק לעתיד לבוא, ואילו עכשיו היא בהעלם43. ולכן, מצד ענין הגילוי, יש מעלה בהמשכה דחותם שוקע שבאה ע"י האתעדל"ת דחותם בולט (ענין האהבה והרצוא, הרים), שהמשכה זו יכולה להיות בגילוי גם עכשיו. אבל מצד ההמשכה עצמה, גדלה מעלת הבקעות שעי"ז נמשכת המשכה נעלית יותר44, בחי' חותם בולט דלמעלה (ע"י האתעדל"ת דחותם שוקע). ולכן, סדר העבודה הוא, שלאחרי אהבה זוטא ואהבה רבה, שהם ב' המדריגות דהרים, באים ליראה עילאה, שהיא דרגא העליונה דבקעה (ומ"מ, מצד מעלת האתעדל"ת דחותם שוקע, הנה גם ביראה תתאה יש מעלה לגבי ב' הדרגות שבאהבה שהם באופן דאתעדל"ת דחותם בולט45 ).
ו) וזהו למטר השמים תשתה מים, כאדם השותה לחבירו שיחזור וישתה לו, פי', שזהו העלאת מיין נוקבין (ל.מטר השמים) להמשיך מיין דוכרין הנק' מטר השמים46. והיינו, שהאתעדל"ע שנמשכת ע"י האתעדל"ת שבבחי' מים (שיורדין לעולם למקום נמוך47 ), שזוהי האעתדל"ת בבחי' חותם שוקע, יראה וביטול, בקעות, היא גדולה ועליונה יותר מאתעדל"ע הנמשך ע"י אש, שהו"ע האהבה והרצוא בבחי' חותם בולט, הרים.
ז) וממשיך בכתוב, ארץ אשר הוי' אלקיך דורש אותה תמיד גו' מרשית השנה ועד אחרית שנה, שהו"ע המשכת אור חדש מעצמותו ית', כמבואר באגה"ק48, דהאי ועד אחרית כו' אינו מובן לכאורה, שהרי באחרית שנה זו מתחלת שנה שני', וא"כ הל"ל לעולם ועד, ומבאר, שההמשכה לארץ העליונה והתחתונה המכוונת כנגדה מתחדשת באור חדש ממש בכל שנה ושנה, כי אור כל שנה ושנה מסתלק לשרשו בכל ערב ר"ה, ולכן נאמר מרשית השנה ועד אחרית שנה לבדה, ובר"ה יורד ומאיר אור חדש ומחודש עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה, והוא מתלבש ומסתתר בארץ החיים שלמעלה ושלמטה להחיות את כל העולמות כל משך שנה זו, אך גילויו מההסתר הזה תלוי במעשה התחתונים כו' (בעבודה דכל יום ויום במשך השנה). וגם ענין זה קשור עם האתעדל"ת שבבחי' חותם שוקע, שהו"ע היראה והביטול, כמרומז במ"ש מרשית חסר א', מלשון רש (עני), כמארז"ל49 כל שנה שרשה בתחלתה (שישראל עושין עצמן רשין בר"ה) מתעשרת בסופה, שנאמר מראשית השנה, מרשית כתיב, ודוקא ע"י הביטול דקבלת עול מלכותו ית' נעשה מיד לאח"ז50 ענין העשירות כו'.
ח) וזהו ארץ הרים ובקעות וגו', דקאי גם על כל אחד מישראל שנק' ארץ חפץ (כנ"ל ס"ג), כמשל הארץ שמלאה באוצרות של אבנים טובות ומרגליות כו', וצריך רק למצוא אותם כו' (דערגרונטעווען זיך)51, ע"י ההשתדלות מתוך אהבת ישראל כו' (כמבואר בתניא פרק ל"ב), לפעול אצלו הענין דיצי"מ (אשר יצאתם משם), בכחו של משה רבינו, שהארתו מתפשטת בכל דרא ודרא52 (ע"י גדולי ומנהיגי ישראל) לששים רבוא נשמות כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים53. וע"י עבודתו בענין ההרים ובקעות, שהו"ע האהוי"ר כו' (כנ"ל בארוכה), ה"ה מגיע להעילוי דלמטר השמים, שבזה נכללים כל הברכות, הן בענינים רוחניים והן בענינים גשמיים, בבני חיי ומזוני רויחי, שנמשכים מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה54, באופן של הצלחה רבה ומופלגה. והתחלת ההמשכה היא בר"ה, החל מכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ועד לנקודה התיכונית בזה – גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.
הוסיפו תגובה