בס"ד. ש"פ בשלח, י"ז שבט, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת וגו'1. הנה שירת הים באה בהמשך ולאחרי קרי"ס, דלאחר גודל העילוי דקרי"ס, אמרו משה ובנ"י את השירה באופן דאז ישיר, לשון יחיד2, היינו, שמשה ובנ"י היו בשוה, במדריגה אחת3, כי, שירה הו"ע השמחה, ושמחה פורץ גדר4, ולכן הוסרו כל הגדרים וההגבלות והחילוקים שבין משה וישראל, עד שהיו במדריגה אחת. וצריך להבין מהו גודל הענין וההפלאה דקרי"ס, ובפרט שמצד סדר הילוכם לא הי' מוכרח להיות קרי"ס, שהרי לא עברו את הים מעבר לעבר, אלא באותו צד שירדו באותו צד עצמו עלו (כמ"ש בתוס'5 ), אלא בהכרח שהי' בזה ענין פנימי, וצריך להבין מהו הענין בזה6. וגם צריך להבין מה שמצינו בדברי רז"ל הלשון קשה כקרי"ס7, דלכאורה אינו מובן8, איך שייך לומר שקרי"ס הו"ע קשה לגבי הקב"ה. גם צריך להבין מ"ש בהמשך הפסוק כי גאה גאה, ותרגם אונקלוס אתגאי על גיותניא, דלכאורה הרי זה קשור עם כללות הענין דיציאת בנ"י ממצרים, שלמרות שפרעה הי' במעמד ומצב דגיותניא, שהו"ע התוקף, ועד שהי' מולך בכיפה9, אעפ"כ הי' הענין דאתגאי על גיותניא, שהו"ע שבירת קליפת פרעה וגאולת בנ"י ממנו כו', אבל מה שייך הענין דאתגאי על גיותניא לקרי"ס דוקא, הרי הרבה דרכים למקום, והי' יכול להיות הענין דאתגאי על גיותניא באופן אחר. וגם צריך להבין מאמר רז"ל10 עה"פ אז ישיר משה גו', שר לא נאמר אלא ישיר (לשון עתיד), מכאן לתחיית המתים מן התורה, דלכאורה מהי השייכות ביניהם, שדוקא בהשירה שהיתה בעת קרי"ס נרמז ענין תחה"מ.

ב) והענין בזה, כפי שמתחיל בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה בתורה אור11 (וכן באור התורה12 ), בהקדים להבין ענין ירידת הנשמה לעוה"ז (שהיא ירידה גדולה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא13 ), שירידה זו צורך עלי' היא, כנודע. ולכאורה צריך להבין, איזה עלי' יכולה להיות בהנשמה ע"י ירידתה למטה, ולא עוד אלא שעלי' זו תהי' למעלה יותר מכמו שהיתה קודם הירידה, והלא כבר בתחלת ירידתה למטה נאמר14 נשמה שנתת בי טהורה היא, דקאי על הנשמה כפי ששייכת כבר להתלבשות בגוף פרטי, בי, ועז"נ נתת (בי), היינו, שאין זה ענין שבא ע"י יגיעה, שזהו"ע השכר, שהוא בדרך מסחר וקנין, שזהו ענין כנען שפירושו סוחר (כמבואר בכ"מ15 ), אבל נתת הו"ע המתנה, דכל הנותן בעין יפה נותן (יותר מדאי)16, שהוא למעלה מן המשוער, והו"ע אתעדל"ע מצד עצמה, שלמעלה מהאתעדל"ע הבאה ע"י אתעדל"ת, שמעשה התחתונים אינו מגיע לשם. ומזה מובן גודל מעלת הנשמה קודם ירידתה למטה. ומ"מ, הנה ע"י הירידה למטה מתעלית הנשמה עוד יותר מכמו שהיתה קודם הירידה. וצריך להבין מהו ענינה של העלי' למעלה מהדרגא דנשמה שנתת בי טהורה היא.

אך הענין הוא, שע"י הירידה למטה מתעלית הנשמה לדרגת בעל תשובה. דהנה, הנשמה בהיותה למעלה היא בדרגת צדיק, שהרי נשמה שנתת בי טהורה היא, שזהו כנגד עולם האצילות17, שבו לא יגורך רע18, ולא שייך כל ענין החטא כו'. וזהו שאמרו רז"ל19 במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, היינו, שההמלכה על בריאת העולם היתה בנשמות כפי שהם למעלה, שהם במדריגת צדיקים. וע"י ירידת הנשמה למטה הרי היא מגעת לדרגת בעל תשובה, שנתחדש בה ענין התשובה, ועז"נ20 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, והיינו, שהעלי' היא אל האלקים אשר נתנה, שהוא למעלה באין ערוך לבחי' נתנה, דקאי על עולם האצילות, ששם יש לנשמה שייכות לציור והתחלקות, שזהו"ע נתת בי, שיש לה שייכות להגוף כו' (ומזה מובן שאין זה כמו שהנשמות כולן מתאימות ואב אחד לכולנה21 ), משא"כ הבחי' דאלקים היא למעלה באין ערוך, ועד שבכדי שיומשך מבחי' זו צריך להיות צמצום, בדוגמת צמצום הראשון, שלפנ"ז הי' אוא"ס ממלא את כל מקום החלל ולא הי' מקום לעמידת העולמות22, גם לא לעולם האצילות, ורק ע"י צמצום כזה יכול להיות נמשך מבחי' אלקים לבחי' נתנה. וזהו גודל העילוי שנעשה בהנשמה ע"י ירידתה בגוף, שנתחדש בה ענין התשובה, שעי"ז מתעלית הנשמה למעלה גם מבחי' נתת בי, שהו"ע עולם האצילות, לבחי' האלקים אשר נתנה.

ג) ולהבין הטעם למה דוקא בירידת הנשמה למטה בגוף נעשה בה עלי' זו, יש להקדים תחילה כללות החילוק שבין תורה לתפלה23, שמצינו בזה ענינים הפכיים. דלפעמים מבואר שתורה היא למעלה מתפלה, וכמאמר המשנה24 ותלמוד תורה כנגד כולם, שבזה נכלל גם הענין דעיון תפלה הנזכר במשנה שם. ולפעמים מצינו מעלת התפלה על התורה, וכדאיתא בגמרא25 הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו, שמזה מובן שיש מעלה בתפלה על תורה, עד שאומרים הלואי שיהי' העסק כל היום בתפלה ולא בתורה. וגם קודם למילוי תקוה זו, איתא במשנה26 (והובא בשו"ע אדה"ז הל' תפלה27 ) שחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כו', ואיתא בגמרא28 (והובא בשו"ע אדה"ז הל' תלמוד תורה29 ) שמתוך שחסידים הם (שהיו שוהין תשע שעות ביום בתפלה, עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות כו'30 ) תורתם משתמרת, וידוע שהשומר צריך להיות חזק יותר מהדבר הנשמר31 (כמובן גם בפשטות), ועד להגירסא בירושלמי32 תורתם מתברכת, שמזה מובן מעלת התפלה שהיא למעלה מהתורה, שעל ידה משתמרת ומתברכת התורה. וכן בנוגע לתורה ונש"י, שלפעמים מבואר שהתורה היא למעלה מנש"י, וכמארז"ל33 תלת קשרין מתקשרן דא בדא, ישראל מתקשרן באורייתא ואורייתא בקוב"ה, והיינו שדוקא ע"י אורייתא מתקשרן נש"י בקוב"ה34, וכן אמרו רז"ל35 ביום חתונתו זה מ"ת, שהתורה נקראת חתן, ונש"י נקראים כלה36, הרי שהתורה היא למעלה מנש"י. ולפעמים מבואר שנש"י הם למעלה מהתורה, כדאיתא במדרש37 ז' דברים38 קדמו לעולם תורה וישראל כו', ואיני יודע מי קדם39, כשהוא אומר צו את בנ"י דבר אל בנ"י, הרי נש"י קדמו לתורה40.

ד) והענין בזה, דהנה, תפלה ענינה העלאה מלמטה למעלה, וכמ"ש41 סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והיינו, שגם ענינים שלמטה מארץ סתם, ארצה (בתוספת ה')42, עולים ע"י התפלה למעלה גם משמים, לבחי' השמימה (בתוספת ה')42. והנה, בסולם התפלה יש ד' שליבות43, והיינו, דכשם שיש ד' מדריגות בירידת הנשמה מלמעלה למטה, וכמ"ש14 נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה, שהם ארבע עולמות אבי"ע17, כמו"כ יש ד' שליבות בעלי' מלמטלמ"ע שע"י התפלה. והם ד' המדריגות דרוח רעש אש וקול דממה דקה44, דפסוד"ז הו"ע הרוח, וברכות ק"ש הו"ע הרעש, וכמו שאומרים בברכות ק"ש והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול וכו', וק"ש הו"ע האש, שהוא כללות ענין האהבה, וכמ"ש בק"ש ואהבת גו'45, ואח"כ באים לשמו"ע, שהו"ע קול דממה דקה (וכמארז"ל46 המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה), דתמן קאתי מלכא47. וזהו ענין ירידת הנשמה למטה, לפי שעי"ז נעשית העלי' בד' הדרגות דתפלה. אך כדי שיוכל להיות ענין העלי' מלמטלמ"ע בתפלה, להעלות עניני ארצה וכו', צ"ל תחלה ענין התורה, שזוהי ההמשכה מלמעלה והנתינת כח שיוכל להיות אח"כ ההעלאה ע"י התפלה, והיינו לפי שבתורה כתיב48 הלא כה דברי כאש, מה אש אינו מקבל טומאה כך דברי תורה אינן מקבלים טומאה49, ולכן הרי זה נתינת כח שגם באדם בלתי טהור כפשוטו50, יוכל להיות ענין העלי' בתפלה. וזהו שישראל מתקשרן באורייתא וע"י אורייתא מתקשרן בקוב"ה, כי התורה היא למעלה מנש"י ולמעלה גם מתפלה, משום שגם בהיותה למטה ה"ה בבחי' דברי כאש בגילוי, ולכן, בכדי שהאדם יוכל להתעלות ע"י התפלה, צ"ל תחילה ענין התורה, שזוהי הנתינת כח שיוכל להיות אח"כ העלי' בתפלה. אמנם, לאחרי שישנה הנתינת כח ע"י התורה, אזי נעשית העלי' בתפלה לדרגא נעלית יותר גם מהתורה, והיינו, שהנשמה מגעת לשרשה כפי שקדמה לתורה, ועד שעל ידה ניתוסף בתורה גילוי אור נעלה יותר, כדלקמן (ס"ו ואילך).

ה) ולהבין כל זה יש להקדים תחילה המבואר בתניא51 שהנשמה עצמה אינה צריכה תקון כלל כו', ולא הוצרכה להתלבש בעוה"ז וכו' רק להמשיך אור לתקן את הגוף ונה"ב, והוא ממש דוגמת סוד גלות השכינה לברר ניצוצין וכו'. ולכן, מענין סוד גלות השכינה יובן גם בנוגע לירידת הנשמה למטה. והיינו לפי ששכינה קאי על ספירת המלכות, שנקראת מטרוניתא ואימא תתאה52, ונקראת גם כנס"י להיותה מקור נש"י, ומזה מובן, דכשם שהוא בענין גלות השכינה, כן הוא גם בכל נשמה פרטית.

והענין בזה, דהנה, ספירת המלכות נקראת בשם תפלה, כמ"ש53 ואני תפלה, משא"כ תורה היא בת"ת54. ומזה מובן, שהחילוק בין תורה ותפלה הוא כמו החילוק בין ז"א ומלכות. דהנה, ז"א ומלכות, אע"פ ששניהם באצילות, מ"מ חלוקים הם באופן אצילותם, דז"א נאצל בבחי' קירוב ודביקות במקורו (דביקות ניכרת), ולכן יש בו טבע העלי' והדביקות, שהו"ע דביקות העלול בעילתו, והוא בבחי' גילוי. ומזה מובן שהביטול אינו ביטול בתכלית, דכיון שביטול העלול הוא מצד זה שמרגיש את עילתו, ולכן יודע במה ולמה הוא נכלל, הרי ביטול זה אינו ביטול במציאות, מאחר שהוא בערך למקורו. משא"כ ספירת המלכות נאצלה בבחי' ריחוק והבדלה ממקורה (דביקות בלתי ניכרת), ולכן נקראת נהורא אוכמא55, שהוא בחי' שחרות והעדר הגילוי לגמרי56, אך מצד זה נעשה בה הצמאון והתשוקה ביותר לעלות למעלה, וכמ"ש57 למען יזמרך כבוד ולא ידום, דנהורא תתאה קרי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך58. ומזה מובן, שגם הביטול הוא ביטול במציאות. ובפרט ע"פ הידוע ששורש המלכות הוא למעלה משרש הז"א, כמ"ש בע"ח59 ששרש המלכות הוא ברדל"א, שזוהי דרגא שלמעלה באין ערוך לגמרי (ולבחי' זו היא קרי תדיר), ולכן הביטול הוא ביטול בתכלית, משא"כ הביטול דז"א אינו ביטול בתכלית, מאחר שמקורו הוא באצילות גופא, והוא בערך למקורו.

והנה כשם שספירת המלכות, שנקראת כנס"י להיותה המקור לנש"י, היא בבחי' ריחוק והבדלה ממקורה, כן הוא גם בנש"י, דאף ששרשן בבחי' עצמות א"ס, וכמ"ש60 בנים אתם לה' אלקיכם, וכמ"ש בתניא61 שזהו כמשל הבן שנמשך ממוח האב, וכמו שהבן הוא מעצמות מוח האב [שכל העצמיות של האב נמשך בהטיפה, כידוע החילוק בין השפעת הטיפה להשפעת השכל, שהשפעת השכל היא רק השפעה חיצונית, משא"כ השפעת הטיפה היא השפעה פנימית ועצמית, כמבואר בכ"מ62 ], כמו"כ הנשמות הן מעצמות א"ס, הרי התהוות הנשמה היא באופן שנעשית בבחי' דבר בפני עצמו, וכמו הבן שהוא מציאות בפ"ע מהאב, כמו"כ הנשמות הן בבחי' מציאות בפ"ע כו'63. וירידה זו שהנשמה נעשית בבחי' מציאות בפ"ע בהבדלה ממקורה, היא בשביל העלי', שזהו"ע הצמאון של הנשמה בבחי' ביטול בתכלית, והו"ע התשובה.

אך כיון שהנשמה נעשית מציאות בפ"ע, הנה בכדי שתוכל לעלות למעלה, יש צורך בנתינת כח, וענין זה נעשה ע"י התורה, ששרשה מז"א, שנאצל בבחי' קירוב ודביקות במקורו, והוא בבחי' גילוי, וכן הוא גם בתורה, שגם כפי שירדה למטה, ה"ה באופן דהלא כה דברי כאש, שדברי תורה אינן מקבלים טומאה, שענין זה הוא בגילוי בתורה גם כפי שירדה למטה, ולכן יש מעלה בתורה, שדוקא על ידה היא הנתינת כח על העלי' כו'.

ו) אמנם לאחרי הנתינת כח שע"י התורה, הנה העלי' בתפלה היא למעלה גם מהתורה, כי, תפלה הו"ע התשובה, וכמ"ש באגרת התשובה פרק עשר שהתפלה היא בחי' תשובה עילאה, והרי בתשובה נאמר20 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, שהעלי' היא למעלה גם מבחי' נתת בי (כנ"ל ס"ב), והו"ע העלי' לשרש הנשמה כפי שהיא למעלה גם מהתורה, כנ"ל שנש"י קדמו לתורה, שנאמר צו את בנ"י דבר אל בנ"י, והיינו, שאף שענין זה גופא נתגלה בתורה, הרי לאחרי שהתורה מגלה זאת, מתעלים נש"י למעלה מהתורה. וכמו שהוא בענין התשובה, שהתורה מגלה מעלת התשובה64, ואז גדלה מעלת התשובה על התורה כו'.

ויש לבאר תחילה מעלת התשובה [שזוהי העלי' שנעשית בנשמה ע"י ירידתה למטה, שמתעלית מדרגת צדיק לדרגת בעל תשובה (כנ"ל ס"ב)], שיכולה להיות בעוה"ז דוקא, כי65, בעולמות העליונים, כל הענינים הם באופן מסודר (אויסגעשטעלט) כל אחד על מקומו כו', משא"כ למטה בעוה"ז כפי שהוא קודם הבירור, יכול כל דבר להשתנות כו', ועד שיכול להתהפך מן הקצה אל הקצה, שזהו ענין התשובה, שעל ידה נעשים הזדונות (לא רק כשגגות, אלא גם) כזכיות ועד לזכיות ממש66. אמנם לכאורה הא גופא צריך ביאור, מהו הטעם שבעוה"ז יכול להיות ענין התשובה. והביאור בזה65, שזהו לפי שבעוה"ז יש בחי' הסובב, ולא רק בחי' סובב כל עלמין, שיש לו איזה שייכות לעולמות, אלא אמיתית ענין הסובב שלמעלה לגמרי מעולמות, ואין בו שום הגבלות, הנה גם בחי' זו ישנה דוקא בעוה"ז. וכמשנת"ל (במאמרי ימי גאולת י"ט כסלו67 ) בפירוש הכתוב68 הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה, דמה שהשמים ושמי השמים, שהם עולם האצילות ועולמות א"ס שלמעלה מאצילות, לא יכלכלוך, הרי זה נמשך בבחי' אף (אף כי הבית הזה), שהו"ע אף עשיתיו69, שענין האף מורה על היפך הטוב והקדושה, אלא שמתהפך ע"י התשובה70.

וכללות הענין בזה, שע"י התשובה מגיעים לבחי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות, שזוהי המדריגה החמישית, חמישית לפרעה71, שלמעלה מד' המדריגות דסדר השתלשלות עולמות אבי"ע72, ארבע הידות יהי' לכם71. וזהו שאמרו שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו73, והיינו, לא רק דרגת הצדיק כמו שהוא למטה, כמבואר בתניא74 שנשמת האדם אפילו הוא צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים, אעפ"כ אינה בטלה במציאות לגמרי כו' רק הוא דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו, יש מי שאוהב75, אלא גם כפי שהצדיק הוא בבחי' עמידה76, שזהו"ע הביטול בתכלית, הנה גם הוא אינו יכול לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים, כיון שדוקא ע"י התשובה באים לבחי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות. וע"ד שמבאר רבינו הזקן77, שתכלית השתלשלות העולמות אינו בשביל עולמות עליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית', שבזה נכלל גם עולם האצילות, אלא התכלית הוא עוה"ז התחתון, שדוקא בו נעשית דירה לו ית' בתחתונים, הנה כמו"כ הוא בענין התשובה, שבע"ת הוא למעלה גם מדרגת צדיק שהוא בבחי' עומד, שבכללות הרי זו מדריגת עולם האצילות, אך ע"י התשובה (ששייכת רק בירידת הנשמה למטה בגוף בעוה"ז) נעשה העילוי לבחי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות (למעלה יותר מכמו שהיתה קודם הירידה). וזהו גם הטעם שהתשובה פועלת עילוי בעבודת התומ"צ, כידוע בפירוש לשון חז"ל תשובה ומעשים טובים, שע"י התשובה נעשים התומ"צ טובים ומאירים78.

ז) ועפ"ז יובן גם בנוגע לתפלה, שענינה הו"ע התשובה (כנ"ל ס"ו), שהעלי' שע"י התפלה היא למעלה גם מהתורה. והענין בזה, דהנה, נוסף על סדר העלי' בד' מדריגות הסולם דתפלה (דסולם ע"פ תורה יש בו ד' שליבות79 ), שהם כנגד ד' המדריגות בירידת הנשמה למטה, טהורה היא, בראתה, יצרתה, נפחתה, ולכן גם העלי' ע"י התפלה היא בד' מדריגות אלו (כנ"ל ס"ד), הנה ע"י העלי' בד' מדריגות אלו, נעשית העלי' למעלה יותר, לבחי' האלקים אשר נתנה, שהוא למעלה גם מקול דממה דקה דשמו"ע דתמן קאתי מלכא [ולפעמים מבואר בקבלה וחסידות שזהו"ע נפילת אפים שאחר שמו"ע80, אליך ה' נפשי אשא וגו'81 ]. ובכללות הרי זה החילוק שבין ארבע הידות שהם במדריגת הפנימיות שבאה בבחי' התחלקות, שהם ד' המדרגות דנפש רוח נשמה וחי', דאף שגם מדריגת חי' היא בחי' מקיף, הרי זה מקיף השייך לפנימיות, ובכללות הו"ע החכמה, דעם היותה נקודה בלבד, הרי היא נקראת ראשית ההשתלשלות82, ונמצא, שגם חי' היא בכלל פנימי, ויש לה שייכות אל הפנימי, שהוא בבחי' התחלקות. ובכללות הו"ע עולם האצילות, דעם היותו למעלה מהתחלקות דזמן ומקום, שענין זה מתחיל בעולם הבריאה, משא"כ עולם האצילות הוא למעלה מהזמן, הי' הוה ויהי' כאחד83, ולכן יש פרסא המפסקת בין אצילות לבי"ע84, שמשנה את האור הנמשך בבי"ע שאינו כמו שהוא באצילות85, מ"מ, גם עולם האצילות הוא בגדר התחלקות כו'. ולמעלה מזה היא המדריגה החמישית, בחי' יחידה (מלשון יחיד) שבנשמה, שזהו בחי' המקיף שלמעלה מהתחלקות לגמרי, וכידוע החילוק בין אחד ליחיד86, שבבחי' אחד צריך לשלול ענין ההתחלקות, משא"כ בחי' יחיד היא למע' מהתחלקות לגמרי כו'. וזוהי העלי' שע"י התפלה, שענינה הו"ע התשובה, שעי"ז מגיעים להבחי' שלמעלה מהשתלשלות, בחי' יחידה שלמעלה מהתחלקות לגמרי.

ועוד זאת, שע"י העלי' דתפלה לבחי' החמישית, ממשיכים בחי' החמישית גם בתורה. והענין בזה, דהנה, התורה כפי שבאה מלמעלה יש בה ד' מדריגות, וכדאיתא במדרש87 כשביקש הקב"ה לומר תורה לישראל, אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל, שנאמר88 אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואח"כ ויאמר לאדם. ובזה נכלל גם בחי' המתנה שבתורה, שעז"נ89 ויתן אל משה גו', ענין המתנה, וכמאמר רז"ל90 חמדה גנוזה כו'. אמנם יש גם בחי' עליונה יותר, שזהו מה שנש"י פועלים בתורה, כמארז"ל91 כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, שזוהי המשכת בחי' הקב"ה, שהוא קדוש ומובדל מצ"ע, שיהי' ברוך ונמשך למטה. וזהו שדוד הי' מחבר תורה שלמעלה עם קוב"ה92, והו"ע לימוד התורה לשמה, לשם התורה עצמה. וענין זה נעשה ע"י התפלה שענינה תשובה, וכאמור לעיל (ס"ו) שלאחרי שישנה הנתינת כח דתורה על העלי' דתפלה, אזי נעשית העלי' דתפלה למעלה יותר, ועד שפועלת עילוי גם בהתורה. וזהו שלאחרי ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך93, נאמר ודברת בם94, בדברי תורה הכתוב מדבר95, והיינו, שע"י העלי' דתפלה, ואהבת גו', פועלים נש"י המשכה בתורה, שזהו"ע ודברת בם, שהוא לשון הנהגה והמשכה, כמו ידבר עמים תחתינו96, כולל גם שנעשה מנהיג, מושל ושולט על התורה, שנעשית תורתו, שלכן הנה ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול97.

ח) והנה ב' מדריגות הנ"ל דארבע הידות והחמישית ישנם גם למעלה מהשתלשלות גופא, גם לפני הצמצום, בהבחי' שעלי' נאמר עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד98. דהנה, בהאור שלפני הצמצום גופא ישנו האור שלצורך הגילוי בעולמות, שזהו"ע של גילוי אור, וישנו גם בחי' האור שהבדילו99 לעצמו100, ולא לצורך הגילוי שבעולמות, אבל גם האור שהבדילו לעצמו הוא מציאות אור, ואינו כמו שהוא בעצמותו ממש, ששם אינו בבחי' אור כלל. והוא ע"ד ההפרש בין כחות העצמיים הכלולים בנפש להענין שהנפש נושא בעצמו כחות101, דכחות הכלולים בנפש הם בחי' כחות עכ"פ, ולכן יש להם שייכות לכחות הגלויים, עד להאברים שבגוף הגשמי והחומרי, אבל מה שהנפש נושא בעצמו כחות הרי זה באופן שאין שם מציאות של כחות כלל, אלא רק שלימות הנפש. וכן הוא באוא"ס שלפני הצמצום, שישנו האור כפי שהוא בעצמותו ממש, שאינו בבחי' גילוי ואור כלל, ואין זה אלא שמצד שלימות העצמות, אנת הוא שלימותא דכולא102, הרי הוא נושא בעצמו גם השלימות דגבול כו'. וישנו בחי' הגילוי שבאור, החל ממדריגת האור שהבדילו לעצמו, שיש לו כבר שייכות להגילוי שלאח"ז עד לאחר הצמצום כו'. וזהו גם מה שבבריאת האור כתיב103 ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, ולא נאמר ויהי כן, כמו בשאר המאמרות, כפירוש הבעש"ט104 שבכדי שיהי' ענין האור צ"ל ענין הצמצום, שנראה כמו צער לעולם, ולכן נאמר ויהי, כמארז"ל105 כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער. אמנם כ"ז הוא בענין האור כפי שהוא בגילוי, משא"כ האור שכלול בעצמותו ממש הרי הוא בתכלית ההעלם. וע"ד משנת"ל ההפרש בין בחי' נרנ"ח, שיש בהם ציור והתחלקות, כיון שיש בהם ענין הגילוי עכ"פ, לבחי' יחידה שאין בה התחלקות כלל, להיותה בתכלית ההעלם, שזהו כמו האור הכלול בעצמותו ממש. ולשם מגעת עבודת התשובה, והיינו, שע"י ירידת הנשמה למטה בעוה"ז המלא קליפות וסט"א, תכלית ההעלם, הנה ע"י עבודת התשובה שמהפך ההעלם כו', אזי מגיע לתכלית ההעלם שלמעלה, היינו לבחי' האור הכלול בעצמותו ממש, שלמעלה גם מהאור שהבדילו לעצמו, ועד לפנימיות ועצמות א"ס ב"ה (וכמבואר בהמשך ההילולא106 ).

ט) וזהו גם ענין ההפלאה דבקרי"ס, דכתיב107 הפך ים ליבשה, ים הו"ע ההעלם, ויבשה הו"ע הגילוי, ובקרי"ס הפך ים ליבשה, שההעלם עצמו בא לידי גילוי, ועד שתכלית ההעלם, העלם העצמי, בא לידי גילוי, כמבואר בשער האמונה לאדמו"ר האמצעי108. וזהו מ"ש אתגאי על גיותניא, דגיותניא הוא מדריגה הכי נעלית109, ועד לבחי' האור כמו שהבדילו לעצמו, ואתגאי על גיותניא היינו שהאור כמו שהוא בעצמותו ממש בא לידי גילוי. וזהו ענין הקושי דקרי"ס (קשה כקרי"ס), והיינו מצד ענין הצמצום, דבקרי"ס נתגלה האור שלמעלה לגמרי מגילוי. והנה, בחי' זו היא למעלה מהתחלקות לגמרי, דמצד מדריגת הסובב השייך אל העולמות, שהיא כמו בחי' חי', שייך ענין של התחלקות, אבל מצד בחי' הסובב האמיתי, שהיא כמו בחי' יחידה, לא שייך התחלקות כלל. וכיון שבקרי"ס נתגלתה בחי' זו, לכן לא היו חילוקים בין משה ובנ"י, והיינו, דאע"פ שמשה ובנ"י הם באין ערוך זל"ז, דבמשה כתיב110 כי מן המים משיתיהו, שהוא למעלה גם מהתורה שהיא בתפארת, וכמבואר במ"א111 בענין שמשה הי' כבד פה וכבד לשון112, שלא הי' יכול להשפיל עצמו בבחי' תושבע"פ (פה) ותושב"כ (לשון), להיותו למעלה מהם. ואילו בני ישראל, שהם למטה גם מישראל, הם מנצח ולמטה113, אעפ"כ נאמר אז ישיר (לשון יחיד) משה ובנ"י, שהם במדריגה אחת, כי בעת קרי"ס המשיך משה בחי' זו לכל בנ"י114.

וזהו גם מה שאמרו רז"ל שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, כי, תחה"מ הו"ע התשובה בדקות, דמאן דנפל מדרגי' איקרי מית115. וענין תחה"מ מן התורה הוא שענין התשובה נתגלה ע"י התורה, והיינו, שאף שהתשובה היא למעלה מהתורה, וכמארז"ל116 שאלו לתורה כו' שאלו להקב"ה כו', והיינו, שמצד התורה לא הי' אפ"ל ענין התשובה, אלא דוקא מצד שאלו להקב"ה, שהוא למעלה מהתורה, מ"מ, ענין זה גופא נתגלה בתורה64 (וע"ד משנת"ל (ס"ו) בנוגע לנש"י שהם למעלה מהתורה, שענין זה גופא נתגלה בתורה), והיינו, שהנתינת כח על ענין התשובה הוא מהתורה. והנה, הענין דתחה"מ (שלימות קבלת השכר שעיקרו באלף השביעי) יהי' לעת"ל. וכיון שמעין הגילוי דלעת"ל הי' כבר בשעת מ"ת (כמ"ש בתניא117 ), הנה בקרי"ס שהי' הכנה למ"ת, נרמז הענין דתחה"מ. וכן הוא בהתגלות אלקות ע"י הצדיקים שבכל דור ודור באותות ומופתים, כמ"ש בשער היחוד והאמונה118.

י) והנה כשם שביצ"מ הי' בעת קרי"ס הענין דאז ישיר לשון יחיד, שכל אחד מישראל ראה גילוי אלקות, ואמר זה א-לי ואנוהו119, כמו"כ יהי' גם לעת"ל, ויתירה מזה, כמ"ש120 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שלעת"ל יהיו נפלאות גם לגבי יצי"מ121, שלכן הנה בקרי"ס אמרו זה פעם אחת, ולעת"ל יאמרו ב' פעמים זה122, כמ"ש123 ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה הוי' קוינו לו (כמ"ש בסיום מסכת תענית). וכשם שבקרי"ס נמשכו כל הענינים ע"י משה, כמו"כ יהי' גם לעת"ל, דמשה ואהרן יהיו עמהם עוד קודם בנין ביהמ"ק124, שיהי' עוד קודם הגאולה, וכמ"ש הרמב"ם125 יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה וכו' ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחום מלחמת ה' וכו', והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל. וכן מובן בנוגע לאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא126, וכ"ק מו"ח אדמו"ר בראשם, שיהי' עמנו כשנלך לקבל פני משיח צדקנו, שהרי רועה נאמן לא יעזוב את צאן מרעיתו127. וכל זה יהי' ע"י העסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור, שעי"ז כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם128, ומהגאולה הפרטית דכ.אילו פדאני [בכ"ף הדמיון, שהו"ע הכתר, בגימטריא עשרים129 ], באים להגאולה הכללית, פדאני לי ולבני בפועל, ע"י משיח צדקנו, בעגלא דידן, בקרוב ממש, ושמחת עולם על ראשם130.