שיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תשכ"ו

בס"ד. שיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תשכ"ו.

בלתי מוגה

א. ל"ג בעומר – שנזכר בפס"ד השולחן-ערוך1 – הוא יום שמזכירים בנ"י תמיד, בכל שנה ובכל מקום.

וככל הענינים שבתורה – אין זה זכרון בלבד, אלא גם הוראה ולימוד, שממנו יכולים ליקח ולידע כיצד להתנהג בימינו, כל אחד מאתנו וכל אלו שבסביבתו.

ב. יום ל"ג בעומר קשור עם רבי עקיבא ותלמידיו, ובמיוחד עם אחד מתלמידיו העיקריים – רבי שמעון בן יוחאי, שאמר, של"ג בעומר הוא "יום שמחתו"2, היום שבו נסתלק, שאז עורכים "סך הכל" מכל ימי חייו. וכאמור, הכוונה בזה היא – הלימוד עבורנו, ועבור כל בנ"י בכל המקומות ובכל הזמנים, בהנוגע לענינים הקשורים עם חיינו והנהגתנו.

אתעכב איפוא על פרט אחד, שהוא מאורע עיקרי בחייו של רשב"י, כדי ללמוד ממנו מה שניתן ללמוד בהנוגע לכל אחד מאתנו ולמשפחתו.

ג. בגמרא3 – וכן בזהר4, ספרו של רשב"י – מסופר כיצד הגיע רשב"י למדריגתו:

בימיו שלטה מלכות רומי, שגזרה עליו גזירת מיתה. ובשמעו זאת, נטל את בנו יחידו, ר' אלעזר, והסתתר עמו במערה, ושם למדו תורה במשך כל זמן שהותם במערה.

ועי"ז, הנה לא זו בלבד שסוף-כל-סוף בטלה הגזירה,

– נוסף על המובן מאליו (כמסופר בגמרא ובזהר שם), שבהיותם במערה, סיפק הקב"ה את פרנסתם ואת הדרוש להם ללא טרחא –

אלא גם לאחרי כן, בצאתם מן המערה – נעשו מנהיגי ישראל בדורם ובדורות שלאחריהם, וסייעו לבנ"י, הן בגשמיות, בעניני פרנסה, והן ברוחניות, לידע כיצד להתנהג בחיי הנשמה ובחיי היהדות.

ד. הנהגה זו מהוה גם סלילת דרך עבורנו, ומלמדת אותנו כיצד עלינו להתנהג בזמננו:

הקב"ה הצליח ובירך אותנו שחיים אנו בתקופה ובמדינה שבה אין גזירות בכלל, ובפרט גזירת מיתה ח"ו; אבל קיימת אחת מהגזירות העיקריות – גזירת היצר הרע, שרצונו להפריד את בנ"י ולא להניח להם להתאחד עם חיים של יהודי, שהיא התורה, "חיינו ואורך ימינו"5, בחפשו דרכים שונים ואמתלאות שונות, כיצד להחליש ולקרר ולנתק את היהודי, ח"ו, מהתורה ומצוותי'.

וזהו הלימוד שצריך ללמוד ולומד כל אחד מאתנו מהסיפור אודות חייו של רשב"י ובנו, שהי' גם תלמידו:

אם רק ישנו חשד ומחשבה, שהיצר הרע רוצה לגזור עליו גזירה כדי להחליש את התקשרותו עם התורה והמצוות – הרי העצה הראשונה והיחידה לכך היא, לקבוע זמן בכל יום להסתגר ב"מערה", דהיינו, להיבדל מהיצר הרע ומכל הענינים הקשורים עמו, ולהתקשר עם לימוד התורה, ללמוד תורה בהתמדה ושקידה.

אין נפק"מ באיזו סביבה הוא נמצא, באיזה בית-ספר או מוסד הוא לומד, במה היא התעסקותו, ואם הוא קטן או גדול; תמיד עושה היצר הרע את מלאכתו – לנסות לנתק ח"ו את היהודי מחייו האמיתיים. וכאמור, העצה היחידה והבטוחה לזה היא – לקבוע בכל יום זמן מסויים שבו מסתגר ב"מערה", יחד עם בניו, תלמידיו ומושפעיו, ולומדים תורה.

ואז בטוח הוא שהקב"ה ימציא לו את פרנסתו ואת הצטרכויותיו, ובנוגע לילדים – שהקב"ה יעניק להם בריאות והצלחה בכל עניניהם, כפי שהי' בנוגע לרשב"י ור' אלעזר בהיותם במערה.

ועוד זאת, שזמן זה שאדם מקדיש ללימוד התורה, מהוה הכנה אמיתית וראוי' בנוגע להזמן שלאח"ז – שבבוא הזמן יתפוס את מקומו בתור מנהיג ומורה-דרך בסביבתו (נוסף לכך שהוא מנהיג ובעה"ב אמיתי על עצמו, ולא באופן שהיצר הרע מנהיג אותו), ובאופן שמנהיגותו בסביבתו גדלה ומתרחבת יותר.

ה. ויה"ר שיקויים מ"ש בפרשת השבוע6: "בחוקותי תלכו", "שתהיו עמלים בתורה"7, ואזי "ונתתי גו'" – שהקב"ה יעניק את כל הברכות בכל המצטרך,

ויצליחו שהילדים הקטנים יגדלו הן בגשמיות והן ברוחניות, ויגרמו נחת יהודי אמיתי להוריהם, וההורים שיחנכו את ילדיהם באופן זה – יזכו ל"חיינו ואורך ימינו", חיים טובים וארוכים, חיים של נחת מעצמם ומכל אלו שמסביבם,

ועד שיבוא משיח צדקנו,

– שעד אז, הבטיח רשב"י, שבצירוף עם עוד אחדים, יפטור "את כל העולם כולו מן הדין כו' מיום שנברא העולם ועד סופו"8 –

ויוליכנו לארצנו הקדושה, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו אמן.