מגילה נקראת, פורים (מאמר ב), ה'תשכ"ה

בס"ד. פורים (מאמר ב), ה'תשכ"ה

(הנחה בלתי מוגה)

מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר1. ומבאר כ"ק אדמו"ר מהר"ש2 (וכן הוא במאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע בפורים תרע"ה3, לפני חמשים שנה), על יסוד דברי השל"ה4, שי"א הוא בחי' ו"ה דשם הוי', וט"ו (שזהו הסיום ותכלית העלי' בקריאת המגילה, שהרי ולא יעבור כתיב) הוא בחי' י"ה דשם הוי' (ולהעיר גם מהידוע שהמספר די"א י"ב י"ג י"ד וט"ו ביחד הוא ס"ה, בגימטריא אדנ"י5, שזהו ההיכל (היכל בגימטריא אד') דשם הוי', ועז"נ6 והוי' בהיכל קדשו). וזהו מגילה נקראת בי"א, היינו, שהתחלת קריאת המגילה, כפי שנקראת מעצמה ע"י שם הוי', היא מבחי' ו"ה, והיינו לפי שעבודת האדם היא באופן דמלמטה למעלה, ואח"כ ראשו מגיע השמימה7, עד שבא לבחי' י"ה (ט"ו). וזהו שהענין דמגילה נקראת בי"א כו' (לפני י"ד וט"ו) הוא רק בכפרים שהם למטה גם מעיירות גדולות שאינם מוקפות חומה שקורין בי"ד, כי, איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין8, שבטלין ממלאכתן9, וניזונין משל ציבור10, ועוסקין בצרכי ציבור11 או בתלמוד תורה12, וכללות ענין העיר הוא כמ"ש13 גדול הוי' ומהולל מאוד בעיר אלקינו, וכיון שגדול הוי', הנה גם העיר (עיר אלקינו) היא עיר גדולה, ועד לעיר גדולה בפשטות, שיש בה ישוב גדול. אמנם, פחות מכאן הרי זה כפר8. ומ"מ, הנה גם בכפר ישנם כל הענינים דאורה ושמחה וששון ויקר14, וישנו גם הענין דמגילה נקראת – בי"א, בחי' ו"ה. ועד שאח"כ באים לתכלית השלימות, שזהו הענין דט"ו (שבו עומדים עתה), דקיימא סיהרא (בחי' המלכות) באשלמותא15, שלכן הנה גם בשם הוי' הרי זה באופן שמגיעים בבחי' י"ה.

ב) והנה כללות הענין דמגילה נקראת (בי"א כו' עד לתכלית השלימות) בט"ו, קשור עם כללות הענין דפורים, כי, כל עניני הפורים היו ע"י יין16, ויין הוא בחי' בינה17, ובחי' בינה היא ה' ראשונה שבבחי' י"ה (ולא ה' אחרונה שבבחי' ו"ה), ועוד זאת, שגם היו"ד (די"ה) נמשך אח"כ בה' (ראשונה), בחי' הבינה.

אמנם גם בחי' בינה שבתכלית השלימות דמגילה נקראת בט"ו, בחי' י"ה, היא עדיין ענין של הבנה והשגה, והרי תכלית השלימות דפורים היא לבוא לבחי' עד דלא ידע18. אך הענין הוא, שההבנה וההשגה (בינה) היא בעת קריאת המגילה, שצ"ל בכוונה כו'19, ובמילא אי אפשר שיהי' במעמד ומצב דלא ידע. אבל לאחרי שמגילה נקראת בט"ו (בחי' בינה, אות ה' די"ה), אזי יכול וצריך לבוא גם לבחי' היו"ד, כולל גם קוצו של יו"ד, עד דלא ידע, למעלה מהמדידה וההגבלה דהבנה והשגה.

ג) והנה גם לאחרי שבאים לתכלית השלימות דפורים, עד דלא ידע, הרי עיקר התכלית היא שכל זה יומשך בכל השנה כולה. אך כדי שתוכל להיות ההמשכה מתכלית העילוי דעד דלא ידע בימות החול, הנה על זה ישנו הממוצע דהימים טובים. והענין בזה, דהנה, הימים טובים נקראים בשם מקראי קודש20, ואיתא בזהר21 תלתא אינון זמינין מקדש כו', כי22 המועדים הם חלים ע"פ רוב בשית יומין דחול, ואז היום דחול כשחל בו יו"ט היינו שהוא נקרא ונזמן לבחי' הקדש, וכמבואר בלקו"ת פרשתנו (צו23) שבשבת כתיב24 ושמרתם את השבת כי קדש היא, שהיא בעצמה היא בחי' קדש העליון (קדש מלה בגרמי'25), משא"כ יו"ט נק' מקרא קדש, הארה בעלמא מקדש העליון כו', כאדם שקורא לחבירו, וכמו שהקריאה באדם לחבירו הוא בשמו שהוא רק זיו והארה התפשטות ממנו בלבד, כך הוא ענין מקרא קדש שהוא רק הארה כו'. ונמצא, שענין הימים טובים הוא הזמנת (המשכת) הקדושה מבחי' י"ה דשם הוי' בימות החול. ולכן ה"ז הממוצע שעי"ז תוכל להיות גם ההמשכה בתכלית העילוי דעד דלא ידע שבפורים בימות החול שבכל השנה כולה.

ד) ועפ"ז יש לבאר הקישור והשייכות דהתחלת מסכת מגילה, מגילה נקראת כו' בט"ו, עם סיום המסכת, שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג, היינו, שלאחרי השלימות דימי הפורים (מגילה נקראת כו' בט"ו) צריכה להיות ההמשכה בימות החול דכל השנה כולה, ע"י הממוצע דהימים טובים (הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג), שכללותם הם ג' הקוין26, קו החסד, עבודת אברהם אבינו, הו"ע הלכות פסח בפסח. קו הגבורה, עבודת יצחק שהיתה מתוך פחד27, שזהו"ע הלכות עצרת בעצרת, כי במ"ת כתיב28 וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם גו', וכדאיתא במדרש29 שקול השופר הי' מהשופר דאילו של יצחק. והלכות החג בחג (חג הסוכות) קאי על העבודה דיעקב, שבו נאמר30 ולמקנהו עשה סוכות. וע"י ימים טובים אלו נשלם ונסתיים הענין דמגילה נקראת כו', באופן שנמשך בימות החול דכל השנה כולה.

וזהו שלאחרי סיום מסכת מגילה בהלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג, הנה הדרן עלך מסכת מגילה, שחוזרים עוה"פ להתחלת המסכת, מגילה נקראת כו', שקריאת המגילה היא בימות החול דוקא, היינו, לא ביום השבת [שהרי מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא, הכל חייבין בקריאת מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים31], ואפילו לא בזמן שהוא מקרא קודש, כמו בימים טובים שאסורים בעשיית מלאכה, אלא קריאת המגילה היא דוקא ביום שמותר בעשיית מלאכה32, ואעפ"כ ממשיכים ביום זה גם תכלית העילוי דעד דלא ידע. ובאופן כזה היא גם ההמשכה דעד דלא ידע מימי הפורים בימות החול דכל השנה כולה (באמצעות הימים טובים), שבעבודתו באצבעו הקטנה33 מצליחו הקב"ה הן בגשמיות והן ברוחניות באופן שלמעלה מהבנה והשגה, עד שאינו יודע כיצד באה לו הצלחה זו.

ה) ויש להוסיף בענין ההמשכה מימי הפורים בימות החול דכל השנה כולה, דכיון שענין הפורים הוא למעלה ממדידה והגבלה, עד דלא ידע, לכן הרי זה נמשך באופן נצחי (כולל גם במשך כל השנה כולה), שזהו שימי הפורים לא יבטלו, שנאמר34 וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם35. וזהו גם שענין זה נעשה באמצעות הימים טובים (כנ"ל ס"ג), הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג (כנ"ל ס"ד), הלכות דייקא, שהרי גם הלכות אינן בטלין לעולם36. ועי"ז פועלים גם שבמשך כל השנה כולה תהי' מציאותם של בנ"י באופן שאינם בטלים, אלא עומדים בתוקף נצחי, וממלאים שליחותם בעלמא דין, ועד שפועלים את בנין ביהמ"ק השלישי, בנין נצחי37, עבור הקב"ה, שגם בזמן הגלות הוא באופן דנצח סלה ועד שאין לו הפסק38. וכל זה בא באופן של גילוי, שזהו גם ענין המגילה, מלשון גילוי (כדאיתא בפע"ח39), בקיום היעוד40 ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר.