בס"ד. שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ה.
בלתי מוגה
א. על הפסוק "ואלה המשפטים", מפרש רש"י: "כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני" [ורש"י ממשיך: "ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך, שתשים סנהדרין אצל המקדש", כדלקמן ס"ד].
וצריך להבין: מה שייך פירוש זה לפשוטו של מקרא, כמדובר כמ"פ שענינו של רש"י לפרש פשוטו של מקרא?
ובהקדמה:
יש אמנם בפירוש רש"י ענינים נפלאים1, וכדאיתא בספרים2 שרש"י התענה תרי"ג תעניות לפני שחיבר את פירושו, וזכה שבפירושו יהיו ענינים נפלאים, וכדברי רבינו הזקן3 שפירוש רש"י הוא "יינה של תורה", שזהו פנימיות התורה; אבל, כל זה נקבע ונכלל בפירוש פשוטו של מקרא שמפרש רש"י.
ודרכו של רש"י בפירושו – שאינו מתרגם את התורה כולה, אלא רק מפרש תיבות ופסוקים הדורשים ביאור ע"ד הפשט, משא"כ שאר התיבות והפסוקים שפירושם הפשוט מובן מאליו.
וכשם שרש"י אינו מחסיר – "לא תגרע"4 – לפרש כל ענין בתורה הדורש ביאור ע"ד הפשט [ועד שרש"י מתעכב גם במקום שאינו יודע הפירוש ע"ד הפשט, ואומר "איני יודע" (ולדוגמא: בפסוק5 "אם יעקב ועשו", "איני יודע מה מלמדנו") – אף שלכאורה, כיון שרש"י אינו יודע, לא הי' צריך לומר מאומה? – דכיון שענינו של רש"י לבאר כל התיבות שבתורה הדורשים ביאור, מוכרח להתעכב גם על פסוקים אלו], כך גם אינו מוסיף – "לא תוסף"4 – לפרש עניני התורה שפירושם מובן מאליו6.
ועפ"ז תמוה: למה הוצרך רש"י להביא הכלל "כל מקום שנאמר וכו'" ולפרש "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני" – הרי גם בלאה"כ מובן בפשטות ש"ואלה המשפטים" בא בהמשך למ"ש בסוף הפרשה הקודמת "ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל גו' לא תעשון אתי וגו' מזבח אדמה וגו'", ובהמשך לזה בא ציווי נוסף מהקב"ה למשה – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"?!
ב. גם צריך להבין:
הכלל שמביא רש"י, "כל מקום שנאמר אלה גו' ואלה כו'", מקורו במדרש רבה7, ושם הובאו כמה דוגמאות – הן מפסוקים שבהם נאמר "אלה" ש"פסל את הראשונים", כמו "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"8, "אלה תולדות נח"9, והן מפסוקים שבהם נאמר "ואלה" ש"מוסיף על הראשונים", כמו "ואלה שמות בני ישראל"10, וכיו"ב.
ולכאורה, אם רש"י צריך להביא כלל זה, הי' לו להביאו כבר בפרשה הראשונה שבתורה – על הפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"?
ובפרט שבפסוק זה יש קושי בפשוטו של מקרא: הרי גם בפסוקים שלפנ"ז מדובר אודות בריאת שמים וארץ, ולמה צריך הכתוב לחזור ולומר "אלה תולדות השמים והארץ". וא"כ הי' רש"י צריך לתרץ זאת ע"י הכלל "כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים", כבמדרש רבה.
ואפילו אם תימצי לומר שפירוש הפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" מובן גם מבלי להביא כלל זה – הי' צריך רש"י להביאו עכ"פ על הפסוק "ואלה שמות בני ישראל" שבתחלת ספר שמות, דלכאורה אינו מובן מהו "ו.אלה כו'", שמורה על ההמשך למ"ש לפנ"ז, בה בשעה שזהו התחלת ספר חדש?
ואם בתחלת ספר שמות לא צריך רש"י לפרש מאומה, כיון שמובן מאליו ש"ואלה שמות גו'" בא בהמשך לפרשה הקודמת, כי חומש שמות בא בהמשך לחומש בראשית – הרי בודאי שכן הוא בפסוק "ואלה המשפטים", שאינו התחלת ספר חדש, שמובן מאליו שבא בהמשך לפרשה הקודמת?!
ג. והביאור בזה:
על הפסוק11 "שם שם לו חוק ומשפט", פירש רש"י: "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שבת ופרה אדומה ודינין" – שהרי מפורש בקרא "שם שם לו גו'". ועד"ז פירש רש"י על הפסוק "ואת כל המשפטים" שבסוף פרשתנו12: "ז' מצוות שנצטוו בני נח, ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין שניתנו להם במרה" – דכיון ש"פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות"13, עכצ"ל, שמ"ש "ויבוא משה ויספר לעם .. את כל המשפטים" קאי על ענינים שניתנו לפנ"ז.
ועפ"ז צריך לומר לכאורה שפרשת ואלה המשפטים נאמרה במרה14. ועפ"ז יובן גם סדר הענינים בפרשה זו: בתחילת הפרשה נאמר "ואלה המשפטים גו'" – שניתנו במרה, ובסיום הפרשה – "ואל משה אמר עלה אל ה'", ש"פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות".
[ואף שכבר נאמרו עשה"ד לפנ"ז, ועכצ"ל ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה"15 – הרי ידוע מ"ש השל"ה16 שאין הכוונה שבתורה אין סדר ח"ו, אדרבה, בתורה יש סדר יותר מאשר בעולם, אלא שלפעמים מכריח הסדר שבתורה לכתוב פרשיות מסויימות שלא כסדר הזמנים, ולכן, אף שבנוגע לעשה"ד יש סיבה שנכתבו שלא כסדר הזמנים, נכתבה פרשת "ואל משה אמר עלה אל ה'" כסדר הזמנים].
אך עפ"ז נשאלת השאלה בפשוטו של מקרא: למה נאמר "ו.אלה המשפטים" בוא"ו המוסיף – הרי פרשה זו נאמרה במרה, ואילו הפרשה הקודמת נאמרה לאחרי מ"ת?!
וכדי לתרץ קושיא זו, מפרש רש"י "כל מקום שנאמר .. ואלה, מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני".
[ואין זה סתירה להאמור ש"משפטים" ניתנו במרה – כי, במרה ניתנו בכללות, וכאן חזרו ונישנו בפרטיות, או שכאן ניתוספו עוד משפטים שלא ניתנו במרה17].
ד. הביאור בהמשך פירוש רש"י "ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך, שתשים סנהדרין אצל המקדש"18, כי, אילו פ' דינין נאמרה במרה, י"ל שנכתבה כאן (לא כדי לסמכה לפ' מזבח, אלא) כדי להקדימה לסיום הפרשה אודות הזמן שקודם מ"ת, ורק בגלל ש"אף אלו מסיני", נשאלת השאלה "למה נסמכה .. לפרשת מזבח" – נדפס בלקו"ש חט"ז ע' 244 הערה 30.
ויש לבאר גם דיוק הלשון בפירוש רש"י "שתשים סנהדרין אצל המקדש", ולא כבגמרא19: "אצל המזבח" – כיון שהמציאות היא ש"לשכת הגזית" (מקומם של הסנהדרין) לא היתה בסמיכות מקום למזבח, אלא "אצל המקדש"20.
אך צריך להבין: כיון שהלימוד הוא מזה ש"נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח" – היו הסנהדרין צריכים להיות (לא רק "אצל המקדש", אלא) "אצל המזבח"?
והביאור בזה – ע"פ פירוש רש"י בס"פ יתרו, על הפסוק "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך" (שזהו הפסוק שאליו נסמכה "פרשת דינין"), "אבנים הללו .. הואיל ויש בהן צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון", היינו, שאין זה בגלל קדושת המזבח, אלא בגלל שאבנים הללו יש בהן צורך למקדש בכלל, ולכן גם הלימוד מסמיכות הפרשיות הוא "שתשים סנהדרין אצל המקדש".
ה. ויש להוסיף ולבאר מ"ש רש"י "כל מקום שנאמר אלה כו' ואלה כו'" – דלכאורה: (א) גם לולי הכלל יודעים שאות וא"ו בא להוסיף? (ב) מהו החידוש בנוגע לתיבת "אלה" דוקא, הרי כן הוא גם בכל התיבות, שללא וא"ו הרי זה ענין חדש, ובתוספת וא"ו הרי זה בהמשך ובהוספה למ"ש לפנ"ז?
והביאור בזה:
ההוספה דאות וא"ו מורה רק שענין זה בא בהמשך לענין שלפניו, אבל, שני הענינים עצמם יכולים להיות נפרדים זמ"ז, ואינם באותה איכות.
ולדוגמא: בפסוק "זהב ו.כסף" שבפ' תרומה21 (שקורין במנחה) – הפירוש דוא"ו המוסיף הוא שבשביל עשיית המשכן צריך ליתן זהב וגם כסף (ולא זהב או כסף), אבל הזהב והכסף הם שונים זמ"ז באיכותם.
משא"כ "ואלה מוסיף על הראשונים", פירושו, שההוספה היא באופן שהאחרונים שווים באיכותם ומעלתם על הראשונים.
ועד"ז לאידך, "אלה פסל את הראשונות" – שתיבת "אלה" מפסיקה ומפרידה את הענין הקודם מהענין שלאחריו ["פסל" – לא מלשון פסולת, שהרי אם הי' כתוב "אלה המשפטים", לא הי' שייך לומר שהראשונים הם כמו פסולת ח"ו, אלא מלשון "פסל לך"22, היינו, לחתוך את האבנים ולהפרידם כו'], שאינו דומה אליו באיכותו ומעלתו, וכמו "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", ש"פסל את הראשונים" – "שהי' בורא שמים וארץ והי' מסתכל בהם ולא היו ערבים עליו והי' מחזירן לתוהו ובוהו, כיון שראה שמים וארץ אלו, ערבו לפניו"7 (דין הניין לי' ודין לא הניין לי'23).
וזהו "ואלה המשפטים", "ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני" (ולא במרה) – שהענינים שנאמרו בפרשת משפטים שווים באיכותם ומעלתם לראשונים שניתנו בסיני, כידוע מ"ש הרמב"ם24 בנוגע למעלת המצוות שניתנו בסיני לגבי המצוות שניתנו קודם מ"ת.
* * *
ו. בפירוש רש"י הנ"ל, "ואלה המשפטים, כל מקום שנאמר וכו' אף אלו מסיני" – יש להקשות25:
במדרש רבה – ששם מקורו של הכלל שמביא רש"י בפירושו – איתא: "ואלה מוסיף על הראשונים, מה שכתוב למעלה שם שם לו חוק ומשפט"26, והיינו, שפרשת ואלה המשפטים נאמרה במרה. ואילו רש"י מפרש "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני"?!
והביאור בזה:
דובר כמ"פ27 שכל חלק בתורה יש לו כללים מיוחדים. ובנוגע לעניננו: בחלק הדרוש שבתורה (שהוא כמו האגדות שבש"ס שבהם גנוזין רוב סודות התורה28), יש מקום לומר ש"מקרא נדרש (לא "לפניו", אלא) לפני פניו"29 – אם יש הכרח לדבר מצד א' מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, כבנדו"ד, שמצד ה"גזירה שוה" ד"משפטים" ו"משפט", צריך לפרש מ"ש "ואלה המשפטים", "ואלה מוסיף על הראשונים", באופן שנדרש (לא לפניו, "מה הראשונים מסיני", אלא) "לפני פניו" – "מה שכתוב למעלה (לפני פניו) שם שם לו חוק ומשפט", אף שבאמצע יש ענינים אחרים.
אבל ע"פ דרך הפשט30 – שלא מתחשבים עם גזירה שוה וכיו"ב – אין מקום לומר שמקרא נדרש לפני פניו, ובאמצע יש ענינים אחרים – היפך פשוטו של מקרא, ובהכרח לומר ש"ואלה המשפטים" בא בהמשך לפרשה הקודמת – "לפניו" – "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני".
ז. בהמשך השיחה נתבאר החילוק בין דרך הפשט ("אף אלו מסיני") לדרך הדרוש (במרה נאמרו) בפנימיות הענינים – שכאשר נמצאים בהתחלת העבודה (פשט), לא מספיק וסו"ס לא יועיל חיוב השכל לקיום המשפטים31, כיון שעדיין מושלת ושולטת נפשו הבהמית32, ולכן צריך לידע ולהרגיש ש"אף אלו מסיני", בקולות וברקים כו', לבטל הישות והמציאות – "ויחרד גו'"33 (ובעבודה: "לעולם ירגיז כו'"34); אבל כשנמצאים בדרגא נעלית בעבודה (דרוש), בהתבוננות ואהוי"ר, יכול וצריך להיות קיום המשפטים מצד חיוב השכל (במרה), בכחותיו הפנימיים35, שגם כפי שהוא במציאותו ה"ה מואס ברע ("אי אפשי כו'"36); אלא שהיסוד להשגה גופא הו"ע הקבלת עול, כמודגש בהקדמת פרשת יתרו לפרשת משפטים37 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א38, ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 247 ואילך.
* * *
ח. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ויבוא משה בתוך הענן.
* * *
ט. כ"ק אדמו"ר שליט"א הזכיר אודות ה"מלוה מלכה" לטובת חברת גמילות חסדים – ששייך למ"ש בפרשתנו39 "אם כסף תלוה גו'", שזהו מהענינים שבין אדם לחבירו, אבל גם הם קשורים עם ענין הקדושה, כמשנת"ל בארוכה, ובקיצור גם בהמכתב40. וצוה שהגבאי של הגמ"ח, ר' יוחנן שי' גורדון, יחבוש "שטריימל" ויאמר דבר-תורה41.
* * *
י. הביאור בפירוש רש"י בסוף פרשתנו, "בתוך הענן", "ענן זה כמין עשן הוא, ועשה לו הקב"ה למשה שביל בתוכו",
– דכיון שכבר נאמר42 "ויכס הענן את ההר", הרי מובן ש"ויעל (משה) אל ההר" הי' בתוך הענן, ולמה נאמר "ויבוא משה בתוך הענן"? ומזה משמע, ש"ענן זה" אינו הענן שנזכר בפסוקים שלפנ"ז (ענן שבו נתלבש כבוד ה', כמו "וה'43 הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך"44, שבו נאמר45 "ומשה נגש אל הערפל", "עב הענן"), אלא "כמין עשן הוא", שנעשה כתוצאה מ"מראה46 כבוד ה' כאש אוכלת"47 [אבל לא עשן ממש, אלא רק "כמין עשן", היינו, שהעשן שנעשה משריפת הדומם בהר סיני, הי' כמו עשן שנעשה משריפת הצומח]; וכיון שהעשן משחיר כו'48, היפך הכבוד (שלכן צריך לרחוץ פניו ידיו ורגליו קודם התפלה49), לכן "עשה לו הקב"ה למשה שביל בתוכו".
והיינה של תורה, ש"עשן" שנעשה משריפת החומר מורה על כליון וביטול העולם, ולכן, במ"ת נאמר50 "הר סיני עשן כולו", מצד תוקף חומריות העולם51, משא"כ בפרשתנו, לאחרי זיכוך העולם במ"ת, נעשה ראוי להיות נאכל ונשרף ע"י האש שלמעלה – "מראה כבוד ה' כאש אוכלת"52, ולכן "לא נקרא בשם עשן כי אם בשם ענן", שהוא רק "כמין עשן", כיון שעדיין צריך לפעול בעולם דירה בתחתונים ע"י ביטול העולם.
וההוראה בעבודה, שצריך לירד ולפעול גם בדברים התחתונים, ולא להתיירא מזה ש"המתאבק כו' מתנוול"53, כי: (א) "עשה לו הקב"ה (למשה – שבכל אחד54) שביל בתוכו", שישאר בטהרתו55, (ב) "ענן זה כמין עשן הוא", כיון שההעלם הוא רק לצורך הבחירה56, אבל בפנימיותו הוא עשן דקדושה, כיון שתכליתו היא בשביל תוספת אור בקדושה, שעי"ז שיבוא בתוך הענן תהי' קבלת התורה בשלימותה57, ולאח"ז יומשך גם בגופו וחלקו בעולם, כהמשך הכתוב בפ' תרומה58: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"59 –
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 275 ואילך.
הוסיפו תגובה