בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ה.
בלתי מוגה
א. הביאור בפירוש רש"י ריש פרשתנו, "ויהי מקץ", "כתרגומו מסוף1, וכל לשון קץ סוף הוא" – דכיון שהמאורע ("ויהי") ד"פרעה חולם" אינו המשך וסוף ("מקץ") למאורע שלפנ"ז2, שהרי "לא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו"3, הרי לכאורה מוטב לפרש ש"קץ" הוא לשון (סוף בגלל שהוא ה"קצה", ובמילא יכול להתפרש גם על הקצה הראשון) תחלה4, שחלום פרעה הי' בתחלת השנתיים ימים5, ולכן צריך רש"י להוכיח שגם כאן הפירוש ד"מקץ" הוא "מסוף"; והשייכות של ב' הפירושים ב"מקץ", סוף או תחילה, לב' הפירושים בפנימיות הענינים, פירוש הזהר6 דקאי על "קץ דשמאלא", ופירוש האריז"ל7 דקאי על "קץ הימין", ושייכותם זל"ז, שע"י בירור הניצוצות ב"קץ דשמאלא" באים ל"קץ הימין" – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ה ע' 196 ואילך.
ב. ויש להוסיף בנוגע לב' הפירושים בפנימיות הענינים – בפרטיות יותר:
איתא בזהר8 שיש "קץ הימים" ו"קץ הימין": "קץ הימים" – מורה על היפך הקדושה, שלכן, בחטאו של קין נאמר9 "ויהי מקץ ימים", ואילו "קץ הימין" הו"ע נעלה בקדושה, שלכן נקרא זמן הגאולה העתידה בשם "קץ הימין"10. וכיון שבפרשתנו נאמר "ויהי מקץ גו' ימים", לכן מפרש הזהר שקאי על "קץ דשמאלא".
ועד"ז נתפרש הפסוק "ויהי מקץ שנתיים ימים" – בתורה אור11:
"ויהי מקץ שנתיים ימים, פי', שבחי' שנתיים ימים, שהם בחי' יום יום, בחי' השעשועים הנ"ל (בחי' התענוג שבתורה, שעז"נ12 ואהי' אצלו גו' שעשועים יום יום גו'), הם אצלו בקץ ותכלית, כלומר, שאין לו בחי' הנ"ל בעסק התורה".
ויש לומר, שמזה נעשה גם ענין של מדידה והגבלה (קץ ותכלית) בכללות העסק בתורה – שאף שעוסק ומתייגע בתורה, הנה מזמן לזמן ה"ה מפסיק מלימודו, כדי לנוח [באמרו: וכי מחוייב אני להתייגע במשך כל היום כולו?! – צריכים אמנם ללמוד תורה ולקיים מצוות, אבל מוכרחים גם לנוח קצת...], והמנוחה שלו היא באופן של הפסק, היינו, שחסרה אצלו הכוונה שהמנוחה היא כדי שעי"ז יתוסף כח וחיות בהלימוד שלאחרי המנוחה, ולכן הרי זה נעשה הפסק אמיתי, היינו, שבשעת המנוחה ה"ה שוכח על התורה כו'.
וכיון שמפסיק ופונה לרגע מתורת הוי' – הרי זה כתורת הבעש"ט13 על הפסוק14 "וסרתם ועבדתם אלקים אחרים", "כי כאשר האדם מפריד את עצמו מהשי"ת, מיד הוא עובד עבודה זרה, ולא יש דבר ממוצע".
וכפי שמצינו גם בכללות הענין דמ"ת:
במשך זמן קצר לאחרי מ"ת – נכשלו בנ"י בחטא העגל. ולכאורה אינו מובן: הרי מצינו שאפילו שירת המלאכים פעלה ביטול במחנה סנחריב15, ועאכו"כ במ"ת שאז הי' הגילוי של הקב"ה בעצמו (לא רק מלאכים), כמ"ש16 "וירד הוי' על הר סיני" – הרי בודאי נפעל ביטול בכל העולם כולו, וכמארז"ל17 שמכל ד' רוחות ומלמעלה ומלמטה היו שומעים את הדיבור יוצא אנכי הוי' אלקיך18, וכן בנוגע לכל פרטי הנבראים שבעולם אמרו רז"ל19 "עוף לא פרח שור לא געה וכו'". וא"כ, איך יתכן שמשך זמן קצר לאח"ז באו בנ"י לידי חטא, ועד לחטא של ע"ז, שהוא ההיפך ד"אנכי הוי' אלקיך"?!
אך הענין הוא – שלמרות גודל מעלת הגילוי דמ"ת ופעולת הביטול בכל העולם, הרי כיון שגילוי זה נפסק, כמ"ש20 "במשוך היובל גו'", שזהו סימן לסילוק שכינה21, הנה הפסק זה נותן מקום שמיד לאח"ז יוכל להיות חטא העגל.
ואם לאחרי הגילוי העצום דמ"ת, פעל ההפסק נתינת מקום לירידה עד להיפך ממש – הרי מכ"ש בנוגע ללימוד התורה דכל אחד מישראל, גם בהיותו במדריגה נעלית ביותר, באופן של תענוג ("שעשועים יום יום"), הנה אם הוא באופן של הפסק (קץ ותכלית), יכול ההפסק להביא למעמד ומצב שהוא היפך התורה.
וזהו הקישור של פירוש התו"א עם פירוש הזהר – שכאשר לימוד התורה הוא באופן שחסר אצלו בחי' "שנתיים ימים" ד"ואהי' גו' שעשועים יום יום", הנה סוכ"ס יכול להשתלשל מזה גם הענין ד"קץ דשמאלא".
ג. וביחד עם זה, ישנו גם פירוש האריז"ל ש"מקץ גו' ימים" קאי על "קץ הימין" דקדושה.
ויובן ע"פ המשל הידוע22 מגלגל החוזר23, שאלו שנמצאים בצידי הגלגל, הנה העלי' או הירידה שלהם תלוי' באופן סיבוב הגלגל לצד זה או לצד זה, אבל כשנמצאים בנקודה היותר תחתונה של הגלגל, הרי לאיזה כיון שיסוב הגלגל, בהכרח שתהי' עלי'. וכן הוא ברוחניות, שכאשר נמצאים בנקודה התחתונה ביותר שאין למטה ממנה, מוכרח להתחיל סדר של עליות.
וע"ד מ"ש אדמו"ר האמצעי24, שהעני יכול לבוא להרגש המרירות על ריחוקו מאלקות בנקל יותר מאשר העשיר. וההסברה בזה – דלכאורה אינו מובן: מהי השייכות של עניות כפשוטה (לא "עני בדעת"25, אלא עני בגשמיות), להרגש המרירות על הריחוק מאלקות – ע"פ הידוע שכל איש ישראל הוא בעצם טוב, ומה שנכשל בחטא הרי זה רק בגלל שיצרו הרע אנסו26, ולכן, כשבא למצב של עניות, היפך המעמד ומצב ד"וישמן גו'" שמזה בא לידי "ויבעט"27, אזי מתבטל האונס של היצה"ר, ומתגלה הטוב שבפנימיותו.
ועד"ז בנוגע לעניות ברוחניות – שכאשר בא לנקודה היותר תחתונה במצבו הרוחני, עד כדי כך, שאינו יכול עוד להטעות את עצמו, ומרגיש שנעשה נפרד רח"ל מהקב"ה, אזי בהכרח שיבוא לידי עלי', והיינו לפי שמצבו הירוד נוגע לו ביותר ("עס דערנעמט אים"), עד ששב בתשובה כו'.
וזהו גם הקישור של פירוש הזהר עם פירוש האריז"ל – כי, ע"י קץ דשמאלא באים לקץ הימין.
וע"ד מ"ש הצ"צ28 בפירוש "קץ הימין", דקאי על מלכות דאצילות, שנקראת "אחרית", סופא דכל דרגין – שמצד "אור חוזר" ה"ה נעשית בחי' כתר מלמטה למעלה.
וכמו שהוא בקדושה גופא, כן הוא גם למטה יותר – שמהמעמד ומצב ד"קץ דשמאלא" באים ל"קץ הימין".
וכידוע בענין "מאטו רגלין ברגלין"29, שמבחי' רגלין דלעו"ז, ועד לדרגא היותר תחתונה שברגל דלעו"ז גופא, שזהו העקב, עקבתא דמשיחא, מתעורר ונמשך גילוי בחי' רגלין דקדושה, שזהו גילוי המשיח, שמתחיל מבחי' הרגלים, והולך ומתעלה בעילוי אחר עילוי.
* * *
ד. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק30 "חלילה לעבדיך", "חולין הוא לנו, לשון גנאי. ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקב"ה יהי עלינו מעשות זאת, והרבה יש בגמ' חס ושלום", ולא כבפ' וירא31, "חלילה לך", "חולין הוא לך" – כי, בפ' וירא מדובר אודות הקב"ה, שאצלו לא שייך כלל ענין של חולין, משא"כ בפרשתנו שמדובר אודות בני אדם ששייכים לעניני חולין, צריך להוסיף "לשון גנאי". אבל פירוש זה אינו מספיק, דכיון שהוצרכו לשלול ענין של גניבה, הי' להם לומר זאת בלשון ברור של גנאי, ולכן מוסיף לפרש "חס ושלום", שזהו דבר מופרך. וההוראה – שאצל יהודי צ"ל נרגש בגלוי (גם בהיותו בגלות בין אוה"ע, שגם הם יכירו32) שהעסק בעניני חולין הו"ע של גנאי, כמו אצל הקב"ה, שגם האור האלקי שבערך העולמות אינו נתפס ח"ו בעולמות, וכמ"ש31 "חלילה לך השופט כל הארץ", שגם בדרגת האלקות שמעשה התחתונים תופס מקום לשפטם כו' ("בית דינו"33), אין מקום לענין של חולין34 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 359 ואילך.
* * *
ה. נזכר בהתוועדות די"ט כסלו35, שלאחרונה הגיע "ביכל חסידות" שיצא לחירות מן השבי' בפּעטערבורג, מקום המאסר של רבינו הזקן.
גם אם לא היו שם מאמרים חדשים, הרי, עצם העובדה שהמאמרים נמצאים ב"ביכל" נוסף, היא בבחי' חידוש; ובפרט שיש שם גם מאמרים חדשים, שלעת-עתה לא מצאתים במקום אחר.
ולכן, אחזור עתה מאמר של חנוכה מאדמו"ר מהר"ש36, "הנחה מוגה", שלעת-עתה לא מצאתי במקום אחר.
כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר מאמר ד"ה כי עמך מקור חיים37.
* * *
ו. כמדובר38 כמ"פ39, יש שייכות וצד השוה בין עניני חנוכה ועניני י"ט כסלו40. וגם בזמן – הרי התחלת ימי חנוכה41 היא בשבעת הימים של י"ט כסלו.
בי"ט כסלו התחיל הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה"42. וגם נס חנוכה הי' בשמן – פנימיות התורה43, וזה הביא את הדלקת נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ44.
זאת ועוד:
דובר בשבת שלפנ"ז (פ' וישב)45, שהגאולה של רבינו הזקן (שהיא ענין כללי) קשורה עם ג' הענינים הכלליים דעולם שנה נפש46, וכפי שכותב רבינו הזקן באגרת הקודש שלו (להרה"צ וכו' רלוי"צ מברדיטשוב) בבואו מפּעטערבורג47, שהגאולה היתה "יום יט כסלו, יום ג' שהוכפל בו כי טוב, יום הילולא רבא דרבינו הקדוש נ"ע", והרי "יום ג'" – למנין שבעת ימי הבנין – הוא בחי' עולם; "יום יט כסלו" – למנין ימות השנה, ו"יום הילולא רבא כו'" ענינו – עליית והסתלקות הנפש (כמדובר בארוכה בשבת שלפנ"ז).
וכן גם החידוש של נרות חנוכה (לגבי נרות המקדש48) הוא בכל ג' הענינים דעולם שנה נפש49: א) נרות המקדש היתה להם הגבלה בעולם – רק במקום המקדש, ונרות חנוכה הם בכל מקום, ואפילו בחוץ לארץ. ב) נרות המקדש היתה להם הגבלה בזמן (שנה) – רק בזמן הבית, ונרות חנוכה – "אין בטלין לעולם"50. ג) נרות המקדש היתה להם הגבלה בנפש – כהן דוקא, ובנרות חנוכה נצטוו כל בנ"י, אנשים ונשים, שהרי "אף הן היו באותו הנס"51.
ז. השייכות של י"ט כסלו עם חנוכה היא גם בזה ששניהם קשורים עם צדקה52:
ה"פדה בשלום נפשי"53 הוא ע"י הצדקה ש"היא שעמדה לנו לפדות כו'"54, ולכן כמה שנים היו נוהגים לערוך מגבית לצדקה בי"ט כסלו55. ובחנוכה – "נוהגין הנערים העניים לסבב על הפתחים כו'"56, ו"אנו57 מחוייבים בימי חנוכה .. גמ"ח בממון וגוף"58.
וישנם "זריזין מקדימין"59 שכבר שלחו את נדבת לבם. ויה"ר שאלו שלא עשו זאת עדיין, יעשו זאת עתה עכ"פ, בימי חנוכה, ובפרט ב"זאת חנוכה"60 – יום שבו קורין בתורה61 יותר מבכל ימי החנוכה (והרי אצל בנ"י מתחיל כל ענין – מתורה. וע"ד ומטעם זה צריך חתן לעלות לתורה קודם החתונה – "שבת אופרופן"62).
וכדאי וטוב שימסרו את הדברים גם לאלו שאינם נמצאים כאן עתה, וכל המרבה – במסירת הדברים לאנשים רבים יותר, ובנתינות גדולות יותר63 – הרי זה משובח.
וגדולה מצות הצדקה שעלי' נאמר64 "וצדקתו עומדת לעד", וכדאיתא בקבלה65 בנוגע לרושם המצוה שמאיר במצח האדם עושה המצוה – כפי שרואים אלה שיש להם עינים פקוחות – שבכל המצוות הרי זה רק בזמן עשיית המצוה, אבל הרושם שנעשה ממצות הצדקה הוא "לעד".
וגדולה מצות הצדקה שהיא המצוה היחידה שעלי' אומר הקב"ה "ובחנוני נא בזאת"66, והקב"ה אומר ומבטיח "עשר בשביל שתתעשר"67.
* * *
ח. בהמשך להמדובר אודות ענין הצדקה, דובר גם בנוגע לענין המעשר (שבדוגמת הצדקה), שנת"ל68 בדברי הרמב"ם69 ש"יצחק הפריש מעשר" (ואילו הראב"ד אומר שאברהם הפריש מעשר), ונתבאר שייכות ענין המעשר (ענין של חסד) לעבודתו של יצחק שענינו קו הגבורה70 – נכלל בשיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה71 בלקו"ש ח"ה ע' 68 ואילך.
* * *
ט. הביאור בפירוש רש"י סוף פרשתנו, "ומה נצטדק", "לשון צדק, וכן כל תיבה שתחלת יסודה צד"י, והיא באה לדבר בלשון מתפעל או נתפעל, נותן טי"ת במקום תי"ו, ואינה ניתנת לפני אות ראשונה של יסוד התיבה, אלא באמצע אותיות העיקר, כגון נצטדק מגזרת צדק .. ותיבה שתחלתה סמ"ך או שי"ן, כשהיא מתפעלת, התי"ו מפרדת את אותיות העיקר, כגון .. מסתולל בעמי מגזרת דרך לא סלולה", ולא כמו שמפרש בפ' וארא72, "מסתולל", "מגזרת מסלה" (בפנימיות הענינים) – כי בפ' וארא, בהתחלת הגאולה, יש כבר "מסלה" לגאולה, משא"כ בפרשתנו, בהתחלת הגלות, הרי זה בבחי' "דרך לא סלולה", אבל זהו רק בחיצוניות, ואילו בפנימיות, הנה גם הדרך לא סלולה של הגלות היא "מסלה" לגאולה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 363 ואילך.
______ l ______
הוסיפו תגובה