בס"ד. שיחת ש"פ בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ד.

בלתי מוגה

א. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה צדקת פרזונו גו'.

* * *

ב. כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל ההילולא, דיבר כמ"פ – הן במאמריו1, ובאריכות יותר בשיחותיו2 – אודות ה"בכן" שצריך לקחת מכל ענין שלומדים בחסידות, אפילו מענינים הכי עמוקים, וגם כאשר ענינים אלו באים כדי לבאר ענין אחר,

וכמו בהמשך ההילולא, שמבאר3 הענין דאוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית (שזהו ענין הכי עמוק), וביאור ענין זה הוא לכאורה רק הקדמה4 בכדי "להבין ענין האוצר למעלה" – הנה גם מענין זה צריך להיות "בכן", הוראה בעבודת ה',

ובפרט ע"פ שיטת הבעש"ט שמכל ענין שבעולם יש ללמוד הוראה בעבודת ה'5, ועאכו"כ בנוגע לעניני התורה.

ג. ובנוגע לעניננו – מפורש הדבר בהמשך ההילולא פרק י"ג:

לאחרי שמבאר הענין ד"אוא"ס למטה עד אין תכלית", שע"י ריבוי השתלשלות המדריגות מתעלם ומסתתר האור כו', עד שיכול להיות דבר ההיפך מאלקות לגמרי – ממשיך לבאר ש"כמו"כ ישנו גם בעבודה בכל או"א בבעלי עסקים ויושבי אוהל",

ומבאר בפרטיות:

"דבבעלי עסקים הוא מה שחושב דכחי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה6, דהגם שיודע ומאמין שהוא הנותן לך כח לעשות חיל7, וברכת ה' היא תעשיר8 .. מ"מ הנה חושב דכחו ועוצם ידו היינו דחכמתו עמדה לו, ולזאת, הנה בזמן העילוי בכל הענינים, יעוז בהוותו9 .. כאשר עניניו מצליחים, לבו זחוחה עליו ויתגאה בעצמו כו'" (וכפי שממשיך לבאר, "דזה שמאמין .. הוא רק אצלו באמונה פשוטה בלבד", בבחי' מקיף כו'). ויש להוסיף עוד דוגמא – שכאשר מדובר אודות דיני השו"ע, כמו נתינת מעשר, הרי זה באופן של הגבלה כו', ואילו בנוגע ל"זבח משפחה", הרי זה באופן של בזבוז כו'.

"וכן הוא ביושבי אוהל, דהגם שלומד תורה ויודע שהוא תורת ה', אבל .. בעת לימודו שוכח על נותן התורה, כ"א הוא אצלו ענין שכלי .. ולכן יכול ח"ו לומר דבר ולדייק ענין בשכלו מה שהוא היפך התורה"10.

ד. בהמשך להנ"ל דיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א בארוכה אודות שלילת הלהיטות והרדיפה אחר עניני "מותרות"11 – שיש בזה איסור גם ע"פ שולחן-ערוך וקיצור שו"ע, ובפרט ע"פ המבואר בחסידות12 מה הם התוצאות שיכולים לבוא מעניני מותרות13 – באמרו, שזה משך כמה שנים שמדבר14 ומקוה לפעול15 ("דורך-ברעכן") לכל-הפחות בנוגע לשני16 ענינים17:

א) שטיח (הנקרא ברוסית: "קאַוויאָר") מקיר לקיר ("וואָל-טוּ-וואָל קאַרפּעט"), שיהי' עשוי "מעור אחד"!...

– בכלל צריך להיות הפסק בין רגל האדם, מין המדבר, לקרקע הארץ, שזהו ענינה של ריצפת הבית, אבל, יש כאלו שאינם מסתפקים בכך, אלא מוסיפים ומחשיבים את הרגל ל"יש" ו"מציאות" כ"כ עד שצריכים להניח "שטיח" על ריצפת הבית (ועד שקובעים ומחברים אותו לריצפת הבית באופן שנעשה חלק מהבית (דבר שנוגע לכמה דינים בשו"ע)), כדי שהרגל לא תדרוך על הריצפה...

ב) מטבח מודרני, הנקרא "האָליוואוּד קיטשען".

– במטבח, בית-התבשיל, יש גם פסולת וריחות רעים כו', כפי שמצינו גם בנוגע לביהמ"ק, שבגלל הריח שמצד הקרבנות כו', הי' צורך להקטיר קטורת כדי להטיב את הריח בביהמ"ק18. וסדר הדברים ב"האָליוואוּד" – עיר ואם בארצות-הברית ביחס לענינים של לעו"ז – שכל הכלים שבבית-התבשיל, גם הכלים שעשויים כדי להסיר את הפסולת, צריכים להיות משובחים ביותר, בצבע אחד וכו' – שזהו הלעו"ז דביהמ"ק שבו היו משתמשים בכלי זהב לפי ש"אין עניות במקום עשירות"19.

ובכן: בשביל עניני מותרות אלו – שתכליתם היא כדי שיוכל להתפאר שיש לו שטיח ומטבח הכי יפים בכל השכונה – הרי הוא מבזבז ממון רב, שלא בערך ממה שנותן לצדקה, ולא עוד אלא שלוה סכומי כסף גדולים, ונעשה בעל-חוב גדול, "עבד לוה לאיש מלוה"20, ובגלל זה אין דעתו פנוי' לקבוע עתים לתורה, ללמוד ענין בתורה בעיון, כיון שמוחו טרוד לחשוב כיצד יוכל לסלק את החוב, או לקחת הלוואה נוספת...

כמו"כ דובר בנוגע לבזבוז כספים עבור חתונות, כולל גם מה שמערבים בזה את החתן והכלה21, להתרוצץ בשביל ביגוד ורהיטים כו', לדאוג איזה סוג מרק יגישו בסעודת החתונה, וכיו"ב, בה בשעה שצריכים להתכונן לחופה באופן הראוי22 – ע"פ המבואר בספרי מוסר, ראשית חכמה וכיו"ב23, ובספרי חסידות24, כיצד צריכה להיות הנהגת החתן כו'25 – לא רק שיעור זמן של הילוך כ"ב אמה לפני חופתו, אלא במשך כמה זמן לפני כן!

בסיום הדברים, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהכוונה היא שלא ישאר בדיבור (ובמחשבה), אלא שיבואו הדברים למעשה בפועל,

– שזוהי הבחינה בכל דבר לידע אם הוא מצד הקדושה, או להיפך, מהיצה"ר, כפי שמתלבש ב"איצטלא של משי" (וע"ד הסיפור הידוע אודות הרה"צ ר' נחום מטשערנאָביל26) –

ולא רק בנוגע לעצמו, אלא גם בנוגע להזולת, ובפרט בדורנו, דרא דעקבתא דמשיחא, שצריכה להיות הדגשה מיוחדת על הענין דהפצת המעיינות חוצה.

וסיים בהלשון שנמצא ב"פדיון" שכתב כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בנוגע לאמירת חסידות27: "יהי רצון שיפעלו הדברים בי28 ובהשומעים"29.

* * *

ה. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר, שצריך לסיים בטוב,

והתחיל לדבר אודות מ"ש בפרשת השבוע30 בנוגע לירידת ה"מן", שהי' נס ש"הממעיט לא החסיר" – דלכאורה אינו מובן: מהי הסיבה להיות "ממעיט"? ובפרט שאף א' לא ידע שיהי' נס ש"הממעיט לא החסיר"! והגע עצמך: אדם נמצא במדבר, ונותנים לו אפשרות לאכול, וכל מה שנדרש ממנו אינו אלא לילך וללקוט את המאכל, ואעפ"כ, מתעצל לעשות זאת, ולוקט רק מעט! – "פּעטאַח"!... נותנים לך לאכול, קח ואכול!... – הנהגה כזו היא לכאורה רק "להכעיס"!

וגם צריך להבין מהי ההוראה מענין זה בעבודת האדם31.

ו. ומפרשת בשלח – באים לפרשת יתרו, שמתחילים לקרוא בתפלת מנחה:

על הפסוק "וישמע יתרו"32, מפרש רש"י: "מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".

וצריך להבין33:

בגמרא34 מצינו בענין זה שתי דעות: יש דעה ש"מלחמת עמלק שמע ובא", ויש דעה ש"קריעת ים סוף שמע ובא". ומהו הטעם רש"י מצרף ומחבר את שתי הדעות, ואינו מסתפק בדעה אחת?

ואם רש"י רוצה להביא את כל הדעות – הרי בגמרא יש דעה נוספת: "מתן תורה שמע ובא", ולמה לא מזכיר רש"י גם דעה זו?

ויש לומר, שרש"י לא מביא את הדעה ש"מתן תורה שמע ובא", כיון שמסדר המקראות משמע שביאת יתרו היתה קודם מ"ת.

ונקודת הענין – שקודם וכהכנה למ"ת צריכים להיות שני הענינים דקריעת ים סוף ומלחמת עמלק:

קריעת ים סוף – שנעשה ע"י המס"נ של נחשון בן עמינדב, שבשמעו את הציווי שנאמר למשה "דבר אל בני ישראל ויסעו"35, קפץ לים36 – אף שלכאורה אינו מובן: במעמד זה הי' נוכח משה רבינו בעצמו – חכמה דאצילות, והיו נוכחים שבעים הזקנים, וא"כ, מה הנך קופץ ("וואָס שפּרינגסטו")?! – כי, הנהגת נחשון בן עמינדב היתה באופן של מס"נ, להיותו משבט יהודה, שענינו הוא הודאה, "הפעם אודה את ה'"37, ולכן, בשמעו את הציווי לבנ"י "ויסעו", לא עשה חשבונות ולא הסתכל על אף א', אלא מיד קפץ לים38.

ומלחמת עמלק – לבטל את הפעולה של "אשר קרך"39, מלשון קרירות40, שלא תהי' חיות והתלהבות ("קאָך") בעניני קדושה, עי"ז שמטיל ספק – "עמלק" בגימטריא ספק41, וטוען: מהי ההתלהבות מהנס דקרי"ס – הרי הקב"ה הוא כל יכול, וברא את העולם מאין ליש, שזהו פלא גדול יותר מהנס דקריעת ים סוף שאינו אלא יש מיש42 (כמ"ש רבינו הזקן בשער היחוד והאמונה43), ותנאי התנה הקב"ה עם הים במעשה בראשית שיקרע לפני בנ"י44, וא"כ, מהו הפלא שבדבר כו' (כמבואר בדרושי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע)45.

וע"י ב' ענינים אלו, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, נעשית ההכנה למ"ת46.

______ l ______