בס"ד. ערב חג השבועות, ה'תשכ"ג.

– בעת ביקור הרב אפרים אליעזר הכהן יאָלעס –

בלתי מוגה

א. דובר אודות ברכת כהנים, שעם היותה מצות עשה אחת, ה"ה כמו שלש מצות עשה1, והעיר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שענין זה מכוון לשלש הברכות שבברכת כהנים ("יברכך גו' יאר גו' ישא גו'"2).

ב. דובר אודות חתן תורה וחתן בראשית, וסיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א3 אודות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ וכ"ק אדמו"ר מהורש"ב, שהיו מחליפים ביניהם העליות דחתן תורה וחתן בראשית: לפעמים לקח זה "חתן תורה" וזה "חתן בראשית", ולפעמים להיפך4.

וביאר החילוק ביניהם בסגנון החסידות – ש"חתן תורה", סיום התורה, הו"ע הרצוא, ו"חתן בראשית", התחלת התורה, הו"ע השוב.

ג. דובר אודות הערת כ"ק אדמו"ר שליט"א בהלקו"ש השבועי5, בביאור דברי הרמב"ם6 "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי כו' ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה" – למה לא הזכיר הרמב"ם גם ענין המצוות7, "לא נתאוו כו' אלא כדי לקיים מצות רצונך".

[הרב יאָלעס רצה לבאר, שענין התאוה – "לא נתאוו כו'" – שייך רק בנוגע לתורה, ולא בנוגע למצוות. ותמה כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר8: וכי אין ליהודי תאווה לקיים מצוות?! – הן אמת שקיום המצוות הוא באופן ד"חוקה חקקתי כו'"9, אבל אעפ"כ כו'].

בהמשך הדברים10, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שמבואר בחסידות11 בענין החילוק שבין תורה למצוות, ששורש התורה מבחי' התענוג, ולכן נמשכת למטה באופן של הבנה והשגה, ואילו מצוות, שרשן בבחי' הרצון, ולכן נמשכים למטה בענין העשי'.

אח"כ דובר גם אודות ענין הכפי' בתורה12, וכ"ק אדמו"ר שליט"א הביא דוגמאות לזה:

איתא בגמרא במסכת עירובין13 "האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה כו'", ואעפ"כ, כופה את עצמו ללמוד השמועה שאומר ש"אינה נאה";

מצינו בגמרא14 בנוגע לרבי עקיבא שאמרו לו "מה לך אצל הגדה, כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות", היינו, שהיתה לו עריבות ("געשמאַק") מיוחדת בלימוד "נגעים ואהלות", ואעפ"כ, כופה את עצמו ולומד "הגדה";

וכן אמרו רז"ל15 "יותר מלימודך עשה".

ולהעיר גם מהענין שהזמן גרמא – קבלת התורה בחג השבועות, שהיתה באופן דהקדמת נעשה לנשמע16.

וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א בברכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.