בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ג
(הנחה בלתי מוגה)
וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים גו' אין עוד1. הנה פסוק זה הוא בהמשך למ"ש לעיל מיני'2 אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו, דקאי על זמן מתן תורה, כמבואר בתניא3 שאז הראת ממש בראי' חושיית כו', ועל זה ממשיך בכתוב וידעת היום וגו'. ומדייק רבינו הזקן4 דיש להבין הלא כבר נאמר אתה הראת לדעת וגו', ומהו אומרו עוד וידעת היום והשבות אל לבבך גו'. ויש להוסיף בזה, ע"פ המבואר בשער היחוד והאמונה בתחלתו, דצריך להבין וכי תעלה על דעתך וכו' שצריך להזהיר כ"כ והשבות אל לבבך, שעפ"ז יוקשה יותר מהי ההוספה בפסוק וידעת היום גו'. וגם צריך להבין5 מהו אומרו (וידעת) היום דייקא.
ב) ומבאר בזה6, שמ"ש היום הוא הקדמה לידיעת הענין דהוי' הוא האלקים. דהנה, ענין היום הוא יחד עם הלילה דוקא, כמ"ש7 ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, היינו, שענין היום כלול מערב ובוקר (לילה ויום) שנעשים יום אחד, ולא עוד אלא שהערב קודם לבוקר, כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא8, שזהו שתחלת ההתהוות היא ע"י צמצום הראשון, סילוק והעלם לגמרי (חשוכא), והוא קודם להמשכת וגילוי הקו (נהורא). ואף שתחלה הי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל, ואח"כ הי' ענין הצמצום9, וכידוע10 שהסדר למעלה הוא שתחלה הוא מטי ואח"כ לא מטי, וא"כ, מהו אומרו ברישא חשוכא והדר נהורא, אך הענין הוא, כמבואר בהמשך שבועות תש"ד11, שגם בהגילוי דאוא"ס יש כוונת הצמצום, כיון שדוקא ע"י הצמצום נשלמת כוונת הגילוי, וגם הגילוי עצמו הוא באופן כזה שיהי' הצמצום, ושיפעול בו הצמצום להשלים הכוונה שיהי' בבחי' גילוי להאיר בעולמות, ומצד זה קדם הצמצום אל הגילוי, כי ההעדר קודם אל ההוי' (כמשל זריעת הגרעין בארץ, שדוקא ע"י רקבון הגרעין תהי' הצמיחה). ומזה יובן גם הענין דהוי' הוא האלקים, דהנה, החילוק בין השמות הוי' ואלקים הוא ששם הוי' הוא שם מדת החסד והגילוי, ושם אלקים הוא שם מדת הגבורה והצמצום, ומ"מ, הוי' הוא האלקים, כמבואר בשער היחוד והאמונה12 ששני שמות אלו הם אחד ממש, שגם שם אלקים המצמצם ומעלים האור הוא בחי' חסד כמו שם הוי', כי, כוונת הצמצום היא לא כדי שיהי' העלם והסתר, אלא אדרבה, שעי"ז יוכל להיות בחי' הגילוי דוקא, ונמצא, שבחי' גבורה זו וצמצום הזה הוא ג"כ בחי' חסד, אלא שזו היא בחי' גבורה הכלולה בחסד, שזהו כמו בענין היום שיש בו גם לילה, ולא עוד אלא שברישא חשוכא, אך הכוונה בזה היא כדי שיוכל להיות ענין הגילוי, והדר נהורא. ומוסיף בכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך, שכמו13 שהוא בענין היום, שהיום והלילה שניהם אחד, כך צריך להיות גם בנפש, שב' הלבבות (לבבך דייקא) שהם היצ"ט והיצה"ר צריכים להיות שניהם כאחד, שגם היצה"ר ישוב לעבודת הוי' בבחי' אתכפיא ואתהפכא.
ג) והענין בזה14, דהנה אמרו חז"ל15 נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, והיינו, שהתחלת ומקור ושורש כל ענין ההתהוות דסדר השתלשלות, החל מענין הצמצום, הוא לפי שנתאוה הקב"ה [נתאוה דייקא, כידוע16 הפתגם אויף אַ תאוה איז קיין קשיא, שזהו קודם לכל ענין של טעם כו'] להיות לו דירה בתחתונים. וצריך להבין איך יתכן לומר תחתונים נגדו ית', הרי מקרא מלא דיבר הכתוב17 הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, שהוא ית' מלא את השמים ואת הארץ בהשואה, וכמבואר בתניא3 שלא שייך לפניו ית' בחי' מעלה ומטה כי הוא ית' ממלא כל עלמין בשוה. וגם צריך להבין מהו הענין שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים, הרי כתיב18 אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, ומזה שאציעה שאול הנך בא בהמשך לאם אסק שמים שם אתה, משמע, שיש השתוות ביניהם (כמו ההשתוות שבפסוק הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, שמים וארץ בהשוואה), היינו, שנמצא בשאול כמו שנמצא בשמים, וכיון שגם בשאול (שהוא מדריגה היותר תחתונה) הנך, מהו הענין שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים. אך הענין הוא, שהן אמת שאת השמים ואת הארץ אני מלא, ואם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, אבל אעפ"כ, יש חילוק אם הוא נמצא בגילוי או בהעלם והסתר, והיינו, שעם היות שגם בשאול הנך, מ"מ, הרי זה בתכלית ההעלם וההסתר. וההכרח על זה, דכיון שבשאול ישנו ענין הדין ומשפט לנשמות וגופים הנידונים שם, עכצ"ל שאין שם הענין דאור פני מלך, שהרי באור פני מלך חיים19, וכמו שהוא אפילו במלך בשר ודם, שכאשר פוגע בו מי שנתחייב מיתה, מוחלין לו20, והיינו, שמצד אור פני המלך אין מקום לענין של דין ומשפט, והטעם שבשאול ישנו ענין הדין ומשפט, הוא, לפי שאין שם הענין דאור פני מלך, שזהו מפני עוצם ההעלם וההסתר עד שאינו נראה ונגלה כלל. וזהו שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, היינו, שגם בתחתונים יהי' נראה ונגלה, שזהו"ע הדירה, כמשל דירת האדם שבה הוא נראה ונגלה21, וזהו החילוק בין הדירה שדר בה לבית שאינו דר בו, שהרי יש אדם אחד שיש לו כו"כ בתים, אלא שרק בית אחד הוא דירתו שדר בה, ושאר הבתים הם בשביל להשתכר מהם עי"ז שמשכירם לאחרים, והיינו, שאף שכל הבתים הם שלו, מ"מ, לא נחשב דירה אלא רק הבית שדר שם בתמידות ובו הוא נראה ונגלה בכל עצמותו. ודוגמתו למעלה, שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, שיהי' נראה ונגלה גם בעולם היותר תחתון בענין הסתר אורו ית', שזהו עוה"ז הגשמי והחומרי, כמובן מזה ששם הוא עיקר ענין העונשים, דאף שמצינו שגם בעולמות היותר עליונים ישנו ענין העונשים, כדאיתא בגמרא22 גבי ארבעה שנכנסו לפרדס שראו שאפקוהו למטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא, וכמ"ש שמים לא זכו בעיניו23, ובמלאכיו ישים תהלה24, מ"מ, אין זה דומה כלל לענין העונשים כמו שהוא בעוה"ז הגשמי והחומרי שבו יש גם עונש דהיפך החיים ח"ו, שזהו מצד גודל ההעלם וההסתר שאין נראה ונגלה אורו ית', היפך הענין דבאור פני מלך חיים. ודוקא בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית', נתאוה הקב"ה להיות לו דירה, דירה דייקא, שבה נראה ונגלה בכל עצמותו, ולגבי גילוי עצמותו בהדירה, הרי כל שאר הגילויים, גם כמו שהוא בשמים, אם אסק שמים שם אתה, הם בבחי' העלם והסתר, ע"ד ובדוגמת ההעלם והסתר דאציעה שאול הנך.
ונקודת הענין, כמבואר בתניא3 שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור הוי' א"ס ב"ה במקום החושך כו', כפי שיהי' בגילוי בימות המשיח, וכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה כדכתיב אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראי' חושיית כו'. וזהו גם מש"נ בהמשך לזה וידעת היום גו', היום דייקא, ויהי ערב ויהי בוקר, ברישא חשוכא והדר נהורא.
ד) ויש להקדים ולבאר ענין החושך (ברישא חשוכא) כפי שהוא בשרשו למעלה. דהנה, ידוע שגם בעולמות העליונים ישנו ענין החושך, כמו עולם הבריאה שנקרא חושך, כידוע25 בפירוש יוצר אור ובורא חושך26, שעולם היצירה נקרא אור ועולם הבריאה נקרא חושך, ויתירה מזה, שגם ספירת הכתר שלמעלה מאצילות נקראת בשם חושך, כמאמר27 כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח כו' אוכם הוא קדם עילת העילות, ועז"נ28 ישת חושך סתרו. וביאור הענין, דלכאורה אינו מובן למה נקרא עולם הבריאה בשם חושך, הרי עולם הבריאה הוא נעלה יותר מעולם היצירה, ואיך יקרא עולם היצירה בשם אור ועולם הבריאה בשם חושך. אך הענין הוא, שבעולם הבריאה מאיר אור נעלה ביותר שאינו יכול לבוא באופן של התגלות להמקבל, ומשום זה נקרא בשם חושך לגבי המקבל. ונוסף לזה שנקרא חושך לגבי המקבל, הרי הוא נקרא בשם חושך גם מצד עצמו. דהנה, עולם הבריאה הוא ראשית ההתהוות יש מאין, שהרי עולם האצילות, מלשון אצלו וסמוך29, הוא גילוי ההעלם מאלקות, ועד שגם הכלים דאצילות הם אלקות, שזהו"ע איהו וגרמוהי חד30, שבחי' איהו בעצמו מתייחד עם הכלים דאצילות לברוא בהם ועל ידם יש מאין (שזהו רק בכח מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה31). וכיון שעולם הבריאה הוא ראשית ההתהוות יש מאין, הרי הוא קרוב אל האין המהוה אותו ובטל אליו בתכלית, ולכן נקרא בשם חושך, כי הביטול בתכלית הוא היפך ענין האור והגילוי. ועד"ז ובעומק יותר בנוגע לבחי' הכתר, שנקרא בשם חושך (ישת חושך סתרו), לא רק לגבי המקבל, אלא גם מצד עצמו, לעוצם ביטולו32, כידוע שכל שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא ואין ואפס33, וזהו שאמרו כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח כו' אוכם הוא קדם עילת העילות, דמ"ש אע"ג כו', הרי זה הפלאה רק נגדינו מוגבלי ההשגה, דאפילו לגבי חכמה דאצילות נקרא כתר עליון אור צח אור מצוחצח, וכ"ש נגדינו מוגבלי ההשגה שוכני בתי חומר34. אבל לגבי' ית', לא שייך לומר אע"ג כו', אלא אדרבה, מפני היות הכתר אור צח אור מצוחצח, לכן אוכם הוא כו', והיינו, שבחי' הכתר הוא בתכלית הביטול וההתדבקות באוא"ס ב"ה, בחי' יש האמיתי, שממנו נמשך האין דכתר, והאין דבוק ובטל אל היש, ולכן אוכם הוא כו'.
ה) ולהבין ענין בחי' האוכם דכתר בתוספת ביאור, הנה, בחי' האין דכתר שנמשך מיש האמיתי, הוא כמו אור וזיו מהשמש, שיש בו מעלה לגבי השפעת השכל ממשפיע למקבל או אפילו השפעה עצמית להוליד בדומה לו, והמעלה היא בשני ענינים35. ענין הא', שהאור וזיו אי אפשר להיות מציאותו בלתי המאור כלל, והיינו, שבכל רגע שישנו מציאות האור וזיו הרי הוא נמשך מהמאור ודבוק בו (וכמו כן בהארת האין דכתר שהוא דבוק בהיש האמיתי), משא"כ בהשפעה, שלאחר פעולת ההשפעה מובדלת ההשפעה מהמשפיע ואינו צריך להשפיע עוד. וענין הב', שהתדבקות האור בהמאור גופא היא באופן היותר נעלה, שהרי האור הוא מעין המאור36, משא"כ בהשפעה, כמו השפעת השכל מרב לתלמידו, הנה אף שע"י ההשפעה ניכר מעלת הרב המשפיע שהוא חכם גדול ביותר כו', שהרי אינו דומה השפעה של חכם גדול להשפעה של חכם קטן, מ"מ, ככל שתגדל מעלת ההשפעה הרי זה רחוק עדיין לגבי שכל הרב המשפיע, ואין זה דומה כלל למעלת האור שהוא מעין המאור ממש. וכמו כן בהשפעה עצמית להוליד בדומה לו, הנה אף שע"י שהיית טפת מוח האב תשעה חדשים בבטן האם נולד אדם כמוהו, עם שכל ומדות ותואר פנים כמוהו, וכמארז"ל37 האב זוכה לבן בחמשה דברים כו', מ"מ, אינו כמותו בשוה ממש, שהרי אמרו חז"ל38 מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן כו' (היינו שבניהם של תלמידי חכמים אינם תלמידי חכמים כמותם). ואף שחז"ל מחפשים ומבארים טעם על זה, ומזה משמע שלולי הטעם היו הבנים תלמידי חכמים כמותם, יש לומר, שזה שלולי הטעם היו הבנים תלמידי חכמים כמותם, אינו מצד האב המוליד, אלא מצד מעלת התורה שבהם שהתורה מחזרת על אכסניא שלה39, אבל מצד האב המוליד בלבד, אין הבן כמותו בשוה ממש. ונמצא שגם לגבי השפעה עצמית גדלה מעלת האור שהוא מעין המאור ממש. והיינו, שעם היות שהאור אינו פועל שינוי בהמאור אם הוא מאיר או שאינו מאיר, וא"כ אין המאור מתלבש להאיר אור וזיו, ואילו המשפיע מתלבש בהשפעה, שיש חילוק בין קודם ההשפעה, בעת ההשפעה, ולאחר ההשפעה כו'35, מ"מ, ענין התדבקות האור וזיו בהמאור הוא יותר הרבה מכמו בענין ההשפעה, אפילו השפעה עצמית. ומכל זה יובן מעלת בחי' האין דכתר שהוא כמו אור וזיו לבחי' יש האמיתי, ולכן הוא מעין המאור, ודבוק בהמאור. ויש להוסיף, דלכאורה הי' אפשר לומר שהדביקות דבחי' האין דכתר בבחי' יש האמיתי היא לצורך התהוות היש דחכמה [שזהו התחלת התהוות היש, כמ"ש40 בראשית ברא, ומפרש התרגום41 בחוכמתא] שצריך להתהוות מאין דכתר באופן תמידי [כמו התהוות היש מאין דמעשה שמים וארץ, שבכל רגע ורגע צריך להיות כח הפועל בנפעל להחיותו ולהוותו להיות יש מאין, כמבואר בשער היחוד והאמונה42], ומשום זה צריך להיות גם האין המהוה דבוק ביש האמיתי, כיון שבכח זה מהוה האין את היש [ואף שהאין המהוה את היש הוא האין של יש הנברא, ואין זה האין של יש האמיתי, מ"מ, גם האין של היש הנברא נלקח מהאין של היש האמיתי, ועד ששניהם נקראים בשם אין]. אמנם, האמת היא שגם אם האין לא הי' מהוה את היש הנברא, הי' האין צריך להיות דבוק ביש האמיתי מצד עצמו. וזהו שהאין דכתר הוא בבחי' אוכם וחושך (לא רק לגבי המקבל, אלא גם) מצד עצמו, לעוצם ביטולו ודביקותו בבחי' יש האמיתי.
ו) אמנם ע"פ משנת"ל הרי אפשר להיות הענין דברישא חשוכא ע"י עולם הבריאה בלבד, ועאכו"כ ע"י כתר, שלהיותו אור צח אור מצוחצח, קרוב יותר כו', הרי הוא יותר כלא חשיב, ולכן אוכם הוא כו'. ואעפ"כ, ישנו לא רק ענין החושך דעולם הבריאה או דספירת הכתר, אלא ישנו גם חושך כפשוטו, שנעשה ע"י ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו ית' עד שנברא עוה"ז הגשמי והחומרי ממש והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' וחושך כפול ומכופל כו'3, ושם דוקא נתאוה הקב"ה להיות לו דירה, שיאיר אור הוי' א"ס ב"ה במקום החושך של עוה"ז התחתון.
והביאור בזה, דהנה, גם הדרגות היותר עליונות שמאיר בהם אור נעלה ביותר ואעפ"כ נקראות בשם חושך (לא רק לגבי המקבל, אלא גם) מפני עוצם ביטולם, הרי מה שנקראים בשם חושך מורה שקדם להם ענין של העדר, היינו, ענין של צמצום, שהרי כל ענין של גילוי אור, גם גילוי אור היותר נעלה, התגלותו היא לאחרי קדימת ענין של צמצום, שמצד הצמצום אינו אלא אור וזיו בלבד (אלא שלהיותו דבוק בהמאור ובטל אליו בתכלית, נקרא בשם חושך). וכמו שהוא בהחושך של בחי' האין דכתר לגבי יש האמיתי, ועד"ז בהחושך דעולם הבריאה, התחלת התהוות היש מאין (שסיומו הוא היש דעשי'), לגבי עולם האצילות, מלשון אצלו וסמוך, ועד שבחי' איהו בעצמו מתייחד עם הכלים דאצילות לברוא בהם ועל ידם יש מאין, שזהו רק בכח מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו כו' – הרי בודאי שכל זה הוא ענין של צמצום גדול ביותר. אמנם, כיון שעולם הבריאה רובו טוב ומיעוטו רע43, ועוד זאת, שמיעוט הרע אינו מעורב עם הטוב, הרי אין זה עדיין אמיתית ותכלית הצמצום. והיכן הוא אמיתית ותכלית הצמצום, הרי זה דוקא בעוה"ז הגשמי והחומרי ממש שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' וחושך כפול ומכופל עד שהוא מלא קליפות וס"א וכו'. וע"פ משנת"ל שאין כוונת הצמצום להיות בחי' חושך והעלם ח"ו, אלא כוונת הצמצום היא בשביל הגילוי דוקא, הרי מובן שככל שהצמצום גדול יותר אזי גם הגילוי הוא גדול יותר. וכיון שבעוה"ז התחתון הצמצום הוא היותר גדול, הרי מובן שבו דוקא נעשה גם הגילוי היותר גדול, שזהו"ע הדירה לו ית' בתחתונים.
אך כל זה הוא בנוגע לעוה"ז עצמו, אבל לא בנוגע למציאות הקליפה וסט"א, דאף שהוא ית' נמצא גם בשאול, כמ"ש ואציעה שאול הנך, שהרי לית אתר פנוי מיני'44, מ"מ, צמצום זה הוא היפך הרצון, ובדרך הכרח כביכול, כמאן דשדי בתר כתפוי45, ולא שייך שם ענין הדירה בתחתונים, כיון שאין זה כמו כל הצמצומים שהם בשביל הגילוי, כי אם צמצום שכל ענינו הוא העלם והסתר בלבד46.
ז) וזהו גם כללות הענין דמתן תורה בארץ הלזו הגשמית דוקא, כדאיתא בגמרא47 בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כו' תנה הודך על השמים48, אמר לו הקב"ה למשה החזיר להן תשובה כו', אמר להן למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם וכו'. והענין בזה, שכללות הענין דמ"ת הוא כדי שבתחתונים דוקא תהי' דירה לו ית', ולכן לא ניתנה התורה לנש"י כפי שהם למעלה (אף שגדלה מעלתן ביותר, להיותן תחת כסא הכבוד49, ועד שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר50), אלא לאחרי שנתלבשו בגופים דוקא, שאז יכולים לקיים תומ"צ כפי שנתלבשו בדברים גשמיים [וזהו גם מה שאמרו חז"ל51 שכל הנשמות היו במעמד הר סיני, דכיון שמ"ת הוא לנשמות בגופים דוקא, לכן היו כל הנשמות צריכים להיות במעמד זה], וכמו כן לא ניתנה התורה למלאכי השרת, שגם כאשר יורדים למטה אינם שייכים לעניני עוה"ז כו' [וגם להמ"ד שכאשר המלאכים היו אצל אברהם אבינו היו אוכלין ממש (ולא רק נראין כאוכלין), הרי זה רק משום שעלת לקרתא הלך בנימוסה52], משא"כ נש"י שבירידתן למטה, לא זו בלבד שיש להם שייכות לעניני עוה"ז, אלא עוד זאת, שמצד גודל הירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא53, לירד לעוה"ז ולהתלבש בגוף ונפש הבהמית ויצה"ר, יתכן שהאדם יכול לעבור על רצונו ית' ח"ו, שעל זה אמרו חז"ל54 יתוש קדמך, דאף יתוש שמכניס ואינו מוציא55 שהיא קליפה היותר תחתונה ורחוקה מבחי' הקדושה המשפעת בתכלית הריחוק, קודמת לאיש החוטא בהשתלשלות וירידת החיות מרצון העליון ב"ה, וכ"ש שאר בעלי חיים הטמאים ואפילו חיות רעות, שכולם אינם משנים תפקידם ופקודתו ית' שמרה רוחם כו'56, שמכל זה מובן גודל הצמצום שבהירידה למטה. אך הכוונה בזה היא בשביל העלי' היותר גדולה, שנעשית עי"ז שבמקום היותר ירוד עובד האדם עבודתו בקיום התומ"צ, ועבודתו היא בכל לבבך57 (והשבות אל לבבך), בשני יצריך58, שגם היצה"ר ישוב לעבודת הוי' בבחי' אתכפיא ואתהפכא [והאפשרות לזה היא לפי שכוונת היצה"ר גופא היא שהאדם יתגבר עליו59, כמארז"ל60 שטן לשם שמים נתכוון], ודוקא עי"ז נעשית דירה לו ית' בתחתונים, דירה דייקא, היינו, לא רק בית ששייך אליו ומשכירו לאחרים, אלא גם בית שדר בו בתמידות ונראה ונגלה בו בכל עצמותו (כנ"ל ס"ג). ויש לומר בדא"פ בביאור המשל שישנם גם הבתים שמשכירם לאחרים ועי"ז משתכר מהם, שזהו מה דאיתא בהמשך דברי הגמרא שם שכל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר61 עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות גו', היינו, שבשעה שעלה משה למרום לקבל התורה, עבר בכל עולם מד' עולמות אבי"ע וקיבל ממנו איזה דבר כו', שזהו ע"ד מה שמשתכר משאר הבתים השייכים אליו אף שאינו דר בהם.
ח) ועפ"ז יש לבאר62 מאמר חז"ל63 חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה כו', וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר64 שמע ישראל הוי' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב65 קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר66 ברן יחד כוכבי בוקר (ישראל המשולים לכוכבים) והדר ויריעו בני האלקים. ופריך והאיכא ברוך (דהוזכר השם אחר ב' תיבות, כדכתיב67 ברוך כבוד ה' ממקומו), ומשני ברוך אופנים הוא דאמרי לי' (וכי אמרינן אנן במלאכים). ומזה משמע שגדלה מעלת האופנים על השרפים, שהרי השרפים מזכירים את השם אחר ג' תיבות, והאופנים מזכירים את השם אחר ב' תיבות. והענין בזה68, דהנה, השרפים שאומרים קדוש גו' הרי זה באופן של השגה כו', שיש להם השגה ודעת גדול לפי שהם בעולם הבריאה ששם מתלבש חב"ד דאצילות, אבל האופנים, כששומעים קק"ק יוצא מהשרפים הם מרעישים בקול רעם ורעש גדול, מפני שאין השגתם מכילה, כי הם בעולם העשי'. אמנם, דוקא ע"י הרעש שמצד העדר ההשגה, מגיעים הם למעלה יותר כו', ולכן מזכירים את השם אחר ב' תיבות. ומזה מובן גם בנוגע לבנ"י, שכיון שירדו למטה להתלבש בגוף ונפש הבהמית ששרשה משמרי האופנים69, הרי הם ברעש גדול יותר מהרעש דהאופנים, ולכן, לא זו בלבד שמזכירים את השם אחר ב' תיבות, אלא עוד זאת, שאומרים שירה בכל שעה, ושירתם קודמת לשירת מלאכי השרת, כיון שזהו שבח גדול יותר שגם שוכני בתי חומר34 ירננו וישבחו ויכירו בגודל גדולתו ית'. וזהו חביבין ישראל לפני הקב"ה, דהנה, פירוש הקב"ה הוא קדוש וברוך, שזוהי שירת השרפים והאופנים, וישראל הם לפני הקב"ה, למעלה מהקב"ה (ע"ד הפירוש במ"ש70 לפני הוי' תטהרו, למעלה מהוי'71), כי, מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, קודם גם לכח הגילוי, שזהו"ע הצמצום והחושך דבחי' הכתר, ישת חושך סתרו, שהוא המקור לגילוי, והו"ע מחשבה תחלה הקשורה עם סוף מעשה (סוף מעשה במחשבה תחלה72), שדוקא ע"י נש"י שעלו במחשבה תחלה נשלמת הכוונה דדירה לו ית' בתחתונים. וכנ"ל שזהו"ע נתינת התורה למטה דוקא, דתורה לא בשמים היא73, אלא למטה בארץ דוקא, ששם נמשך בחי' אנכי, אנא נפשי כתבית יהבית74, לכאו"א מישראל, וכמו שהי' במ"ת בפעם הראשונה, אוריאן תליתאי כו' לעם תליתאי75, כן הוא במ"ת בכל שנה ושנה, וגם בכל יום ויום, דנוסף לכך שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני76, הרי אמרו רז"ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים77, וכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו78, ולכן אמרו מה להלן באימה ביראה כו' אף כאן כו'79, כי גם עסק התורה שבכל אדם ובכל זמן הוא דבר ה' ממש שנאמר למשה מסיני וכאילו קבלה היום מהר סיני80, על מנת ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים כו' באהבה81.
הוסיפו תגובה