בס"ד. שיחת ש"פ משפטים, פרשת שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשט"ו.
בלתי מוגה
א. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר מאמר ד"ה זה יתנו.
* * *
ב. הענין1 דמחצית השקל מרומז בה"בקע" שנתן אליעזר לרבקה, כפירוש רש"י2: "בקע, רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולת".
וטעם הדבר – לפי ש"מעשה אבות סימן לבנים"3: מהאבות בא הסימן ונתינת כח על כל הענינים של הבנים, לאחרי מתן-תורה4.
ולכן נתן אליעזר ה"בקע" בשייכות לענין הנישואין:
נישואין בכלל, ונישואי יצחק ורבקה בפרט5, רומזים על היחוד של הקב"ה שנקרא חתן עם כנס"י שנקראת כלה.
ולכן הי' שם גם הענין דנתינת הבקע – בדוגמת מחצית השקל – לרמז על היחוד של הקב"ה עם בנ"י6, שכנסת ישראל, ע"י עבודתה, מעוררת וממשכת המחצית השקל שלמעלה7.
אלא שכיון שמעשה אבות אינם אלא סימן ונתינת כח לבנים, ואילו אמיתית האחדות נפעלה רק במתן-תורה (כיון שעד אז היתה ה"גזירה" שהבדילה את המעלה ממטה8) – לכן, עדיין לא היתה אז האחדות באופן של "מחצית השקל", אלא באופן של "בקע"9:
העבודה שלמטה פעלה אמנם ההמשכה מלמעלה, אבל ענין זה הי' כמו אחדות של שני דברים שאחד פועל על השני10.
ורק לאחרי מתן-תורה נעשית האחדות באופן של "מחצית" – שניהם הם ענין אחד, ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד11.
ג. ענינו של מחצית השקל הוא – לקשר את העולם עם אלקות:
ובהקדמה – שעולם על מילואו נברא12, אלא שע"י חטא עץ הדעת ירדה זוהמא לעולם, ובשעת מ"ת פסקה זוהמתן13, ובחטא העגל חזרה זוהמתן14.
וכיון שהתיקון על חטא העגל הוא ע"י מצות מחצית השקל, כמ"ש15 "לכפר על נפשותיכם" – נמצא, שעי"ז חוזר להיות גילוי אלקות בעולם, כפי שהי' בתחלת הבריאה, שעיקר שכינה בתחתונים היתה16.
ותכלית השלימות דענין זה יהי' לעתיד לבוא – שאז יתקיים הענין ד"נקבה תסובב גבר"17, דהיינו שתורגש מעלת המטה, מעלת הגוף הגשמי דכאו"א מישראל, שזהו אמיתית הענין ד"עיקר שכינה בתחתונים" – לא בכל המדריגות שבין הגוף דישראל להעצמות, אלא דוקא בהגוף דישראל, בו היא תכלית הכוונה.
וגם בענין זה ניכרת המעלה דנישואין – שהרי "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף"18. וזהו הטעם שמצות "פרו ורבו"19 היא המצוה הראשונה בתורה – כיון שעי"ז נעשים בנ"י שותפים להקב"ה ("תמתי .. תאומתי"20), ועי"ז מקרבים את ביאת המשיח, שאז יהי' גמר ושלימות הכוונה.
ולכן השמחה שבנישואין היא גדולה ביותר21, וכפי שמצינו22 שהדוגמא לשמחה גדולה ביותר היא "חתונת בנו יחידו" – שזהו ענין השייך לכאו"א מישראל, כידוע הפתגם23 שכאו"א מישראל הוא בנו יחידו של הקב"ה24.
וכיון ש"שמחה פורץ גדר"25 – הרי ע"י שמחה זו מתבטלים כל הגדרים, ו"עלה הפורץ לפניהם"26, דקאי על משיח27, שאודותיו נאמר28 "ואלה תולדות פרץ", תולדות מלא29, כיון שבביאת המשיח תושלם כוונת העולם ש"על מילואו נברא".
וכאמור, שאז יקויים הענין ד"נקבה תסובב גבר", שתורגש בגילוי מעלת הגוף דכאו"א מישראל – לא רק להיותו דבר חידוש, כמשל "צפור המדברת"30, אלא מעלת הגוף מצד עצמו – שבו דוקא הוא גילוי העצמות.
* * *
ד. נתבאר הענין ד"אין נזקקין אלא לתובע תחלה שנאמר31 מי בעל דברים יגש אליהם .. פעמים שנזקקין לנתבע תחלה והיכי דמי דקא זילי נכסי'"32 – בעבודת האדם, שהעצה להפטר מחומר השבועה על "תביעת" היצה"ר היא העבודה באופן ד"זילי נכסי'", שהאדם מנצל את כל כחותיו למלא שליחות הקב"ה ואין לו פנאי ל"דיני תורה" עם היצה"ר – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 269 ואילך33.
וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:
וכדי לפעול בעצמו ענין זה, ולהסיר את כל ההעלמות והסתרים כו' – הרי הדרך לזה היא ע"י שמחה, ש"שמחה פורץ גדר".
ובפרט בחודש אדר, שבו "מרבין בשמחה"34, וחכמינו ז"ל הוסיפו שענין זה מתחיל כבר משבת מברכים ואילך35.
ומהשמחה דשבת מברכים עוברים מיד לשמחת פורים, ו"מסמך גאולה לגאולה"36 – להגאולה דפסח, ו"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"37 – לעתיד לבוא, במהרה בימינו.
* * *
ה. מנהגן של ישראל, שכאשר מסיימים קריאת פרשה בתורה, אזי מתחילים מיד – עוד באותה שבת בתפלת המנחה – בקריאת הפרשה הבאה. ובנדו"ד, בתפלת המנחה דש"פ משפטים – קורין פרשת תרומה. וכן הוא גם כאשר ש"פ משפטים חל בפרשת שקלים, שגם אז קורין במנחה פרשת תרומה.
והנה, יש חילוק בין הפרשיות שקלים ותרומה – שבפרשת שקלים מדובר אודות נתינה שיש בה אמנם התנאי ש"הדל לא ימעיט", אבל לאידך יש בה גם התנאי ד"העשיר לא ירבה"15; משא"כ בהנדבות שבפרשת תרומה נאמר38 "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", והעשיר שהביא מנחת עני לא יצא39.
והענין ברוחניות:
ממחצית השקל – נעשו האדנים, יסוד המשכן, שענינו בעבודה הוא קבלת עול, שבזה שוים כל בנ"י. וממחצית השקל באו גם קרבנות ציבור, שגם בהם שוים כל בנ"י (וענינו בעבודה הו"ע כחות מקיפים).
אמנם, שלימות40 העבודה היא – ליתן להקב"ה גם את הכחות פנימיים, שכל ומדות. ובזה אי אפשר לצאת י"ח במחצית השקל, אלא כפי שהדין הוא גבי קרבנות: עשיר שהביא מנחת עני לא יצא. מכל אחד דורשים ליתן את כל שכלו וכל מדותיו להקב"ה.
ולאידך גיסא נאמר שם39 – שעני שהביא מנחת עשיר יצא, וכפירוש המפרשים41 ש"יצא" לא רק בדיעבד, אלא "אפילו לכתחילה", ויתירה מזה: "תבוא עליו ברכה".
והענין בזה ברוחניות:
גם עני בדעת42, שחסר לו בלימוד נגלה דתורה ואפילו בקיום המצוות בהידור – גם ממנו תובעים שילמד פנימיות התורה, מנחת עשיר,
וזה גופא יפעל שתבוא עליו ברכה – שיקויים בו "עשר (עשה עצמך עשיר) בשביל שתתעשר"43, ואין עשיר אלא בדעת42, היינו, שיהי' עשיר ברוחניות, בהחושים והיכולת שלו,
ויומשך גם בעשירות כפשוטו בגשמיות, בבני חיי ומזוני רויחי.
הוסיפו תגובה