בס"ד. שיחת י"ט אייר – ל"ד בעומר – ה'תשי"ב*.
הבריאה1 היא ירידה והשתלשלות2 מלמעלה למטה. והכוונה – שתהי' אח"כ עלי' אחר עלי' ממטה למעלה. וכיון שכן היא הכוונה העליונה – הרי נעשה כן בפועל3. שמאז נגמרה הירידה4 התחילה העלי' אחר עלי', אלא שבגלוי נראה זה בנשמות בג"ע. ובצדיקים גם בעוה"ז, וכמארז"ל5 אשר ת"ח, הנה הן בעוה"ז והן בעוה"ב אין להם מנוחה כי הולכים הם מחיל אל חיל6.
ואף כי במשך שיתא אלפי שני ישנם כמה שינוים7, בעליות וירידות, הרי אמר קרא8 שבע יפול צדיק וקם, שהנפילה היא בשביל הקימה והעלי' שאחר זה, ונפילה וירידה זו מוכרחת היא, וכמבואר בכ"מ בארוכה9, אשר בין מדרי' הקודמת למדרי' נעלית יותר שאחרי' צ"ל בטול באמצע. וגם בסדר הירידה מלמעלמ"ט כן הוא, אשר בין יש ליש צ"ל אין באמצע10.
וזהו שאמר הבעש"ט11, שאף שיכול הוא לעלות בסערה השמימה, כמו אלי' הנביא, רוצה הוא לעבור (דורכגיין) הענין דואל עפר תשוב12, והיינו כי הירידה היותר תחתונה, אל עפר תשוב, הכנה היא למדריגה יותר נעלית מאשר עלי' בסערה השמימה.
וכיון שהירידה הכנה מוכרחת היא לעלי' למדריגה יותר נעלית – הרי, באמת, אין זה ירידה כי אם חלק מן העלי' הנעלית יותר.
וכן הוא בכללות ענין הפטירה ואבלות: בנוגע להנפטר, הפטירה היא13 ענין הואל עפר תשוב בשביל העלי' יותר נעלית שאח"כ. בנוגע לאבלים – יבדלו לחיים טובים – ענין האבלות שהוא מוחין דקטנות13, הוא ג"כ בשביל עלי' למדריגה יותר נעלית שאח"ז.
ויש לומר שזהו ג"כ מתוכן הרמוז בל' הנחמה14, שכוללים האבל בתוך אבלי ציון וירושלים, כי מדרי' משיח ובהמק"ד השלישי הם נעלים הרבה15 יותר מהמדרי' שקודם החורבן, ומשיח נולד ברגע התכופה לרגע החורבן, וכמסופר באיכ"ר16, היינו שתיכף לירידה היותר נמוכה (אבל לא קודם לזה) התחילה הגאולה.
אלא שצריך האדם ליגיעה רבה ועבודה עד שיהי' במדרי' כזו, שבעת הנפילה והירידה ירגישו בפועל, ולא רק להאמין או להבין, איך שאינה אלא הכנה מוכרחת לעלי' למדרי' עליונה ביותר. וזה צ"ל ג"כ כוונת המנחמים, כי רק עי"ז אפשר להנחם באמת17, בתוך שאר אבלי ציון וירושלים18.
הוסיפו תגובה