חמשה קנינים, ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשי"ב

בס"ד. ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשי"ב

(הנחה בלתי מוגה)

חמשה1 קנינים קנה הקב"ה בעולמו כו', תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד. תורה מנין דכתיב וכו'2, ומביא ראיות מפסוקים שכל החמשה נקראים בשם קנין. והנה, נתבאר לעיל3 שבאומרו קנה הקב"ה בעולמו, עולמו דייקא, שולל (לא רק עולמות בי"ע, עלמא דפרודא, שבהם יש נתינת מקום לטעות שיש ב' רשויות ח"ו, אלא) גם עולם האצילות, כי, אף שעולם האצילות הוא עולם האחדות, איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, מ"מ, יש בו ההתחלקות דבחי' איהו, בחי' חיוהי ובחי' גרמוהי, וכן יש בו ההתחלקות דעשר ספירות. ולכן, אמיתית הענין דעולמו קאי על בחי' שלמעלה מאצילות שנקראת בספרי קבלה בשם עקודים, שכולם כלולים בכלי אחד.

ועפ"ז נתבאר גם הענין דתורה קנין אחד, שפעולת הקנין היא לא רק בתורה כפי שירדה לבי"ע (החל מהירידה מאצילות לבריאה, שעז"נ על תורתך שבאצילות שלמדתנו בבריאה, ועד להירידה למטה להתלבש בדברים גשמיים, למצרים ירדתם וכו'), להעלותה לעולם האצילות (שנקרא קנין, בדוגמת הקנין כפשוטו שאינו אלא יציאה מרשות לרשות, שהדבר שהי' תחילה ברשות המוכר בא לגילוי אצל הלוקח, ומורה שאין זה התהוות חדשה יש מאין, כי אם גילוי ההעלם בלבד, שזוהי דרגת עולם האצילות), אלא גם בתורה כפי שהיא בעולם האצילות נעשית פעולת הקנין להעלותה לדרגא שלמעלה מאצילות, עולמו דייקא. דהנה, בתורה כתיב4 ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום, שהם ב' מדריגות שבתורה5. ואהי' שעשועים יום יום, קאי על דרגת התורה שעלי' נאמר6 אלפיים שנה קדמה תורה לעולם (שזהו יום יום, דיומו של הקב"ה אלף שנה7), אלפיים מלשון אאלפך8 חכמה אאלפך בינה9, בחי' חכמה ובינה דאצילות, שזוהי דרגת התורה שבעולם האצילות. ומ"ש ואהי' אצלו אמון, קאי על דרגת התורה כפי שהיא למעלה מאצילות, שעז"נ10 ויהי קול מעל לרקיע, קול קאי על התורה11, וקול מעל לרקיע קאי על דרגת התורה כפי שהיא למעלה מהרקיע דעולם האצילות11.

ועוד נתבאר בזה, שפעולת הקנין בתורה נעשית ע"י עבודת האדם דוקא, דאף שבתחילת הבריאה היו כל הענינים מצד כי חפץ חסד הוא12, הרי לאח"ז, ובפרט לאחר מתן תורה, נעשים כל הענינים ע"י עבודתם של ישראל דוקא13. וזהו המשך הענין דתורה קנין אחד כו' ישראל קנין אחד, שע"י עבודתם של ישראל שפועלים ענין הקנין בעצמם, פועלים הם ענין הקנין גם בתורה. וכמו כן בנוגע לפעולת הקנין בתורה להעלותה לדרגא שלמעלה מעולם האצילות, שזו היתה עבודתו של דוד שהי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, היינו, שהחיבור דתורה שלמעלה עם הקב"ה, להעלות את התורה שבעולם האצילות לדרגא שלמעלה מאצילות, נעשה ע"י עבודתו של דוד דוקא, כי, עבודתו של דוד היתה באופן של קבלת עול דוקא, כמארז"ל14 שהקים עולה של תשובה, וקיבל עליו עול תורה ועול מצוות15, שעי"ז נעשה ענין הקנין בעצמו, ולכן פעל ענין הקנין גם בתורה שלמעלה, להעלותה לדרגא שלמעלה מאצילות, ולחברה בהקב"ה.

ב) והנה כללות עבודתם של ישראל שעל ידה נעשית פעולת הקנין, היא, עבודתם של נשמות ישראל כפי שירדו למטה להתלבש בגופים דוקא. והענין הוא16, דאף שירידת הנשמה למטה היא ירידה גדולה ביותר, מ"מ, ירידה זו היא צורך עלי', שע"י ירידתה למטה להתלבש בגוף ה"ה מגעת לדרגא נעלית יותר מכמו שהיתה מצד עצמה קודם ירידתה למטה, ולכן דוקא ע"י עבודתה בירידתה למטה להתלבש בגוף פועלת היא ענין הקנין.

ויש לבאר הענין שדוקא ע"י עבודת הנשמה בירידתה למטה להתלבש בגוף תתעלה הנשמה לדרגא נעלית יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה17. דלכאורה אינו מובן, שהרי ידוע שכל עלי' היא ע"י גדפין, שזהו"ע אהבה ויראה שנקראים בשם גדפין18, שעל ידם נעשית עליית הנשמה. אמנם, בנוגע לעלי' שנעשית ע"י עבודת הנשמה בירידתה למטה להתלבש בגוף, אי אפשר לומר שהעלי' היא ע"י התעוררות האהבה ויראה שנעשה בהנשמה עצמה כשהיתה מלובשת בגוף, שהרי האהבה ויראה של הנשמה בהיותה למטה אין להם ערך ודמיון כלל למעלת האהבה ויראה של הנשמה בהיותה למעלה, כמבואר בתניא19 שגם שיהי' צדיק גמור עובד הוי' ביראה ואהבה רבה בתענוגים לא יגיע למעלת דביקותו בהוי' בדחילו ורחימו בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי לא מינה ולא מקצתה ואין ערך ודמיון ביניהם כלל, שזהו מצד ההעלם וההסתר דהגוף שפועל ענין של חומריות וישות כו', שגם ע"י ריבוי עבודה אינו יכול ליפטר מזה לגמרי, ועד שאפילו צדיק גמור עובד הוי' ביראה ואהבה בתענוגים אינו בטל במציאות לגמרי אלא הוא דבר בפני עצמו ירא הוי' ואוהבו20, יש מי שאוהב21, וא"כ, איך יתכן שע"י התעוררות האהבה ויראה של הנשמה למטה (שאין להם ערך ודמיון לאהבה ויראה של הנשמה למעלה) תתעלה הנשמה לדרגא נעלית יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה למטה, שאז עמדה בהתעוררות אהבה ויראה נעלים יותר לאין ערוך.

ג) ויובן זה ע"פ הידוע22 שירידת הנשמה למטה היא באופן שלא כל הנשמה מתלבשת בגוף, אלא רק הארת ומקצת הנשמה, אבל עיקר הנשמה ועצם הנשמה נשאר בבחי' מקיף על הגוף, ונקרא בלשון חז"ל בשם מזל22, שזהו"ע דמזלייהו חזי23. וענין זה הוא בכל הדרגות שבירידת הנשמה למטה. דהנה, בנשמות ישראל כתיב24 בנים אתם להוי' אלקיכם, ונשתלשלו וירדו למטה דרך השתלשלות ד' העולמות אצילות בריאה יצירה ועשי', ומזה מובן, דכשם שבירידת הנשמה למטה להתלבש בגוף ישנו בחי' המזל שהוא בחי' המקיף שנשאר למעלה בע"ס דמלכות דעשי', כך גם בדרגת הנשמה בעולם העשי' יש בחי' המזל בע"ס דמלכות דיצירה, וכן בדרגת הנשמה בעולם היצירה יש בחי' המזל בע"ס דמלכות דבריאה, וכן בדרגת הנשמה בעולם הבריאה יש בחי' המזל בע"ס דמלכות דאצילות, ועד לשרשה בבחי' חכמה דאצילות, שזהו בחי' טהורה היא. וכיון שבנשמה המלובשת בגוף ישנו בחי' המזל שהיא דרגת הנשמה שבעשי', שהמזל שלה היא דרגת הנשמה שביצירה וכו' עד לבחי' טהורה היא שבאצילות, נמצא, שהנשמה כפי שירדה ונתלבשה בגוף יש לה קישור וחיבור גם עם בחי' טהורה היא שבאצילות. ועז"נ25 יעקב חבל נחלתו, כמו החבל האחוז וקשור מעליון לתחתון, שכאשר מנענעים קצהו התחתון הנה באותה שעה מתנענע כולו גם קצהו העליון בבת אחת, וכן להיפך, שכשמנענעים קצהו העליון מתנענע בדרך ממילא גם קצהו התחתון. ומזה מובן, שכאשר הנשמה שלמטה המלובשת בגוף מתעוררת באהבה ויראה, ה"ז פועל התעוררות אהבה ויראה בכל המדריגות של הנשמה למעלה, עד לבחי' טהורה היא, בכל מדריגה ומדריגה לפי ענינה.

אמנם כיון שע"י עבודת הנשמה בהתלבשותה בגוף מתעלית הנשמה לדרגא נעלית יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה, עכצ"ל, שמעלת האהבה ויראה דהנשמה למטה היא לא רק שעי"ז נעשית התעוררות האהבה ויראה בכל הדרגות של הנשמה שלמעלה (שהרי האהבה ויראה של הנשמה למעלה היו גם קודם ירידתה למטה), כי אם, שיש מעלה באהבה ויראה של הנשמה בהיותה למטה לגבי האהבה ויראה של הנשמה בהיותה למעלה.

והענין הוא, שמעלת התעוררות האהבה ויראה דהנשמה המלובשת בגוף היא מצד ההתלבשות בנפש הבהמית דוקא. דהנה, נפש הבהמית, כל עניני' הם לא ע"פ טעם ודעת, כי אם למטה מטעם ודעת, ולכן, כשנה"ב מתעוררת באהבה ויראה לאלקות (ע"י נה"א המלובשת בה), ה"ז גם לא ע"פ טעם ודעת, כי אם למטה מטעם ודעת, אלא שענין זה קשור גם עם דרגא שלמעלה מטו"ד, כידוע שהענינים שלמטה מטו"ד יש להם קשר ושייכות ללמעלה מטו"ד. וע"י ירידת הנשמה והתלבשותה בנפש הבהמית, נעשית גם התעוררות האהבה ויראה דנפש האלקית באופן שלמעלה מטו"ד. וזוהי מעלת האהבה ויראה של הנשמה למטה לגבי האהבה ויראה של הנשמה למעלה, שהאהבה ויראה של הנשמה למעלה הם ע"פ טו"ד, אמנם, ע"י ירידתה למטה להתלבש בנה"ב נעשה אצלה אהבה ויראה שלמעלה מטו"ד.

ד) וביאור הענין, דהנה, ידוע שיש ב' מיני אהבה, אהבה זוטא ואהבה רבה. אהבה זוטא היא אהבה שבאה ע"י התבוננות שכלית, שהיא אהבה שע"פ טו"ד, ואהבה רבה היא אהבה טבעית ועצמית שלמעלה מטו"ד. והנה, עבודת הנשמה מצד עצמה (כמו שהיא למעלה) עיקרה הוא בענין ההשגה דוקא. וכידוע26 שזהו החילוק שבין נשמות למלאכים, שמלאכים, האהבה והיראה שלהם הם אהוי"ר טבעיים, ועד שאפילו מלאכים עליונים שבעולם הבריאה שעבודתם בדו"ר שכליים (כדאיתא בע"ח27 והובא בתניא28), אין זה באופן שהעיקר הוא ההתבוננות וההשגה השכלית שנעשית מקור להמדות, כי אם, שהשכל הוא רק סיבה לעורר ולגלות את המדות הטבעיים29. והחילוק שבין מלאכים דבריאה למלאכים דיצירה הוא, שמלאכים דיצירה עבודתם אינה אלא בדו"ר טבעיים בלבד, היינו, שאין אצלם התבוננות שכלית (אפילו לא באופן של סיבה) לעורר את המדות, משא"כ מלאכים דבריאה עבודתם היא בדו"ר שכליים, שאצלם השכל הוא סיבה עכ"פ לעורר ולגלות את המדות, אבל אעפ"כ, המדות עצמם אינם מדות שכליים, כי אם מדות טבעיים, לפי שהשכל הוא רק סיבה בלבד לעורר ולגלות המדות הטבעיים. אמנם עבודת הנשמות עיקרה בענין ההשגה דוקא, וגם המדות שלהם הם מדות שכליים, היינו, אהבה שע"פ טו"ד. ומזה בא החילוק בין מלאכים לנשמות גם באופן האהוי"ר שלהם, שמלאכים עומדים תמיד בהשתפכות ותשוקה וכליון לצאת ממציאותם (מהחומר שלהם), כדאיתא במדרש30 שאמירת ג"פ קדוש דהמלאכים היא במשך כל י"ב שעות היום, מפני שכשאומר פעם א' קדוש מתבטל במציאות ואין נפשו חוזרת אליו עד ד' שעות, וכן בפעם הב' וכו', ונמצא שאמירת ג"פ קדוש היא בי"ב שעות היום31, כי בכל פעם שאומרים קדוש עומדים הם בכליון במשך ד' שעות, והיינו, שהאהוי"ר שלהם היא באופן של כליון ויציאה ממציאותם. משא"כ נשמות שעיקר עבודתם בהשגה וטו"ד, הנה האהוי"ר שלהם הם במדה וגבול, ואי אפשר שיהיו בבחי' כלות הנפש, כי המקור של האהוי"ר הוא השכל המולידן, ולכן אין ביכולת האהוי"ר להתעלות (איבערשטייגן) למעלה ממקורם שהוא השכל.

ה) אמנם ע"י ירידת הנשמה למטה להתלבש בגוף ונה"ב, נעשה גם אצל הנשמה אהבה רבה שלמעלה מטו"ד. והענין הוא, דהנה ידוע32 שנפש האלקית היא מבחי' תיקון, ונפש הבהמית שרשה מעולם התוהו. וכיון שתיקון עיקרו מוחין ותוהו עיקרו מדות שהם בתוקף ביותר, לכן, עיקר עבודתה של נה"א מצד עצמה היא ע"פ טו"ד, וע"י ירידתה להתלבש בנה"ב ששרשה מתוהו, נעשה אצלה גם האהבה רבה שלמעלה מטו"ד. ועוד זאת, שכאשר נה"א פועלת פעולתה בבירור נה"ב, אזי מגעת לדרגא שלמעלה גם משרש נה"ב שבבחי' תוהו.

ויובן בהקדם הביאור בכללות הענין דבירור נה"ב ע"י נה"א, דלכאורה, כיון שבסדר השתלשלות קודם תוהו לתיקון, איך יש ביכולת נה"א שמתיקון לפעול הבירור דנה"ב ששרשה מתוהו שלמעלה מתיקון. אך הענין הוא33, שיש דרגא שלמעלה מתוהו ותיקון, שבה תוהו ותיקון שוים, וכמ"ש34 הלא אח עשו ליעקב, ויתירה מזה, שתיקון הוא למעלה מתוהו, שלכן ואוהב34 את יעקב דוקא. ומבחי' זו (שבה תיקון הוא למעלה מתוהו) נמשך הכח לנה"א לברר את נה"ב. ונמצא, שכאשר נה"א פועלת פעולתה לברר נה"ב מצד שרשה בהדרגא שתיקון הוא למעלה מתוהו, ה"ה מגעת (לא רק לבחי' התוהו ששם הוא שרש נה"ב, אלא גם) לבחי' שלמעלה מתוהו ותיקון שתוהו ותיקון שוים (בדוגמת החיבור דנה"א (שמבחי' התיקון) ונה"ב (ששרשה מתוהו) שבפעולת נה"א בבירור נה"ב), ויתירה מזה, שמגעת בשרשה בדרגא שתיקון הוא למעלה מתוהו (שמשם נמשך לה הכח לברר את נה"ב, כנ"ל). וזהו ענין ירידת הנשמה למטה שירידה זו היא לצורך עלי', שעלי' זו היא למעלה יותר מכמו שהיתה למעלה, לא רק בעולם העשי', אלא גם בדרגות נעלות יותר, וגם בדרגא היותר נעלית שהיא חכמה דאצילות, בחי' טהורה היא (כנ"ל ס"ג), כי, ע"י התלבשותה בנה"ב ששרשה מתוהו, נעשה אצלה אהבה רבה שלמעלה מטו"ד, ועי"ז שפועלת הבירור דנה"ב, מגעת לשרשה בבחי' שלמעלה מתוהו ותיקון, כנ"ל.

ו) והנה עליית הנשמה שנעשית ע"י עבודתה למטה בבירור נה"ב, שמתעלית מאצילות (ששם היתה קודם ירידתה למטה) לדרגא שלמעלה מאצילות, זהו הענין דישראל קנין אחד, שע"י עבודתם למטה בבירור נה"ב מתעלים נשמות ישראל לדרגא שלמעלה מאצילות, עולמו דייקא, ועי"ז פועלים גם הענין דתורה קנין אחד, להעלות את התורה כפי שהיא בעולם האצילות ולחברה בהקב"ה שלמעלה מאצילות (כנ"ל ס"א). ומזה מובן, שגם הענין דתורה קנין אחד קשור עם (ונעשה ע"י) בירור נה"ב דוקא, כמו הענין דישראל קנין אחד.

ויובן זה מכללות הענין דמתן תורה שנעשה ע"י ישראל, דכיון שמחשבתן קדמה לכל דבר, גם לתורה, כדכתיב צו את בנ"י דבר אל בנ"י35, פועלים הם את הענין דוירד הוי' על הר סיני36. והענין בזה, דהנה, כללות הענין דמתן תורה בא לאחרי ועי"ז שויחן שם ישראל נגד ההר37, ויחן לשון יחיד, כאיש אחד בלב אחד38, שנעשה אצלם ענין האחדות (כמרומז גם בהלשון ישראל קנין אחד), ועי"ז נעשה הענין דמ"ת שפעל ענין האחדות בעולם (שמים וארץ קנין אחד), שבטלה הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ונעשה החיבור דעליונים ותחתונים, עי"ז שעליונים ירדו למטה, וירד הוי' על הר סיני, ובמילא, תחתונים יעלו למעלה39. וכל זה בא לאחרי הקדמת כללות הענין דיציאת מצרים וספירת העומר, שכוללת את העבודה דנה"א מצד עצמה, וגם את עבודתה בבירור נה"ב. דהנה, ביצי"מ כתיב40 כי ברח העם, מפני שהרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו, רק מגמתם וחפצם היתה לצאת נפשם האלקית מגלות הס"א היא טומאת מצרים ולדבקה בו ית'41, והיינו, שלכל לראש צ"ל ההצלה של נה"א שבורחת מן הרע דנה"ב, וענין זה נעשה מצד הגילוי אור מלמעלה שעל ידו היתה היציאה ממצרים, שפעולתו אינו אלא בנפש האלקית בלבד42 להיות אצלה הבריחה מן הרע. ולאח"ז מתחילה העבודה דנה"א בבירור נה"ב, שזהו"ע דספירת העומר42, כמ"ש43 וספרתם לכם גו' מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, דהנה, העומר הוא משעורים, מאכל בהמה, שרומז על נה"ב, ועז"נ וספרתם גו', לשון בהירות, שצריך לברר ולזכך ולהאיר את נה"ב שכל שבע המדות שלה (שכל א' מהן כלולה משבע, שזהו"ע דשבע שבתות, שהם מ"ט יום) יהיו תמימות, היינו, שלא זו בלבד שלא תהי' להם שייכות לרע, אלא עוד זאת, שלא יהי' אצלם אפילו (שורש על) ענין של חסרון, ועי"ז נעשה הענין דתספרו חמישים יום44, שנמשך מלמעלה גם שער הנו"ן45. ונמצא, שכללות הענין דמ"ת נעשה ע"י עבודתם של ישראל, הן העבודה דנה"א מצד עצמה, והן עבודתה של נה"א בבירור נה"ב. וזהו ג"כ הענין דתורה קנין אחד כו' ישראל קנין אחד, שעי"ז שישראל פועלים בעצמם ענין הקנין, ה"ה פועלים זאת גם בתורה, להעלותה ולחברה בהקב"ה שלמעלה מאצילות, כנ"ל.

ז) וזהו תוכן כללות המאמר חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו כו' תורה קנין אחד כו' ישראל קנין אחד כו', שאין זה סיפור דברים בעלמא, אלא הוראה לכאו"א מישראל בנוגע לכללות הענין דקבלת התורה בכל שנה ושנה, שתלוי ונעשה ע"י עבודתם של ישראל, שפועלים ענין הקנין בעצמם (עליית הנשמה לדרגא שלמעלה מאצילות) ע"י העבודה בבירור נה"ב, שזהו כללות הענין דהקדמת העבודה דיצי"מ וספה"ע לקבלת התורה. ויש להוסיף, שגם הב' כתרים שנותנים במ"ת46 באים לאחרי הקדמת העבודה דנה"א בבירור נה"ב דוקא, כי, העבודה בבירור נה"ב הו"ע של מסירת נפש אצל נה"א, ולכן, עי"ז נותנים לה את ב' הכתרים (כתר שלמעלה ממוחין, שקשור עם מס"נ), ולאח"ז נותנים גם את התורה, תחילה בבחי' מקיף ואח"כ גם בבחי' פנימיות, שנעשית קבלת התורה בשמחה ובפנימיות47.