לקבוצת חתני בר-מצוה ובנות-מצוה והוריהם שיחיו

בלתי מוגה

בהוספה1 על הברכות האמורות לעיל2, שבודאי נכללים בהם גם הנכנסים עתה, והנכנסים לאח"ז, בתוך כלל ישראל, ישנה ברכה מיוחדת לאלה שנבחרו מבנ"י להכנס להחיוב והזכות דקבלת עול תורה ועול מצוות באופן ד"מצווה ועושה"3 (מתוך סיוע מיוחד מהקב"ה, נותן התורה ומצַוה המצוות) – בנים מגיל י"ג שנה, ובנות מגיל י"ב שנה, ועל ידם נמשכת הברכה גם להוריהם, זקניהם, קרוביהם וכל משפחותיהם.

ובפרט עי"ז שמקיימים את המנהג (שהולך ומתפשט בין בנ"י) שהבר-מצוה והבת-מצוה (וכן הוריהם וקרוביהם ומחנכיהם) מוסיפים יותר בנתינת הצדקה (יחד עם ההוספה בכל פרטי הענינים דתורה עבודה וגמ"ח4) בקשר ובשייכות להבר-מצוה והבת-מצוה – שע"י הצדקה ניתוסף עוד יותר בהקדמת וזירוז כל ענינים טובים, החל מתורה ומצוותי', טוב האמיתי.

* * *

ויש לקשר זה עם תוכנם של ימים אלה – בין י"ט כסלו לחנוכה:

בי"ט כסלו – מודגש הענין ד"פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי"5, כפי שכותב בעל הגאולה במכתבו המפורסם6 "כשקריתי בס' תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי .. יצאתי בשלום".

וע"פ המבואר לעיל7 ש"ברבים היו עמדי" מדגיש את ההתאחדות של כאו"א מישראל וכל בנ"י בקצוי תבל ("ברבים") שנעשים מציאות אחת ("עמדי"), באופן ד"ואהבת לרעך כמוך"8 ממש, ועד ש"ישראל וקוב"ה כולא חד"9 – ה"ז שייך ומודגש ביותר אצל אלה ברי-מצוה ובנות-מצוה שזה-עתה נכנסים ונכללים ומתאחדים עם כלל ישראל ("ברבים היו עמדי") בתור "מצווה ועושה".

ובהדגשה יתירה בקביעות שנה זו (הי' תהא שנת נפלאות בה, בכל מכל כל) שי"ט כסלו חל ביום השלישי בשבוע [כבפעם הראשונה, שלכן אמר בעל הגאולה הפסוק "פדה בשלום נפשי" ששייך לשיעור תהלים דיום השלישי בשבוע] – יום שהוכפל בו כי טוב10, טוב לשמים טוב לבריות11 – שבזה מודגשת יותר האחדות עם כל בנ"י ממש (גם אלה שהם בדרגא ד"בריות בעלמא"12).

ובימי חנוכה (שמתכוננים אליהם) ש"יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך"13 – מודגשת ההוראה והנתינת-כח שמיום ליום הולך וניתוסף באור, "נר מצוה ותורה אור"14, ובאופן של פירסום, "פירסומי ניסא"15, היינו, שלאחרי התחלת קיום התומ"צ בתור "מצווה ועושה", ה"ז באופן שמוסיף והולך ואור.

* * *

ויה"ר שנזכה לקיום היעוד "פדה בשלום נפשי" – שהקב"ה פודה בשלום את כאו"א מישראל ואת כל בנ"י יחד ("ברבים היו עמדי") מן הגלות אל הגאולה, גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יהי' שלימות הענין ד"פדה בשלום נפשי" (כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי16), ואז תתקיים גם בקשתו של יעקב שבהתחלת פרשת השבוע – "ביקש יעקב לישב בשלוה"17, בתכלית השלימות.

והעיקר – שלא צריכים להמתין למחר, או אפילו לרגע שלאח"ז, כיון שנעשה תיכף ומיד ממש, ובמילא, ממשיכים חגיגות הבר-מצוה, וכל החגיגות, ובמיוחד "תנאים" ו"חתונות" ו"פדיון הבן" (שרומז שאבינו שבשמים פודה את כאו"א מבנ"י, ו"מברך שתים"18) – בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש ובבית המקדש, "מקדש אדנ-י כוננו ידיך"19.

והנתינה לצדקה שיתנו לכאו"א מכם ממהרת ומזרזת20 עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה שתבוא תיכף ומיד ממש.