בס"ד. שיחת מוצאי חג הגאולה י"ט-כ"ף כסלו ה'תשנ"ב.
– ב"יחידות" כללית –
א. ענינו של חג הגאולה י"ט כסלו, "חג החגים"1, מודגש בפסוק2 "פדה בשלום נפשי" – כמובן מדברי בעל הגאולה במכתבו הידוע3 "כשקריתי בס' תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי .. יצאתי בשלום מה' שלום".
ובהקדמה – שנוסף על הפירוש בדברי בעל הגאולה ש"פדה בשלום נפשי" קאי על הגאולה שלו ("כשקריתי .. פדה בשלום נפשי .. יצאתי בשלום"), ה"ז כולל גם הפירוש והתוכן ד"פדה בשלום נפשי" כפי שנאמר בקרא:
"פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי" – אמרו דוד המלך על הנצחון במלחמותיו בזכות הרבים שהיו בעזרתו להתפלל עליו4, ועד שאפילו אנשי אבשלום היו מתפללין לנצחונו של דוד5.
ובזה נכלל גם (והוא העיקר) "פדה בשלום נפשי" דדוד מלכא משיחא – הנצחון ד"מלך מבית דוד" ("מבית דוד ומזרע שלמה"6) ש"ילחם מלחמות ה'" ("מלחמת בית דוד") עד ש"נצח"7 – כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי8 שאמיתת ושלימות הענין ד"פדה בשלום נפשי" יהי' בימות המשיח (באופן נעלה יותר מכמו שהי' בימי דוד ושלמה).
ונוסף על הפירוש הפשוט בפסוק ישנו גם הפירוש בדברי חז"ל9: "אמר הקב"ה10 כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני11 מבין אומות העולם" – שקאי על פדיית השכינה ובנ"י שנמצאים יחד בגלות ונגאלים יחד12.
ויש להוסיף בפירוש המשך הכתוב "כי ברבים היו עמדי" – ש"ברבים" ("(מתפלל עם ה)ציבור") מודגש יותר המעמד ומצב ד"עמדי", כמארז"ל13 "אכל בי' עשרה שכינתא שריא" ["אף שאינם מדברים בדברי תורה"14, ועאכו"כ כשעוסקים15 בעניני תורה ומצוותי'16, "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה17 שכינה שרוי' ביניהם"18], ובמילא, מודגש יותר הענין ד"פדאני לי ולבני", שפדיית השכינה היא יחד עם פדיית בנ"י, "עם מקרב לי", הקרובים לי, שנמצאים "עמדי".
ב. ובביאור השייכות דכל הפירושים (גאולת רבינו הזקן, הגאולה דדוד המלך ודוד מלכא משיחא, וגאולת השכינה עם בנ"י) – יש לומר:
תוכנה של גאולת רבינו הזקן בי"ט כסלו היא הפצת המעיינות חוצה, כידוע19 שעיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה" התחיל לאחרי פטרבורג. וכיון שע"י הפצת המעיינות חוצה אתי מר דא מלכא משיחא20, נמצא, שגאולת רבינו הזקן ("כשקריתי .. פדה בשלום נפשי .. יצאתי בשלום") קשורה עם ה"פדה בשלום נפשי" דדוד מלכא משיחא, ובמילא גם עם ה"פדה בשלום נפשי" דהקב"ה ובנ"י, "פדאני לי ולבני מבין אומות העולם".
ובעומק יותר – שיפוצו מעינותיך חוצה הוא התוכן דביאת המשיח וגאולת השכינה ובנ"י, כי, התוכן דהפצת המעיינות חוצה הוא שמתגלה בעולם ידיעת אלקות, וככל שהולך וניתוסף יותר בהתגלות ידיעת אלקות בעולם, הולכים ומתקרבים יותר ל"אותו הזמן (ימות המשיח) .. (ש)לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד .. כמ"ש21 כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"22, שלא זו בלבד שהעולם לא יסתיר על אלקות (גלות השכינה), אלא אדרבה, שהעולם יהי' מכוסה לגמרי ב"דעה את ה'" (תכלית השלימות דגאולת השכינה), ועאכו"כ בנ"י, ש"יהיו חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם"22 (תכלית השלימות בהקירוב דישראל להקב"ה, "מקרב לי .. היו עמדי").
ג. ויש לומר, שביאת משיח צדקנו עי"ז ש"יפוצו מעינותיך חוצה" מרומזת בהמשך הפסוק (שהסיבה לכך ש"פדה בשלום נפשי", ביאת דוד מלכא משיחא, היא) "כי (מפני ש)ברבים היו עמדי":
"ברבים" – פירושו שישראל (לא נתקבצו ונתאחדו עדיין להיות לאחדים כאחד, מציאות אחת, אלא) הם במעמד ומצב של "רבים", "מפוזר ומפורד בין העמים"23 (אע"פ שגם אז ה"ה "עם23 אחד"24).
ואעפ"כ "היו עמדי" – שכל אחד מה"רבים" הוא "עמדי" – עם דוד מלכא משיחא ועם הקב"ה, מצד בחי' היחידה25 שבנפשו, שהיא ניצוץ מנשמתו של דוד מלכא משיחא, בחי' יחידה הכללית26, שענינה "יחידה לייחדך"27, שקשורה ומיוחדת28 עם הקב"ה, "יחידו של עולם", באופן ש"ישראל (ע"י אורייתא) וקוב"ה כולא חד"29.
ולא עוד אלא שממשיכים ומגלים אחדותו של הקב"ה בעולם ("ברבים" כפשוטו, רשות הרבים) – ע"י העסק בלימוד והפצת התורה, ובפרט פנימיות התורה כפי שנתבארה בתורת החסידות, בחי' היחידה שבתורה30, שבה מתגלה ומאיר ה"אור" שבתורה, כמודגש בלשון "אורייתא" ("ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד"), "אור ייתא"31, שה"אור" עצמו (לא רק גילוי והתפשטות ממנו) בא ומתגלה בכל מקום, ולא רק בלשון הקודש, אלא גם בלשון תרגום, "ייתא", שהוא הממוצע בין לשון הקודש לשבעים לשון וממנו נמשך ונשפע בכל שבעים לשון32 – שזהו תוכן הענין דהפצת המעיינות חוצה.
וכיון ש"ברבים היו עמדי", שגם בהיותם במעמד ומצב ד"מפוזר ומפורד בין העמים" ("ברבים") יש בהם בחי' היחידה (הן בחי' היחידה שבנפשם והן בחי' היחידה שבתורה) הקשורה עם יחידו של עולם ("עמדי"), ועל ידה מגלים אחדותו של הקב"ה בעולם ("ברבים .. עמדי") – נעשה הענין ד"פדה בשלום נפשי", גאולה האמיתית והשלימה ("פדאני לי ולבני מבין אומות העולם") ע"י משיח צדקנו.
ד. והדגשה מיוחדת בהענין ד"פדה בשלום נפשי" – בי"ט כסלו דשנה זו:
לכל לראש – מצד הקביעות די"ט כסלו בימי השבוע כהקביעות די"ט כסלו בפעם הראשונה (בשנת תקנ"ט), ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב33 (והמשכו בכ"ף כסלו34 ביום הרביעי שבו ניתלו המאורות35) – שבשיעור תהלים (כפי שנחלק לימי השבוע) דיום השלישי אומרים הפסוק "פדה בשלום נפשי", כמודגש בדברי בעל הגאולה "כשקריתי בס' תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי .. יצאתי בשלום מה' שלום".
ויש להוסיף, ששייכותו של הפסוק "פדה בשלום נפשי" לי"ט-כ"ף כסלו היא גם מצד ימי החודש36, כי, בחלוקה דספר תהלים לימי החודש שייך פסוק זה לשיעור דיום יו"ד בחודש, והשלימות דיו"ד (יו"ד במילואו) היא כ"ף (י' ו' ד' בגימטריא עשרים), ב"פ עשר, "עשר אעשרנו לך"37, שמורה על בחי' הכתר38 (כ' ר"ת כתר, ועשרים בגימטריא כתר39), שקשור עם ענין המלכות (כידוע שיופי המלך, "מלך ביפיו תחזינה עיניך"40, תלוי בכתר המלכות) – שלימות המלכות בית דוד ע"י דוד מלכא משיחא, ושלימות מלכותו של הקב"ה בעולם, כמ"ש41 "והיתה לה' המלוכה".
ועוד ועיקר – המעלה המיוחדת די"ט כסלו בשנה זו גם לגבי השנים שבהם חל י"ט כסלו ביום השלישי בשבוע, כבפעם הראשונה – שי"ט כסלו בשנה זו הוא לאחרי השלימות דשנת הפ"ט, בגימטריא "פדה", שכבר נשלמה הפדי' מכל הענינים שמונעים ומעכבים ביאת דוד מלכא משיחא, "אשר חרפו עקבות משיחך", כסיום וחותם מזמור פד"ה-פ"ט בתהלים, ונמצאים כבר בשנת הצדי"ק, הקשורה עם הגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי42, באופן ד"ויהי נועם גו' ומעשה ידינו כוננהו", כסיום וחותם מזמור צדי"ק בתהלים43, שבו מתחיל שיעור תהלים דיום י"ט בחודש, י"ט כסלו.
ה. ויש להוסיף בהמעלה המיוחדת די"ט כסלו בשנה זו מצד מעלת השנה כולה:
שנה זו היא שנה שלימה, שחשון וכסלו שניהם שלמים, וגם שנה תמימה, שנוסף בה חודש העיבור44, ובצירוף שניהם יחד נעשה מספר ימי' שפ"ה, מספר ימים הכי גדול ושלם – ריבוי ושלימות המספר בענינים הקשורים עם בנ"י ועם תומ"צ, שהוא לא רק ריבוי ושלימות בכמות, אלא גם ריבוי ושלימות באיכות, ואדרבה, העיקר הוא הריבוי והשלימות באיכות, וממנו נשפע גם הריבוי והשלימות בכמות45.
ומזה מובן שכל הענינים דשנה זו הם באופן של שלימות ותמימות, כולל ובמיוחד בנוגע לי"ט כסלו, שהענין ד"פדה בשלום נפשי" (שלום גם מלשון שלימות46) הוא בתכלית השלימות.
זאת ועוד:
ידוע הר"ת דמספר השנה (כפי שנקבע ע"י בנ"י) – "הי' תהא שנת נפלאות (בה) בכל" [בכל הענינים, מתחיל ובמיוחד בענין הגאולה, שנת גאולה תהי' לארץ47, ושנת גאולה תהי' לכאו"א מישראל], שרומז גם על השלימות דברכות האבות48 "בכל מכל כל"49 (כמ"ש בברכת המזון), בגימטריא "קבץ"50.
ובזה מודגש תוכן הענין ד"פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי" – שהקב"ה מקבץ51 את כל בנ"י מכל מקומות פזוריהם ("מפוזר ומפורד בין העמים", "ברבים"), כמ"ש52 "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", ומביא את כולם יחד, כמציאות אחת ("קהל"), למקום אחד, ל"ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"53, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש ולקדש הקדשים, שבו נמצאת ה"אבן שתי'", ש"ממנה הושתת העולם"54, נקודת האחדות דכל העולם עם יחידו של עולם.
ונוסף לזה, ישנם עוד כו"כ מעלות בשנה זו, וכפי שכאו"א יודע ורואה בעצמו מכו"כ מאורעות שהי' לו כבר חלק בהם במשך השנה, ומתכונן להמשיך ולהוסיף ביתר שאת וביתר עוז, כבכל עניני תורה וקדושה ש"מעלין בקודש"55, "ילכו מחיל אל חיל" עד ש"יראה אל אלקים בציון"56, כפי שכאו"א מישראל מבקש מהקב"ה ומקוה ובטוח ("אחכה לו בכל יום שיבוא"57) שהקב"ה ימלא משאלות לבבו, ועאכו"כ כשמבקש ביחד עם כמה מישראל, עשרה מישראל ("ברבים היו עמדי"), בודאי שהקב"ה ממלא משאלות לבבם, ופודה אותם ("פדה בשלום נפשי") מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה.
ו. ויה"ר שכאו"א מאתנו, בתוך כלל ישראל, יקבל החלטה טובה להוסיף עוד יותר בתורה עבודה וגמ"ח ("העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור"), הוספה גם לגבי ההוספה שקיבל על עצמו במשך יום זה, ומוסיף והולך מיום ליום.
וכמודגש ביותר בהיו"ט שבסיום וחותם חודש כסלו (לאחרי ובהמשך לי"ט-כ"ף כסלו) – ימי חנוכה58 – ש"יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך"59 [כההנהגה ד"מהדרין מן המהדרין"59 בזמן הש"ס, שבדורותינו אלו, ובפרט בדורנו זה, נעשית "מנהג פשוט" אצל כאו"א מישראל60], שמיום ליום הולך וניתוסף בכל עניני "נר מצוה ותורה אור"61, ולא רק בביתו של יהודי, אלא גם "על פתח ביתו מבחוץ"59, ואדרבה, עיקר ההשפעה נמשכת ובאה בחוץ, כיון שהדלקת נר חנוכה היא מלכתחילה בשביל "פירסומי ניסא"62.
ויש להתחיל בזה תיכף ומיד – ע"י הוספה בשליחות-מצוה לצדקה (כרגיל בכגון-דא), בהוספה על נתינת הצדקה שנתנו כבר במשך היום (כבכל יום, ובאופן של הוספה ביום זה), יום סגולה63, כיון שבמצות הצדקה (ש"מקרבת את הגאולה"64) מודגש ביותר הענין ד"פדה בשלום נפשי"65.
ז. ועוד והוא העיקר – שתיכף ומיד נעשה בפועל ממש "פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי", שכאו"א מישראל הוא "עמדי", עם דוד מלכא משיחא, ועם הקב"ה, "פדאני לי ולבני מבין אומות העולם".
ובפרט בימינו אלה – ימות המשיח – שבהם נמצאים עכשיו66, וצריכים רק "לפתוח את העיניים", ואז רואים שנמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות, וכל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"67, מוכנים בכל הפרטים ופרטי פרטים "לגשת ולהסב אל השולחן" ("צוגיין און זעצן זיך צום טיש"), שולחן ערוך בכל מטעמים ובכל טוב, החל מעניני הגאולה, לויתן ושור הבר68 ויין המשומר69, ועוד ועיקר, "לדעת את ה'", "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
ובפשטות – שתיכף ומיד ממש נעשה ההמשך דכל ענינים אלו בארצנו הקדושה, "ארו עם ענני שמיא"70, ומוסיף והולך בארצנו הקדושה עצמה, "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון", לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, "מקדש אדנ-י כוננו ידיך"71 (שברוחניות כבר "בנוי ומשוכלל"72, וצריכים רק ש"יגלה ויבוא"72 בפועל ובפשטות), ולקדש הקדשים (הפנימיות – "ציון" – דירושלים ודביהמ"ק), ושם – "ישבו73 ישרים את פניך"74 ("יראה גו' את פני הוי' אלקיך"75), שמתקיימת בפועל בקשתו של יעקב (כאו"א מישראל76) "לישב בשלוה"77.
והעיקר – ש"לא עיכבן כהרף עין"78, ותיכף ומיד "כל אחד מראה באצבעו"79 ואומר "הנה זה (המלך המשיח) בא"80, ו"הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה הוי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"81, ב"פ זה82 ("כפלים לתושי'"83), תיכף ומיד ממש.
הוסיפו תגובה