איש על דגלו, ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשי"ז

בס"ד. ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשי"ז

(הנחה בלתי מוגה)

איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו1. ואיתא במדרש2, בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים כו' והיו כולם עשויין דגלים דגלים, שנאמר3 דגול מרבבה, כיון שראו אותם ישראל שהיו עשויים דגלים דגלים, התחילו מתאווים לדגלים כו', אמר הקב"ה כו' חייכם שאני ממלא משאלותיכם כו' ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, שזהו מש"נ איש על דגלו באותות גו'. וזהו גם מ"ש4 מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, כדגלים של מעלה, כגון מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו5, וכשם שהכל יראים מן הקב"ה ומן המלאכים (איומה מלשון אימה) כך כו' היו יראים מישראל כו', לכך נאמר איומה כנדגלות6. והיינו, שמצד ענין הדגלים למעלה אצל המלאכים והקב"ה, שלזה נתאוו ישראל, ניתן הציווי על כללות ענין הדגלים, וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה איש על דגלו7, שיש בזה ג' ציוויים, הא' איש על דגלו, הב' באותות לבית אבותם, והג' מנגד סביב לאוהל מועד יחנו. וצריך להבין8, מהו הענין שכאשר ראו ישראל את המלאכים שהיו עשויים דגלים דגלים התחילו מתאווים לדגלים, הרי הנשמות הם למעלה מהמלאכים, וא"כ איך שייך שיתאוו לענין הדגלים שישנו אצל המלאכים. אך כללות הענין בזה, שיש הפרש בין המלאכים עצמם לענין הדגלים שבמלאכים, דבאמת הנשמות הם למעלה מהמלאכים, ומה שנתאוו ישראל הרי זה רק לענין הדגלים שבהמלאכים, וכדיוק לשון המדרש מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו, ענין הדגלים דוקא.

ב) והענין בזה9, דהנה, ענין הדגלים שבמלאכים הו"ע ד' חיות המרכבה, שכ"א מהם כלול מג', והם י"ב בקר, ג' פונים צפונה וג' פונים ימה וג' פונים נגבה וג' פונים מזרחה10, והים עליהם מלמעלה, והם נושאות ומנושאות עם הכסא11, והיינו, שעם היותם למטה מהים, כמ"ש והים עליהם מלמעלה, והם למטה מבחי' אדם, שהרי נקראים בשם חיות ובהמות, מ"מ, הרי הם נושאים את הים שעומד עליהם מלמעלה, ונושאים גם את הכסא והאדם שעל הכסא לבחי' לא אדם. והענין בזה, דעם היות שהמלאכים ירדו למטה יותר, מ"מ, בשרשם הם מבחי' נעלית יותר, שהרי שרשם הוא מעולם התהו, ואילו אדם הוא בגימטריא מ"ה12, דשם מ"ה הוא שרש עולם התיקון, וא"כ, המלאכים שהם מעולם התהו הם למעלה מבחי' אדם שהוא מעולם התיקון, ולכן הם נושאים את הכסא והאדם שעל הכסא כו'. אמנם, כל זה הוא מצד שרשם בלבד, משא"כ לאחרי שבה"כ שנפלו למטה יותר. ועל זה הוא ענין הדגלים, מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו, דענין הדגלים הו"ע ההתכללות, ולא רק התכללות זה מזה, אלא באופן של ביטול במציאות (שזהו"ע לבית אבותם, כדלקמן ס"ח), ועי"ז הם עולים לשרשם. דהנה, כל ענין שבה"כ הי' לפי שהיו ענפין מתפרדין, כידוע בענין וימלך וימת13, אמנם ע"י ההתכללות הרי הם מתקנים את הענין דשבה"כ, ועולים כל הניצוצות לשרשם, ועי"ז הם נושאים את הכסא. וזהו שהחיות הם נושאות ומנושאות, היינו, שהם עצמם מנושאות לשרשם, ועי"ז הם נושאות את הכסא כו'.

ועד"ז יובן גם בענין הדגלים דהשבטים, דהנה, השבטים הם מרכבתא תתאה, כידוע ההפרש בין האבות להשבטים14 שהאבות הם מרכבתא עילאה דאצילות והשבטים הם מרכבתא תתאה דבי"ע, ובפרטיות הו"ע המרכבה דעולם הבריאה, ועז"נ15 ששם עלו שבטים, שצריך להיות בהם ענין העלי', לפי שמצד עצמם הרי מדריגתם היא בבריאה. ומ"מ הרי הם נושאים ומעלים את בחי' הים העומד עליהם מלמעלה, דקאי על בחי' מלכות דאצילות כפי שנעשית עתיק לבריאה להיות מקור להתהוות הבי"ע, והרי אופן ההתהוות הוא בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא, שלכן מרגישים הנבראים את עצמם ליש, ומשום זה צריך לרומם ולהעלות את המלכות שתתעלה באצילות, כידוע בענין ארוממך16 אלקי המלך17, הנה עלי' זו נעשית ע"י השבטים. והיינו, דעם היות השבטים בחי' מרכבתא דבריאה שלמטה במדריגה מבחי' מלכות דאצילות, מ"מ, כיון שהשבטים הם באופן של המשכה משרשם, דזהו פירוש שבטים מלשון כוכבא דשביט18, הנה מצד שרשם יש בכחם להעלות את בחי' המלכות. וע"ד משנת"ל בענין המלאכים, שהטעם שהם יכולים להעלות את הכסא כו' הוא מצד שרשם בתהו, כמו"כ יובן גם בענין השבטים, שכיון שבשרשם הם שבטי י"ה, שהוא בחי' ז"א דאצי', הרי מצד שרשם הם למעלה מהמלכות, ובפרט לפי הידוע שז"א בעתיקא אחיד ותליא19, והרי עתיק הוא למעלה מכללות ההשתלשלות דאצילות, ומצד שרשם יכולים הם להעלות את בחי' המלכות.

ג) והענין בעבודה הוא, דהנה20 עיקר ענין העבודה הוא תיקון המדות, דכל ענין המוחין הוא בשביל המדות. וע"ד המבואר בענין ירידת הנשמה למטה, שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, וכל ירידתה היא בשביל לתקן הגוף ונה"ב21, והרי ההפרש בין נה"א לנה"ב הוא שנה"א עיקרו מוחין ונה"ב עיקרו מדות22, הנה כשם שבנוגע לנה"א ונה"ב היתה ירידת נה"א בשביל תיקון נה"ב, כמו"כ הוא גם בכל נפש בפרט, בנה"א ובנה"ב, שכל ענין המוחין הוא בשביל תיקון המדות. ובענין תיקון המדות הרי ידוע שאינו מספיק מה שעובד בעצמו לתקן מדותיו באהבה ויראה, אלא העיקר הוא האהבה ויראה הבאים מלמעלה, שזהו"ע שבטים מלשון המשכה (כמו כוכבא דשביט), היינו ההמשכה מהמדות שלמעלה. ועוד זאת, שגם בשביל עבודת האדם עצמו בתיקון המדות צריך נתינת כח מלמעלה, דאף שענין זה נעשה ע"י עבודתו, מ"מ, צריך על זה המשכה מלמעלה. וע"ד שאנו רואים בענין הצמיחה, שאף שהצמיחה היא מכח הצומח שבארץ, מ"מ צריך גם להמזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל23, והיינו שהמזל פועל התעוררות וגילוי כח הצומח. ועד"ז יובן גם בעבודת תיקון המדות, דאף שענין זה נעשה ע"י אתעדל"ת, מ"מ, צריך לזה גם אתעדל"ע (כדי לעורר את האתעדל"ת). וכל זה נעשה ע"י ענין השבטים, מלשון כוכבא דשביט, המשכת בחי' ז"א דאצילות, שזהו נתינת כח בעבודת תיקון המדות, הן בנוגע להתיקון שנעשה ע"י עבודת האדם, ובפרט בנוגע להמשכת האהבה ויראה הבאים מלמעלה. והנה, עיקר ענין עבודת תיקון המדות הוא שהמדות יהיו בהתכללות, שזהו כללות ענין הדגלים, שהדגל הוא התכללות ג' שבטים כאחד, ולא רק התכללות זה מזה, כי אם ביטול במציאות, שזהו מ"ש לבית אבותם, שהו"ע המשכת מוחין דאבא24, שעי"ז נעשה ביטול בהמדות, שהרי מצד הבנה והשגה אי אפשר לפעול הביטול בהמדות, כיון שהבינה היא המקור למציאות המדות, ודוקא מצד המשכת מוחין דאבא שלמעלה מהבנה והשגה, עי"ז נעשה ביטול במציאות בהמדות. וע"י עבודת תיקון והתכללות המדות, מתעלות המדות לשרשם, ואז הם פועלים בספירת המלכות דאצילות שנעשית עתיק לבריאה בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא, להעלותה לאצילות, שזהו כללות הענין דעליית הבי"ע לאצילות.

ד) ובזה יובן מה שנתאוו ישראל לענין הדגלים, שזהו מצד גודל המעלה שבענין הדגלים שעי"ז נעשה עליית הבי"ע לאצילות. ובפרט ע"פ הידוע25 שהנשמות של הדור שיצאו ממצרים היו גלגול דור ההפלגה, ודור ההפלגה אמרו26 ונעשה לנו שם, כמבואר בארוכה בחסידות27 שרצו להמשיך מקום נעלה ביותר, עי"ז שיהיו באחדות, שלכן עשו העיר ומגדל כדי שיתקבצו כולם שם ולא יפרדו איש מעל אחיו (כמ"ש הראב"ע28), ולכן אמר הקב"ה ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות29, שזהו מצד מעלת האחדות. אמנם, האחדות דדור ההפלגה היתה בצד הלעו"ז, ולכן הפיצם הוי' על פני כל הארץ30, שנעשה אצלם ענין הפירוד. וזהו שנתאוו ישראל לענין הדגלים, שהו"ע האחדות בקדושה, כדי שעי"ז יתקנו החטא דדור ההפלגה. והיינו, שכל הענינים שהיו בדור ההפלגה בצד הלעו"ז, הלבנה והחמר28, וענין האחדות דנעשה לנו שם, הנה כל ענינים אלו היו גם בהדור דיציאת מצרים, שנשתעבדו בחומר ובלבנים31, והי' אצלם ענין האחדות ע"י הדגלים. ועי"ז שכל ענינים אלו היו בקדושה, נתתקן החטא, ונעשה עליית הבי"ע לאצילות, שהו"ע המשכת אלקות בעולם.

ה) ויש לבאר בפרטיות יותר מ"ש מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, שבזה נרמז ענין הדגלים (כנ"ל ס"א). והענין הוא32, דהנה, מ"ש הנשקפה כמו שחר, הוא ע"ד מ"ש33 ויאבק איש עמו עד עלות השחר, כמבואר בתו"א34 שעד עלות השחר לע"ל הנה כל ימי משך זמן הגלות הכל הוא בבחי' ויאבק כו', ויאבק הוא מלשון אבוקה35, צוזאַמענגעפלאָכטן, האיחוד דיעקב ועשו, והו"ע התלבשות נה"א בנה"ב לבררו, ועי"ז העלו אבק עד כסא הכבוד36, שהו"ע עבודת התשובה, כמ"ש37 והרוח תשוב אל האלקים, שעי"ז נעשה בירור ועליית הניצוצות למעלה. וכל זה הוא עד עלות השחר, שחר של גאולה, לפי שלע"ל כתיב38 את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ולא יצטרכו עוד להענין דויאבק כו'. וזהו ג"כ מ"ש הנשקפה כמו שחר, דקאי על השחר של הגאולה. ופירוש הב' בשחר, מלשון שחרות וחושך, כמ"ש39 שחורה אני. ופירוש זה אינו סותר לפירוש הא' בשחר, דקאי על שחר הגאולה, אלא ב' הפירושים מתאימים זל"ז. ויובן ע"פ מ"ש במדרש40 עה"פ41 למנצח על אילת השחר, אמר דוד למנצח למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשכה כו', ואימתי הוא חושך, מעלות השחר הלבנה והכוכבים נכנסין והמזלות הולכין להם, ואותה שעה אין חושך גדול מזה, והקב"ה באותה שעה מעלה את השחר מתוך החושך ומאיר לעולם. וכמו שאנו רואים במוחש דקודם עלות השחר אז הוא תוקף השינה ותוקף החושך42. וכמו"כ הוא גם ברוחניות, שקודם שחר הגאולה אז ההעלם והסתר הוא ביותר. ומצד זה יש גם פירוש הג' בשחר, מלשון בקשה וצמאון, כמ"ש43 אלקים גו' אשחרך, והיינו, שלהיותו במיצר ועקתא נעשה אצלו תוקף הצמאון לאלקות, וע"י הצמאון והבקשה כו' זוכים להשחר של גאולה. וזהו הקשר דכל ג' הפירושים, שכאשר ישנו ענין השחר מלשון שחרות וחושך, ועומדים בהעבודה דאתכפיא סט"א מתוך תנועה של בקשה וצמאון, הנה עי"ז נעשה יתרון האור מן החושך44, שהוא האור השחר דהגאולה. וביאור השייכות דהנשקפה כמו שחר לענין הדגלים שהו"ע העבודה דתיקון המדות (כנ"ל), כי, ע"י בירור ותיקון המדות דנה"ב, מגיעים לשרשם שהוא בחי' טורי חשוכא45, ולמעלה יותר עד לבחי' ישת חושך סתרו46, והו"ע שחר הגאולה. וזהו ג"כ מ"ש מי זאת (הנשקפה כמו שחר), דלכאורה, מי זאת הם ב' ענינים הפכיים, דמי הוא לשון העלם וזאת הוא לשון גילוי (דזאת בלשון נקבה הוא כמו זה בלשון זכר), וכדאיתא בזהר47 דמי הוא עלמא עילאה וזאת הוא עלמא תתאה, ומהו אומרו מי זאת. אך הענין הוא, שהנשקפה כמו שחר, הו"ע בירור המדות דנה"ב, שעי"ז מגיעים לבחי' ישת חושך סתרו, שהוא שחר הגאולה (כנ"ל), ומצד בחינה זו נעשה חיבור והתכללות ב' עולמות הפכיים (מי זאת), דכיון שבחינה זו היא למעלה משניהם, הרי היא כוללת את שניהם.

ו) וממשיך בכתוב: יפה כלבנה וברה כחמה, שבזה מבאר אופן העבודה בפרטיות, ע"י תורה, מצוות ותפלה. והענין בזה, דהנה, ההפרש בין לבנה וחמה הוא, שבלבנה יש שינויים מקטנות לגדלות, משא"כ אור החמה הוא תמיד בשוה שאין בו שינויים. וענינם בעבודה, שהתורה שהיא מלמעלה למטה, אין בה שינויים כלל, והיינו, שהתורה אינה מקבלת שינויים מצד העולם, ואדרבה, אסתכל באורייתא וברא עלמא48, משא"כ מצוות ותפלה שענינם הוא עבודת האדם מלמטה למעלה, יש בהם שינויים, וכמו הלבנה, שלפעמים היא במילואה ולפעמים היא שלא במילואה, עד שלפעמים היא חשיכה לגמרי, וכמו"כ במצוות ותפלה, שיש בהם שינויים מקטנות לגדלות כו'. והנה, עם היות שהתורה שנמשלה לחמה היא למעלה יותר במדריגה, מ"מ, יש מעלה גם בעבודה דתפלה ומצוות שנמשלו ללבנה, וכמ"ש הרב המגיד49 בפירוש מ"ש50 ועינינו מאירות כשמש וכירח, דלכאורה, כיון שכבר נאמר שעינינו מאירות כשמש, איזה יתרון יש במה שמוסיפים וכירח, והרי כל אור הירח הוא רק מה שמקבל מאור השמש. אך הענין הוא, שבכל א' מהם יש מעלה. המעלה בשמש, שהוא אור עצמי ואין בו שינויים, והמעלה בירח, שהוא בבחי' מקבל ובחי' ביטול. וענינם בעבודה הוא ענין ההשגה וענין האמונה, דשמש שהוא תורה הו"ע ההשגה, דבתורה כתיב51 כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, וירח שהו"ע הביטול הו"ע האמונה, דאף שאינו משיג, מ"מ, מצד הביטול הרי הוא מאמין. ויש מעלה באמונה על השגה, ועד שגם האמונה במדריגה נמוכה יש בה מעלה על ההשגה במדריגה נעלית, והיינו, שגם כאשר ענין האמונה הוא במדריגה כזו שבאה בהשגה אצל מי שהוא במדריגה נעלית יותר, גם אז יש מעלה בענין האמונה על ענין ההשגה, והיינו לפי שכללות ענין ההשגה הוא בבחי' ממכ"ע, וכללות ענין האמונה הוא בבחי' סוכ"ע, ובחי' סובב שבעולם תחתון הוא נעלה יותר מבחי' ממלא שבעולם עליון, וע"ד השתלשלות הכתרים זה מזה52, ולכן, גם כאשר האמונה שלו היא במדריגה כזו שמישהו אחר אינו צריך אמונה על זה, כיון שהוא משיג זאת בהשגה גמורה, מ"מ, הנה האמונה היא נעלית יותר. וע"ד המבואר בענין בכל מאדך53, מאד שלך54, דכיון שענין זה הוא אצלו למעלה מכלי הגבלתו, הנה אף שענין זה גופא בא בהשגה גמורה אצל מי שהוא במדריגה נעלית יותר, מ"מ, כיון שאצלו ענין זה הוא למעלה מהכלים שלו, הרי זה נעלה יותר. וזהו יפה כלבנה וברה כחמה, שצריך להיות ב' המעלות דלבנה וחמה, שיהי' אצלו הביטול דאמונה (תפלה), ומ"מ יהי' זה בפנימיות שלא יהי' בזה שינויים. והיינו שספירת המלכות תקבל לא רק מן ה' ספירות התחתונות, אלא גם מן ה' ספירות העליונות.

ז) ומסיים בכתוב: איומה כנדגלות, דקאי על ענין הדגלים, שזהו עיקר העבודה שתהי' התכללות המדות (כנ"ל), ועז"נ איומה כנדגלות, מלשון אימה, שהכל יראים מן הקב"ה ומן המלאכים, מצד ענין הדגלים שלמעלה, כמ"ש3 דודי צח ואדום דגול מרבבה. והענין הוא55, דהנה, צח בגימטריא ב"פ מ"ט, דמ"ט הם הז' מדות כפי שהם כלולים זמ"ז, וב"פ מ"ט, היינו המדות שלמעלה והמדות שלמטה, וכנ"ל (ס"ג) שצ"ל המשכת המדות שלמעלה שהם פועלים הנתינת כח לברר ולתקן המדות שלמטה. ומ"ש צח ואדום, הנה צח הוא לבן, שהוא בקו החסדים, ואדום הוא בקו הגבורות, וצריך להיות חיבור ב' הקוין יחד, שזוהי העבודה דהתכללות המדות. והנה, חיבור ב' הקוין הוא ע"י גילוי אור נעלה יותר שלמעלה משניהם, והו"ע המשכת הספירות כמו שהם בשרשם, שזהו ג"כ פירוש צח, מלשון צחצחות, כידוע שצחצחות קאי על הע"ס דעתיק או הע"ס דעולם העקודים56. וזהו ג"כ דגול מרבבה, דגול קאי על הדגלים שהו"ע ההתכללות, וענין זה נעשה על ידי המשכת אור נעלה, שהוא בחינת רבבה, כידוע57 בענין המספרים, שיחידות עשיריות מאות ואלפים הם בהשתלשלות, ורבבה הוא למעלה מהשתלשלות. ואף שלפעמים מבואר58 שככל שהמספר הוא מרובה ביותר הרי זה מורה על מיעוט האור, ועד"מ בהרב המשפיע, שכאשר משפיע לתלמיד גדול אזי ההשפעה היא במיעוט אותיות, לתלמיד בינוני ביותר אותיות, ולתלמיד קטן בריבוי אותיות ביותר, וכמו"כ הוא בענין השגת השכל לעצמו, הנה אותיות השכל הם במיעוט, אותיות המחשבה בריבוי יותר, ואותיות הדבור לזולתו הם בריבוי יותר, שמזה מובן שככל שמספר האותיות הוא ביותר אזי האור הוא במיעוט יותר. הנה כל זה הוא בענין הכלים, שריבוי הכלים הוא מצד צמצום האור. אמנם המבואר כאן בענין בחי' רבבה שהוא מדריגה נעלית, אין זה ריבוי הכלים, כי אם ריבוי האור, ואדרבה הכלים שם הם במיעוט, דככל שהכלים הם במיעוט יותר אזי האור הוא בריבוי יותר, וכמובן ממשל הנ"ל, והיינו, שבעולמות בי"ע הכלים הם בריבוי ביותר, ובעולם האצילות הכלים אינם בריבוי כ"כ, ועד שבעולם העקודים הם עקודים בכלי אחד, ואז הוא תכלית שלימות ריבוי האור. וזהו ענין רבבה שהוא ריבוי האור, אבל מצד הכלים אין ריבוי כלל, ואדרבה, כלי אחד, שזהו ג"כ רבבה לשון יחיד, שהרי לא נאמר רבבות לשון רבים (כבשאר המספרים), כי אם רבבה דייקא, לשון יחיד. ומצד המשכת הע"ס דעקודים (בחי' רבבה), נעשה ענין ההתכללות (ענין הדגלים, דגול). וכנ"ל בפירוש דודי צח ואדום, שענין התכללות ב' הקוין חסדים וגבורות הוא מצד בחי' צחצחות, דקאי על הע"ס דעתיק או דעקודים. וזהו שמסיים במדרש וכשם שהכל יראים מן הקב"ה ומן המלאכים כך כו' היו יראים מישראל כו', לכך נאמר איומה כנדגלות, היינו, שכשם שישנו ענין הדגלים בהמלאכים ובהקב"ה, כמו"כ נעשה ענין הדגלים גם בישראל, שהו"ע התכללות המדות וביטול במציאות, וענין זה נעשה מצד המשכת בחי' יחידה שבנפש, שבחי' יחידה ענינה שהיא כלי לאחד שלמעלה59.

ח) וזהו איש על דגלו גו', דכאשר נתאוו ישראל לענין הדגלים, אמר להם הקב"ה את סדר הדברים, שיש בזה ג' ענינים, איש על דגלו, באותות לבית אבותם, מנגד סביב לאוהל מועד יחנו. איש על דגלו, איש דייקא ולא אדם, דעיקר העבודה הוא תיקון המדות כנ"ל, והיינו, דכיון שכל ענין העבודה הוא לתקן את הענין דשבה"כ, לכן צ"ל העבודה בהמדות דוקא, שבהם הי' השבירה כידוע60, והעבודה הוא איש על דגלו, היינו לפעול התכללות בהמדות, ולא רק התכללות, כי אם ביטול במציאות, וזהו לבית אבותם, ולא לבית אמותם, וכנ"ל שע"י הבנה והשגה דבינה אי אפשר לפעול ביטול במציאות, כי אם ע"י המשכת מוחין דאבא דוקא. מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, היינו, שכאשר העבודה היא באופן דמנגד, שפועלים גם בהמנגד, שגם מבחי' כנגדו עושים עזר, הנה עי"ז נעשית ההמשכה מלמעלה למטה, להיות סביב לאוהל מועד יחנו. והענין בזה61, דאיתא בזהר62 שחיות המרכבה הם רתיכין ומשריין, רתיכין הו"ע העלאה, ומשריין הו"ע המשכה, כמו שתרגם מחנה משריתא63. וזהו איש על דגלו באותות לבית אבותם, שהו"ע העבודה דהעלאה מלמטה למעלה. ועי"ז נעשית ההמשכה מלמעלה למטה, מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, אוהל מועד הו"ע ההמשכה שע"י התורה, וגם ונועדתי64 כפשוטו, וסביב לאוהל מועד, דהיינו רחוק אלפיים אמה65, קאי על בחי' שלמעלה מהתורה, דכשם שהתורה קדמה לעולם אלפיים שנה66, אאלפך חכמה אאלפך בינה67, כמו"כ יש אלפיים אמה למעלה גם מהתורה, וזהו מנגד סביב לאוהל מועד, דהיינו בחי' האלפיים אמה שלמעלה מהתורה. ועז"נ יחנו, שכל מדריגות אלו ימשיכו אותם למטה, והיינו שע"י העבודה דבירור והתכללות המדות, ממשיכים למטה כל הבחי' דמנגד סביב לאוהל מועד באופן דיחנו. וגילוי זה יהי' לעת"ל, שאז יראו בגילוי את כל המדריגות, כמ"ש68 ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר.