בס"ד. ר"ד בעת קבלת-פנים* – פורים-קטן, ה'תשי"א.

בלתי מוגה

א. (דובר אודות התענית ביום החתונה שחל בפורים קטן, ואמר האדמו"ר מקאָפּישניץ שנהוג אצלם שאין מתענים1, אבל כיון שכ"ק אדמו"ר שליט"א הורה להחתן להתענות, לא אמר מאומה. ובהמשך לזה אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' נוהג להתענות גם בעצמו ביום החתונה של בנותיו, והי' משלים התענית2.

בחתונת בתו הצעירה3 התאחר מאד זמן החופה (בגלל א' המוזמנים שכ"ק מו"ח אדמו"ר המתין לבואו)4, ואעפ"כ, המשיך כ"ק מו"ח אדמו"ר לישב בתענית עד אחרי החופה.

*

ב. בחגיגת הבר-מצוה של נכד כ"ק מו"ח אדמו"ר, לא הפסיקו את

חתן הבר-מצוה באמצע חזרת המאמר חסידות, בנוכחות כ"ק מו"ח אדמו"ר. ואח"כ אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכיון שמנהג פולין הוא שמפסיקים את חתן הבר-מצוה, יתחיל חתן הבר-מצוה עוד הפעם, ואז יפסיקוהו, כמנהג פולין5.

*

ג. איתא בספרים6 שטבעת נישואין צריכה להיות כמו סמ"ך וכמו

מ"ם – עגולה (כסמ"ך) מבפנים, ומרובעת (כמ"ם) מבחוץ. וע"פ קבלה יש לקדש בטבעת של כסף7. אבל אעפ"כ, המנהג בפועל לקדש בטבעת עגולה (גם מבחוץ), ומזהב דוקא7.

*

ד. בהשייכות דנישואין למתן-תורה – מצינו ב' אופנים8: (א)

הקב"ה נקרא חתן וכנס"י נקראת כלה, ע"ש המשכת והשפעת התורה לישראל, (ב) בנ"י נקראים חתן והתורה נקראת כלה, ע"ש שבנ"י משפיעים ומוסיפים בתורה.

ושניהם אמת, שבתחילה ישנה השפעת התורה לישראל, ואח"כ משפיעים בנ"י ומוסיפים בתורה.

ויש לומר, שב' ענינים אלה מתאימים לב' הענינים דמתנה ויגיעה שבתורה9:

מצינו שהתורה ניתנה במתנה10, שאין צריכים להתייגע על זה, ולאידך, מצינו שאי אפשר להשיג התורה אלא ע"י יגיעה דוקא11.

וההסברה בזה – שבתחילה ישנו ענין המתנה שבתורה, שמקבל מה שנותנים לו מן המוכן (החל מהענינים שהאם מלמדת את התינוק), ולאח"ז ניתוסף גם ענין היגיעה שבתורה, שעי"ז ביכלתו להשיג ענינים כאלה שאינו יכול להשיגם לפנ"ז באופן של מתנה12.