בס"ד. שיחת יום ד' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשי"ד.
– להתלמידים הנוסעים בשליחות ה"מרכז לעניני חינוך", בחדרו הק'* –
בלתי מוגה
א. דובר כבר אתמול1 אודות הענין ד"לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך"2, שענין זה שייך לנסיעות אלה.
בעיקר היו הדברים מכוונים אליכם, אלא שבינתיים ובדרך אגב נאמרו הדברים לכולם.
אך כיון שנכנסתם – אחזור שוב על תוכן הענין ובהוספה, במיוחד עבורכם.
ב. שנינו3: "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו". אחד מהנסיונות הראשונים – ואולי גם מהגדולים שבהם – הוא הנסיון דאור כשדים, ואעפ"כ – לא נזכר נסיון זה בתורה בפירוש, אלא ע"י רמז בלבד. הנסיון הראשון שנזכר בפירוש בתורה הוא הנסיון ד"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך".
ויש לומר טעם לזה, כיון שהענין ד"לך לך מארצך גו'" ישנו בעבודת כאו"א, הן מלמעלה למטה, הן מלמטה למעלה4, והן בהמטה גופא.
בענין ירידת הנשמה למטה בגוף, מצינו שני הפכים:
א) "על כרחך אתה חי"6, שהחיים דנשמה בגוף הם ענין של כפי' והכרח על הנשמה, כיון שהנשמה – לפני ירידתה למטה בגוף – היא חצובה מתחת כסא הכבוד7, וזוהי רק המדריגה התחתונה בנשמה, ויש מדריגה נעלית יותר בנשמה – כפי שהיא בבחינת "טהורה היא"8, ולמעלה מזה.
כיון שהירידה לעולם היא ירידה גדולה עבור הנשמה, ובפרט ע"פ מה שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחה9, שלפני ירידת הנשמה למטה מראים לה את גן-עדן וגיהנם, כדי שתדע מה עלי' לעשות בעולם – לכן, הרי ירידת הנשמה להחיות גוף היא דבר כפוי על הנשמה; "על כרחך אתה חי".
ב) אבל מאידך גיסא, מבלי הבט על גודל הירידה, הרי דוקא ע"י ירידה זו מגיעה הנשמה למדריגה נעלית יותר מכפי שהיתה קודם לכן, כמאמר הידוע10 "ירידה צורך עלי'".
ד. ב' ענינים אלו מרומזים בפסוק "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך":
"מארצך" – פירושו כפי שהנשמה עומדת בבחינת רצון העליון, שהוא למעלה ממ"ש בתניא11 שהנשמה נמשכת מחכמה עילאה, ש"הוא וחכמתו אחד", כיון שרצון הוא למעלה מחכמה12.
– וזהו גם הענין מ"ש בתניא13 "שכולן מתאימות, ואב אחד לכולנה": "כולן מתאימות" – מצד בחינת הרצון, "ואב אחד לכולנה" – מצד בחי' החכמה. –
"וממולדתך ומבית אביך" – הוא כפי שהנשמה עומדת בספירות חכמה ובינה, שהרי "לידה" היא מ"אב ואם", שחכמה היא "אב" ובינה היא "אם"14.
"מולדתך" – הוא כפי שהנשמה עומדת בספירת החכמה, ו"בית אביך" – הוא כפי שהנשמה עומדת בספירת הבינה, כיון ש"אב" (כאמור) הוא חכמה, ו"בית אב", בית וכלי ל"אב" – הוא בינה.
ובאופן אחר י"ל: "מולדתך" – כולל ב' הספירות, חכמה ובינה, שהן מולידות; ו"בית אביך" הוא כפי שהנשמה נמצאת בספירת המלכות.
ובאופן למטה יותר: "מארצך", "ממולדתך" ו"מבית אביך" – פירושם בינה, ז"א ונוק'15.
ג' מדריגות הנ"ל בנשמה ישנם גם בסדר העולמות: "מארצך" – כפי שהנשמה עומדת עדיין למעלה מעולם האצילות. "מולדתך" – כפי שהנשמה עומדת בעולם האצילות, כיון ששורש כל הנשמות הוא באצילות16, שבאצילות בכלל מאיר חכמה – אות יו"ד דשם הוי'17. "בית אביך" – הוא הנשמה כפי שיורדת בעולם הבריאה, ששם מאירה ספירת הבינה18, ו"מלכות דאצילות נעשה כתר לבריאה"19.
וזהו מה שאומרים לנשמה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" – שעלי' לצאת משרשה ומקורה בכל הדרגות הנ"ל, עד "אל הארץ אשר אראך" – להתלבש בגוף גשמי וארצי ("ערדיש-גשמיות'דיקן גוף"), כיון שדוקא בגוף גשמי זה תבוא לידי העלי' הגדולה.
בברכות השחר אומרים: "נשמה שנתת בי טהורה היא כו' ואתה משמרה בקרבי". "טהורה היא" קאי על הנשמה כפי שהיא בעולם האצילות, "שנתת בי" הוא למעלה עוד יותר, ואעפ"כ יורדת היא משם ל"בראתה" – עולם הבריאה, "יצרתה" – עולם היצירה, ועד "נפחתה בי" – בגוף הגשמי20. ודוקא ע"י הענין ד"נפחתה בי" מגעת היא ל"ואתה משמרה בקרבי" – שהו"ע שבא משורש שלמעלה גם מ"טהורה היא" ואפילו מ"שנתת בי", שהרי השומר הוא חזק מהנשמר21.
וזהו "אל הארץ אשר אראך" – שאני, העצמות בכבודו ובעצמו, אראך – כיון שדוקא כאן למטה בעולם אפשר "לקחת" עצמות, כמ"ש בתניא22 "לית מחשבה תפיסא בי' כלל, כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצוותי'", שהם "לא בשמים"23, אלא דוקא בעולם הזה הגשמי.
ה. לאחר שהנשמה הביאה לידי פועל את הענין ד"לך לך מארצך" מלמעלה למטה, וירדה מכל דרגותי' העליונות ונתלבשה בגוף גשמי – מקבלת היא את הכח להביא לידי פועל את הענין ד"לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך" לפי פירוש הב', כפי שענין זה הוא מלמטה למעלה.
ידוע, שהיצר הרע נכנס באדם ראשון – "אקדמי' טענתי'"24, "משעה שננער לצאת ממעי אמו"25. וא"כ צריכים כחות כדי להתגבר עליו. וכאשר הנשמה יורדת כאן למטה, נותנים לה כח זה, כדי שתוכל לצאת "מארצך" – לשון רצה26 – מרצונות הנפש הבהמית, "וממולדתך" – מההנחות הבאות מהשכל הטבעי שמצד העולם ומהמדות שמצד העולם, "ומבית אביך" – מענינים שמקורם אצלו בחינוך והרגל שלא כדבעי27. מכל ענינים אלה עליו לצאת, וללכת "אל הארץ אשר אראך" – לבית הכנסת ולבית המדרש, ששם מושלים רצונות הנפש האלקית, שיבטלו את הרצונות הטבעיים שמצד העולם, הנחות השכל הטבעי שמצד העולם, והמדות וההרגלים הטבעיים שמצד העולם של הנפש הבהמית.
ו. לאחר שהנשמה פעלה ענין זה בעבודה, ויצאה "מארצך וממולדתך ומבית אביך" של הנפש הבהמית, תובעים ממנה עבודה נעלית יותר – לצאת "מארצך וממולדתך ומבית אביך" אפילו של הנפש האלקית.
"מארצך" – מהרצונות של הנפש האלקית, "ממולדתך" – מחכמה דנפש האלקית, "ומבית אביך" – מהתבוננות דקדושה, "אל הארץ אשר אראך" – לבוא לידי מדריגה שלמעלה מטעם ודעת, לההנחה והראי' דחכמה – פנימיות אבא – שלמעלה משכל, אפילו משכל דחכמה28.
וכפי שדובר אתמול29 במעלת עבודת יצחק על עבודת אברהם – שעבודת אברהם היא "זכור אב נמשך אחריך כמים"30, שהו"ע אהבה במדידה והגבלה ע"פ טו"ד, ודוקא ע"י המילה (שענינה "והי' תמים"31) היתה עבודתו של יצחק באהבה כרשפי אש, למעלה מטו"ד.
*
ז. ובנוגע להנסיעות:
בכלל, נסיעות אלו הן ענין שאינו ע"פ שכל, אפילו ע"פ שכל דקדושה. כאשר בחור יעשה "חשבון" ע"פ שכל, היכן יתוסף לו יותר בלימוד התורה, קיום המצוות ועבודת התפלה – בודאי יתקבל אצלו שבהיותו בישיבה, או אפילו בביתו, יתוסף לו יותר מאשר בנסיעה בדרך.
ואעפ"כ תובעים ממנו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך": "לך לך" ממה שמתקבל אצלך ע"פ שכל, "לך לך" מהרצונות שלך – אף שרצונו של כאו"א הוא לעשות32 ככל יכלתו שיתוסף לו בתורה ומצוות;
"אל הארץ אשר אראך" – לבוא לאיזו עיירה, ולהביא לשם דבר תורה רענן ופתגם חסידי המחמם את הלב ("אַ פרישן וואָרט פון תורה און אַ וואַרימן וואָרט פון חסידות"), ולפעול שם כו'33, ובשביל זה תובעים ממך לצאת "מארצך וממולדתך ומבית אביך",
ומבטיחים לך, שכאשר תעשה כן – אזי תשיג שם ענין נעלה יותר, אשר, בהיותך בישיבה לא תוכל להגיע אליו, והיינו, שיכולים להיות מושקע בעבודת התפלה, ולא להשיג את הענינים הנעלים שמקבלים עי"ז שמסתובבים באיזו עיירה ("מ'וואַלגערט זיך אין אַ שטעטל"), אפילו ב"אמריקא", ופועלים שם בעניני יהדות כו'33.
וע"ז נאמר "אשר אראך": יתכן אמנם שהבחור שנוסע ופועל בעיירה, לא ישיג את העילוי שקיבל בהיותו שם, וענין זה לא יבוא אצלו אפילו בהרגש; אבל בהנחה וראי' דחכמה ("אשר אראך") – יש לו ענין זה.
– ישנו פתגם שיכול יהודי לחיות מאה ועשרים שנה, לזכות לגילוי אלי' ולענינים נוספים, מבלי לדעת ולהשיג ענין זה34, ולא רק לא להשיג בשכל, אלא גם לא להרגיש זאת; ולאידך גיסא ישנו פתגם שיכול יהודי לחיות כל ימי חייו מבלי להחסיר מצות עשה ומבלי לעבור על מצות לא תעשה, ואעפ"כ – לא לדעת כלל אודות הקב"ה, והרי כאשר חסר ב"דע את אלקי אביך"35, אזי חסר גם בהענין ד"עבדהו בלבב שלם" (כסיום הכתוב).
ובעניננו (כנ"ל) – שיכולים להיות בישיבה, לעסוק בלימוד התורה, קיום המצוות ועבודת התפלה, ואעפ"כ לא להשיג מה שמקבלים עי"ז שמסתובבים בעיירה בשליחותו של הרבי, שעי"ז זוכים לענין הרבה יותר נעלה – אם לא בהשגה ובהרגש, אבל ישנו בפנימיות נפשו, ביחידה שבנפש הנרגשת בחכמה שבנפש (בחינת "אין").
ח. וכשם שאברהם אבינו קיבל את ההבטחה "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה"36, שבזה נכללים כל ג' הדברים שהדרך ממעטת אותם37, שעליהם הבטיחו הקב"ה שלא זו בלבד שלא יתמעטו, אלא אדרבה, שתהי' בהם תוספת, וכל זה יבוא גם בגילוי –
כן הוא בנוגע לכל אלו הנוסעים בשליחותו של הרבי, שמובטחים הם ממנו שלא זו בלבד שלא יהי' אצלם שום גרעון, אלא אדרבה, שיתוסף אצלם לא רק בבחי' ראי' דחכמה, "אל הארץ אשר אראך", אלא גם בהרגש, ובאופן של גילוי, ועד שיהי' בגילוי גם לעיני בשר, שלכן יקויים בהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה"38.
וזו תהי' ההכנה להגאולה העתידה, שאז יקויים היעוד39 "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר".
ט. ב"תיקון ליל שבועות"40 אומרים שכאשר ישנו הזיווג ד"מטרוניתא" עם "בן המלך", אזי כל המתעסקים בתכשיטי הכלה זוכים לקחת חלק בשמחה.
ועד"ז בעניננו: כל המתעסקים ומשתתפים בהעבודה הנדרשת בשביל ההכנות להגאולה – יזכו ליטול חלק בראש41 בהגאולה הקרובה במהרה בימינו, ויזכו "לחזות בנועם הוי'"42.
הוסיפו תגובה