בס"ד. חלק משיחת וא"ו תשרי, ה'תשכ"ח (ה).

בלתי מוגה

יט. אמנם, כאשר הקב"ה רואה שלא מספיק מה שמבואר בספרים – אזי מראה זאת לעיני בשר, עד שאפילו "ראו כל אפסי ארץ":

ישנם כאלו שעד עתה הכריזו שארצות-הברית מוצאת חן בעיניהם יותר מאשר ארץ ישראל, וה"חוקה" ("קאָנסטיטושאָן") של לונדון מוצאת חן בעיניהם יותר מאשר ה"חוקה" של ה"חושן משפט", להבדיל, והכריזו שאין להם שייכות לי"ב שבטים שכבשו את ארץ כנען, אלא יש להם שייכות ל"כנענים" של ארץ כנען, באמרם, שכיבוש וגירוש שבעת האומות ובראשם כנען אינו ע"פ צדק ויושר, ולכן נחלץ ("נעמט ער זיך אָן") לטובת הצדק והיושר ומצטרף גם הוא להיות "כנעני".

ובכן: במה דברים אמורים – קודם שנתנו לו זעזוע ("אַ טרייסל געטאָן"), אבל כשנתנו לו זעזוע, ואמרו לו: שמע! הכוונה היא אליך, הן אם אתה קורא לעצמך בשם "כנעני", והן אם רצונך להשאר בארץ ישראל, ארץ הקודש, ולהשאר בן אברהם יצחק ויעקב,

– שגם יעקב נקרא בשם "ישראל", ועד שמצינו במדרש שגם "אברהם נקרא ישראל" ו"יצחק נקרא שמו ישראל", והיינו שגם הם נקראים על שם יעקב, שניתן לו השם "ישראל", ע"ש "שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", שאינו מתפעל מ"אנשים" שבעולם, ואינו מתפעל אפילו מ"אלקים", מלאכים וכחות הטבע, בידעו ש"בנים אתם להוי' אלקיכם", שממלאים את שליחותו של הקב"ה –

אזי מתחיל ה"כנעני" לצעוק שהוא הולך להלחם שלא להניח ליורשים של הכנענים להכנס לארץ ישראל!...

וכמו כן מי שעד עכשיו צעק נגד הדת – מגיע ל"כותל המערבי" ומתפרץ בבכי בלי שום הסברה...

וכן מי שיום אחד לפני כן ברח מא"י לארה"ב כדי ללמוד כאן, בחשבו לפי דעתו שעי"ז יהי' "עולה", בה בשעה שלאמיתו של דבר יהי' "יורד" ברוחניות – הנה גם הוא רץ בחזרה לארץ ישראל, ומעמיד עצמו בסכנה כדי שלא יכנסו גויים לארץ הקודש!

ובזה רואים את הפעולה של הזעזוע – שעי"ז מתבטלים כל השינויים וכל החילוקים שבין בנ"י, ומתגלה ה"עצם" שישנו בכל אחד מישראל – שהוא יודע שארץ ישראל שייכת לבנ"י, ולא לכנענים, והוא יודע שמקומה של ארץ ישראל הוא היכן שנמצא "הכותל המערבי" עם ביהמ"ק, ולא ב"אוגאַנדאַ" (שלשם רצו לילך אלו שאח"כ המירו כו', כמבואר בדברי הימים – לא "דברי הימים" האמיתי, אלא דברי הימים של הגויים).

וענין זה נעשה אצלו באופן שאין זה רק ענין של מה-בכך, או ענין מִשני, אלא ענין שבשבילו כדאי לו לעזוב את כל הענינים שהורגל בהם – "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", ולשכוח אפילו על המפלגה שלו, ועל ראש המפלגה, ולילך ולשרת מישהו ששייך למפלגה הפכית, אשר עד אתמול החשיב אותו לטיפש, שאינו מבין לא בענינים רוחניים ולא בענינים גשמיים, והי' צועק עליו שהנהגתו היא היפך מ"סאָציאַליזם", היפך הטוב והיפך היושר, ולא בגדר אנושי, ואעפ"כ, מתייצב מעצמו, ברצונו הטוב, ואומר שמוסר בידו את גורל חייו, להעמיד עצמו בסכנה להלחם נגד הגוי שרוצה לגרש אותו מארץ הקודש!...

ולכאורה: הרי הוא יודע שבנ"י לא נולדו שם, והוצרכו תחילה לגרש משם שבעה אומות, ובאופן ש"לא תחי' כל נשמה" – היפך היושר והצדק?!

אך ההסברה בזה – כפי שמתחיל רש"י את פירושו על התורה: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים .. כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", והיינו, שישנו חלק בעולם שנברא מלכתחילה באופן שיהי' תחילה "נחלת גויים", ואח"כ ינתן לבנ"י ("לתת להם").

ולכאורה יש מקום לשאול: למה הוצרך הקב"ה לעשות זאת בסדר הפוך – שתהי' תחילה "נחלת גויים" ואח"כ יהי' "לתת להם"?!

ובכן: רצונך לשאול קושיא על הקב"ה – טוב... אין לך מה לעשות – שאל קושיות. אבל זוהי המציאות!

ובזה מתחיל רש"י את פירושו על התורה לילדים קטנים (שהרי "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא") – שזהו הכח של הקב"ה, "כח מעשיו", ו"כח" זה "הגיד לעמו" – ע"י התורה, ולא ע"י "כתב- הזכויות" ("טשאַרטער") של ה"או"ם", ולא ע"י הסכמת שבעים אומות העולם; "כח מעשיו הגיד לעמו" – בכתבו בתורה שארץ ישראל שייכת לבנ"י. וממשיך לבאר באיזה אופן הגיעה אליהם ארץ ישראל – "לתת להם נחלת גויים", היינו, שתחילה ניתנה למשך זמן לגויים, ואח"כ ניתנה לבנ"י באופן של "ברית עולם".

ומה שצעק יום אחד קודם שזהו היפך הצדק והיושר, ולכן העדיף להיות שייך ל"כנען", ולא לבני אברהם יצחק ויעקב, ובפרט כשבאים יורשי ישמעאל, בכור אברהם, וטוענים שמגיע להם "פי שנים", והם צריכים לקבל את מקום מנוחתו של אברהם – לא נוגע לו כלל כל הטענות הנ"ל, ואינו נכנס לשקו"ט ופלפול בזה, ואינו פונה ל"בית המשפט העליון" של אומות העולם ב"האַג" שיכריעו בזה, אלא הוא נעמד עם הרובה על הגבול, ואומר לגוי: אם אתה מסתלק, מה טוב, ואם לאו – "שם תהא ...", ואינו מניחו להכנס, כיון שארץ ישראל שייכת לבנ"י – "לתת להם נחלת גויים".

לאברהם היו אמנם ישמעאל ויצחק, אבל "ביצחק יקרא לך זרע", וליצחק היו עשו ויעקב, אבל "ביצחק, ולא כל יצחק",

עשו הי' אמנם הבכור, וגם ישמעאל הי' הבכור, ובכלל היתה ארץ ישראל "נחלת גויים", אבל, כל השכל והסברה לא נוגע לו כלל; הוא יודע – ואם אינו יודע, הרי הוא מרגיש זאת – ש"כח מעשיו הגיד לעמו", "לתת להם" ארץ שהיתה תחילה "נחלת גויים", ואח"כ ניתנה לבנ"י.

וזהו מה שרואים שע"י הזעזוע מתבטלים כל המחיצות, וכאמור לעיל, לא רק בענינים טפלים, באופן שיש לו ב' ענינים, חציו כאן וחציו שם, אלא באופן שמעמיד את חייו בסכנה בשביל להגן על ארץ ישראל שתהי' כפי שנאמר בפסוק: "לתת להם נחלת גויים".