בס"ד. חלק משיחת ח"י סיון, ה'תשכ"ז

ה. לענין של "הקהל" יש משמעות מיוחדת בשבועות האחרונים, בקשר עם המצב המיוחד בארץ ישראל:

ע"פ דברי הגמרא, הנה לפעמים צריכים ללמוד מהאויב והשונא.

ובנוגע לעניננו:

אומות העולם מתאחדים יחד בתור "שבעים זאבים" נגד בני ישראל,

– אע"פ שמצד עצמם הם מסוכסכים ביניהם, מ"מ, בנוגע לבנ"י, מתאחדים רובם או חלק מהם בשביל מטרה אחת –

להצר ולהקשות על בנ"י, ולא להניח להם להתנהג כרצונו של הקב"ה מתוך מנוחה.

מצב זה צריך לעורר את חיזוק רגש האחדות בין בנ"י בכל מקום שהם – בארץ ישראל או בחוץ לארץ, בערים או במדינות ("קאָנטרי'ס"), בחוג וסביבה זו או אחרת, שאצל כולם יהי' בולט ונרגש השייכות לאותו עם, ע"י אותם תורה ומצוות, ובאותו "מקום" באורח החיים בכלל, ובנוגע לחינוך עצמו והילדים בפרט – ברוח התורה והחסידות.

רגש האחדות צריך להתבטא בחיי היום-יום עי"ז שכל אחד מישראל מתחיל את היום באותו אופן – באמירת "מודה אני", ובבוא יום השבת – עי"ז שכל אשה מדליקה נרות באותו זמן, בערב שבת, ללא חילוק אם נמצאים במדינה זו או במדינה אחרת, ועד"ז בנוגע לשאר הפרטים שבימי החול ובימי השבת.

ע"י הנהגה כזו מתחזק הקשר והאחדות בין יהודי אחד לחבירו, ועד שכל בנ"י מתאחדים ע"י תורה אחת שניתנה מה' אחד.

וכאשר בנ"י נמצאים במעמד ומצב ד"כולנו כאחד", אזי מקבלים ברכות מיוחדות מהקב"ה – "ברכנו אבינו (כיון ש)כולנו כאחד",

ועי"ז נמשך כח לכל בנ"י – לאלו שעוסקים בכך, ועל ידם לכל בנ"י בכל מקום שהם – שיהי' להם החוזק ועומק החכמה בינה ודעת כדי שיוכלו להעריך ולהכיר את כל הענינים והמצבים שמסביבם, ועי"ז לעמוד בכל הקשיים שישנם בזמננו בפרט, ובכל הזמנים – מאז שקיבלו בנ"י את התורה – בכלל, להתגבר עליהם ולנצחם, מתוך שמחה וטוב לבב, מתוך בריאות נכונה ומצב רוח טוב, בשמחה ובחיות,

ולפעול מיד תוספת חיזוק בחיים תורניים ובקיום המצוות בהידור, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לכל אלו שיש לו השפעה אליהם, ובפרט המחונכים – שעי"ז נמשכת ברכה וישועה והצלחה מהקב"ה, מקור הברכה, נותן התורה ומצַוה המצוה, למלא הצרכים של כאו"א.