התוועדויות תשמ"ג

א. שבת מבה"ח סיון: אמירת "אב הרחמים"
ענינו של שבת מבה"ח סיון – שבו נמשכת ברכה על כל עניני חודש סיון, שנקודתו העיקרית – קבלת התורה (א)טעם אמירת "אב הרחמים" בשבת מבה"ח סיון (שהרי הענין הבלתי רצוי שבזה אינו שייך בימינו) – הפיכת הענינים הבלתי רצויים לטוב; ואף שאומרים אותו בכל שבת – אין זה אלא שלב א' באמירתו (התעוררות לתשובה), ובשבת זו הוא שלב הב' – הפיכת הענינים הבלתי רצויים לטוב, כי "החודש השלישי" ענינו תכלית השלימות דאתהפכא (לאחרי העבודה דאתכפיא ואתהפכא) (ב-ה)הדגשת הענין הטוב באמירת "אב הרחמים" לאחרי הגילוי דפנימיות התורה (הקשור עם ביטול השמדות כו'), ובפרט לאחרי הגילוי באופן הכי נעלה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" בשנת שש מאות לאלף הששי (ו-ז)הוספה בכל עניני העבודה הקשורים לחודש סיון, ולכל לראש – ההכנה למ"ת (ח)

ב. 1) קביעות השנה
לימוד הוראה מהקביעות דשבת מבה"ח סיון בשנה זו – בש"פ בהו"ב, ובשבת שלאחרי ל"ג בעומר (ט)פרשת בהו"ב: חיבור ב' ההפכים ד"בהר" (צמיחה וגידול) ו"בחוקותי" (תוקף והעדר השינוי); השייכות לשבת מבה"ח סיון – אמירת "אב הרחמים" בדוגמת "אודך ה' כי אנפת בי" דלעת"ל, שאז יהי' החיבור דב' ענינים אלו; וההוראה – גם במצב ד"אתהפכא" צ"ל ענין הצמיחה והגידול (י-יב)שבת שלאחרי ל"ג בעומר: גילוי פנימיות התורה, הקשור עם אמירת "אב הרחמים" למעליותא (כנ"ל) (יג)

2) השלמת עניני ל"ג בעומר
אלו שלא ניצלו כראוי את יום ל"ג בעומר ולא השתתפו בשמחתו של רשב"י – ביכלתם לתקן זאת בשבת זו (יד)

3) סיום
הוספה בפעולות הפצת היהדות והמעיינות חוצה (טו)

מאמר ד"ה אם בחוקותי תלכו גו'

ג. 1) פרש"י (בהר כה, י): "וקראתם דרור – לעבדים בין נרצע בין שלא כלו לו שש כו'"
מדוע מקדים נרצע ללא כלו לו שש; מדוע מביא שם בעל המאמר; מדוע מוסיף תיבת "וכו'" (יז-ח)

2) פרקי אבות (פ"ה): "ארבע מדות ביושבים לפני חכמים"
מהו החילוק בין "יושבים לפני חכמים" ל"הולכי ביהמ"ד"; מדוע משנה מהמשניות שלפנ"ז (יט)

3) לקוטי לוי"צ (ויקרא ע' שמח): "שלמא דארעא שלמא דביתא שלמא דעלמא"
מהו שינוי הסדר בין פרשתנו לפ' צו; מהי ההוראה בעבודת האדם (כ)

4) כינוס נשי ובנות חב"ד
השייכות לעניני השבת: שבת שלאחרי ל"ג בעומר – עבודת התומ"צ מתוך שמחה; ש"פ בהו"ב – תכלית התוקף ("הר") בעבודת ה', ולאידך ענין זה חקוק ("בחוקותי") במציאות העולם; שבת מבה"ח סיון – הוספה בעניני ההכנות למ"ת (כא-ה)

ד. 1) הביאור בפרש"י
"דרור" קאי בכל העבדים, ולא כלו לו שש הוא חידוש גדול יותר (כי האדון לא קיבל תמורת כספו); הוספת "וכו'" – לרמז להמשך דברי ר"י, ע"ד החילוקים בין עבד לבן חורין, אלא שעיקר החילוק הוא בענין הדירה (ולזה מביא שם בעל המאמר, שמצינו שהדגיש את גודל החשיבות דדירה אף שהי' עני מרוד) (כו-ט)הטעם שר' יהודה הראה לשליח את הזהובים דוקא תחת המחצלת (ולא בכיס וכיו"ב) – כדי להראות כיצד הוא מתייחס אליהם (דלא כאלו שאצלם כספם הוא הדבר החשוב ביותר ומשתדלים להראותו לאחרים כו') (ל-לא)

2) חג השבועות: השתדלות שכל ילדי ישראל ישמעו עשרת הדברות (לב)

ה. הביאור בלקוטי לוי"צ
תחלה צ"ל "שלמא דארעא" (הכשרת העולם) ואח"כ "דביתא" ו"דעלמא" (הפעולה בעולם); אבל מצד הקב"ה (מדריגת רשב"י, בעל המאמר דפ' צו) העולם מוכשר ("שלמא דמטרוניתא"), ולכן מתחילים ב"שלמא דעלמא" (לג-ה)קיום היעוד ד"ונתתי שלום גו'" ע"י ההנהגה ע"פ תורה – כולל פס"ד התורה בענין שטחי ארץ ישראל (לו)

ו. 1) הביאור בפרקי אבות
"הולכי ביהמ"ד" הם התלמידים, ו"יושבים לפני חכמים" כבר אינם במעמד "תלמידים", ולכן אצלם חשובה יותר ההשפעה לזולת; ובענין זה כל ה"ארבע מדות" הם רצויים – "ספוג" (בענינים שא"צ לפרסם), "משפך" (בענינים שיש לפרסמם במלואם), "משמרת" (השפעת הפרטים שהם "יין" בלבד) ו"נפה" (השפעת הפרטים שהם "קמח" בלבד); השייכות ל"מילי דחסידותא" – כי כדי לפעול ענינים אלו יש צורך ב"מדת חסידות" (לז-מא)

2) אמירת תחנון בליל ט"ו אייר (המשך)
מ"ש בשם ה"מונקאַטשער" שלא לומר תחנון בט"ו באייר – י"ל שהכוונה היתה לליל ט"ו באייר בלבד, אלא שהשומע טעה (מב)

3) חקירות בענין קרבן פסח
אכל מקרבן פסח בי"ד – האם יצא י"ח; האם החגיגה הבאה עם הפסח אסורה באכילה ביום י"ד (מג)ע"י הדיבור בעניני הפסח זוכים לקיום הקרבת הפסח במעשה בפועל (מד)

ז. "דינער" לטובת ישיבת "אהלי תורה" (מה)

1) חג הפסח וחג השבועות: שייכותם לנשי ובנות ישראל
הנקודה המשותפת דפסח ושבועות (שאנו נמצאים עתה ביניהם) – שבהם נתגבשה מציאותם של בנ"י, ולכן זהו זמן מתאים להתעוררות בענין מילוי תפקידו של היהודי בעולם (א)הדגשה מיוחדת ביחס לנשי ובנות ישראל – הן ביצי"מ ("בזכות נשים צדקניות כו'") והן במ"ת ("לבית יעקב – אלו הנשים") (ב)ההוראה בנוגע למ"ת: אין להתפעל מכך שהנהגת היהודי צ"ל שונה מהנהגת אוה"ע, אלא לכל לראש צ"ל הקיום בפו"מ – "נעשה ונשמע" (ג)ההוראה בנוגע ליצי"מ: קיום הענין ד"פרו ורבו" מבלי חשבונות של "תכנון משפחה" (כפי שנהגו נשים צדקניות שבאותו הדור); השתדלות להעניק לילדים חינוך יהודי אמיתי (במיוחד בימים אלו, שבהם נרשמים הילדים ל"מחנות-קיץ"), כולל השתדלות להנהיג "רגע של שתיקה" בבתי-ספר עממיים (דבר שהשכל הישר מחייבו), ועי"ז אין סובלים מכל תחלואי הנוער כו' (ד-ח)

2) פרשת בחוקותי: "ונתתי שלום בארץ"
ע"י ההנהגה באופן ד"אם בחוקותי תלכו" (החל ממצות אהבת ישראל) זוכים לכל הברכות, עד "ונתתי שלום בארץ", וכפי' הזוהר – "שלמא דארעא, שלמא דביתא, שלמא דעלמא" (ענין הנוגע במיוחד בימינו אלו, ובפרט בא"י; ופשיטא שאין רשות לאף א' לתת לאוה"ע משטחי א"י) (ט-יא)

3) סיום
הוספה בהחלטות טובות בכל הענינים האמורים (יב)

א. 1) פתיחה
בשבת זו ישנם ג' ענינים (נוסף לענין השבת מצ"ע – שאף שמצד הכלל ד"תדיר ושאינו תדיר כו'" יש להקדים ולדבר אודותיו, הרי כבר דובר עד"ז כמ"פ כו'): מחרת ר"ח סיון, שבת שלפני "זמן מתן תורתנו", ויום ב' סיון (א-ב)

2) מעלות השבת: שבת שלמחרת ר"ח סיון ולפני "זמן מתן תורתנו"
העילוי דשבת שלפני (וממנה מתברך) "זמן מתן תורתנו" – הענין העיקרי בחיי בנ"י; העילוי דשבת שלמחרת (וה"ויכולו" ד)ר"ח סיון – שבו הי' הענין ד"קרבנו לפני הר סיני", "ויחן גו' – כאיש אחד בלב אחד" (ג)

3) ב' סיון: "התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורה"
עילוי זה ביום ב' סיון (באופן המובן לכאו"א מישראל) הוא לכל לראש ע"פ נגלה דתורה (בהתאם לסדר הלימוד ע"פ תורה – אף שבמ"ת פנימיות התורה היתה בגילוי ונגלה דתורה בהעלם); צ"ע בל' אדה"ז: מדוע מוסיף תיבת "וגו'" שלא הובאה בגמרא; איך ייתכן ש"משום חולשא דאורחא" לא התחילו בהכנות למ"ת – הרי בוודאי היו בנ"י מוותרים על המנוחה לשם כך; הוספה בהכנות למ"ת (ד-ט)

ב. (המשך)
הביאור בענין "חולשא דאורחא": הכוונה ל"אורחא" ברוחניות – הדרך למדריגה ד"כאיש אחד בלב אחד" (ובפרט ששאר החניות היו במחלוקת – כמובן לש"ש), וההוראה – ע"ד גודל הענין דאחדות ישראל; ולאידך י"ל למעליותא – שהאיר אצלם שרשם שלמע' מהתורה, והי' צ"ל הפסק כדי שיוכלו להתעסק במ"ת (י-יג)הביאור בהוספת תיבת "וגו'": בשקו"ט (כבגמ') א"צ לסיים פסוק ב"וגו'", משא"כ בפסק הלכה; וע"ד הרמז – "ממלכת כהנים" אינו גמר העבודה, אלא צריך לגומרה ("וגו'") ע"י "וגוי קדוש" – המשכת הקדושה בעולם (יד-טז)ההוראה בפועל: קבלת החלטות טובות בעניני "זמן מתן תורתנו" (יז)

מאמר ד"ה והי' מספר בני ישראל גו'

ג. 1) פרש"י (במדבר ג, לח): "משה ואהרן ובניו – וסמוכין להם כו'"
מהו הקושי בכתוב; מדוע מעתיק גם התיבות "ואהרן ובניו"; מדוע בפירוש דלעיל ע"ד שבט ראובן אינו מזכיר ע"ד "החונים עליו" (יט)

2) לקוטי לוי"צ (במדבר ע' שעב): כהנים ולויים – חסדים וגבורות
גבורות וחסדים במצוות הם התפילין והטלית; מהי ההוראה בעבודת האדם (כ)

3) פרקי אבות (פ"ו): "הדרן" על מסכת אבות
מן הראוי לערוך "הדרן" על מסכת אבות, כפי שכוללת גם פרק זה (כא)השלמת הביאור (דש"פ שמיני) בענין השם דמסכת אבות: הביאור הנ"ל הוא בנוסף להפי' הפשוט – שמסכת זו היא "אבות" והקדמה לכל התורה (כב)מצינו ענין בתושב"כ בדוגמת פ"ו דאבות (שהוא ברייתא) – ספר דברים, שמרע"ה אמרו "מפי עצמו" (וי"ל שלכן מתחילים לקרותו בתשעת הימים); ולאידך דוקא בענין זה מודגשת המעלה דעבודת המטה (כג)

ד. 1) הביאור בפרש"י
מכיון שפי' כן ע"ד שבט ראובן (לשלילה), בהכרח לפרש כן גם ע"ד בני קהת ושבט יהודה (לחיוב); הטעם שמעתיק גם "ואהרן ובניו" – להורות שהושפעו גם מהם (אף שבעיקר מדבר ע"ד פעולת משה – "נעשו גדולים בתורה"); הטעם שאינו מדבר ע"ד "והחונים עליו" דראובן – כיון שהם אמנם לא הושפעו (כד-ז)

2) סיום
הוספה במבצע תורה, ובמבצע ס"ת הכלליים; נתינת משקה עבור סיום ס"ת הכללי ד"בית רבקה"; ע"ד ה"דינער" ד"אהלי תורה" (כח)

ה. 1) הביאור בלקוטי לוי"צ
לוי ענינו "כל איש כו' אשר נדבה רוחו כו'", ולכן הוא עלול להגיב באופן של גבורות כלפי יהודי אחר כו'; וההוראה – שצ"ל מיתוק הגבורות ע"י הכהן איש החסד ("ושמו אותם גו'") (כט)

2) הביאור בפרקי אבות
בסיום המסכת מודגש החיבור דגבול ובל"ג – "כל מה שברא כו' (גבול) לא בראו אלא לכבודו (בל"ג)"; ועד"ז בהתחלת המסכת – "משה (שענינו נצחיות – בל"ג) קיבל כו' ומסרה ליהושע (שענינו "פני לבנה" – גבול)" (ל-לא)

3) מבצעים (לב)

ו. השתדלות שכל ילדי ישראל ישמעו עשרת הדברות (לג)

א. ערב חג השבועות: השלמת "שבע שבתות תמימות"
בערב חג השבועות מודגש ענין השלימות – השלמת ה"שבע שבתות תמימות" דספה"ע, שעי"ז פועלים שלימות בכל סדר ההשתלשלות (ואף שבכל לילה נפעל עילוי כו' – הרי מובן שבסיום הספירה ישנה שלימות מיוחדת), ולכן השמחה ביום זה היא גדולה ביותר (א-ג)קיום התפלה שבסיום ספה"ע – "הרחמן הוא יחזיר לנו כו'" (ד)

ב. ספירת העומר: "וספרתם לכם"
כללות הענין דספה"ע – ע"פ תורת אדה"ז עה"פ "וספרתם לכם גו'", ל' ספירות ובהירות: עבודתו של יהודי היא לפעול בירור וזיכוך לכל לראש בעצמו, ואח"כ בעניני העולם (לעשות מ"אבן" סתם – "אבן ספיר"); עבודה זו צ"ל באופן ד"תמימות" – בכל הפרטי פרטים שבנפשו, ועי"ז גם בכל הפרטי פרטים שבחלקו בעולם; וע"י צירוף כמה מישראל יחד נעשה העולם כולו מוכן לקבלת התורה מחדש (ה-י)

ג. 1) ספירת העומר: מאכל בהמה
הטעם שהעומר בא משעורים (מאכל בהמה) – להורות שהעבודה ד"וספרתם לכם" צ"ל גם ובעיקר בענינים נמוכים (ועד"ז בנפש האדם – בבירור נה"ב); השייכות לפ' "נשא את ראש" – הגבהת הראש נפעלת דוקא ע"י הגבהת הרגלים (יא-ב)

2) סיום מסכת סוטה: השייכות לספירת העומר
העבודה דספה"ע באה לאחרי הקדמת "יראת חטא"; וזוהי השייכות דסיום המס' (י' עליות בקדושה) להתחלתה ("המקנא לאשתו כו'") – שע"י ה"יראת חטא" נעשה העלי' ד"ונזרעה זרע" (יג-טו)

ד. ה' סיון: "בנה מזבח והקריב עליו קרבן"
החידוש דמ"ת הוא שניתן להפוך מציאות גשמית לקדושה, ובה' סיון הי' צ"ל הכנה לזה ע"י הכשרת "כלי קיבול" לענין זה, וזהו"ע בניית המזבח; ועד"ז בכאו"א מישראל ניתן ביום זה הכח לפעול שהעולם יהי' "כלי קיבול" לקדושה (טז-יח)גילוי הענין דהקדמת נעשה לנשמע ביום זה אצל כאו"א מישראל (יט)

מאמר ד"ה בשעה שהקדימו

ה. מעשה בפועל
סיפוק צרכי החג לנזקקים (ואף שחה"ש אינו אלא יום א' או ב', מ"מ "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם") (כא)השתדלות שכל ילדי ישראל יהיו נוכחים בשעת קריאת עשה"ד; המבצע דאחדות בנ"י ע"י ס"ת הכלליים (כב)

מבצעים (כג-ד)

ו. ניגון "לכתחילה אַריבער" (כה)

ז. 1) סיום
ניגון "שיבנה ביהמ"ק"; חלוקת שטרות לצדקה (כו)

2) שלימות הארץ
שלילת ענין ה"שלום" באופן המנוגד לתוה"ק; ויה"ר שגם אם יהיו יהודים שיתעקשו לעשות זאת – הגויים עצמם לא יסכימו לכך, ומכאן ולהבא יתנהגו אך ורק ע"פ הוראות התורה – "ואולך אתכם קוממיות" (כז-ח)

הקדמת נעשה לנשמע היא כמו הקדמת קבלת עול מלכות שמים לקבלת עול מצוות בק"ש – קב"ע וביטול לבעל הרצון (לא רק לרצון שבמצוה מסויימת), וגם מצד האדם – ביטול כל מציאותו (לא רק אבר או כח הקשור עם הרצון שבמצוה פרטית).

וזהו ענין של "רז" (שמלאכי השרת משתמשין בו) – כיון שאין זה דבר גלוי בטבעו, אלא למעלה מהמדידה והגבלה של כחותיו הפנימיים והמקיפים; ולכן השכר על זה – ענין הכתר.

וטעם הצורך בגילוי רז שמלאכי השרת משתמשין בו, וכן קשירת הכתרים ע"י מלאכי השרת – לפי שבנ"י זקוקים לסיוע של המלאכים בעבודתם.

ה' מדריגות בתורה: "ואהי' אצלו אמון" – כפי שהיא "אצלו", בבחי' הכתר, עד לבחי' עתיק. "ואהי' שעשועים יום יום" – כשמתפשטת בבחי' חו"ב דאצילות (תרין יומין). "משחקת לפניו בכל עת" – כשמתפשטת בבחי' ז"א, ששם היא באופן של גילוי (שחוק, ולא כמו התענוג שהוא בהעלם). "משחקת בתבל ארצו" – כשמתפשטת בבחי' המלכות. "ושעשועי את בני אדם" – כשמתפשטת בעולמות בי"ע, שדוקא בה מתגלה העונג עצמי דעצמות אוא"ס ("שעשועי").

ב' פירושים במאמר הזוהר "קוב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקים בגנתא דעדן": (א) קוב"ה קאי על ז"א, שבו נמשך מחו"ב (גן עדן) – שעשועים יום יום, משחקת גו', (ב) קוב"ה קאי על עצמות המאציל – ואהי' אצלו אמון, שממנו נמשך בכל ד' המדריגות שלאח"ז.

וזהו החידוש שבמ"ת (ביטול הגזירה) – שיומשך מבחי' ואהי' אצלו אמון עד לשעשועי את בני אדם, גילוי העצמות למטה, כמשל המלך שמתגלה בדירתו, כפי שיהי' בגילוי לעת"ל.

א. מתן תורה: בחירת הקב"ה בישראל
החידוש דמ"ת הוא בחירת הקב"ה בבנ"י, שאמיתתה הוא – כשאין הכרח בדבר, כיון שהבחירה אינה מצד מעלתו של הנבחר (וכמבואר בתניא דקאי על הגוף החומרי), ועד"ז הבחירה ד"ובחרת בחיים" צ"ל למע' מטו"ד ולא מצד ההכרח השכלי שבדבר; ולכן עשה"ד הם דברים פשוטים ומובנים בשכל אנושי, כיון שהחידוש הוא שגם דברים אלו מקיימים באופן דבחירה שלמע' מטו"ד (א-ה)ההוראה בפועל: אין להסתפק בענינים נעלים בלבד, אלא צ"ל גם התעסקות בענינים פשוטים, כגון השפעה על יהודים בענין מצוות מעשיות, ש"המעשה הוא העיקר" (והרי דוקא בגילוי פנימיות התורה לעת"ל יתגלה ש"מעשה גדול"); ואדרבה, שזהו התנאי למ"ת – הקדמת נעשה לנשמע [מאמר המוסגר: המקור בנגלה למ"ש בזהר "משפט איהו רחמים" – "והצילו העדה"] (ו-י)

ב. 1) (המשך)
טעם החידוש שמצינו בחג השבועות לגבי שאר המועדים – שימי התשלומין שלו הם בימות החול – מכיון שמ"ת הו"ע הבחירה שאינה מצד מעלת הדבר (כנ"ל); ועד שימים אלו מוסיפים שלימות ("תשלומין") על היום הראשון (יא-ג)

2) מבצעים (יד)

3) תהלוכה
מעלת ההשתתפות והמשתתפים ב"תהלוכה" – שיש בהם העילוי ד"הולך ועושה"; עילוי מיוחד באלו שהלכו למקום רחוק דוקא דלא כאלו המתנהגים כ"סמאַרט באָי"... [מאמר המוסגר: הטעם שבהתוועדות שלפנ"ז נאמר הל' "טירחא דאורחא" (ע"פ פי' ר"ח) – כי זוהי הסיבה ל"חולשא"] (טו-יז)

ג. חג השבועות: משה, דוד והבעש"ט
מ"ת הוא ענין כללי לכלל ישראל, וגם ענין פרטי לכאו"א מישראל; ועד"ז בכל יו"ט, כולל ביו"ט דחג השבועות, ישנו הענין הכללי דיו"ט והענין הפרטי דיו"ט זה (יח)ענינם של ג' האנשים השייכים לחה"ש: מרע"ה (שענינו "רועה", עד כדי כך שרץ אחרי גדרי שברח מן העדר כו') – כאשר ישנו יהודי שהוא בבחי' "שה פזורה" יש לדאוג להחזירו לחיק היהדות (גם אם מדובר ב"גדול שבגדולים", שנראה לו שאין זה לפי כבודו כו'); דוד המלך (שבו מודגש ענין המלחמה) – ההשתדלות הנ"ל צ"ל גם באופן דמלחמה; הבעש"ט (שבשמו מודגשת מעלת כאו"א מישראל) – עד כמה יש להזהר בכבודו של כאו"א מישראל (יט-כד)הוראה נוספת: לאלו הטוענים שלא חונכו בדרך זו (של כבוד לכאו"א מישראל) – הרי בג' אנשים הנ"ל מצינו שחינכו את עצמם (כיון שנתינת התורה היא בכ"י מחדש, ולכן אומרים בכ"י מחדש ברה"ת) (כה-ו)ע"י אהבת ישראל מגלים את הפנימיות דכאו"א מישראל, ש"ישראל הוא" (כז)

מאמר ד"ה ואהי' אצלו אמון

ד. 1) השתתפות ב"כינוס תורה": נצחיות התורה
הדגשת הענין דנצחיות התורה (כולל התורה כפי שהיא למטה – "ושעשועי את בני אדם") בדברי ימי ישראל – שלמרות כל הרדיפות והגזירות כו' ממשיכים בנ"י לעמוד בתוקף בעניני תומ"צ (וכפי שראינו בדורנו במדינה ההיא כו') (כט-ל)אף שמצינו גאונים כו' שכתבו שדחז"ל בעניני חכמת הטבע נאמרו ע"פ ידיעותיהם כו' – י"ל שלא כתבו כן אלא להניח דעת השואלים (ולא הוצרכו לפרש, כיון שע"פ תוכן המענה מובן שמענה זה עצמו ניתן לשינוי כו'), שהרי הרמב"ם פסק להלכה שכל עניני תושבע"פ הם מסיני (והרי בפסק הלכה א"א ללמוד פירושים ורמזים כו'); ואף אם זו אכן היתה דעתם של הגאונים, הרי לאחר שנפסקה ההלכה אין מקום לומר כן (לא-ה)

2) מעשה בפועל
השתדלות שכל ילדי ישראל יירשמו ל"מחנות קיץ" כשרים; השתדלויות אצל השלטונות להנהגת "רגע של שתיקה" בבתי ספר עממיים ולנתינת עזר וסיוע לבתי ספר דתיים (לו)

3) שבע מצוות בני נח
מענה לשאלות בענין זה (וכדאי שיסדרו זאת ב"כינוס תורה", ואח"כ בדפוס): ענין זה אינו שייך למצות "הוכח תוכיח", שהיא רק בישראל; אין יסוד לומר ש"לכוף" קאי רק על בי"ד; אין זה שייך לענין "קבלת גר תושב"; פשיטא שאין לומר שהציווי הוא רק לימוה"מ (לז-ח)

ה. מבצעים (לט)

ו. שיעורי חת"ת (מא)

א. מעלת השבת: שבת שבתוך שבעת ימי התשלומין
ז' ימי התשלומין (שלימות לגבי היום הא') דחה"ש – מורים על העדר הגבלת הזמן; ומעלה יתרה בש"ק – המורה על אחדות כל הימים (אף שאין מקריבין בו, כיון שעניני הקרבנות נפעלים ע"י יום הש"ק עצמו), וכפי שמצינו במעלת יום הז' למילואים, שההקרבה בש"ק מורה על האחדות דקרבנות הנשיאים (ועד"ז בספה"ע באופן ד"תמימות" – שבזה מודגש הענין דאחדות ישראל, שכן בקביעות כזו גם הצדוקים סופרים באותו אופן) (א-ח)ביאור הענין בעבודה: בימים אלו יש להשלים (הן מל' השלמת החסרון, והן מל' תוספת שלימות, ועד לבחי' עשירות, בדוגמת הענין ד"תפלה למשה" שהיא "תפלת עשיר") את כל עניני העבודה הרוחנית דחה"ש, ובפרט ביום הש"ק – שבו העבודה היא באופן דתענוג (ט-יב)הוספה בשמחה באופן דפריצת כל הגדרים, שעי"ז נעשה הענין ד"עלה הפורץ לפניהם גו'" (יג)

ב. 1) שיעורי חת"ת (יד)

2) כינוסים לילדי ישראל (טו)

3) נצחיות התורה (המשך)
במקום להתפלפל בדיוקי הלשונות כו' יש להתרכז בתוכן הענין (טז)גם לפי אופן הלימוד דה"נבוכים", שישנם ענינים שאינם נצחיים, עדיין צ"ל עליהם ברכת התורה (יז)הביאור בהאמור: ידוע שכל דעה בתורה היא נכונה בעולם מסויים (ואדרבה – "התורה מדברת בעליונים כו'", ומה שלפעמים ההלכה למטה אינה מתאימה לזה – הוא משום שעוה"ז אינו כלי לזה, או שבו מתגלה רצונו ית' שלמע' מחכמתו), ובעולם זה ה"ז אמת (כגון הגשמת אלוקות בעולמו של התינוק, ועד"ז "צמצום כפשוטו" למי שאינו שייך ליותר מזה כו'); ועד"ז בעניננו – שבעולמם של ה"נבוכים" ענין השינוי גופא הוא חלק מסדר הלימוד (יח-כה)

מאמר ד"ה וידבר גו' כה תברכו גו' יברכך גו'

ג. 1) מנהג אמירת פרקי אבות "כל שבתות הקיץ"
הטעם שלגבי "כל שבתות הקיץ" לא כתב אדה"ז שנוהגין לומר "פרק אחד בכל שבת" – מכיון שיש שבתות שאומרים בהן ב' פרקים (כז)

2) חג השבועות: טעם השם "עצרת" (המשך)
מענה לשאלה (עמשנ"ת שנקרא כן כי כל ענינו עצירה ממלאכה) – הרי בביהמ"ק היו ענינים נוספים: מכך שהיו"ט נשאר לאחר שנתבטלו, מוכח שאינם עיקריים (כח)

3) פרש"י (נשא ה, ט): "וכל תרומה וגו' – א"ר ישמעאל וכי תרומה מקריבין כו'"
יסוד המנהג לבאר פרש"י – עפמ"ש בשו"ע שלימוד פירש"י נכלל בגדר ד"אחד תרגום" (כט)מדוע אינו מעתיק "אשר יקריבו לכהן"; ההנהגה ד"מחזר על הגרנות" לכאורה אינה רצוי'; לכאורה הדוחק לפרש ש"תרומה" היינו "ביכורים" גדול יותר (ל)

4) לקוטי לוי"צ (במדבר ע' שנד): "ת"ח בשעתא דצלותא כו'"
מהי ההוראה בעבודת האדם – הן מהענין דג' גבורות, והן מהפיכת הגבורות במנחת שבת (לא)

5) פרקי אבות (פ"א): "הלל אומר כו'"
טעם הקדמת משנת "כל ישראל" – כדי להתחיל בנצחיות דישראל קודם הלימוד דפרקי אבות שהוא הכנה למ"ת – נצחיות התורה, והמשכת ענין זה בעולם – "העולם עומד" (לב)מדוע נאמר המאמר האמצעי של הלל ("נגד שמא כו'") בל' ארמי (לג)

6) חלוקת משקה (לד)

ד. 1) הביאור בפרש"י
התיבות "אשר יקריבו לכהן" שבאמצע פרש"י שייכות לד"ה; ההנהגה ד"מחזר על הגרנות" היא ע"פ פרש"י עה"פ "אחלקם ביעקב גו'"; הטעם שמעדיף לפרש דקאי על ביכורים – כי ר' ישמעאל "כהנא מסייע כהני" (לה-ז)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
ג' הגבורות הן ג' אופנים בהענין ש"משפט וצדקה" – בשייכות למעשה בפועל, למדות ולשכל; וכ"ז בחול, משא"כ בש"ק נעשה מיתוק הגבורות, כפי שרואים בפועל שההנהגה היא באופן דתענוג כו' (לח-ט)

3) הביאור בפרקי אבות
מאמריו של הלל קשורים למאורעות בחייו (וכמו המאמר "הוי מתלמידיו כו'" – להמעשה ע"ד נכרי שבא להתגייר כו') (מ)ענינו של הלל (ר"ת המתנשא לכל לראש) – מלכות, התנשאות יחד עם ביטול; ובעבודה – שהעבודה בעניני התומ"צ צ"ל בכל התוקף כו' (מא-ב)

4) מבצעים (מג-ד)

ה. הביאור בפרקי אבות (המשך)
האזהרות שבמאמר דרושות בעיקר בבבל, שמשם בא הלל, ולכן נאמר בארמית; והביאור – "נגד שמא כו'" הוא שלילת הגאוה, "ודלא מוסיף כו'" – שאעפ"כ אין להימנע מלחדש ומללמד (אלא ש"יסף" היינו ממילא, ו"קטלא חייב" הוא מלמע'), "ודאשתמש כו'" – זהירות יתירה בענין ההלכות ("כתרה של תורה") (מה-ח)שייכות המאמר הג' של הלל ("אם אין אני לי כו'") למאמרו בסוכה ("אם אני כאן הכל כאן כו'") (מט-נ)

א. ימי התשלומין דחג השבועות: חיזוק ההחלטות הטובות
מעלתו של כינוס המתקיים בימי התשלומין דחה"ש – שאז ההחלטות הטובות בעניני מ"ת הם ביתר חיות ותוקף; ובפרט כשמדובר בילדי ישראל, שהם ה"ערבים" דמ"ת (ב-ג)ע"י הנצחון במלחמת היצר זוכים לברכותיו של הקב"ה בכל המצטרך (ד)

ב. שיעור תהלים היומי (מזמור ס)
ס' – כנגד ס' ריבוא בנ"י; "נתת ליראיך נס להתנוסס גו'" – הגאוה על השייכות לדגלו של הקב"ה, וההנהגה דכאו"א באופן נסי; "למען יחלצון ידידך גו'" – ע"י הנהגה זו זוכים לישועת הקב"ה בכל הענינים (ה-ז)

ג. דברים לילדי ישראל הנמצאים "מאחורי מסך הברזל" (ברוסית)
ברכה מיוחדת לילדי ישראל הנמצאים במדינות מסויימות כו' – שיקויים בהם "הושיעה ימינך וענני"; ההנהגה ע"פ תומ"צ מתאימה ל"חוקת היסוד" דבריה"מ (ח-ט)

ד. סיום
חלוקת מטבעות לצדקה וניגונים (י)

א. 1) ימי התשלומין: השלמה ושלימות
ביאור הענין דימי התשלומין (בב' הפירושים – ל' השלמת החסרון ול' שלימות, דמכיון שזהו שם בלה"ק בהכרח שכל הפירושים שבו מבטאים את תוכנו): האפשרות להשלים את העבודה דחה"ש בימים שלאח"ז (השלמת חסרון) מורה על אהבה וחיבה יתירה, ולכן בהכרח שיהי' עילוי גם במצוה עצמה (שלימות) (א-ג)השייכות לשיעור חומש היומי ע"ד פסח שני, שהו"ע התשלומין – גם מל' שלימות (כנ"ל), ולכן דוקא בפסח שני "חמץ ומצה עמו בבית" (ד)

2) י"ב סיון: "מאסף לכל המחנות"
העילוי המיוחד בסיום וחותם ימי התשלומין – שהוא בבחי' "מאסף לכל המחנות"; וכפי שמצינו בחנוכת המשכן שהי' עילוי מיוחד בקרבנות היום האחרון, שבו הי' הסה"כ דכל הקרבנות בפועל (ה-ו)ניצול יום זה לקבלת החלטות טובות ע"ד השלמת הענינים ד"זמן מתן תורתנו", והעיקר שהחלטות אלו יבואו לידי מעשה בפועל (ז-ט)

ב. 1) שיעור תהלים היומי (מזמור סח): מתן תורה
הדגשת השייכות די"ב סיון למ"ת בשיעור תהלים היומי, שבו מדובר בארוכה ע"ד הענין דמ"ת (ואף שענין זה הוא בי"ב דכל חודש, ה"ה מודגש יותר בי"ב סיון) (י)

2) קביעות השנה: יום שלישי פרשת בהעלותך
יום ג' בשבוע – "טוב לשמים וטוב לבריות", שהו"ע התורה שניתנה "לעשות שלום בעולם"; פ' בהעלותך – שהו"ע "תורה אור" שבה מדליקים ומאירים את ז' הסוגים בנש"י בז' סוגי העבודה; שיעור חומש היומי ע"ד פסח שני – שבו מודגש כחו של יהודי לחדש (עד לחידוש מצוה) בתורה, ומזה מובן שחובה להתייגע ולחדש כו' (יא-טו)

ג. שיעור תהלים די"א סיון (מזמור ס): "נתת ליראיך נס להתנוסס" (המשך)
"נתת ליראיך נס להתנוסס" – קאי על מ"ת, שהקב"ה נתן לבנ"י את התורה שהיא נס ודגל, ועי"ז נעשה "להתנוסס" – שבנ"י נעשים בעה"ב על העולם (ועד שא"צ אפילו לכך ש"מלאכתו נעשית ע"י אחרים", אלא די שיאמר "בקעה בקעה מלאי דינרי זהב"), ובפרט ע"י שעומד בנסיון (פי' הב' ב"נס") ופיתוי היצר כו'; "למען יחלצון ידידיך גו'" – שבנ"י נחלצים מכל צרה וזוכים לברכתו של הקב"ה (טז-כב)השייכות לילדי ישראל: התורה ניתנה גם להם (ואדרבה – "בנינו ערבים בעדנו"); על ידם נפעל הענין ד"למען יחלצון גו'" ("מפי עוללים ויונקים גו'") (כג)

ד. 1) מבצעים
מבצעים; רישום ילדי ישראל למחנות קיץ כשרים; השתדלות בענין "רגע של שתיקה" (כד-ה)

2) סיום
חלוקת שטרות לצדקה וניגוני שמחה; הניגון "לכתחילה אַריבער" (כו)

א. שבת מבה"ח תמוז: המשכת ברכה לי"ב-י"ג תמוז
מעלתם של ה"יומין זכאין" דחודש תמוז – י"ב וי"ג תמוז (החל מג' תמוז), שהמשכת הברכה אליהם היא משבת מבה"ח (א)העבודה דשבת זו (דאף ששבת "מקדשא וקיימא", הרי שבת מבה"ח מורה על עבודת האדם) צ"ל בענינים הקשורים ל"יומין זכאין" אלו – הוספה בהרבצת התורה וחיזוק היהדות, הן בעבודה הכללית והן בעבודה הפרטית דכאו"א (וא"צ להאריך ולפרט בדברים הידועים ומפורסמים לכל) (ב-ו)

ב. פרשת שלח: יציאה לשליחות
כללות ענין השליחות הו"ע היציאה להפיץ את המעיינות חוצה, אלא שבמשך השנה יש מקום לחשבונות כו', משא"כ בפ' שלח מודגשת היציאה למקום רחוק דוקא; ולהוסיף שכללות העבודה דכאו"א מישראל היא בבחי' "שלח" – ע"י ירידת הנשמה למטה (ז-י)ההוראה המיוחדת דשנה זו: העבודה האמורה צ"ל באופן ד"לכתחילה אַריבער" (יא-ב)

ג. כ"ג סיון: "וייכתב ככל אשר צוה מרדכי"
יום זה מפורש במגילת אסתר – שבו נקראו "סופרי המלך" וכתבו "ככל אשר צוה מרדכי", ועד"ז בכל שנה ושנה (ואף כשחל בשבת – הרי פיקו"נ דוחה שבת); וההוראה – אין לחשוש מהיציאה לשליחות כו', כיון ש"עם מרדכי" נעשה בעה"ב על הנהגת העולם (וכשם שבימי הפורים הי' הענין בהעלם עוד קודם לזה, עד"ז בעניננו), ולכן יש להוסיף ב"מבצעים" ובהפצת המעיינות (יג-ז)

מאמר ד"ה להבין ענין הנסכים

ד. 1) פרש"י (שלח טו, ל): "ביד רמה – במזיד; מגדף – מחרף כו' ועוד דרשו רבותינו כו'"
מנ"ל שפירושו "במזיד"; מדוע מביא ב' פסוקים, ומקדים הפסוק ביחזקאל להפסוק בישעי'; מדוע צריך להביא דרשת "רבותינו" (יט)

2) לקוטי לוי"צ (ר"פ שלח): "זכאין אינון ישראל כו'"
מהי ההוראה בעבודת האדם; מהי השייכות לפ' שלח (כ)

3) פרקי אבות (פ"ג): "עשרה שיושבין כו'"
מדוע מדובר בפסוק א' ("אלקים נצב גו' ישפוט") ע"ד השראת השכינה בעשרה ובשלשה, ומדלג על חמשה שביניהם (כא-ב)השייכות דמשנה הנ"ל למ"ת (שעתה הוא השבת השלישית ממנו, מספר הקשור עם הענין דמ"ת) – שאז הי' שלימות הענין ד"עשרה שיושבין כו'" (כג)

4) חלוקת משקה (כד)

ה. 1) פרשת שלח: הוראה בקשר ל"פגישה"
מענה לשאלה מה שייכותה של התורה שניתנה בזמן ומקום שונים כו' – התורה היא בבחי' "שלח" לכל יהודי בכל מקום וזמן (כה-ו)

2) פרשת שלח: הוראות לשליחותו של כאו"א מישראל
כל יהודי הוא שלוחו של הקב"ה לפעול במקומו בעניני תומ"צ, אלא שעליו לדעת היטב מה מטרת שליחותו ולעסוק בה בלבד (כהמרגלים ששלח יהושע) ולא לשנות ולהוסיף (כהמרגלים ששלח משה); אף כששומע מעשרה אנשים דברים המנוגדים לשליחותו כו' – לא יתפעל מהם (כז-ל)

3) פרשת שלח: ניצול עניני העולם לקדושה
תפקידו של יהודי אינו להיות מופרש מהעולם (כטענת המרגלים), אלא לנצל את עניני העולם לקדושה, ואז לא יצטרך להשתמש בהם לענינים שליליים כו' (לא-ב)

ו. 1) הביאור בפרש"י
אין לפרש ש"ביד רמה" היינו בפרסום, כי לעונש כרת א"צ עדים; ב' הפסוקים הם ב' דוגמאות לבזיון מן הקצה על הקצה – ע"י חשוב ביותר וע"י פחות ערך; הטעם שמביא דרשת רבותינו – יתור התיבות "את ה' הוא מגדף" (לג-ה)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
"זכאין אינון ישראל" היינו שגם כשעוסקים בעניני העולם ה"ה באופן ד"זכאין" – "לשם שמים" (לו)

3) הביאור בפרקי אבות
המספרים עשרה ושלשה הם ב' ענינים כלליים במציאות העולם (וע"ד עשרת המבצעים, וג' הקוין ד"סור מרע ועשה טוב בקש שלום גו'") (לז-ח)

4) "המעשה הידוע"
יש לשמוע לפס"ד הרבנים בזה (לט)

5) שיפור ושכלול בנין המקוה בשכונה (מ)

1) ימי הקיץ: ניצולם להוספה בעניני יהדות
ענינה של התאספות זו (ככל התאספות של כו"כ מישראל, שצ"ל קשורה בתכלית בריאתם – "לשמש את קוני") – קבלת החלטות טובות לניצול זמן החופש כראוי להוספה בעניני יהדות, ועי"ז זוכים להמשכת ברכותיו של הקב"ה (א-ג)

2) שיעור חומש היומי (קרח יז, טז ואילך): מטה אהרן
"מטה" הו"ע הסיוע והתוקף הניתן ליהודי בעבודתו לקונו (שהרי מטות כל השבטים שהו במשכן ונעשו "מטה האלקים"), ומטה אהרן (שגם הוא שייך לכל ישראל, שהרי "לא שבט לוי בלבד כו'") הו"ע הפיכת הדומם לפרח המוסיף יופי בעניני יהדות; ובעניננו – הוספת תוקף בהחלטות הנ"ל, ובאופן שהמתחנכים יהיו בבחי' פרחים ושקדים כו' (ד-ט)

3) סיום
ע"י התעסקות בכל האמור זוכים לברכותיו של הקב"ה בכל המצטרך (י-יא)

א. מעלת השבת: שבת שבין ג' תמוז לי"ב-י"ג תמוז
שבת זו שייכת הן לג' תמוז (התחלת הגאולה) והן לי"ב-י"ג תמוז (שלימות הגאולה), כיון שיום השבת שייך הן לימים שלפניו והן לימים שלאחריו (א-ב)ההוראה מהאמור: הוספה בעניני העבודה די"ב-י"ג תמוז (הרבצת התורה והפצת המעיינות) באופן העבודה דיום השבת – תענוג (דאף ש"שבת מקדשא וקיימא", הרי המשכת התענוג בשבת נפעלת ע"י עבודת בנ"י) (ג-ד)הענינים הפרטיים דימים אלו: ג' תמוז (התחלת הגאולה) – התעסקות גם בענינים חדשים; י"ב-י"ג תמוז – התעסקות בהשלמת הענינים שהתחילו בהם (ה-ו)

ב. 1) פתיחה
לימוד הוראה מהקביעות בשנה זו בימי החודש ובפרשת השבוע (ז)

2) שיעור תהלים היומי (מזמור מג): "שלח אורך ואמתך גו'"
הטעם שפרש"י ש"אורך" הוא מלך המשיח ו"אמתך" אליהו הנביא, שלכאורה אינו ע"פ פשש"מ (והרי גם בנ"ך פרש"י הוא ע"פ פשש"מ, אף שלא כ"כ כמו בפירושו לתורה) – עפמ"ש "שלח" (בעתיד), וההמשך "יביאוני אל הר קדשך גו'"; מ"ש "אליהו הנביא שהוא אמיתי, נביא נאמן" – דכיון שגם עתה הוא גם למטה, הרי שאין בו שינויים (שהו"ע האמת), והוא נאמן בכל ביתו של הקב"ה (ח-יג)השייכות לחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז – עפמ"ש בפרש"י בטעם שקבעו "גאולה בשביעית" כיון ש"שם גאולה עלה", שגאולה פרטית קשורה עם הגאולה הכללית (יד-טו)

ג. 1) פרשת חוקת: עבודה שלמעלה מטעם ודעת
"חוקים" הם מצוות שלמע' מטו"ד, ולכן לא שייך בהם שינוי כלל (ל' חקיקה – כשם שבאותיות החקיקה לא שייך שינוי); וההוראה – העבודה די"ב-י"ג תמוז צ"ל באופן של "חוקה" [מאמר המוסגר: אף שהלוחות נשתברו, אין זה מורה על שינוי בענין החקיקה, כיון ש"אותיות פורחות"] (טז-יט)

2) שיעור חומש היומי (חוקת כ, יב): "יען לא האמנתם בי להקדישני גו'"
הטעם להנהגת אדמו"ר מוהריי"צ, שסירב לצאת מבית האסורים אם יצטרך להגיע לקוסטרומה בש"ק (אף שהי' בזה משום פקו"נ) – היא משום שבעניני קידוש השם אין מקום לחשבונות; וענין זה מודגש בפסוק זה, שחומרת העונש היא משום שהענין קשור עם קידוש השם (כ-כב)ההוראה בפועל: עניני העבודה די"ב-י"ג תמוז צ"ל באופן דמס"נ (דהיינו מסירת הרצון, דפשיטא שלא יהי' צורך במס"נ כפשוטה ח"ו) (כג)

מאמר ד"ה אז ישיר ישראל גו' עלי באר גו'

ד. 1) פרש"י (חוקת כא, כג): "ויצא לקראת ישראל – אילו היתה חשבון מלאה יתושין כו'"
מהו הקושי בפשטות הכתובים (ואין לומר שהקושי הוא מדוע יצא – שהרי הי' עליו להגן על מלכי כנען); מדוע כותב "כל אנשי המלחמה"; מה הועיל זה שנשארו רק נשים וטף, הרי אפילו אם היתה מלאה יתושין לא היו יכולים לכבשה (כה-ז)

2) פרקי אבות (פ"ה): "עשרה נסיונות", מספרים שלמעלה מעשרה
"עשרה נסיונות כו'" – מדוע אין המשנה מסיימת בדבר טוב דוגמתו; מדוע אין המשנה מונה את מעלתם של מספרים שלמעלה ממספר עשרה (כגון י"ג, ועד למאה אלף ורבבה כו') (כח-ט)

3) לקוטי לוי"צ (במדבר ע' שצ): "כנס"י ינקא מתרי סטרי"
מהי ההוראה בעבודת האדם (ל)

4) חלוקת משקה (לא)

ה. 1) הביאור בפרש"י
ד"ה זה הוא בהמשך להקודם; והקושי הוא מדוע אסף "את כל עמו" ומדוע הסכימו לזה, ולכן מפרש"י "נתן בלב אנשי המלחמה כו'"; יתושין הם הגנה פורתא עכ"פ (ע"י עקיצה), משא"כ נשים וטף אין בידם להגן כלל (לב-ה)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
החידוש הוא שב' הקוין דחו"ג צ"ל בעת ובעונה אחת, שההשפעה היא במדוה"ג וכה"ג; וענין זה נוגע במיוחד לאלו שעוסקים בהפצת המעיינות, שהחיבה ליהודי לא תתפרש כ"הכשר" על הנהגתו (לו-ז)

3) מבצעים (לח)

ו. הביאור בפרקי אבות
הסיום "ולא שמעו בקולי" הוא בדבר טוב – שזהו פרט מסויים בהנהגתם ולא טבע נפשם, וההוראה – כשנכשלים בענין בלתי רצוי ח"ו יש לדעת שזהו ענין חיצוני בלבד; ועד"ז בדיוק הל' "נסיונות", המורה על ענין שע"י נעשית עלי' והרמה (אלא שמ"מ צריך להשתדל לא לבוא לידי נסיון) (לט-מג)

קיום משאלות לבב כאו"א בכל המצטרך

התחלת ענין הגלות – בירידת הנשמה בגוף, שהיא ירידה גדולה מאד, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, אלא שהיא לצורך עלי', למעלה מהמקום שמשם ירדה.

וטעם הדבר – כי לפום צערא אגרא, לפי שבירידתה למטה צ"ל ענין העמל, בגלל הענינים שמסתירים ומעלימים, שנחלקים לד' סוגים: חולה, חבוש בבית האסורים, יורדי הים והולכי מדבריות.

וכיון שגם לאחרי שניצל מהם תהי' עבודתו באופן שאין צדיק בארץ שלא יחסר בעבודתו –מברך "הגומל לחייבים טובות", שהקב"ה עוזרו לפרוע חובו בעבודתו לקונו בתכלית השלימות, ועד לגמלני טוב דהגאולה, ובאופן דברכי נפשי את ה'.

א. 1) פתיחה
מעלת התאספות בנ"י יחד – שעי"ז נפעלת השראת השכינה, ובפרט כשמתאספים במקום קדוש במטרה לקבל החלטות טובות; ובמיוחד כשההתוועדות קשורה עם חג הגאולה, שענינו של בעל הגאולה הי' לאחד את בנ"י ע"י התורה (א-ב)

2) י"ב תמוז: הכרת טובה
הכרת טובה להמשתתפים בהתוועדות, וכן לאלו שפעלו לשחרורו של בעל הגאולה, החל ממדינת ארה"ב והעומדים בראשה (ג)

3) "מאחורי מסך הברזל": השתדלות בחשאי
הכרח שממשלת ארה"ב תשתדל עבור היהודים ש"מאחורי מסך הברזל" (כפי שהשתדלה אז), אלא שהשתדלות זו צ"ל בחשאי דוקא (ולא ברעש שעלול להביא לנצחנות כו'), וכל מי שיש לו קשרים בחוגי השלטון צריך לפעול בזה; ואז בוודאי יצליחו בזה למעלה מדרך הטבע (ד-ז)

ב. "מאחורי מסך הברזל": בעבודת האדם
בכאו"א ישנו הענין ד"מסך הברזל" (שהרי כל עניני העולם הם באופן ד"כלל ופרט", שהפרט כולל את כל הענינים שבכלל) – שמקים היצה"ר כדי למנוע מהיצ"ט להנהיג את האדם, ועבודת האדם היא לשחרר את היצ"ט "מאחורי מסך הברזל" (ח-ט)הדגשת הענין ד"מסך הברזל" במצב שהסביבה אינה טובה כו', וכמעמד ומצב העולם בזמננו שיש פירוד ומחלוקת כו' ו"דרך רשעים צלחה", שאז טוען היצה"ר שגם הוא צריך להתנהג כן וכשיצליח ישנה את המצב כו', ועי"ז מכניסו "מאחורי מסך הברזל" (כיון שאח"כ כבר יהי' בידי היצה"ר ולא ישיג את מטרתו); עבודת האדם היא להתגבר על "מסך הברזל" זה, ואז יוכל לפעול גם בסביבתו (י-יג)זוהי כללות ההוראה מהגאולה די"ב-י"ג תמוז: בכל מעמד ומצב בכחו של יהודי לצאת "מאחורי מסך הברזל", ובפרט כשנמצאים ב"מלכות של חסד" כו' (יד)

ג. "רגע של שתיקה"
הדרך היחידה לתקן את מצב העולם כיום (לצאת "מאחורי מסך הברזל") הוא ע"י החדרת הענין ד"יש בעה"ב לבירה זו", וזאת ע"י חינוך הנוער לזה (כיון שאצל מבוגרים קשה יותר לשנות כו') (טו-ז)שלילת ההנהגה בפועל – שאין מאפשרים לדבר בבתי הספר ע"ד בורא העולם, אלא מסתפקים בהענקת ידיעות כו', שאין להם השפעה על התנהגות האדם; מה שטוענים ע"ד ה"חוקה" – לא זו היתה כוונת מחברי החוקה, ובכל אופן אפשר לשנותה לטובת האומה (וכפי שהכריז נשיא המדינה עד"ז); ענין זה צ"ל באופן ד"רגע של שתיקה" דוקא, כדי שלא להכריח את התלמידים להאמין בדת שאינה שלהם (יז-כ)הענין האמור צ"ל גם בבתי הספר הגבוהים ובאוניברסיטאות כו', וגם בבתי ספר דתיים (שלדאבוננו בכמה מהם אין עוסקים בענינים הקשורים באמונה כו') (כא-ב)ע"ד זכותם של המתעסקים בהאמור (כג)

מאמר ד"ה ברוך הגומל לחייבים טובות

ד. המאורעות שאירעו לאחרונה: אחריות הרבנים שאינם מוחים
מחאה ע"ד ה"מעשי תעתועים" – שפגעו בזקנו ופאותיו של יהודי בגלל התנגדותם ללימוד דא"ח: ה"רבנים" שאינם מוחים (אף שיודעים מי הם עושי המעשים) משום שפוחדים מהם כו' (ואלו מביניהם ש"מחו" – הרי ניתן לראות את ערך ה"מחאה" מההתנהגות בפועל) – נושאים בעצמם באחריות למעשים אלו; ובוודאי מכאן ולהבא יחזרו בהם כו' (כה-ל)

ה. שיעורי חת"ת (לא)

ו. סיום
סיום ההתוועדות בחלוקת שטרות לצדקה (שעי"ז יהיו בהתוועדות ג' הקוין דתורה תפלה וצדקה) ובניגוני שמחה; הניגון "ניעט ניעט ניקאַוואָ" (לב)

שאו ידיכם קודש וברכו את הוי' – לברך את שם הוי', והברכה היא ע"י ידיכם, כח המעשה דוקא. ועד"ז בתהלים מזמור ק"ד: ברכי נפשי את הוי', לברך את שם הוי', והברכה היא ע"י בחי' נפש ששייכת לכח המעשה דוקא.

עיקר עבודת האדם להעלות את הידים שהם המדות למדרגת המוחין, ועד לבחי' הרצון שלמעלה מהמוחין, כמודגש גם בענין הכניסה לארץ ישראל, שצ"ל כיבוש ארץ שבע אומות, שבעת המדות, ולעשותם ארץ ישראל, ארץ מלשון מרוצה, שמורה על התוקף שמצד הרצון שלמעלה מהחכמה.

ענין נשיאת הידים למעלה מן הראש הוא כמו נשיאת כפים שהכהן מגבי' ידיו למעלה מראשו, ועד למעלה משם הוי', כמו כה"ג שהגבי' ידיו למעלה משם הוי' שהי' חקוק על הציץ. ולכן עי"ז – וברכו את הוי'.

א. 1) פתיחה
מעלתה של שבת זו – בהיותה למחרת י"ג תמוז, וה"ויכולו" דימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז; ולכן בשבת זו יש להמשיך בביאור הענינים וההוראות הקשורים עם ימי הגאולה, באופן שיבואו למעשה בפועל (א-ב)

2) י"ב-י"ג תמוז: מילוי השליחות בלי להתפעל
ההוראה הכללית דימי הגאולה (ואף שכבר דובר עד"ז – הרי הכפלת הענין מורה על חביבותו): בעבודתו של בעל הגאולה מודגש תפקידו של יהודי לשמש את קונו בכל העולם כולו, ועד שנעמד יחידי נגד מלכות אדירה וניצח; וההוראה – אין להתפעל ממונעים ומעכבים, אלא יש להמשיך בעניני העבודה, וסוכ"ס מנצחים (ג-ו)

ב. קביעות השנה: י"ב-י"ג תמוז בימי חמישי וששי בשבוע
לימוד הוראה מהקביעות די"ב י"ג תמוז בשנה זו (כמדובר כמ"פ שכל הוראה היא בתקפה בכל השנים, אלא שבקביעות זו היא מודגשת במיוחד) – בימי חמישי וששי (שאז נפעל העילוי דיום השבת בסמיכות לימי הגאולה, ומיד אח"כ "קיימא סיהרא באשלמותא"), ובאופן השייך למעשה בפועל (ש"הוא העיקר") (ז-ט)הקביעות בסמיכות לש"ק: העבודה באופן ד"כל מלאכתך עשוי'" ומתוך תענוג; ומכיון שבכחו של יהודי פשוט להמשיך בחי' התענוג, בכחו גם להתאחד עם בחי' "ראשיכם שבטיכם" בעניני ימי הגאולה (ובעומק יותר – ע"פ המבואר בחסידות שבשבת נפעל עילוי בכל העולמות, ועאכו"כ במציאותו של יהודי); ועד"ז "ראשיכם שבטיכם" צריך להתאחד עם "אשר בשם ישראל יכונה" (י-יג)הקביעות ד"קיימא סיהרא באשלמותא" לאחרי השבת: בקביעות זו מודגשת השלימות דענין השמש (שבת) והירח (ט"ו בחודש); ובעבודה – שלימות בכל עניני העבודה, הן אלו שישנם בו מצד טבעו (שמש), והן אלו שבהם הוא בבחי' "מקבל" (ירח) (יד-טז)

ג. פרשת בלק: "ותרועת מלך בו"
מבואר במאמר אדה"ז ד"ה לא הביט גו' שנדפס ז"ע (וידוע מאמר ר"ה מפאריטש שאמירת מאמר היא כנתינתה מסיני, משא"כ כשמבאר אח"כ את הענין שבמאמר – בדוגמת החילוק בין ההלכה שמשם הוי' לבין דברי הקב"ה כשיורד ל"מתיבתא דרקיעא" שייך בזה מחלוקת) ש"תרועת מלך" הו"ע תק"ש שתפקידה לעורר את האלקות שבבנ"י, ועי"ז נשברים כל הענינים הבלתי רצויים ומתהפכים לקדושה (יז-כ)ההוראה בפועל: העבודה דהפצת היהדות באופן של שבירת הענינים הבלתי רצויים והפיכתם לקדושה (כא)

מאמר ד"ה שאו ידיכם קודש גו'

ד. 1) פתיחה
בשבת זו יש למצוא בענינים הנהוגים בכל שבת (הביאורים ברש"י, בלקוטי לוי"צ ובפרקי אבות) שייכות עם ענין הגאולה (כג)

2) פרש"י (בלק כג, כד): "הן עם כלביא יקום"
לכאורה דוקא הפי' השני הוא פשש"מ (כיון שזהו מענה לטענת בלק); ובפרט שעה"פ (כד, ט – בשיעור די"ג תמוז) "כרע שכב כארי" מפרש"י "כתרגומו" (כד-ה)

3) לקוטי לוי"צ (ר"פ בלק): "אשתדלנא בהדי חתן וכלה כו'"
מהי ההוראה בעבודת האדם (כו)

4) פרקי אבות (פ"ו): "כל האומר כו' מביא גאולה לעולם"
מדוע דוקא בענין זה צ"ל שכר נוסף; עפ"ז איך ייתכן שנמצאים עדיין בגלות (כז)מהדיבור בענינים הקשורים לגאולה באים לגאולה בפועל ממש, ובפרט ע"י הציפי' והתשוקה לגאולה כו' (כח)

ה. חלוקת משקה (כט)

ו. 1) הביאור בפרש"י
בפי' התרגום יש כמה קושיות – בכיבוש הארץ לא הי' צורך בגבורת ארי, וכיבוש ארץ כנען אינו נוגע לבלק; ולכן מפרש (כבתנחומא) שהכוונה היא להתגברות במצוות, שמטעם זה לא יוכל להם גם בעתיד (אלא שמ"מ יש קושי בכך שנכתב בל' עתיד, ולכן מביא גם פי' התרגום); ומה שבפסוק הב' מביא פי' התרגום – כדי לתרץ לפי' זה מ"ש "כרע שכב" בל' עבר (ל-לד)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
העבודה דק"ש הו"ע של שכל ורגש, והכנסת חו"כ הו"ע מעשה בפועל; וההוראה – כשצריכים לעסוק בעניני מעשה בפועל ה"ז דוחה את העבודה העצמית (ק"ש), וזהו כללות ענין החסידות (ואפילו מי שאינו שייך לזה – ידוע מאמר אדה"ז ש"אינו מת מן הזקנה עד שיהי' כו'") (לה-ז)

ז. הביאור בפרקי אבות
הכוונה אינה לחיוב ע"פ דין (שהרי ב"מילי דחסידותא" עסקינן), אלא לאופן שאין חיוב (כיון שהשיג את הדבר בשכלו שלו), ולכן לא הובא בהתחלת מ"ח הדברים אלא בסופם (ומה שרבים מגדולי ישראל לא נהגו כן – כיון שהוסיפו על דברי רבם); ובפנימיות הענינים – לימוד התורה הוא כדבעי רק כשהוא קשור עם "אומרו" (הקב"ה), שאז "מביא גאולה (גילוי אלקות) לעולם"; ומה שעדיין נמצאים בגלות – הרי גם בגאולת פורים הדבר נמשך זמן רב (לח-מא)קיום הענין ד"ה' ימלוך לעולם ועד" (שבסיום הפרק) בגאולה האמיתית והשלימה, ע"י ההוספה במעשינו ועבודתינו בעניני תומ"צ (מב)

1) פתיחה
נוסף על הענין הכללי ד"יום רצון" שבכל התעניות, ישנו הענין הפרטי די"ז תמוז, וכן עניני הקביעות ופרשת השבוע (כתורת הבעש"ט ואדה"ז בזה – שהזכרתם מוסיפה בענין ד"עת רצון") (א-ג)

2) תענית ציבור: "עת רצון"
רצון באדם הו"ע שבו מתגלה התוקף והעצמיות שבו, ועד"ז למעלה; וגילוי נעלה זה נמשך עד למטה מטה, ובהתאם לזה צ"ל העבודה (ד)

3) י"ז תמוז: "הובקעה העיר"
ההוראה – חיזוק ה"חומה" ד"ירושלים" (שלימות היראה) (ה)

4) המאורעות שאירעו לאחרונה: "בשביל שלא הוכיחו זה את זה"
מאורעות אלו קשורים לחורבן בית שני (שהתחלתו בי"ז תמוז) שהי' בגלל "שנאת חנם", ולחורבן בית ראשון שהי' "בשביל שלא הוכיחו זה את זה" – כהנהגתם של אותם שאינם מוחים כו'; אף אם היתה הוכחה, הרי מכיון שלא פעלה מאומה, חל החיוב "להוכיחו ברבים" (ובפרט שהמעשים נעשו ברבים, והתפארו ע"ז ברבים כו') (ו-ח)ההכרח לדבר עד"ז עתה – מצד חובת המחאה, ובפרט שישנם אנשים המפיצים ברבים דברי שקר, כגון על שיחת טלפון שלא היתה וכה"ג (ט)ענין חמור עוד יותר – שישנם "רבנים" המנסים לסייע למבצעי המעשים, להבריחם מעבר לגבול או להציע שוחד כדי להעלים את זהותם כו' (י)ההוראה למעשה: כל מי שבידו למחות חייב למחות, ולחייב את היודעים את זהות מבצעי המעשים לגלות זאת (כיון ש"אם לא יגיד גו'"); ומבצעי המעשים עצמם ומסייעהם – הרי יש להם אפשרות לחזור בתשובה ולפרסם זאת ברבים, שעי"ז יביאו לקידוש השם (וגם כל עוד שלא עשו תשובה – הרי גם לשיטתם רק אם יפרסמו עצמם יגרמו ל"קידוש השם" ולא להיפך); ע"י ההנהגה הנ"ל יתבטלו כל הענינים הקשורים ל"שנאת חנם" שהיא סיבת הגלות (יא-ד)

5) סיום
שלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ (כמודגש בשיעור חומש היומי "לאלה תחלק הארץ") בגאולה האמיתית והשלימה (טו)חלוקת שטרות לצדקה ע"י ה"טנקיסטים" (טז-יז)

א. 1) פתיחה
מעלתו של שבת מברכים – שהוא מחבר ב' חדשים, ולכן יש בו עילוי לגבי כל אחד מהם, וגם לגבי שניהם יחדיו; ונוסף לזה ישנו ענין פרטי בכל שבת מברכים – ע"פ תוכנם של החודשים ושינויי הקביעות משנה לשנה (א)

2) שבת מברכים: התוועדות חסידית
מעלתה של התוועדות חסידית (שתיקן אדמו"ר מוהריי"צ לקיימה בשבת מברכים) – למעלה ממעלת המלאך מיכאל, שענינו המשכת דרגא נעלית ביותר (מיכאל בגימטריא ק"א) עד למטה (שלכן נקרא "שרם של ישראל") (ב)

3) שבת מברכים מנחם-אב: חיבור תמוז ומנחם-אב
הענין המשותף לחדשים אלו הוא "בין המצרים", שיש בו גם ענין למעליותא (כמבואר בענין "יעקב ועשו האמורים בפרשה", וכמובן גם ליהודי פשוט שעשו כפי שהוא מופיע בתורה הו"ע טוב, ורק בהנהגתו בפועל "יצרו תקפו") – דיתרון האור מן החושך (שדוקא "מן המיצר" נעשה "ענני במרחב"); ובפרט ע"י ההתוועדות, שענינה אהבת ישראל – ביטול שנאת חנם שהיא סיבת הגלות (ג-ז)ההוראה בפועל: שבת זו היא הזמן המתאים לעורר ע"ד הפעולות דאהבת ואחדות ישראל – "שלימות העם" יחד עם "שלימות התורה"; ועי"ז זוכים לסיום ה"מסעות" דהגלות ב"ירדן ירחו" ("דמורח ודאין") (ח)

ב. 1) קביעות השנה: פרשת מטות-מסעי
הוראה מפ' מטות (משא"כ פ' מסעי קביעותה תמיד בשייכות לחודש מנ"א): "מטות" הו"ע התוקף (וזהו השייכות לענין הנדרים, שלזה צריך תוקף מיוחד כו'), העבודה ד"סור מרע" כדי להגיע ל"אתהפכא" – בדוגמת חודש מנ"א (ט-י)

2) שיעור תהלים היומי (מזמור קלו): "הלל הגדול"
"הלל" מורה על נתינת כח להמשכת ענין שלמע' מהטבע למטה מטה ("כי לעולם חסדו"); וגם בזמן הגלות צ"ל הלל על הדברים הטובים שישנם, ובעיקר – הפצת המעיינות חוצה (יא-ג)

מאמר ד"ה וידבר משה אל ראשי המטות גו'

ג. 1) פתיחה
סדר הענינים שנוהגים לבאר בכל שבת – ע"פ הכלל ד"תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם" (יד)

2) פרש"י (מטות לב, מא): "חוותיהם – כפרניהון"; "חוות יאיר – לפי שלא היו לו בנים"
מנ"ל ש"חוותיהם" הם כפרים (שלא נזכרו ע"ע כלל); מהו הקושי בד"ה הב'; מנ"ל שלא היו לו בנים; מדוע מוסיף "לזכרון" (טו)

3) לקוטי לוי"צ (ויקרא ע' רסח; רעז): "ויקרא לה נבח בשמו" – מרכא כפולה
מהי ההוראה בעבודת האדם (טז)

4) פרקי אבות (פ"ב): "הוא הי' מונה שבחם"
מהי ההוראה ב"מילי דחסידותא" ממניית שבחם, ומהענין ד"מכריע את כולם" (יז)

5) הלכות בית הבחירה (פ"ה): "הר הבית והוא הר המורי'"
מה הנפק"מ בזה להלכה; הרי כבר כתב לפנ"ז שמקומו של ביהמ"ק הוא בהר המורי' (יח)
המנהג להוסיף בימי "בין המצרים" בלימוד ענינים הקשורים עם ביהמ"ק (יט)

6) מבצעים (כ)

ד. 1) "יום תפלה" שנקבע ע"י "אגודת הרבנים" (כא)

2) עריכת "סיומים" החל מראש חודש מנחם-אב (כב)

ה. 1) פרקי אבות: "האומר דבר בשם אומרו" (המשך)
הטעם שנהגו לכתוב "העירני חכם אחד" (ללא הזכרת שם החכם) – כיון שמפריכים את דבריו (כג)

2) "פרש חגיכם": הטעם להכנסת אורחים ביו"ט (המשך)
מענה להערה – שמל' אדה"ז משמע שאין זה טעם החיוב דהכנסת אורחים: מכיון שזהו העונש, בהכרח שהדבר קשור עם עצם החיוב; והנפק"מ – שגם אם אין אורחים יש חיוב לחפש אחריהם (כד-ה)

3) נשיאת כפים בכהן גדול: "למעלה מן הציץ" (המשך)
מענה להערה שזהו דעת יחיד: בכ"מ בדא"ח הובאה דעת יחיד; וסברת המחלוקת – אם בכחו של כה"ג לברך את שם הוי' שעל הציץ (ועד"ז בזה"ז – אם יכולים לברך את שם הוי' שבראש) (כו)

4) הביאור בפרש"י
הקושי הוא מאי נפק"מ שקראם בשם זה, ולכן מפרש שבא ללמדנו שלא היו לו בנים וקראם לזכרון; ולכן מפרש שהכוונה לכפרים, כיון שעיר וכפר הם בדוגמת אב ובן (כז-ח)

5) הביאור בלקוטי לוי"צ
החילוק בין ג' התיבות (ל"א, ל"ו, ל"ה) הוא באותיות "אוה" – המשכת הכתר (א') באותיות ו"ה, שענינם מעשה; וההוראה – הוספה במעשה התומ"צ (כט-ל)

6) הביאור בהלכות בית הבחירה
ההדגשה "הר המורי'" באה להזכיר שנבחר כבר בזמנו של אברהם אבינו, ולכן לא נאסר ע"י שעבדו עליו ע"ז (לא)

7) הביאור בפרקי אבות
בתחילה היו שוים במעלתם עד שא' מהם התייגע להיות "מכריע את כולם" בענינו, וההוראה היא שכאו"א צריך לנהוג כן; עי"ז ניתוסף בענין דאהבת ישראל כיון שכאו"א משלים את חבירו, וזוכים ל"ברכנו אבינו כולנו כאחד" (לב-ד)

8) "יום תפלה" שנקבע ע"י "אגודת הרבנים" (המשך) (לה-ו)

א. 1) ט"ו באב: "מעלין בקודש"
הדגשת ההוספה משנה לשנה ("מעלין בקודש") בעילוי שבעניני ט"ו באב – ע"פ המבואר בגמ' שישנם כו"כ טעמים שניתוספו במשך הדורות לשמחה דט"ו באב, ומובן שכל מאורע נוסף פועל הוספה בשמחה; הביאור בפנימיות הענינים – מעלתו של ט"ו באב הוא בהיותו לאחרי גודל הירידה דת"ב, ולכן ככל שהירידה היא למטה יותר כן העלי' דט"ו באב היא למע' יותר; ומה שטוען שאינו רואה את העילוי בשנה זו – "אין בעל הנס מכיר בנסו" (א-ה)

2) שיעור חומש היומי (עקב ח, יז-ח): "ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי גו' וזכרת גו'"
הטעם שיש צורך לשלול קס"ד זו – כיון שישנו הענין ד"נצחוני בני נצחוני", אלא שצריך לדעת שענין זה גופא הוא "מכח האב"; והשייכות לט"ו באב – שבו מתבטא העילוי דעבודת המטה, כיון שאינו נזכר בתושב"כ (ו-ז)

3) מעשה בפועל
קבלת החלטות טובות בנוגע למעשה, החל מהוספה בלימוד התורה ("דמוסיף יוסיף") (ח)

ב. בנ"י הנמצאים "מאחורי מסך הברזל"
הכלל שהעלי' צ"ל לפי גודל הירידה הוא גם בנוגע לחילוקים בין בנ"י – שאלו שנמצאים בגלות קשה יותר ("מאחורי מסך הברזל", ששם יש מניעות ועיכובים על תומ"צ) יבואו לעלי' גדולה יותר; ע"י שמדברים עי"ז עם בנ"י שבארצות הרווחה ומשתתפים בצערם, זוכים גם לראות בשמחתם ולהשתתף בעלי' שהם יזכו לה, ובוודאי שהדברים יפעלו את פעולתם ויזכו לזה בקרוב ממש (ט-יא)

ג. סיום מסכת תענית בבבלי ובירושלמי
פתיחה (יב)החילוקים בין הבבלי והירושלמי – במשנה (שבבבלי מביא פסוקים נוספים) ובגמ' (שבבבלי מדובר ע"ד ד' סוגי משפחות ומסיים ב"עתיד הקב"ה כו'", ובירושלמי על ב' בלבד); מדוע מסיים בירושלמי בחזרה על דברי המשנה (בשינוי); "אל תתן עיניך בנוי" – ה"ז ענין שלילי; מה שייך "תן עיניך במשפחה" ל"נאות"; איך ייתכן שבת ישראל תאמר ע"ע שהיא מכוערת (יג-טו)ביאור החילוקים בין הבבלי והירושלמי: הבבלי הוא מפורט יותר, ולכן מפרט את כל סוגי המשפחות (ומביא במשנה פסוקים נוספים); והירושלמי מסתפק בב' סוגים כלליים – "נאות" (בעלות מעלה כלשהי, שלרוב קשורה ב"משפחה") ו"מכוערות" (טז-יח)ביאור סיום הגמ' בירושלמי: "מכוערות" הן מי שמעלותיהן אינן מצ"ע אלא מלמע', ולכן אומרות "אל תתן עיניך כו'" (במעלות מצ"ע) כיון ש"שא נא עיניך כו'" (הבטה למעלה ולש"ש); ולכן מסיים בפסוק "צאינה וראינה גו'", שרומז לב' הסוגים – "בעטרה גו' אמו" (שניתן לו מלמע', ועד"ז ביוהכ"פ – "יום חתונתו זו מ"ת") ו"ביום שמחת לבו" ("זה בנין ביהמ"ק" – שנעשה ע"י שלמה עצמו); ולכן בגמ' מובא כל הפסוק (לא כבמשנה שנרמז ב"וגו'") (יט-כד)ביאור הסיום בבבלי: כיון שאין מקום לסיים כבירושלמי (שהרי בבבלי הובאו ד' סוגים), מסיים ב"מחול" – כנגד "וחולות בכרמים"; ומ"ש "בגן עדן" – י"ל שלעת"ל יוכלו להיות בג"ע נשמות בגופים (כמו לפני חטא עה"ד) (כה-ז)

מאמר ד"ה לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב

ד. ט"ו באב: עלי' לפי ערך הירידה
האדם נברא באופן שיש בו שינויים מזמן לזמן, ולפעמים ייתכן שתהי' נפילה וירידה ח"ו; וההוראה היא שאין ליפול ברוחו מזה ח"ו, אלא אדרבה – יש לדעת שהכוונה היא לבוא עי"ז לעלי' גדולה שלא בערך למצבו לפנ"ז (כט-לב)

ה. סיום
חלוקת שטרות לצדקה ע"י ה"טנקיסטים" (שעי"ז משלימים את כל הג' קוין) וניגוני שמחה (לג-ד)

ו. 1) שייכות הנשמה לשם הוי'
אף של' הכתוב הוא "חלק אלקה ממעל" (לה)

2) סיום מסכת תענית בירושלמי (המשך)
הטעם שבירושלמי נאמר "כאורות" (באל"ף): ירושלמי הו"ע של אור (משא"כ בבבלי "במחשכים הושיבני"), בדוגמת תורתו של ר"מ שנאמר בה "כתנות אור" (לו)

3) סיום
ברכה אחרונה; חלוקת השטרות לצדקה ע"י ה"טנקיסטים" (לז)

א. כ"ף מנחם-אב: "זמן עצי כהנים" של "בני פחת מואב בן יהודה"
עצי המערכה קשורים עם השלימות דביהמ"ק (כי לפני זמן ביהמ"ק הי' אפשר להקריב ללא עצים); וההוראה – ביום זה יש להוסיף בעבודה בביהמ"ק הפרטי, הן באופן העבודה דדוד (תורה – ע"ד יששכר) והן באופן העבודה דיואב ("על הצבא" ועניני העולם, ע"ד זבולון) (א-ד)הוספה מיוחדת בכל האמור – בקשר ליום ההילולא, שעבודת בעל ההילולא היתה בב' הענינים הנ"ל באופן דמס"נ; ובפרט ע"י התכנסות רבים מישראל כו' (ה)בימינו אין מקום לשקו"ט, אלא ברור שהגאולה תהי' באופן ד"זכו"; וכדי לזרז זאת יש להוסיף עוד יותר בכל האמור (ו-ז)

ב. מחנה הקיץ "גן ישראל"
ענין נוסף בהתוועדות זו – השתתפותם של ילדים מ"מחנה גן ישראל", שענינו – חינוכם של ילדי ישראל ברוח התומ"צ (בשל ההנהגה מסיבות שונות ומשונות לסגור את מוסדות החינוך בימי הקיץ) (ח-ט)ביאור שם המחנה: "מחנה" – באופן ד"על פי ה' יחנו"; "גן" – שבו משתקף הענין הכללי ד"באתי לגני" (ענין של תענוג, שלמע' מ"בית" ו"דירה"); "ישראל" – "יש ששים ריבוא אותיות לתורה", שבזה מודגש הקשר דבנ"י עם התורה, ש"דרכי' דרכי נועם" (ענין התענוג והרחבה) (י-יב)אמירת "לחיים" ע"י ילדי "מחנה גן ישראל", ואחריהם כל הקהל (יג)

ג. 1) פתיחה
לימוד הוראה מהקביעות בש"פ עקב ומהשיעור היומי (יד)

2) פרשת עקב: ב' פירושים – "בעבור" ו"סוף"
"בעבור" – היינו שהתומ"צ הם סיבה לדבר אחר, להתקשר ולהתאחד עם הקב"ה ("ליראה את ה'"); וניתן להסביר ענין זה גם לילדים קטנים (הפי' השני ד"עקב" – סוף וסיום המדרגות בבנ"י), ואדרבה – אצלם הדבר הוא בפשטות יותר (טו-יח)

3) שיעור חומש היומי (עקב יא, כד): "מן המדבר גו' ועד הים האחרון"
ההכנה לזה במעשינו ועבודתנו עתה – ע"י הפצת המעיינות חוצה בכל מקום ומקום ממש (יט)

ד. שיעור חומש היומי (עקב יא, כב ואילך): קריאת כל פסוקי "שביעי" גם ל"מפטיר"
"מפטיר" הוא תקנת חכמים בלבד, ומ"מ בפרשתנו הוא שוה בתוקפו ל"שביעי"; וההוראה – במילוי השליחות דנשיא דורנו ישנו מלוא התוקף ד"דברי תורה" (כ-כב)ההוראה בפועל: הוספה בפעולות דהפצת היהדות והמעיינות, החל מה"מבצעים" (כג)

מאמר ד"ה ואכלת ושבעת גו'

ה. 1) פרש"י (עקב ט, יא): "לחת – לחת כתיב ששתיהם שוות"
מדוע לא פי' כן בפסוק ט'; מהו הקס"ד לומר שב' הלוחות לא היו שוות (כה)

2) לקוטי לוי"צ (דברים ע' תנח): "אלקינו דא סטרא דשמאלא"
לכאורה "רזא" שייך לסטרא דשמאלא דוקא; מהי ההוראה בעבודת האדם (כו)

3) פרקי אבות (פ"ה): "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש"
שינויי הגירסאות בנוגע לט"ו באב – "בנות ירושלים", ו"בנות ישראל"; מדוע פותח בביהמ"ק ומסיים בירושלים; איך ייתכן שלעת"ל יאמרו "צר לי המקום" (כז-ח)

4) "כינוס השלוחים" בירושלים
נתינת משקה והעתק מהמכתב לכינוס לכאו"א מהשלוחים בכל העולם (כט)נקודות מהמכתב האמור: בעצם ענין הכינוס מודגש הענין דאהבת ואחדות ישראל, השייך במיוחד לירושלים – ש"עושה כל ישראל לחברים" (ואף שענין זה הוא בזמן עלי' לרגל – ה"ז תנאי ולא עיקר הענין); מעלת אופן הא' והב' בשליחות על אופן הג' – שבהם ישנה מציאותו של השליח, ועי"ז – ענין העבודה כו' (ל-לב)הוספה בפעולות השליחות באופן ד"ופרצת" לגבי העבודה שלפנ"ז (לג)

ו. 1) הביאור בפרש"י
הענין ד"לחת חסר" מודגש בפסוק י"א, שנאמר בו גם "לחות" מלא (והטעם לזה – כי בפסוק זה מדובר ע"ד ירידת הלוחות למטה); הטעם לקס"ד שהלוחות לא היו שוות – כיון שה' דברות הראשונות ארוכות יותר (לד-ו)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
בעבודה דקו האמצעי אין די בפ"א "טוב" בלבד, אלא צ"ל ב"פ; השייכות דטוב ל"רזא" – כי עצם ענין הטוב נשאר באופן של העלם [מאמר המוסגר: מה שלא מצינו עילוי מיוחד ביום הששי שהוכפל בו "טוב" – כי ה"טוב" הב' קאי על כללות מעשה בראשית] (לז-ט)

3) מבצעים (מ)

ז. 1) הביאור בפרקי אבות
עיקרם של ב' הנסים האחרונים הי' בביהמ"ק, ומשם נתפשטו לירושלים (כיון שהקרבת הקרבן מחייבת שגם בירושלים תהי' מנוחת הנפש כו'); ההוראה ב"מילי דחסידותא" – כל מה שסביב ביהמ"ק הפרטי צ"ל בבחי' "יראה שלם", באופן דהרחבה וללא נתינת מקום לענינים בלתי רצויים (מא-ג)

2) מבצע הדפסת התניא
בימים אלו נתקבלו ספרי תניא שנדפסו בערי בירה בדרום אמריקא (מד)

3) סיום
אמירת "לחיים" ע"י יהודים שזכו להיות ביחד עם בעל ההילולא ולשמשו; נתינת המשקה מהתוועדות זו לכל השלוחים (מה)

ח. כ"ף מנחם-אב: ארבעים יום קודם ראש-השנה
התחלת ההכנות להעבודה דר"ה החל מכ"ף אב (מו)

א. חודש אלול: אהבה ודרכי נועם
שבת מברכים דכל חודש הוא התחלת העבודה דאותו חודש (כיון שממנו נמשכת הברכה על כל עניני החודש); ולכן יש חילוקים בעבודת כל שבת מברכים בהתאם לעבודה הפרטית של החודש המתברך (א-ב)תוכן העבודה המיוחדת דחודש אלול (ע"פ הלכה) – תפלה ובקשת רחמים, כולל עבור צרכים גשמיים (שהצורך במילויים בהרחבה מובן ע"פ דברי הרמב"ם שתכליתם הוא לקיים תומ"צ מתוך מנוחה); הכלי לזה הוא ע"י הנהגה באופן של אהבה ורחמים, ומזה מובן שגם אמירת דברי מוסר בחודש אלול צ"ל בדרכי נועם, כדי לקיים בזה הציווי ד"ואהבת לרעך כמוך" (כפי שמצינו בכ"מ שענין חיובי מתבטא בקו הגבורה, כמו קיום רצונו של הקב"ה במצוות ל"ת) (ג-ז)ההוראה בפועל: אמירת דברי מוסר (כמקובל בחודש אלול בכו"כ קהילות בישראל) מתוך אהבה ובדרכי נועם (ועאכו"כ שלא לומר תוארים בלתי רצויים על עם ישראל ח"ו, שאפילו ישעי' הנביא נענש ע"ז כו'; ובפרט כשאומר המוסר אינו אומר מוסר גם לעצמו בגלל גאוותו כו') (ח-ט)קבלת החלטות טובות בנוגע לעניני העבודה דחודש אלול, כולל עשיית "כלי" מתאים ע"י הוספה באהבת ישראל (ועי"ז – שאר ה"מבצעים") (י)

ב. קביעות השנה
אדר"ח אלול ביום ג' בשבוע – העבודה באופן ד"טוב לשמים וטוב לבריות" (ענין המובן לכאו"א מישראל, שביכלתו להיות חדור תמיד בב' ענינים אלו); פ' ראה – עבודה מתוך ראי' בעיני בשר, ולא רק מתוך קב"ע או הבנה בעיני השכל; הוראות אלו שייכות גם ליהודי שלמד את התורה כולה, שגם עליו לקיים את הענין ד"טוב לבריות" בפועל ומיד (מבלי להמתין עד שילמד את כל הענינים הקשורים בזה כו'), ועי"ז זוכים לגאולה "מיד" (יא-טז)

ג. 1) פתיחה
שבת זו היא הזמן המתאים להשלמת ענינים השייכים לשבת שעברה, כיון ששבת "מיני' מתברכין כולהו יומין" – כולל יום השבת עצמו (יז)

2) אמירת "לחיים" ע"י מי שזכה לשמש את בעל ההילולא (יח)

3) פרש"י (עקב ט, יא): "לחת – לחת כתיב ששתיהם שוות" (המשך)
מענה לשאלה – הרי בפ' תשא מפרש כן רש"י אף שלא נאמר א' מלא וא' חסר: רש"י מבאר כתיב חסר במקום שלכאו' צ"ל מלא ("ועפרון ישב" – פסוקים שמדגישים מעלתו; "והנה תומם" – לא משום הקושי מפ' וישב (שעדיין לא למדוה), אלא כיון שנעשה ע"י תפלתם של צדיקים), ובעניננו – מצד מעלתם של הלוחות; אלא שבפ' עקב מעדיף לפרש זאת במקום שהחילוק מודגש יותר (יט-כד)הטעם שבפ' תשא מפרש "שהיו שתיהן שוות" – כדי להדגיש שמדובר רק קודם שבירתן (משא"כ בפ' עקב אין צורך להדגיש זאת) (כה)

4) כ"ף מנחם אב: "זמן עצי כהנים" (המשך)
מענה לשאלה (בענין הצורך בעצים לפני זמן ביהמ"ק) – הרי כבר במדבר נאמר "ובער עלי' הכהן עצים גו'": הכוונה היא שלא הי' צורך בעצים מיוחדים ("מרביות של תאנה כו'"), אלא די בעצי סנה הגדלים גם במדבר (כו)

5) סיום
ע"י לימוד הענינים ע"ד הפשט זוכים תומ"י ללמדם ע"ד הסוד בתכלית השלימות – ב"תורתו של משיח" (כז)

מאמר ד"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום

ד. 1) פתיחה (כט)

2) פרש"י (ראה טו, ח; י): "אפילו כמה פעמים", "אפילו מאה פעמים"
מהו טעם שינוי הלשון; מדוע מפרש "ביני ובינך" רק בפסוק הב' (ל)

3) לקוטי לוי"צ (שמות ע' מה): חודש אלול בבינה
הרי ענין התפלה ובקשת רחמים שייך יותר לחכמה מאשר לבינה (לא)

4) פרקי אבות (פ"ו): "בית המקדש מנין כו'"
בפסוק "מכון לשבתך גו'" לא נזכר קנין; "הר זה גו'" קאי על כל הר הבית; מה נוגע התחלת הפסוק "ויביאם גו'" (לב)השייכות דפרק "קנין תורה" לחודש אלול: פרק זה מורה על שייכות הזמן לענין התורה (ולכן קורין אותו בשבת קודם עצרת), כדלעיל שחודש אלול ענינו בינה (לג)

5) מעשה בפועל
הוספה בלימוד התורה וקיום המצוות, ובכללות – בכל ג' הקוין שעליהם העולם עומד (לד)

ה. 1) הביאור בפרש"י
"פתוח תפתח" היא פעולה כללית של הנותן, שאינה יכולה להיות מאה פעמים ביום א', משא"כ הנתינה בפועל ממש; ועד"ז "בינו ובינך" שייך לנתינה בפועל (משא"כ ב"פתוח תפתח" "לו" פירושו "בשבילו") (לה-ו)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
עבודת התפלה והתעוררות רחמים היא עבודתו של חודש אלול כהכנה לחודש תשרי, ולימוד התורה הוא עבודתו של אלול מצ"ע (לז)

3) הביאור בפרקי אבות
קנין מורה על חשיבות, שמודגשת בכך שביהמ"ק הוא "מכון לשבתך"; חשיבותם של הר הבית וא"י כולה היא ע"י הבחירה בביהמ"ק (לח-ט)

א. 1) סיום מחנה הקיץ
מטרתו של כינוס זה – לסיים את תקופת השהות במחנות הקיץ (שמטרתם – לאגור כוחות כדי להוסיף בעניני תומ"צ בשנה הבאה) בעניני תורה תפלה וצדקה (ב-ג)

2) השפעה על ילדים וילדות נוספים (ד)

ב. 1) פתיחה
לימוד הוראה מעניני היום – בהתאם לתורת הבעש"ט הידועה (ו)

2) ר"ח אלול: תקיעת שופר
ביום זה מתחילים לתקוע בשופר כדי להזכיר ע"ד העבודה ד"צבאות השם", וכהכנה להכתרת המלך בר"ה (ז)

3) פרשת שופטים: "שופטים ושוטרים תתן לך"
על כל יהודי למנות לו "שופטים" להורות את ההנהגה ע"פ תורה, ו"שוטרים" להביא לידי מעשה בפועל (ח)

4) שיעור חומש היומי (שופטים יח, יג): "תמים תהי' עם ה' אלקיך"
על יהודי להיות שלם עם הקב"ה במשך כל היום (ט)

5) סיום
המשכת ההחלטות הטובות דר"ח אלול על כל החודש עד ר"ה (י)

ג. 1) שיעור חומש היומי (שופטים יח, יג): "תמים תהי' עם ה' אלקיך" (המשך)
א' התחבולות המתוחכמות של היצר היא לנסות להשפיע על ילד לומר דבר שאינו אמת "פעם אחת בלבד", ואח"כ ממשיך להכשילו שלא להודות בזה כו', ולכן יש להתכונן לכך מבעוד מועד, ולהקפיד לומר את האמת לאמיתה באופן דתמימות (יא-טו)פרט נוסף באופן ההתחכמות של היצר – להשפיע לעשות דבר בלתי רצוי בטענה שתמורת זה יקיים כמה מצוות כו', וגם עז"נ "תמים תהי' גו'" (טז)ע"י ההנהגה באופן דתמימות – פועלים "ישמח ה' במעשיו", ועד שגם היצר מתהפך לסייע לו (יז)נתינת כח מיוחדת להאמור – בחודש אלול, שבו "המלך בשדה" (יח)

2) עריכת כינוסים נוספים בעשי"ת ובחוהמ"ס (יט)

3) סיום
ניגוני שמחה וחלוקת מטבעות לצדקה (כ)

א. 1) פתיחה
נוסף על המעלה דח"י אלול מצ"ע – ישנה המעלה הבאה ע"י עבודת האדם, ובפרט ע"י התוועדות כו"כ מישראל יחד (א)

2) ח"י אלול: ב' מדריגות – מן הקל אל הכבד
לימוד הוראה מהענין דח"י אלול באופן השייך לכאו"א מישראל (דהיינו בענין של מעשה בפועל, שהוא העיקר) – צ"ל מדבריו של נשיא, שבעצמו שייך לכאו"א מישראל (ב-ג)ביאור החילוק בין ב' הפיסקאות בפתגם אדמו"ר מוהריי"צ בענין ח"י אלול: בפיסקא הא' מדובר בהתחלת העבודה, ולכן ח"י אלול הוא בערך לשאר הימים, אלא שמביא בהם חיות ממק"א, בפרטי העבודה דאלול; ובפיסקא הב' מדובר במדריגה נעלית יותר, שח"י אלול הוא באי"ע לשאר הימים, ונותן חיות מעצמו, בכללות עבודת האדם (שהו"ע "אני לדודי ודודי לי", כמובן גם לפשוט שבפשוטים) (ד-ח)ההוראה האמורה שייכת לכאו"א מישראל – הן לפשוט שבפשוטים (שגם הוא מקבל חיות מח"י אלול, ועד ששייך גם למדריגה הב') והן ל"ראשיכם שבטיכם" (שישנם ענינים שבהם עבודתו צ"ל באופן הא' דוקא) (ט)ההוראה בפועל: תוספת חיות בכל עניני העבודה בב' האופנים הנ"ל; הוספה בהפצת היהדות והמעיינות, וב"מבצעים" (באופן שכאו"א עוסק בזה בעצמו, ואינו מסתפק ב"שליח"); השתדלות לספק צרכי החג לכל הנצרכים (י-יג)

ב. 1) קביעות השנה: ח"י אלול ביום השבת
הכוונה בענין המנוחה דשבת אינה שאין צורך בעבודה ח"ו (שהרי גם לעת"ל יהי' ענין של עבודה), ואדרבה – העבודה דשבת (כולל הענינים הגשמיים) היא באופן נעלה יותר, אלא שהיא מתוך מנוחה ותענוג; וההוראה – העבודה בעניני ח"י אלול מתוך תענוג [מאמר המוסגר: מי שאינו מרגיש עונג שבת בעניניו הגשמיים – ה"ז בדוגמת המשל ע"ד הסוסים] (יד-ט)

2) פרשת כי תבוא: "מאַך דאָ ארץ-ישראל"
העבודה דעשיית א"י בכל מקום; בחיוב ביכורים יש ב' דעות אם הוא מיד או לאחר ירושה וישיבה, ובעבודה – עבודה באופן של דילוג ("מיד") ועבודה בסדר והדרגה, שצ"ל שניהם (כ-כא)

3) שיעור תהלים היומי (מזמור פט): "אשר חרפו גו' אמן ואמן"
אין להתפעל ממניעות ועיכובים להפצת המעיינות; יש לדעת את המעלה המיוחדת שב"עקבות משיחך" (כב)

מאמר ד"ה והי' כי תבוא אל הארץ גו'

ג. 1) פתיחה
בענינים הנלמדים בכל ש"ק – יש למצוא שייכות לבעלי יום ההולדת (כד)הטעם לשינוי הל' מ"אונזערע (שני המאורות הגדולים)" ל"די": בתחילה לא הי' ענין זה בפרסום כ"כ, משא"כ עתה (בדוגמת פרש"י שבתחילה הי' "אלקי השמים" ואח"כ נעשה גם "אלקי הארץ") (כה)

2) פרש"י (תבוא כז, ט): "היום הזה נהיית לעם – בכל יום יהיו בעיניך כו'"
התחלת הכתוב "הסכת ושמע ישראל" – בשייכות להבעש"ט; מדוע אינו מפרש דקאי על התורה, כדלקמן בפסוק "ולא נתן גו' ועינים לראות" (ל' רבים, רמז ל"שניאור" – אדה"ז) (כו-ז)החילוק הפנימי בין ב' פסוקים הנ"ל: "הסכת גו'" קאי על הכניסה בברית באופן כללי (בדוגמת הבעש"ט), ו"ולא נתן גו'" קאי על ספר התורה (בדוגמת אדה"ז) (כח)

3) לקוטי לוי"צ (במדבר ע' שפז): "היום הזה נהיית לעם" – קאי על מ"ת ור"ה
מהי השייכות בין ב' הענינים; מהי ההוראה בעבודת האדם (כט)

4) פרקי אבות (פ"ג-ד)
"חביבין ישראל (בשייכות להבעש"ט) שנקראו כו'" (פ"ג) – יש לבאר שייכות כל הפרטים לגילוי תורת החסידות; "ר"מ אומר הוי ממעט בעסק כו'" (פ"ד) – הרי דעת ר"מ בקידושין שא"צ עסק כלל, "ר"מ אומר אל תסתכל בקנקן כו'" (ב"פ ר"מ, רמז ל"שניאור" – אדה"ז) – מהו החידוש בזה (ל-לד)ביאור המשנה "אל תסתכל כו'" ע"פ פנימיות התורה: בכתהאריז"ל מבואר דקאי על הענין ד"ונקה לא ינקה"; והשייכות לר"מ בעל המאמר – שלמד תורה מ"אחר" ופעל בו תיקון כו' (ענין התשובה, השייך לגילוי תורת החסידות) (לה)הוראה בפועל: הוספה בפעולות דהפצת המעיינות חוצה (לו)

ד. 1) הביאור בפרש"י
כשלומדים פסוק במקומו ה"ז בהתאם לתוכן כללות הענין (דקאי על הכניסה בברית), משא"כ שלא במקומו אפשר ללמדו בפ"ע (לז)"יינה של תורה": הכניסה בברית היא בדוגמת תורת החסידות הכללית (הבעש"ט), והפסוק "ולא נתן גו'" הוא בדוגמת חסידות חב"ד (אדה"ז) (לח)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
ר"ה ענינו הכתרת המלך, ואח"כ באים פרטי הענינים דתומ"צ (לט)

3) הביאור בפרקי אבות
"חביבין ישראל": גילוי פנימיות התורה הוא בדוגמת העילוי ד"בנים למקום" (שהבן יכול לחפש באוצרות הכמוסים כו') לגבי "נברא בצלם"; ובתורה הו"ע "כלי חמדה" – החיבור דגבול ("כלי") עם בל"ג ("חמדה") (מ-מא)"הוי ממעט בעסק": הכוונה היא ליושבי אוהל, שעליהם למעט ב"עסק" – לימוד התורה השייך לקיום המצוות בפועל (מב)"אל תסתכל בקנקן כו'": פי' נוסף בכתהאריז"ל דקאי על מטטרו"ן, שעליו נאמר "נער הייתי גו'" – "קנקן חדש" אלא שהוא "מלא ישן" (מג)ההוראה ממשנה זו: הוראת נשיא דורנו לעסוק בהפצת היהדות והמעיינות היא גם ל"קנקן חדש", כיון שהוא "מלא ישן"; ולאידך גם מי שהוא "קנקן ישן" צ"ל בו גם העילוי ד"יין חדש" (חיות והתלהבות בעבודה דדור זה) (מד)

4) חלוקת משקה להנוסעים למקומותיהם (מה)

א. חודש אלול: "המלך בשדה"
ענינו של חודש אלול – שבו "המלך בשדה", דהיינו גם כאשר יהודי עוסק בעניני "שדה" (כגון ב"מחנה קיץ"); ענין זה הוא הכנה לקבעומ"ש בר"ה, ועי"ז זוכים כל ישראל לברכת כוח"ט (ב-ד)

ב. 1) שיעור חומש היומי (נצבים ל, יד): "כי קרוב אליך הדבר מאד גו'"
גם ילד קטן יצליח בעבודת ה' כשיתייגע כדבעי; וגם בדברים שבין אדם לחבירו – "טוב לשמים וטוב לבריות" (כהוראת היום בשבוע) (ה-ז)

2) זהירות מאמירת שקר
זהירות להתרחק מאמירת שקר ח"ו, כיון ש"ה' נצב עליו" בכל עת ובכל זמן, ואותו א"א לרמות, ואם ישקר בפניו ה"ז חוצפה ועזות פנים שאינה מתאימה לאדם כלל; וגם ענין זה "קרוב אליך הדבר מאד גו'" (ח-י)

3) שיעור תהלים היומי (קד-ה): "ברכי נפשי גו'", "ויוציא עמו בששון גו'"
"ברכי נפשי גו'" – ע"י ההתבוננות בבריאת העולם מתעוררים ברגשי הודי' להקב"ה; "ויוציא עמו בששון גו'" – הגאולה האמיתית והשלימה (יא-ב)

ג. 1) השתדלות שלכל ילד יהיו סידור, קופת צדקה וחמשה חומשי תורה (יג)

2) עריכת ג' כינוסים נוספים (יד)

3) סיום
ניגונים (טו)

1) ימי ההכנה לר"ה: זמן המתאים לקבלת החלטות טובות (א)

2) ראש-השנה: "תמליכוני עליכם"
עי"ז נפעל גם הענין ד"מלך על כל הארץ" בכל העולם כולו, החל מביתו הפרטי של כאו"א מישראל; וזוהי השייכות המיוחדת דר"ה לנשי ישראל, שכאו"א מהן היא "עקרת הבית" שבה תלוי' הנהגת הבית (משא"כ האיש קובע את הקו הכללי) (ב-ה)

3) פרשת נצבים וילך: עמידה בתוקף ועלי' בקודש
"נצבים" ענינו עמידה בתוקף, ו"וילך" ענינו עלי' מדרגא לדרגא; וגם כשמתבונן ורואה שיש חסרון ח"ו בעבודתו אינו מתייאש ח"ו, כיון שהקב"ה נותן כח מיוחד לתקן ולהשלים את החסר (ו-ז)

4) שיעור חומש היומי (וילך לא, י): מצות "הקהל"
במצוה זו מודגש במיוחד תפקידן של נשי ישראל – להביא את ה"טף" (ח)

5) הוספה בצדקה
בפרט – המגבית דח"י אלול (שחל בשנה זו בשבת); ע"ד "קרן השנה" (ט-י)

6) סיום
כל הענינים האמורים מקרבים את הגאולה האמיתית והשלימה, ובפרט ע"י קיום הענינים האמורים באופן דשלימות העם, התורה והארץ (יא-ב)חלוקת שטרות לצדקה (יג)

א. שבת שקודם ר"ה: מעלת ברכת הקב"ה ומעלת עבודת האדם
הכרזת אדמו"ר מוהריי"צ (שכבר נתפרסמה לכל) שהשבת שלפני ר"ה היא "שבת מברכים" ע"י הקב"ה; והיינו שיש בזה ב' המעלות – מעלת הברכה שבאה מהקב"ה בעצמו, ומעלת עבודת האדם (שהרי בכח זה מברכים בנ"י את כל החדשים, והיינו שענין זה עצמו הוא בכחו של הקב"ה – "נצחוני בני נצחוני") (א-ד)טעם ההדגשה שתורה זו נאמרה במעזריטש, ובשם הה"מ והבעש"ט (אף שבכ"מ מצינו שאין מזכירים "בשם אומרו", כיון שהמקבל הוסיף וחידש בזה כו'): בר"ה כלולים כל ימי השנה (בדוגמת התכללות האיברים בראש), ולכן מודגשת מציאותו של אדה"ז כפי שכלול אצל הה"מ, והה"מ אצל הבעש"ט (ה-ו)הטעם שבתורה הנ"ל נזכרה הברכה ע"י בנ"י י"א פעמים, אף שבשנת העיבור ישנם י"ב – כי חודש הי"ג נכלל במנין הכללי די"ב חדשי השנה (ז)הוראה בפועל (דאף שענין זה אינו תלוי בעבודת האדם – הרי צ"ל כלי לקבלת הברכה) באופן המובן גם לפשוט שבפשוטים: העבודה דזמן זה צ"ל הכנה על כל השנה כולה, ובפשטות – נתינת צדקה (או התחייבות) ע"ח מה שישתכר במשך כל השנה (ומה שטוען שאינו יודע כמה ישתכר – אם יתחייב יעזור לו הקב"ה לקיים התחייבותו) (ח-יא)מעלת עצם ההחלטה בהאמור: ההחלטה עצמה פועלת את ענין השכר; מכיון שההחלטה היא בזמן של התעוררות כו', בודאי מחליט לתת סכום גדול יותר (יב)ההוראה האמורה שייכת גם לילדים קטנים, כדי להרגילם בצדקה; ואדרבה – בהם מודגש יותר הענין ד"יד שמחלקת צדקה", כיון שנותנים לקופה ואין ממתינים שיבוא עני כו', וגם אינם יודעים לקרוא מ"ש על הקופה (יג)ההתחייבות האמורה צ"ל עוד לפני ר"ה, ומה טוב – במוצש"ק או ביום א' בבוקר (יד-טו)

ב. קביעות השנה: כ"ה אלול ופרשת נצבים-וילך
כ"ה אלול (התחלת הבריאה) ופרשת "אתם נצבים היום" (דקאי על ר"ה, שלימות הבריאה) – העבודה צ"ל הן בענינים חדשים והן בהשלמת הענינים שכבר התחיל בהם; זהו גם תוכן החיבור ד"נצבים" (עמידה בתוקף, התחלת העבודה) ו"וילך" (הליכה מחיל אל חיל, שלימות העבודה); דוגמא לדבר – עבודת התפלה ללא תנועות חיצוניות אך בחיות והתלהבות, והתעסקות להשיב על טענות כו' מבלי לרדת ממדריגתו (טז-כא)הוראות בפועל: הוספה בעניני עבודת ה' באופן דחיבור "נצבים-וילך"; השתדלות לספק צרכי החג לנזקקים; לימוד הלכות החג, הן כפשוטו והן בתורת החסידות; הוספה בעניני תומ"צ, כולל הפצת היהדות ע"י ה"מבצעים" (כב-ד)

מאמר ד"ה שוש אשיש גו'

ג. 1) פשש"מ (נצבים ל, ו): "ומל גו' את לבבך גו'"
פסוק זה הו"ע הגילוי מלמעלה להעבודה דחודש אלול – "מלך בשדה", ועפ"ז מובן שבחודש זה צ"ל ההנהגה באופן ד"סבר פנים יפות", ומופרכת ההנהגה באופן הפכי ח"ו; מדוע אין רש"י מבאר הטעם שלא נאמר "את ערלת לבבך" (כו-ל)

2) לקוטי לוי"צ (דברים ע' תנט): "זכאין אינון ישראל כו'"
מהי ההוראה בעבודת האדם (לא)

3) פרקי אבות (פ"ה-ו): משניות הקשורות לבריאה
"בעשרה מאמרות כו'" – ב' פירושים ב"מאמר אחד" (למטה או למעלה מע"מ); "כל מה שברא כו' לעולם ועד" – מדוע מודגשת מעלת הנצחיות ב"ועד" שלמטה מ"אחד" (לב)

4) שבת סליחות: הליכה לסליחות "וואַקלדיקערהייט"
שייכות החיבור ד"נצבים וילך" להענין ד"שבת סליחות" – ע"פ הסיפור שהלכו ל"סליחות" "וואַקלדיקערהייט" (שהו"ע "נמנע הנמנעות"...) (לג-ד)

ד. 1) הביאור בפרש"י
מכיון שמדובר ע"ד "לבבו פונה" בלבד (ולא שהלב נתכסה ב"ערלה"), לא שייך לומר "את ערלת לבבך"; ומ"מ שייך בזה ענין של מילה – ניתוק הקשר בין "העין רואה" ל"הלב חומד" (לה-ז)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
כל אופני העבודה ד"בנין בוכרין קדישין אחין" צ"ל חדורים בתנועת מס"נ – "אתרעי בהו" (לח)

3) הביאור בפרקי אבות
"מאמר אחד" הוא "בראשית", שבו ב' פירושים – "בחוכמתא" (חכמה) ו"בקדמין" (מלכות), והיינו שלמרות גודל העילוי דהיכולת לברוא "במאמר אחד", ישנו עילוי גדול יותר בהבריאה "בעשרה מאמרות" (וזהו המענה לקושיית המפרשים מדוע נפרע מהרשעים לפי חשבון עשרה מאמרות); וזהו תוכן הסיום "לעולם ועד" – שדוקא ב"ועד" (למטה) מודגש ענין הנצחיות (לט-מג)קיום הענין ד"ה' ימלוך לעולם ועד" בגאולה האמיתית והשלימה (מד)תוכן הסיום במשנה "רצה הקב"ה כו' יגדיל תורה ויאדיר" – חיבור ב' הפכים (רצון ותומ"צ, טעמי תורה ומלמדי תינוקות) (מה)

4) סיום
מסיבה עבור "חדרי תורה אור"; חלוקת המשקה להנוסעים מעבר לים (מו)