בס"ד. ש"פ ויגש, ז' טבת, ה'תשכ"ט

(הנחה בלתי מוגה)

ויגש אליו יהודה1, ואיתא על זה בהמאמר שנאמר לפני מאה שנה2 [דאף שהוא רק קיצור מד"ה ויגש אליו יהודה3, הרי בקיצור ישנו כל האריכות, ובפרט שהקיצור עצמו הוא ארוך], שנתבאר בזהר4 שזהו"ע סמיכת גאולה לתפלה (כדלקמן).

ובהקדים דהנה פסוק זה בא לאחרי כל אריכות הסיפור אודות השתלשלות המאורעות שהביאו לירידת יעקב למצרים, כמארז"ל5 ראוי הי' יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שמצד חסדו של הקב"ה היתה ירידתו ע"י השתלשלות המאורעות הנ"ל. וכמו"כ גם לגבי יוסף, שמכירתו וירידתו למצרים היתה באופן דלמחי' שלחני אלקים לפניכם6. והנה, הגם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו7, הרי ח"ו לומר שהתורה ענינה סיפורי מעשיות, וכדאיתא בזהר8 תוארים מבהילים (גוואַלדיקע תוארים לגריעותא) על מי שאומר שענין התורה הוא סיפורי מעשיות, אלא התורה היא נצחית9, ותורה מלשון הוראה10, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר11 שאורייתא היינו אור ייתא, שהתורה ממשכת אור בהנהגת האדם, ועד שנעשית הוראה לכל אחד ואחד, וכידוע שמעשה אבות סימן לבנים12, והפירוש בזה הוא לא רק כמ"ש הרמב"ן בפירושו על התורה13 שזהו סימן כללי לכללות ישראל בכל דור ודור, אלא זהו גם סימן לכל אחד ואחד באיזה אופן יעבוד עבודתו, גם בהיותו בחוץ לארץ ובזמן הגלות, אלא, שבזמן הזה ענינים אלו הם רק ברוחניות, וכשיבוא משיח ויגמור את הגלות ויתחיל את הגאולה, כפסק הרמב"ם14 שמשיח יקבץ נדחי ישראל, אזי יומשכו הענינים גם בגשמיות. וע"פ כל הנ"ל צריך להבין, מהו ענין הגשת יהודה ליוסף בעבודה בנפש האדם. ועל זה מביא בהמאמר, שנתבאר בזהר שזהו"ע סמיכת גאולה לתפלה.

ב) והענין בזה, דהנה, יוסף הו"ע הגאולה, שהרי על ידו היתה הגאולה מהרעב, כמ"ש כי למחי' שלחני אלקים לפניכם, ובפרט כפי שהענין הוא ע"פ קבלה, כמבואר בהמאמר, שיוסף הוא בחי' צדיק עליון שנקרא גואל, כמ"ש15 אם יגאלך טוב יגאל, וטוב בגימטריא י"ז, וקאי על יוסף, כמ"ש16 יוסף בן שבע עשרה שנה. ויהודה הוא בחי' תפלה דשמו"ע, כי יהודה הוא מלשון הפעם אודה את ה'17, והודאה הוא בחי' ביטול18, והן הן בחי' ההשתחוואות שבשמו"ע, וגם בלידת יהודה כתיב18 ותעמוד מלדת, ועמידה (אין עמידה אלא תפלה19 ) הוא בחי' ביטול20. והענין בזה, דהנה, בהתחלת התפלה אומרים הודו להוי' גו', ואח"כ פסוקי דזמרה, ברכות ק"ש וק"ש, עד שמגיעים לשמו"ע. והנה, הענין דפסוד"ז הוא ההתבוננות בפרטי הענינים דמה רבו מעשיך ה'21 ומה גדלו מעשיך ה'22, שעי"ז בא לידי התפעלות כו'. ובברכות ק"ש ההתבוננות היא בענין עבודת המלאכים, השרפים וחיות הקודש, ברעש גדול כו', ובק"ש נעשה הענין דואהבת והשמרו לכם, שהו"ע אהבה ויראה, שכל זה הוא באופן של התפעלות הלב מצד ההשגה כו', שזהו"ע דבינה ליבא23. ואח"כ באים לשמו"ע, שהו"ע העמידה בביטול גדול, כעבדא קמי מרי'24, עד שמתבטל ממציאותו לגמרי (ער ווערט אויס מציאות), שזהו ענינו של יהודה. וכיון שיוסף הו"ע הגאולה ויהודה הו"ע התפלה (שמו"ע), הרי ענין הגשת יהודה ליוסף הו"ע סמיכת גאולה לתפלה, וכדאיתא במדרש25 בענין הגשת יהודה ליוסף שעז"נ26 אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם, וכן הוא בגאולה ותפלה, שאין מפסיקין בין גאולה לתפלה.

ג) אך צריך להבין, הרי בגאולה ותפלה הסדר הוא שסומכים גאולה לתפלה (ולא תפלה לגאולה), וכיון שיוסף ענינו גאולה ויהודה ענינו תפלה, הי' צריך יוסף לגשת ליהודה, ע"ד סמיכת גאולה לתפלה, ולמה נגש יהודה אל יוסף, שזהו ע"ד סמיכת תפלה לגאולה.

ד) ולהבין זה צריך להקדים תחילה הענין דלכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה27 (כמנהג ישראל לומר זה בכל ליל שבת28 ). דהנה ידוע29 שענין השבת הו"ע התפלה של כל ימות השבוע, והיינו, דכשם שענין התפלה הוא העלי' מלמטה למעלה, כמ"ש30 סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ואיתא בזהר31 סולם דא צלותא, כמו"כ ענין השבת הו"ע עליית העולמות מלמטה למעלה. וכשם שענין התפלה הו"ע הביטול (כנ"ל), הנה כן הוא גם בשבת, דשבת הוא מלשון שביתה, שאסור במלאכה, שזהו"ע הביטול32. אמנם, כדי שיוכל להיות העלי' מלמטה למעלה, צריך להיות נמשך הכח על זה מלמעלה. וזהו שכנס"י אומרת להקב"ה לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה, היינו, שבכדי שיוכל להיות הענין דכלה, שהו"ע הכליון והעלי' מלמטה למעלה, הנה בשביל זה צריך להיות לכה דודי לקראת כלה, שהו"ע ההמשכה מלמעלה לכנס"י שנקראת כלה, ועי"ז יוכל להיות הכליון והעלי' מלמטה למעלה, כמבואר ענין זה בלקו"ת33 ובדרושי אדמו"ר האמצעי34 ובאור התורה35 באריכות.

וזהו ג"כ ענין סמיכת גאולה לתפלה, שכדי שיוכל להיות ענין העלי' דתפלה, צריך להיות נמשך הכח על זה מלמעלה, שזהו"ע סמיכת הגאולה. ועד"ז ביוסף ויהודה (שענינם הוא גאולה ותפלה), שכדי שיוכל להיות ענין העלי' דתפלה (ענינו של יהודה), צ"ל תחילה נתינת כח מלמעלה, והו"ע ההמשכה מיוסף (שענינו גאולה), שזהו מ"ש בסוף הפרשה שלפנ"ז36 אודות גביע הכסף שהטמין יוסף באמתחת בנימין, דהנה, בנימין הוא צדיק תחתון37, וענין גביע הכסף הו"ע האהבה, כידוע שכסף הו"ע האהבה, וכמ"ש בתניא38 שכסף הוא מלשון נכסוף נכספתה לבית אביך39, והיינו, שיוסף המשיך ופעל בבנימין ענין האהבה לאלקות40. והו"ע האהבה המסותרת שיש בכאו"א מישראל, שזהו שיוסף הטמין את גביע הכסף, היינו שהאהבה אינה בהתגלות, שאינו מרגיש את האהבה, אלא היא אהבה מסותרת. וטעם הדבר41, לפי שבנשמות הבינונים ולמטה מזה אי אפשר שתהי' האהבה בגילוי, כדי שלא תהי' מזה יניקה לסט"א ח"ו, והיינו, דכיון שהרע הוא עדיין בגילוי אצלם, לכן יכול להיות שהאהבה תהי' בענינים זרים ח"ו, ולכן צריכה להיות האהבה בהעלם דוקא, שהו"ע אהבה מסותרת. ולאחרי שישנה המשכת האהבה מלמעלה, אזי יכולה להיות העלי' מלמטה למעלה שבתפלה.

ה) וזהו ויגש אליו יהודה, והיינו, שהגשת יהודה ליוסף הו"ע התפלה עצמה, שבאה לאחרי הקדמת סמיכת גאולה לתפלה, שהו"ע המשכת האהבה המסותרת מלמעלה (גביע הכסף שהטמין יוסף, שענינו גאולה), שבזה נכללים כל הדרגות כו', אלא שהם עדיין בהעלם. ועי"ז נעשה אח"כ ענין ההעלאה מלמטה למעלה, שזהו ויגש אליו יהודה, שהו"ע העלי' דיהודה עד שמתעלה למדריגת יוסף.

וזהו ג"כ מ"ש בהפטרה דפרשה זו42, ואתה גו' קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה גו' ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף גו' וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך, ויתירה מזה, שיהודה יתעלה למדריגה נעלית יותר ממדריגת יוסף, שזהו שמסיים43 ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וזהו גם הענין דמעשה גדול שיהי' לעתיד לבוא44, כאשר יהי' דוד עבדי נשיא עליהם לעולם, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.