כי המצוה הזאת, ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשכ"ו

בס"ד. ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשכ"ו

(הנחה בלתי מוגה)

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא גו' ולא מעבר לים היא גו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו1. וידוע הדיוק בזה בלקוטי תורה2, דצריך להבין מהו המצוה הזאת, דלא קאי על כל התורה כולה, דהל"ל כי כל המצות כו' (ובפרט שנוסף לכך שנאמר המצוה, לשון יחיד (ולא כל המצוות), נאמר גם המצוה הזאת). ויש להוסיף בזה, שאם נאמר שהמצוה הזאת קאי על כל התורה כולה, אינו מובן, מדוע לא נאמר ענין זה (שלא נפלאת היא גו') עד עתה, הרי הציווי על קיום כל המצוות נאמר כבר כמ"פ לפנ"ז (גם במשנה תורה גופא), וא"כ, הול"ל לפנ"ז שלא נפלאת וגו', ומדוע המתין הכתוב עד כאן. ולאידך גיסא צריך להבין, מהו הצורך לשלול שלא נפלאת היא וגו', איך יתכן קס"ד שכללות ענין התומ"צ הוא נפלא ורחוק כו', הרי כבר נאמר לפנ"ז (בפרשת יתרו שבספר שמות) שכללות הענין דמ"ת הי' באופן דוירד הוי' על הר סיני3, שזהו ההיפך לגמרי מנפלאת ורחוקה, בשמים ומעבר לים. גם צריך להבין (כפי שממשיך בלקו"ת) מהו אשר אנכי כו'. אך הענין הוא, כמבואר בלקו"ת4, שהמצוה הזאת קאי על (מצות) התשובה, דלעיל מיני'5 כתיב כי תשוב אל ה' גו', והיא המצוה אשר אנכי (אנכי מי שאנכי) מצוך כו' (כמ"ש הרמב"ן6). כי, התשובה היא במדריגה עליונה יותר מכל המצות, שהן המשכות חיות הנפש משם הוי', ומאחר שפגם בשם הוי' ע"י שחיסר מצוה התלוי' ביו"ד של שם או בה"א כו', והתשובה היא באה לתקן ולהמשיך שם הוי', לכך צ"ל התשובה מגעת למעלה מעלה, לבחי' אנכי, הוא עצמותו ית', להמשיך בחי' הוי' משם למלאות הפגם והחסרון כו'. ולכן נאמר על מצות התשובה אשר אנכי מצוך היום, כי כל המצות הם מצות הוי', משא"כ תשובה היא למעלה מהם, בבחי' אנכי. ועז"נ לא נפלאת היא וגו', שלא יאמר האדם הואיל והתשובה היא מדריגה גבוה מאד נעלה, בחי' אנכי מי שאנכי, איך אגיע לזה, לכך אמר לא נפלאת היא וגו', שאין מדריגה זו מובדלת ומופרשת ממך וכו'.

ב) ויובן בהקדם המבואר במאמר של אדמו"ר מהר"ש7 בענין החילוק שבין כ"ה באלול לראש השנה. דהנה, ידוע שר"ה נקרא תחלת מעשיך, כפי שאומרים8 זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, ולכאורה9, כיון שבכ"ה באלול נברא העולם10, הי' מהראוי לקבוע ר"ה בכ"ה באלול, שהוא יום ראשון למעשה בראשית, ולמה קבעו ר"ה ביום ברוא אדה"ר שהוא יום ו' למעשה בראשית. אך הענין הוא, דהנה, כללות ענין התהוות העולם שהוא ע"י המדות, כמ"ש11 כי אמרתי עולם חסד יבנה, שהתהוות העולם היא ע"י מדת החסד, שהיא ראשית המדות, וכן ע"י שאר המדות, שנקראים שבעת ימי הבנין12, הרי זה נעשה ע"י יחוד או"א (חו"ב), כי ע"י יחוד או"א נעשה הולדת המדות, וכמו באדם למטה, שהולדת המדות היא ע"י המוחין, כמבואר בתניא13. אמנם, ביחוד או"א גופא יש ב' מדריגות14, יחוד חיצוני ויחוד פנימי. יחוד חיצוני דאו"א הוא לצורך קיום העולמות בלבד, ויחוד זה הוא תמידי ואינו נפסק לעולם, ועז"נ בזהר15 שאו"א (שהם תרין רעין דלא מתפרשין16) זיווגייהו תדיר ולא פסיק לעלמין, מיום ברוא ה' אלקים ארץ ושמים, שזה הי' מחמת כי חפץ חסד17, והיינו, מה שעלה ברצונו מפני התענוג שנתאוה להיות לו ית' דירה בתחתונים18, כמארז"ל19 על הפסוק20 שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו כו', עמודי שש שהעמיד כל מעשה בראשית לששה ימים כו', ומפני מה נשתוקק, אינו ידוע לנו ואינו מובן כלל, רק זה אנו יודעים שנשתוקק (וכמו שאמר על זה רבינו הזקן: אויף אַ תאוה איז קיין קשיא21), ותשוקה זו הוא בחי' חפץ חסד, שהחפץ הוא בחי' פנימיות הרצון, ומבחי' כי חפץ חסד נמשכת הארה לבחי' חו"ב, שיהי' תמיד היחוד החיצוני שלצורך קיום העולמות [והיינו, שהכוונה בכי חפץ חסד היא לבחי' החסד שלמעלה מהמדות, ולמעלה אפילו מהמוחין, ג' ראשונות (שהרי ממנו נמשך להיות היחוד דחו"ב), ולמעלה מכל סדר ההשתלשלות, לפני הצמצום, ושם גופא ה"ז בחי' חפץ חסד, כנ"ל שחפץ הוא פנימיות הרצון, שקשור עם ענין התענוג, שזהו מה שנשתוקק כו']. ונוסף לזה, ישנו יחוד פנימי דאו"א שעל ידו נמשך אור חדש. וזהו החילוק שבין כ"ה באלול לר"ה, שבכ"ה באלול נעשה רק יחוד חיצוני דאו"א שלצורך קיום העולמות, ובר"ה נעשה יחוד פנימי דאו"א שעל ידו נמשך אור חדש (כדלקמן ס"ה).

ג) ומבאר במאמר, שגם יחוד חיצוני דאו"א שלצורך קיום העולמות נמשך ע"י עבודת בנ"י בקיום התומ"צ [והיינו, דכשם שלמעלה הנה אף שישנו הענין דכי חפץ חסד, הרי זה נמשך ע"י יחוד או"א דוקא, כך גם למטה, כדי שיומשך להיות יחוד או"א, יש צורך בקיום התומ"צ דוקא]. והענין בזה, דהנה, ברוב הדרושים22 מבואר בהחילוק שבין יחוד חיצוני דאו"א ליחוד פנימי, שדוקא יחוד פנימי נעשה ע"י עבודה, אבל יחוד חיצוני ישנו תמיד גם ללא עבודה, והיינו, שגם ללא עבודה ישנו היחוד חיצוני דאו"א שלצורך קיום העולמות. וכידוע23 שבנוגע לקיום העולם ישנו הכריתת ברית דנח, כמ"ש24 עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום ויום ולילה לא ישבותו, ובשביל זה אין צורך בקיום התומ"צ. ובמק"א25 מבואר שגם בשביל קיום העולמות צ"ל עבודה, והו"ע ההתעסקות בעובדין דחול במשא ומתן באמונה, ללא שום תערובות גזל ח"ו וכיו"ב, שעי"ז נעשה קיום העולם שנברא בששת ימי החול, ואילו ע"י העסק בתומ"צ נמשך אור חדש מבחי' הפנימיות דחו"ב. אבל במאמר זה מבואר שגם ההמשכה מבחי' חיצוניות חו"ב היא ע"י העסק בתומ"צ. וראי' לדבר, שהרי אמרו רז"ל26 תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתהו ובהו, וכתיב27 אם לא בריתי יומם ולילה (דהיינו תורה) חוקות שמים וארץ לא שמתי, וזהו בראשית28 בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית29, וכן כתיב30 אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, שעשיית הארץ היא בשביל האדם31, והאדם הוא בשביל בראת"י בגימטריא תרי"ג32, ומכל זה מוכח שגם קיום העולמות (שע"י יחוד חיצוני דאו"א) תלוי בקיום התומ"צ. והענין בזה, כפי שמבאר במאמר, שביחוד חיצוני דאו"א גופא יש ב' דרגות. דהנה, אמרו רז"ל33 עולם על מילואו נברא, אך לאחרי חטא עה"ד (שאז נתגרש אדה"ר מגן עדן, כמ"ש34 וישלחהו גו' ויגרש את האדם גו') חסרו ששה דברים, כמארז"ל35 כל תולדות שנאמרו בתורה חסרין (בר מן תרין כו'), כנגד ששה דברים שנטלו מאדה"ר (ועד"ז בנוגע לחטאים שלאח"ז, בדור המבול וכו'). ובזה תלוי אם יש צורך בעסק התומ"צ בשביל קיום העולם, והיינו, שבשביל קיום העולם כפי שהוא עתה, לאחרי החטא כו' (באופן דתולדת חסר ו'), מספיק הכריתת ברית דנח (גם ללא העסק בתומ"צ), ואילו ע"י העסק בתומ"צ שעי"ז נעשה הבירור דעה"ד טו"ר, אזי נמשך בעולם בחי' ומדריגה גבוהה יותר, ע"ד מעמד ומצב העולם כפי שנברא על מילואו, שזהו מה שהתנה הקב"ה עם מע"ב אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין כו', שתנאי זה הי' בתחלת הבריאה, כאשר עולם על מילואו נברא.

ד) והנה כללות הענין דקיום העולם (כולל גם המדריגה היותר נעלית בעולם שנמשכת ע"י קיום התומ"צ) שנעשה בכ"ה באלול ע"י יחוד חיצוני דאו"א, הרי זה רק חידוש הישנות בלבד (ולא המשכת אור חדש שנעשה בר"ה ע"י יחוד פנימי דאו"א), ועל זה אין צריך לראש השנה, וכמ"ש במאמר, שבחי' חיצוניות השפע36 כבר נמשך בכ"ה באלול על כל השנה, ומציין: "כן מצאתי בכתבי אאזמו"ר זצ"ל זיע"א"37.

והענין בזה, כפי שמבאר במאמר בענין התכללות החיות דכל השנה בראש השנה38, שכלל זה הוא פרט משית אלפי שנין דהוי עלמא39, חלק א' משית אלפים, ואח"כ מתפרט עוד יותר, לחדשים וימים ושעות ורגעים, שבכל ר"ח נמשך חיות על כל ימי החודש, ובכל יום נמשך חיות על כל כ"ד שעות היום, ובכל שעה נמשך חיות על כל ששים הרגעים, ועד להתחלקות החיות לתתר"ף חלקי השעה40. ועז"נ41 המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שלכן צריך האדם לברך בכל יום ח"י ברכות השחר וח"י ברכות בתפלה, כמ"ש42 חי חי הוא יודך, וכמ"ש אדמו"ר הזקן בשו"ע43 בביאור א' הטעמים לנטילת ידים בשחרית, שבכל בוקר נעשה האדם כברי' חדשה. ומ"ש המחדש כו' בכל יום, אין הכוונה בכל יום בלבד, אלא גם בכל עת ובכל רגע, שזהו הפרט היותר אחרון. והנה, כשם שבנוגע לפרט היותר אחרון לא שייך לומר שפרט זה הוא המשכה חדשה לגמרי שכוללת רגע זה, כמו"כ גם בנוגע לפרט היותר גדול שכולל את כל השנה, לא שייך לומר שזוהי התחדשות גמורה, שהרי גם פרט זה נכלל כבר בחיות הכללי של כל שית אלפי שנין דהוי עלמא. אלא מאחר שנמצא רק בכלל ולא בפרט, לכן צריך להתחדש מיני' ובי', היינו, בבחי' חידוש הישנות מן הכלל אל הפרט, וכמו ההתחדשות מכלל השנה לפרט דיום ושעה ורגע. ולפי זה יתכן לומר שבכ"ה באלול נמשך התחדשות החיות על כללות השנה הבאה, דכשם שבכ"ה באלול שבו נברא העולם נמשך כללות החיות על כל שית אלפי שנין, כמו"כ המשכת הפרט מן הכלל, חלק א' משית אלפים שכולל את כל השנה, נעשית ג"כ בכ"ה באלול, ולא שייך כלל לומר שזהו ר"ה, כמו שכ"ה באלול שבתחילת הבריאה אינו נחשב לר"ה. ומסיים: "יצא לנו מזה, שמה שכתב (אאזמו"ר) שבכ"ה באלול נמשך חיות חדש על כל השנה, אין זה תמי' כלל, ונכון הדבר למי שאמרו ולמי שכתבו".

אך הענין דר"ה הוא (לא על התחדשות בריאת העולם, שזהו ענינו של כ"ה באלול, אלא) על התחדשות בריאת נשמת אדה"ר9, שהו"ע פנימיות העולמות, ונעשה ע"י יחוד פנימי דאו"א, שענינו להוסיף אור חדש, והיינו, שיומשך פנימיות התענוג העליון שבעצמות ממש. ועז"נ זה היום תחלת מעשיך, כי, אע"פ שבריאת אדה"ר (שעל זה הוא הענין דר"ה כנ"ל) היא סוף מעשה, ביום ו' למע"ב, מ"מ, לענין גילוי האור חדש ה"ז תחילה, שהרי קודם בריאת אדה"ר לא נתגלה אור זה. וגם, כי בריאת האדם זהו עיקר המכוון. ועוד, כי סוף מעשה במחשבה תחילה44, וא"כ, אף שקדמה בריאת שמים וארץ, הנה האדם שהוא בסוף הוא תחילה להם, להיותו קדום במחשבה הקדומה תחילה.

ה) אמנם כדי לפעול המשכת האור חדש בר"ה ע"י יחוד פנימי דאו"א, לא מספיק קיום התומ"צ של כל השנה, אלא צריך להיות עבודת התשובה דוקא45. והענין בזה, שהעבודה דקיום התומ"צ שבכל השנה היא עבודה שבמדידה והגבלה, ולכן גם האור שנמשך על ידה הוא אור מדוד ומוגבל שיש לו שייכות לסדר השתלשלות. והיינו דאף שנת"ל שהתהוות העולמות היא מבחי' כי חפץ חסד, שזהו מצד התענוג כו', וכנ"ל בפירוש שוקיו עמודי שש, זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו כו', הרי גם תשוקה זו שייכת להשתלשלות, והיא בבחי' הגבלה. וענין זה מתאים גם לפירוש הב'46 בשוקיו עמודי שש, שעמודי שש קאי על המלאכים שעליהם נאמר47 שש כנפים לאחד, ועז"נ48 ויעמידם לעד לעולם, שיהי' העולם עומד על המלאכים, והיינו, שקיום העולם הוא ע"י עבודת המלאכים, והרי עבודת המלאכים היא באופן של עמידה49, ויעמידם גו', שהיא במדידה והגבלה, ולכן נעשה עי"ז קיום העולם שהוא במדידה והגבלה. ועד"ז גם ע"י עבודת בנ"י בתורה עבודה וגמ"ח, שהם ג' העמודים שעליהם העולם עומד50. אמנם, בשביל המשכת אור חדש בר"ה ע"י יחוד פנימי דאו"א צריך להיות עבודת התשובה, שהיא עבודה מחודשת, ועל ידה נמשך מבחי' העלם העצמי, למעלה יותר מגילוי ההעלם שנמשך ע"י כל המצות, ולכן, לגבי ההמשכה שע"י התשובה נחשבת ההמשכה שע"י כל המצוות כמו יחוד חיצוני דאו"א לגבי יחוד פנימי דאו"א, שהוא כמו חידוש הישנות לגבי המשכת אור חדש.

ומוסיף במאמר, שאע"פ שמבואר בתניא51 שלימוד התורה הוא בחי' תשובה מלמעלה למטה, תשובה עילאה, יש לומר, שזהו דוקא כאשר לימוד התורה הוא בתכלית הביטול, כמארז"ל52 מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן כו', וכענין מ"ש53 ויחרד כל העם אשר במחנה, שהחרדה (שהיא ע"ד ענין התשובה) הוא סילוק הדמים54, שלא מרגיש חיותו כלל מחמת גודל הפחד, ואז הנה לימוד התורה הוא בבחי' תשובה מלמעלה למטה. אבל לימוד התורה סתם, י"ל שזהו ג"כ כמו יחוד חיצוני (שפועל רק חידוש הישנות) לגבי יחוד פנימי (שפועל המשכת אור חדש), כנ"ל.

ו) ועפ"ז יובן מ"ש כי המצוה הזאת גו' לא נפלאת היא וגו', שקאי על מצות התשובה (כנ"ל ס"א), כי, מצד גודל מעלת התשובה שעל ידה נמשך אור חדש, בחי' פנימיות התענוג העליון שבעצמות ממש, יש מקום לומר שנפלאת ורחוקה היא, וכן הוא באמת, שמצד עצמה ה"ה נפלאת ורחוקה, והטעם שלא נפלאת היא ממך הוא בגלל שאנכי מצוך, היינו, שאנכי מי שאנכי מצוה ונותן כח לכל אחד מישראל שיוכל להמשיך אור חדש כו' ע"י עבודת התשובה.

ז) ויש להוסיף בזה, שהמשכת האור חדש שע"י עבודת התשובה בר"ה פועלת גם בעבודה דקיום התומ"צ דכל השנה, שגם היא תהי' באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, וכמו בלימוד התורה, שהלימוד יהי' באימה וביראה וברתת ובזיע (כנ"ל ס"ה), וכן בקיום המצוות, שיהיו המעשים טובים ומאירים, כידוע55 בפירוש לשון חז"ל56 תשובה ומעשים טובים, שע"י התשובה הנה המעשים (מעשה המצוות) הם טובים ומאירים. וע"ד המבואר בסידור בד"ה להבין ענין תק"ש57, שענין התענוג נמשך גם בעשי' בפועל, שניכר בעשי' בפועל שיש לו תענוג בזה, וכן הוא גם בעבודת התשובה, שהחידוש שבה נמשך וניכר גם בכל שאר עניני העבודה, שגם הם נעשים באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, כנ"ל. ויתירה מזה, שהאור חדש דר"ה שע"י עבודת התשובה נמשך ופועל גם בעולם כפי שהוא באופן של חידוש הישנות ע"י ההמשכה בכ"ה באלול, כמרומז בהביאור בלקו"ת58 בפי' הכתוב כי קרוב אליך הדבר גו' לעשותו, שהדבר היינו ה' דבר, מלכות דאצילות, ולעשותו הו"ע בנין המלכות (שנקרא ג"כ עשי' שבאצילות) שבר"ה, והיינו, שגם שם יומשך האור חדש כו'. וזהו גם מה שמבואר בהמשך המאמר בענין ואמרתם כה לחי59, ופי' בזהר60 יו"ט דר"ה לקשרא כה לחי, שבחי' כה הו"ע כ"ה באלול שהוא זמן חידוש העולמות ע"י יחוד חיצוני דאו"א, וצריך לקשרא כה לחי, שהו"ע היו"ט דר"ה שאז הוא המשכת שפע הפנימי שע"י יחוד פנימי דאו"א להמשיך בחי' התענוג כו'. וענין זה נעשה ע"י ואמרתם, בחי' אמ"ר, אש מים רוח, שהוא בחי' קול השופר דר"ה שכלול מג' הבחי' אמ"ר (כמובא גם בלקו"ת61).

ח) וכל זה נעשה ע"י ההכנה דעבודת התשובה בשבע דנחמתא, שהרי נחמה הו"ע התשובה, נחמה בכפלים62, ובאופן שאנכי אנכי הוא מנחמכם63, ב"פ אנכי, כפי שמבאר הצ"צ בספר המצוות64 גודל העילוי דב"פ אנכי, כמ"ש65 אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך גו', ועד לסיום השבע דנחמתא בהפטרה דשוש אשיש בהוי' וגו' כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני66, שבזה מרומזים כל ההמשכות דר"ה כו'67. וכל זה נעשה באופן דאתם נצבים היום כולכם וגו'68, היום קאי על ר"ה69, וכמ"ש70 ויהי היום גו', ותרגם והוה יום דינא רבא71, ואז נצבים כולכם, שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם הראשון עד לפני הוי', שזוהי דרגא שלמעלה מההתחלקות דראשיכם שבטיכם גו' עד שואב מימיך, ומשם נמשך למטה בכל פרטי המדריגות דראשיכם שבטיכם גו' עד שואב מימיך, וזוכים לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שתומשך תוספת הצלחה הן בעבודת הוי' בתומ"צ והן בכל הענינים דבני חיי ומזוני רויחי, ובכולם רויחי, למטה מעשרה טפחים.