בס"ד. שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ו.

בלתי מוגה

א. [כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה, והתחיל לנגן הניגון "צמאה לך נפשי". אח"כ נתן בקבוקי משקה לשלשת האורחים שיצאו זה עתה מרוסיא, לחלק להמסובים, ולאחרי שגמרו לחלק המשקה, הניח כ"ק אדמו"ר שליט"א הבקבוקים לימינו, ואמר:]

ידוע מאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הבעש"ט1 על הפסוק2 "כן בקודש חזיתיך" – שבא בהמשך לפסוק3 "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי", שאמר דוד המלך בהיותו "במדבר יהודה"4, בריחוק מקום מהמקדש, ולכן הי' אצלו ענין הצמאון כו', ועל זה אמר "כן בקודש חזיתיך" – "הלואי בקודש חזיתיך", היינו, שבקשתו היתה שגם כאשר יחזור להיות "בקודש", יהי' במעמד ומצב ד"צמאה גו' כמה גו'", כמו בהיותו "במדבר יהודה".

והנה אמרו רז"ל5 "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה", וכפירוש כ"ק מו"ח אדמו"ר6 ש"מצרפה" הוא (גם) מלשון צירוף וזיכוך, והיינו, שכאשר יהודי חושב מחשבה טובה, אזי הקב"ה מצרפה ומזככה כו', ועוזר לו להביאה לידי פועל ממש.

ומזה מובן, שכאשר יהודי נמצא "במיצר" ומרגיש שהוא "במיצר", ולכן יש אצלו הענין ד"מן המיצר קראתי"7, באופן ד"צמאה גו' כמה גו'" [שזוהי המעלה ד"תפלה לעני" שקודמת לתפלת עשיר8, והיינו לפי שהעני אינו צריך לאריכות ההתבוננות9, אלא תיכף שנזכר במעמדו ומצבו ה"ה מרגיש שנמצא "במיצר", ומיד נעשה אצלו הענין ד"קראתי"], ומבקש "כן בקודש חזיתיך", שגם לאחרי שיצא מן המיצר אל המרחב ויהי' בקודש, יהי' אצלו הענין ד"קראתי", "צמאה גו' כמה גו'", כמו בהיותו "במיצר" – הנה "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה", והיינו, דכיון שמצדו ישנו הענין ד"צמאה לך נפשי כמה לך בשרי" וגם הבקשה "כן בקודש חזיתיך", ומכאן ואילך אין הדבר תלוי בו, אלא רק בהקב"ה שהוא כל יכול, הרי בודאי שהקב"ה מצרף את מחשבתו הטובה שתבוא בפועל ממש – הן בנוגע ליציאה מן המיצר אל המרחב, והן שגם כשיבוא אל המרחב, בקודש, יהי' אצלו ענין הצמאון כמו בהיותו במיצר.

ועד"ז בנוגע ל"תפלה לעני", "אין עני אלא בדעה"10, שאין לו השגה וידיעה באלקות, ולכן קורא ומתפלל "מן המיצר", וטוען שעניותו היא מצד סיבות שאינן תלויות בו – שבודאי ממלא הקב"ה בקשתו, ונותן לו עשירות בדעת, וכמו"כ ממלא בקשתו "כן בקודש חזיתיך", שגם לאח"ז יהי' אצלו הצמאון כמו בהיותו עני.

ובפרט בנוגע לאחינו הנמצאים בצרה ובשבי'11, במעמד ומצב של "מיצר" הן בגשמיות והן ברוחניות, שלא מניחים להם ללמוד תורה ולקיים מצוות, ולכן יש אצלם הענין ד"מן המיצר קראתי" – שבודאי יקויים בהם "ענני במרחב י"ה"7, היינו, שהקב"ה יוציא אותם מן המיצר אל המרחב, ועד ל"מרחב י"ה", וגם, שלאחרי שיבואו אל המרחב יהי' אצלם הענין ד"קראתי" כמו בהיותם במיצר.

ויה"ר שבקרוב ממש יצאו מן המיצר אל המרחב, מרחב בגשמיות ומרחב ברוחניות, ובחסד וברחמים, ובטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים, בקרוב ממש ובעגלא דידן.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל לנגן הניגון "אבינו מלכנו", ואח"כ צוה לנגן הניגון "הוא אלקינו"].

* * *

ב. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה מן המיצר גו'.

* * *

ג. בהמשך להמדובר לעיל (במאמר12) בענין "תפלה לעני כי יעטוף"13 – יש ביאור נוסף במאמר של אדמו"ר מהר"ש14 במעלת תפלת העני שקודמת לתפלת העשיר, וז"ל:

"דהנה אנו אומרים15 ועינינו מאירות כשמש וכירח, והקשה הרב המגיד ז"ל16, שאם אנו אומרים כשמש, וא"כ מה שייך לומר עוד וכירח, שהרי אין ערוך השמש לירח כלל, ואור הירח הוא טפל ובטל לגמרי לגבי אור השמש. ותירץ הרב המגיד ז"ל, שיש מעלה בירח מה שאין בשמש, והיינו לפי שהירח מקבל אור חדש מה שלא הי' לה מקודם, ע"כ מלובש בזה תענוג יותר, משא"כ באור השמש שאין בה שינויים כלל אלא כו' אין מאיר בה התענוג כ"כ, לפי שתענוג תמידי אינו תענוג".

וזוהי גם מעלת תפלת העני, כי להיותו עני מתענג ביותר ממה שמקבל, מפני ההתחדשות שבדבר. וכידוע שעיקר התענוג הוא מענין ההתחדשות, כמשל צפור המדברת המבואר בכ"מ בדרושי חסידות17, וגם בדרושי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע18.

ומבאר שם19, שזהו גם מ"ש20 "תפלה לדוד גו' ענני כי עני ואביון אני", דאף שקרא עצמו חסיד, כמ"ש לאח"ז21 "שמרה נפשי כי חסיד אני" (שזהו היפך ענין העניות), מ"מ, קרא עצמו גם עני, מצד גודל המעלה דתפלת העני. אלא שבזה הי' גם הסיוע מבחי' חסיד, וע"ד הידוע ש"תפלה למשה" מסייע ל"תפלה לדוד", כמבואר בד"ה תפלה למשה תר"ס22.

ד. ויש להוסיף עוד בענין "תפלה לעני" – שאמיתית מעלתה היא כאשר המתפלל הוא בתכלית העניות שאין למטה מזה, שאז תפלתו היא ללא ציור כלל, אלא מצד פשיטות הנפש (כיון שאינו שייך לגילויים), שזהו מש"נ "מן המיצר קראתי", קריאה בעלמא, להיותה מתכלית המיצר כו', כנ"ל (במאמר23).

וכמשנת"ל23 שלכן נקרא ר"ה "בכסה"24, כדברי הגמרא25 "איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה" – כי, ענינו של ר"ה הוא הקריאה מתכלית המיצר שאין מיצר למטה ממנו. וזהו גם הענין ש"החודש מתכסה בו", תכלית הכיסוי – שהרי יש זמנים שבהם הלבנה אינה במילואה, אלא הולכת ופוחתת, אבל עדיין יש לה איזו מציאות; משא"כ כאשר החודש מתכסה, בתכלית הכיסוי, ברגע שלפני המולד – אינה מציאות כלל, אפילו לא כפי שהיא בשעת המולד.

וזהו אמיתית ענין המיצר – נקודה בלי שום ציור כלל, כי, כאשר יש איזה ענין של ציור, אין זו נקודה לאמיתתה, שהרי לגבי נקודה שלמטה ממנה יש לה שטח, אורך ורוחב, ואילו אמיתית ענין הנקודה הוא ללא ציור כלל26, שאין למטה ממנה. וזהו גם מה ש"תרי משהו לא אמרינן"27, כי, "משהו" לאמיתתו היינו שלא שייך מציאות קטנה ממנו.

וכאשר הקריאה באה מתכלית המיצר שאין למטה ממנו, שזהו אמיתית הענין ד"תפלה לעני" – אזי נעשה "ענני במרחב י"ה", היינו, שגם ההמשכה מלמעלה היא ממרחב העצמות, תכלית הפשיטות, שלא שייך שם ענין של ציור ומציאות כלל.

* * *

ה. המשך הביאור28 בפרש"י ס"פ נצבים ד"ה ובחרת בחיים, ה"יינה של תורה", והשייכות לר"ה מצד הענין ד"יבחר לנו את נחלתנו"29 שנמשכת ע"י העבודה ד"ובחרת בחיים"30 – נכלל בשיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה בלקו"ש חי"ט ע' 274 ואילך.

* * *

ו. נתבאר לעיל (במאמר31) שע"י "מן המיצר קראתי", קריאה פשוטה, להיותו בתכלית המיצר, נעשה "ענני במרחב י"ה", שנמשך ממרחב העצמות. וכפי שהוא גם בענין השופר, שדוקא עי"ז שצדו א' קצר, שמורה על המיצר באופן של נקודה שלמעלה מציור, שלכן "כל הקולות כשרים בשופר"32, אזי צדו השני רחב, שזהו הענין ד"מתעשרת בסופה"33 שנעשה מיד לאחרי תק"ש34.

ובודאי שכל זה נפעל כבר – כמובן מזה שמברכים על תקיעת שופר [והרי הברכה היא לא רק על מעשה המצוה, אלא גם על הרמז שבה: "כלומר עורו ישנים משנתכם וכו'"35, הן ההתעוררות ע"י השופר שנעשית למטה, והן ההתעוררות ע"י השופר שנעשית למעלה, כמ"ש36 "עורה למה תישן הוי'"] – כדברי רבינו הזקן בתניא37: "שאנו מברכין .. ברוך אתה ה' .. והרי ספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה, אלא אין כאן שום ספק כלל".

ויתירה מזה – כמדובר לעיל (במאמר31) שבענין המיצר והמרחב שבשופר נכלל גם המיצר והמרחב ד"שופר גדול", שהם באופן נעלה יותר כו'.

ואף שעיקר הענין ד"שופר גדול" יאיר לעתיד לבוא, הרי ידוע שגם בזמן הזה, ביוהכ"פ, ישנו הענין ד"שופר גדול"38.

ולהעיר, שאע"פ שבר"ה תוקעים מאה קולות39, וביוהכ"פ תוקעים רק תקיעה אחת40, מ"מ, יש מעלה בתקיעה דיוהכ"פ לגבי התקיעות דר"ה, שהרי בר"ה שחל בשבת אין תוקעים41, ואילו ביוהכ"פ תוקעים גם כשחל בשבת, ואפילו בזמן הזה40.

ומצד בחי' שופר גדול שביוהכ"פ – נעשית גם יציאת העבדים לחירות42.

וע"פ האמור לעיל שהענין ד"מתעשרת בסופה" הוא מיד לאחרי תק"ש – הרי גם יציאת העבדים לחירות מתחילה כבר בר"ה, אלא ש"מר"ה עד יוהכ"פ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהן .. כיון שהגיע יוהכ"פ .. נפטרו עבדים לבתיהן"43.

והעיקר – כאמור – שברור הדבר שענין התקיעות פעל פעולתו אצל כל בנ"י, ובודאי שיתן הקב"ה לכל אחד מישראל שתהי' אצלו היציאה מן המיצר אל המרחב, בכל המצטרך לו, בבני חיי ומזוני רויחי.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל לנגן הניגון "הושיעה את עמך". אח"כ צוה לנגן ניגון אדמו"ר הזקן בן ד' הבבות (בבא הד' – פ"א), והניגון "ניע זשוריצי כלאָפּצי".

לאחרי ברכת המזון, תפלת ערבית והבדלה – נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א בידו הק' לכל הנאספים מ"כוס של ברכה".

טרם צאתו אמר:]

יה"ר שתהי' שנה שמחה, טוב תמידי ("אַ גוטער תמיד"), שנת תורה ושנת גאולה.