בס"ד. שיחת ש"פ אמור, י"ג אייר, ה'תשכ"ה.

בלתי מוגה

א. הביאור בפירוש רש"י ריש פרשתנו, "אמור אל הכהנים", "אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים" – דכיון שנאמר "אמור1 אל הכהנים", אי אפשר לפרש שהכפל ד"אמור ואמרת" הוא "להזהיר ב"ד על הכהנים", ועכצ"ל, שגם האמירה השני' היא אל הכהנים – "להזהיר גדולים על הקטנים"2; ומה שמשה הזהיר ב"ד על הכהנים, הי' זה מדעת עצמו, והיינו, שאף שמצד ציווי הקב"ה אין צורך להזהיר ב"ד על הכהנים ש"זריזין הן"3, מ"מ, הוסיף משה סייג לזרזם גם בנוגע לענינים שאינם שייכים לעבודת הכהונה4. והענין בעבודה: מצד ניצוץ בורא המלובש ביחידה, אין צורך בזירוז כו', אבל מצד בחי' החכמה שבנפש, ששם שייך ענין השינה, יש צורך בזירוז; לא פעולה בדרך חידוש, אלא רק להעירו משנתו, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר5: "ניט פאַרשלאָפן" קודם אור היום6 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חל"ז ע' 61 ואילך.

* * *

ב. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ונקדשתי בתוך בני ישראל גו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).

* * *

ג. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק7 "ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן", "שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו לומר שהיא לבדה היתה כו'" – דלכאורה, אף שזהו שבחן של כלל ישראל, יש בזה משום גנותה של בת ישראל, והרי אין לוותר על הפרט בשביל הכלל8, ועכצ"ל, שזהו גם שבחה של שלומית בת דברי, כי, נוסף לכך שגם היא (היחידה מכל בנות ישראל9) נכשלה רק באונס, הנה ממנה10 למדים כל ישראל11 גודל הזהירות בענין הצניעות12, אפילו אם אין זה ענין של פריצות, אלא הנהגה בסבר פנים יפות כלפי כל אחד ("שואלת בשלום הכל"), שגם זה יכול להשפיע לרעה13 על זרעה14 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס15 בלקו"ש שם ע' 67 ואילך.

* * *

ד. על הפסוק "ויניחוהו במשמר גו'"16, איתא בתרגום ירושלמי, שענין זה הוא א' מד' הדינים שמשה לא ידע, והוצרך לשאול מהקב"ה: שנים בדיני נפשות – מקלל (בפרשתנו) ומקושש עצים, ושנים בדיני ממונות – בנות צלפחד ופסח שני.

וכיון שכל עניני התורה הם בדיוק, הרי מובן, שכאשר כמה ענינים באים ביחד, בודאי יש קשר ושיכות ביניהם.

ובכן: אודות השייכות שבין בנות צלפחד ופסח שני – ידובר בעזה"י מחר17.

*

ה. הביאור בפירוש רש"י סוף פרשתנו, "ובני ישראל עשו", "כל המצוה האמורה בסקילה במקום אחר, דחי' רגימה ותלי'" – שממש"נ "ובני ישראל עשו", מוכח, שבתחילת הפסוק מדובר רק אודות "כל השומעים", וכאן מוסיף שכל העדה עשו "כל המצוה האמורה בסקילה18 במקום אחר": דחי' ותלי' (משא"כ סמיכה שצ"ל ע"י השומעים), וגם רגימה – דכיון שלא מת מהאבן הראשונה ("וירגמו אותו אבן"19, לשון יחיד20) דהשומעים, רגמוהו גם כל ישראל. ורש"י משמיט "לא תלין"21, כיון שאין זה גדר בסקילה, אלא שמירת כבודו של מלך ("כי21 קללת אלקים תלוי"22, "זלזולו של מלך הוא שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו"23) – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ז ע' 158 ואילך.

______ l ______